"חדר" התשעים ושמונה בהיכל היום-יום.
יום שישי כ"ח אדר א' ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, ויקהל, שישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ח בחודש, אומרים את פרק קל"ה עד פרק קל"ט כולל.
תניא, נמצאים בפרק ל"ב. הקטע היומי מהמילים "וגם המקורבים" עד סיום השיעור, במילה "דשבת".
השיעור היומי הוא אוסף של כמה מנהגים הנוהגים באמירת קריאת שמע שעל המיטה, ובו התייחסות לארבעה קטעים שבקריאת שמע — כיצד אומרים אותם נכון בקריאת שמע שעל המיטה לפי מנהגנו. וכך הכותרת: "בקריאת שמע שעל המטה".
ההתייחסות הראשונה היא לקטע הראשון שבקריאת שמע, הפותח לפי מנהגנו ב"ריבונו של עולם" וממשיך ב"הריני מוחל"; ובהמשך אומרים את מזמור נ"א בתהילים, "למנצח מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא". וכך תחילת המנהג: "ריבונו של עולם, הריני מוחל, וכן "למנצח גו' בבוא", אין אומרים בשבת ויום טוב, אבל צריך לומר בשאר ימים שאין אומרים בהם תחנון".
נסביר מהו החידוש בדבר, שכן לכל אחד משני הקטעים הדגש אחר. באשר לקטע הראשון, "ריבונו של עולם הריני מוחל" — יש ספר בשם "שער הכולל", שכתבו סבו של הרבי, ובו הוא מעריך שבשבת כן אומרים את ה"ריבונו של עולם". הוא מוכיח זאת מכך שבסידור אדמו"ר הזקן לא צוין על המילים "הריני מוחל" שאין אומרים אותן בשבת, ולכן כותב ב"שער הכולל" שאת ה"ריבונו של עולם" כן אומרים בשבת. על כך בא הרבי ומדגיש בפתגם היומי, שלמרות הכתוב ב"שער הכולל", ה"הריני מוחל" אין אומרים בשבת ויום טוב. זהו החידוש לגבי הקטע של "ריבונו של עולם".
לגבי ה"למנצח בבוא" שבהמשך קריאת שמע — גם כאן יש הדגשה שונה מן המובן מתוך "שער הכולל". ב"שער הכולל" הבין מדברי אדמו"ר הזקן, שאת מזמור "למנצח מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא" אין אומרים לא רק בשבת ויום טוב, אלא בכל יום שאין אומרים בו תחנון. על כך בא הרבי ומדגיש ביחס למזמור זה: "אין אומרים בשבת ויום טוב" — נכון שבשבת ויום טוב אין אומרים את המזמור, אך הדגש הוא: "אבל צריך לומר בשאר ימים שאין אומרים בהם תחנון". כשמגיע יום אחר שאין אומרים בו תחנון — לא שבת ויום טוב, אלא ראש חודש או יום אחר — את המזמור הזה כן אומרים. הרי כאן חידוש בשני הקטעים.
נמשיך לקרוא את הפתגם. "בסיום הג' פרשיות אומרים תיבת אמת" — כשמסיימים לומר את שלוש הפרשיות בקריאת שמע שעל המיטה, בסיום הפרשה השלישית של ציצית, אומרים תיבת "אמת". אין מסיימים כפי שבתורה, שם מסתיים במילים "אני ה' אלוקיכם" ואין כתובה בחומש המילה "אמת"; אך כאן מדגיש הרבי שהמנהג בקריאת שמע שעל המיטה לומר גם את המילה "אמת". מהו החידוש בדבר? גם כאן הדבר מתייחס ל"שער הכולל", ושונה מן המובן ממנו. ב"שער הכולל" מדייק שאין אומרים את המילה "אמת" בקריאת שמע שעל המיטה, ומניין הוא מדייק זאת? מכך שאדמו"ר הזקן כותב בסידורו שבקריאת שמע שעל המיטה אומרים את כל שלוש הפרשיות, ואינו מוסיף שאומרים גם את המילה "אמת". על כך אומר הרבי: לא. כוונת אדמו"ר הזקן היא שצריך לומר את כל שלוש הפרשיות בקריאת שמע שעל המיטה, אך לגבי המילה "אמת" — ברור שכן צריך לאומרה.
[מה באשר להשלמת רמ"ח המילים שצריכות להיות בקריאת שמע? על זה אינו מתייחס בפתגם, אך יש על כך השלמה ממכתב של הרבי. בתפילה בציבור, כשהשליח ציבור מסיים בקול רם ואומר "ה' אלוקיכם אמת", הוא מוסיף לקהל שלוש מילים אלו, וזה משלים לקהל את הרמ"ח. אך מה קורה כשאדם אומר קריאת שמע שעל המיטה בביתו, שלא עם ציבור ובלי שליח ציבור שישלים לו את שלוש המילים? הרבי כותב במכתב — וכבר הכניסו זאת בסידורים החדשים — שבסיום קריאת שמע צריך לחזור על שלוש המילים "אני ה' אלוקיכם" כדי להשלים את הרמ"ח. זה דרך אגב, ואינו כתוב כאן בפתגם].
נמשיך את המשך הפתגם: "יעלזו חסידים - פעם אחת. הנה מטתו - ג' פעמים. יברכך - ג' פעמים". לאחר שלוש הפרשיות של קריאת שמע יש ציטוט "יעלזו חסידים ורוממות אל בגרונם", אחריו הפסוקים "הנה מיטתו שלשלמה", ואחר כך ברכת כהנים. והרבי אומר: את הפסוקים של "יעלזו חסידים" אומרים פעם אחת בלבד, ואילו "הנה מיטתו שלשלמה" — שלוש פעמים, וכן ברכת כהנים ("יברכך") — שלוש פעמים.
מהו החידוש במנהג זה? בסידור אדמו"ר הזקן שהדפיסו ברוסטוב, כתב המדפיס את ה"ג' פעמים" בצורה שהשתמעה ממנה שה"ג' פעמים" מתייחסות לכל הקטע, דהיינו שגם את "יעלזו" אומרים שלוש פעמים. על כך מדגיש הרבי: לא, שלא תהיה טעות כמובן מן הסידור ההוא, אלא שיהיה ברור שאת "יעלזו" אומרים פעם אחת, ורק את שני הקטעים האחרים אומרים שלוש פעמים.
[מעניין להשלים דבר שסופר: כשהיה הרבי הריי"צ בשנת נשיאותו הראשונה, בתר"פ, חלה מאוד, עד כדי סכנת נפשות. ומסופר שאחד המשמשים שסייעו לו בבית עזר לו לומר קריאת שמע, ושאלוֹ הרבי הריי"צ: "כמה פעמים אומרים 'יעלזו' — פעם אחת או שלוש פעמים?" השיב המשמש: "'יעלזו' אומרים פעם אחת, ורק את הקטעים הבאים אומרים שלוש פעמים". אמר לו הרבי הריי"צ: "גם אני חושב כך, שאומרים פעם אחת, אבל" — והזכיר שם משמש אחר שהיה מגיע לעתים — "אבל ההוא מבלבל אותי, ואומר לי כל הזמן שצריך לומר שלוש פעמים; ואני חושב שצריך לומר פעם אחת". וזה כפי שמציין הרבי כאן במנהג].
נסיים את סיומת הפתגם היומי: "בתיקון חצות, אין אומרים למנצח גומר בבוא בימים שאין אומרים בהם תחנון". בתיקון חצות הדבר שונה מקריאת שמע שעל המיטה. אלו הנוהגים לומר תיקון חצות — וכבר אומר הרבי במכתבים שבדורנו זה רק ליחידי סגולה — אצלם הדבר שונה מקריאת שמע שעל המיטה. שכן, כפי שאמרנו קודם, בקריאת שמע שעל המיטה את מזמור "למנצח" אין אומרים רק בשבת, אך בימים שאין אומרים בהם תחנון כן אומרים אותו. ואילו בתיקון חצות הדבר שונה: בכל יום שאין אומרים בו תחנון, גם את מזמור "למנצח בבוא" אין אומרים.
[להשלמת התמונה — סיימנו כבר את הפתגם — אתייחס לעניין התחנון, מפני שבקריאת שמע שעל המיטה ישנם קטעים שבימים שאין אומרים בהם תחנון אין אומרים אותם. אתייחס לכמה תאריכים בשנה. מה עושים באמירת קריאת שמע שעל המיטה במוצאי שבת? בשבת אין אומרים תחנון, וברור שבליל שבת אין אומרים תחנון; אך מה דין האומר קריאת שמע במוצאי שבת, שכבר אינו שבת? כתוב שהאומר קריאת שמע לפני חצות הלילה — עדיין נמשכת קדושת השבת ברמה מסוימת, ואינו אומר תחנון; אך האומר קריאת שמע לאחר חצות הלילה — כן אומר תחנון.
לגבי מוצאי ראש חודש: בראש חודש אין אומרים תחנון, אך האומר קריאת שמע במוצאי ראש חודש — כאן אין הבדל בין לפני חצות לאחר חצות; במוצאי ראש חודש אומרים תחנון בקריאת שמע שעל המיטה. ולגבי מוצאי ראש השנה — אין ברור אם דומה למוצאי שבת או לאו; העניין אינו ברור לגמרי.
יש עוד תאריכים שבמוצאיהם ודאי אומרים תחנון, כמו מוצאי ראש חודש, מוצאי זאת חנוכה, מוצאי חמישה עשר בשבט, מוצאי שושן פורים, מוצאי ל"ג בעומר ומוצאי תשעה באב. אף שבכל הימים האלה אין אומרים תחנון, במוצאיהם אומרים תחנון מיד ואין ממתינים עד חצות הלילה.
ולגבי שני ימים — האחד שבו ודאי אין אומרים תחנון, והשני ספק: ליל פסח שני, שהוא ליל י"ד אייר, דהיינו בליל י"ג — ברור שאין אומרים בו תחנון, בין לפני חצות בין לאחר חצות; ואילו הלילה השני, ליל ט"ו, דהיינו מוצאי י"ד — ספק אם אומרים בו או לא, והדבר אינו ברור לגמרי].