"חדר" התשעים ושבעה בהיכל היום-יום.
יום חמישי כ"ז אדר א' ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, ויקהל, חמישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ז בחודש, מפרק ק"ח עד וכולל פרק קל"ד.
תניא, עדיין נמצאים בפרק ל"ב. השיעור היומי מהמילים "אבל מי", ומסתיים בעמוד 82 במילים "אהבת רעים".
הפתגם היומי לקוח ממכתב שכתב הרבי הריי"צ לחסיד המפורסם רבי אברהם פריז, בי"ד אלול תרצ"ד. במכתב מצטט הרבי הריי"צ פתגם ארוך שאמר הרבי הרש"ב, ומתוך אריכות המכתב לקח הרבי רק קטע קצר, והוא הפתגם היומי. נעיין תחילה במקור — במכתב של הרבי הריי"צ, כפי שנכתב בכל אריכותו — ולאחר מכן בפתגם היומי, ונשים לב לשינוי מסוים שעשה הרבי בפתגם לעומת המכתב המקורי כפי שנכתב על ידי הרבי הריי"צ.
הרבי הריי"צ פונה לרבי אברהם פריז ואומר לו: אתה כתבת לי על ענייניך הפרטיים ברוחניות, וברצוני לומר לך דבר. ודאי אתה זוכר, או שמעת, מה שאמר אאמו"ר [הרבי הרש"ב] לתמימים, וכאן בא הציטוט.
וכך אמר הרבי הרש"ב: "תמימים, אמת היא דרך המיצוע". אמת היא קו ישר מתחילה ועד סוף. "אמת" היא שלוש אותיות, כקו ישר הנמשך מן ההתחלה ועד הסוף ממש: האל"ף של "אמת" היא "אני ראשון", הת"ו של "אמת" היא "אני אחרון", והמ"ם של "אמת" היא "ומבלעדַי אין אלוקים". ומהו "מבלעדַי"? העולם — כל ששת אלפי שנות קיומו של העולם, שהכול התהווה בכוח שם אלוקים, בכוחו של שם ה'.
אם כן, כל הנבראים — הנאצלים, הנבראים, היצורים והנעשים — צריכים לדעת שמשני הקצוות עומדים "אני ראשון" ו"אני אחרון", והם עצמם באמצע שביניהם, "ומבלעדַי אין אלוקים". אמת היא דרך המיצוע. ואז פונה הרבי הרש"ב ואומר לתמימים: תקשיבו ותפנימו — זהו דבר שצריך להפנים בצורה פנימית מאוד — אמת היא דרך המיצוע.
ובהמשך המכתב, שמופיע גם בפתגם היומי, הוא אומר: הנטייה לצד ימין — בה האדם מחמיר על עצמו ומוצא בעצמו חסרונות או עבירות שאינם לפי האמת; או הנטייה לצד שמאל — להקל על עצמו, לכסות על חסרונותיו ולהקל בענייני עבודה מחמת אהבת עצמו. שתי דרכים אלו, שני הקצוות הללו, שקר הם; אמת היא דרך המיצוע. ומסיים הרבי הרש"ב: תמימים, זכרו, אמת היא דרך המיצוע, ואני אערוב שמי שילך בדרך המיצוע בעבודת ה' היומיומית — בין שהוא יושב אוהל ובין שהוא בעל עסק — אני אערוב לו שיצליח. זו האמרה השלמה, כפי שאמרה הרבי הרש"ב.
בדרך כלל אנו יודעים ש"דרך המיצוע" — שהרמב"ם קורא לה בהלכות דעות "דרך בינונית" — עניינה שברגשותיו האדם לא יהיה פזרן יותר מדי ולא קמצן יותר מדי, אלא ילך בדרך האמצע. אך כאן מדבר הרבי הרש"ב על נקודה אחרת: "דרך המיצוע" פירושה שתהיה לאדם הערכה והכרה עצמית נכונה בעבודת ה' הפרטית שלך, בלא להגזים לשום כיוון בהערכה העצמית.
עתה נקרא את הלשון כפי שהוא מופיע בפתגם היומי, ונסביר. "אאמו"ר [הרש"ב] אמר: האמת היא דרך המיצוע. נטיה לימין - להחמיר על עצמו ולמצוא חסרונות באישיות העצמית או עניני עבירות".
צריך עיון: מדוע נקרא זה "נטייה לימין"? הרי בדרך כלל נטייה לימין עניינה להקל, וכאן נאמר שהנטייה לימין היא להחמיר. אלא שהמשמעות היא כך: ימין ושמאל הם כמו שני הקצוות — או אדם הרוצה להיות המושלם ביותר, במאה אחוז ובאופן המקסימלי; או, מצד השמאל שהוא גבורה, אדם מינימליסט השואל "במה אוכל להסתפק במינימום?". "נטייה לימין" פירושה שהוא רוצה להיות המושלם ביותר, ומתוך שהוא רוצה להיות הכי מושלם והכי מאה אחוז בסדר — הוא מסתכל על עצמך ואומר: כאן לא בסדר, כאן לא השלמתי, כאן יש לי חיסרון, כאן יש לי עבירה. הדבר נובע מכך שהוא רוצה להיות "הכי הכי".
ולכן הוא ממשיך ואומר "שהם לא כפי האמת" — אין זה לפי האמת. מי אמר שהם אמת? אתה נותן לעצמך ציונים — "לא עובר, בלתי מספיק" — אך אין זה נכון. ובכיוון השני הוא אומר "נטיה לשמאל - להקל על עצמו, לחפות על חסרונות אישיים או להקל בעניני 'עבודה' בגלל אהבת עצמו". "נטייה לשמאל" פירושה שהאדם מסתפק במינימום; יש לו חסרונות או דברים שאינם בסדר, והוא אומר "לא נורא, העיקר שבכללות עשיתי ועברתי".
וכאן יש שינוי משמעותי מאוד שעשה הרבי לעומת המכתב המקורי של הרבי הרש"ב. שם כתוב במשפט זה "להקל בענייני עבירה", והרבי שינה — הוריד אות ושינה אות — לנוסח "בענייני עבודה". כלומר, לא רק שהאדם מקל על עצמו בעבירות, כמו שכתוב במכתב, אלא הוא מקל על עצמו גם בעבודת ה', שהיא עניין הרבה יותר פנימי. גם בזה אדם רוצה להסתפק במינימום, ואומר: אין צורך להקפיד ולהחמיר על כל נקודה ונקודה בעבודת ה'; ומחמת שהוא אוהב את עצמו, הוא רוצה כביכול להתפנק ולהסתפק במינימום.
ולכן אומר הרבי הרש"ב ש"שניהם דרכים תועות" שני הכיוונים הללו הם דרכים של שקר, ואינם דרכים נכונות. הדרך הנכונה היא שאדם יעריך את עצמו באמת. וכפי שמופיע גם בפתגם ה"היום-יום", שאדם צריך לדעת את מעלות עצמו ואת חסרונות עצמו. זו דרישה החוזרת בעבודת ה' על דרך החסידות — שתהיה אמיתי עם עצמך ותדע למה אתה שייך ולמה אינך שייך: ממילא אל תדרוש מעצמך דבר שאינך שייך אליו, שכן תהיה מתוסכל "מדוע איני עומד שם"; ומצד שני, אל תוריד מעצמך דבר שאתה כן יכול להגיע אליו. זוהי ההכרה העצמית הפנימית, שעליה אמר הרבי הרש"ב את הלשון שקראנו קודם.