"חדר" התשעים ושישה בהיכל היום-יום.
יום רביעי כ"ו אדר א' ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, ויקהל, רביעי.
תהילים, כ"ו בחודש, אומרים את החצי השני של פרק קי"ט, מהאות מ' שמתחיל במילה "מה" עד סיום הפרק המסיים במילים "לא שכחתי".
תניא, עדיין בפרק ל"ב. השיעור היומי מתחיל מהמילים "ומה שכתוב בגמרא", ומסתיים בעמוד 82 במילים "חרדים".
הפתגם היומי נלקח ממכתב שכתב הרבי הריי"צ לחבורת צעירים שהיו בריגה, בכ"ו אדר תרצ"ד. מכתב דומה, כמעט מילה במילה, כתב הרבי הריי"צ גם לצעירים בווינה כעבור שנה, בי"ב ניסן תרצ"ה, והמכתב מעורר את הצעירים לפעול ולקרב צעירים אחרים לתורה ומצוות. מאותו מכתב עצמו נלקח כבר קודם לכן, בז' אדר א', פתגם מתחילתו, והפתגם היומי הוא מהמשך המכתב.
במה מעורר כאן הרבי הריי"צ את הצעירים? שעליהם לגשת מתוך שלושה יסודות — אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל — ובאמצעותם לקרב צעירים אחרים לתורה ומצוות. וזו לשונו: "בשלשה כלי שרת, אהבת ה', אהבת התורה, אהבת ישראל, צריכים צעירים בני תורה לגשת לעבוד בכרם ה' צבאות".
קודם כל, אנו רואים שהרבי הריי"צ מכנה את שלושת הדברים שעמם יש לעבוד — אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל — בשם "כלי שרת". "כלי שרת", כידוע, הוא מושג הנלקח מבית המקדש: הכלים שבהם השתמשו בבית המקדש לעבודת הקודש נקראים "כלי שרת". הרבי הריי"צ מרמז בכך שעבודת הצעירים בקירוב צעירים אחרים לתורה ומצוות היא מלאכת קודש, כמו עבודה בבית המקדש, ולכן קורא לכלים שבהם משתמשים "כלי שרת".
יש לגשת אפוא עם אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל "לעבוד בכרם ה' צבאות". "כרם ה' צבאות" אף הוא לשון הפסוק — בתחילת פרק ה' בישעיה מכנה הנביא ישעיה את עם ישראל בכינוי זה. כלומר, על כל יהודי יש להסתכל שהוא חלק מן הכרם האלוקי, ולפיכך יש בו מעלה גדולה — עוד קודם שהתחלנו לעבוד עמו, כבר הוא גפן מתוך הכרם האלוקי.
ומה צריכה להיות עבודתם של אותם צעירים? "לקרב לב אחיהם לקיום מצות מעשיות וקביעות עתים לתורה, מבלי התחשב עם מחלת המפלגות". המטרה היא לקרב צעירים לדברים מעשיים — לקיים מצוות ולקבוע עיתים לתורה. במכתב המקורי ישנם עוד כמה משפטים שהרבי השמיטם כאן, ומהם מובן שאותם צעירים שיש לקרבם לקויים ב"מחלת המפלגות": הרבי הריי"צ מפרט שם שהם נמשכים אחרי מפלגות השמאל ונראים רחוקים מכל עניין של תורה ומצוות. על כן אין להתחשב ב"מחלת המפלגות", אלא לשים לנגד העיניים את היעד — לקרבם לתורה ומצוות.
לאופן שבו השמיט הרבי את אותם משפטים והותיר את הדברים ממוקדים יותר יש דו-משמעות: לא רק שאין להתחשב בבעיה של אותם צעירים הנתונים תחת כל מיני מפלגות, אלא יש כאן גם רמז למקרבים עצמם — ייתכן שאף אתם נמצאים באיזו מפלגה, ואל לכם לקרב למפלגתכם אלא לתורה ומצוות. כלומר, "מבלי להתחשב עם מחלת המפלגות", לשני הכיוונים.
על כל פנים, כך צריכה להיות העבודה. יש שם גם ביטוי במכתב, שהעבודה צריכה להיות "בכוח מסודר, מעובד ומשוכלל" — הרבי מעורר את הצעירים שיעבדו בצורה מסודרת מאוד, עם מטרה חזקה מאוד, לקרב את הצעירים האחרים לקיום תורה ומצוות.
ממשיך הפתגם ובא לתת את ההשקפה הנכונה כיצד יש להסתכל על צעירים אחרים: "והאמת הגמור הוא אשר לב ישראל הוא מעין מקור מים חיים". גם כשרואים מישהו הנראה רחוק מאוד, קודם כל יש להסתכל עליו שהוא אחד מן הכרם, ולהסתכל עליו שהוא "מעיין מקור מים חיים".
ביטוי זה מבוסס על ביטוי דומה הכתוב בשיר השירים על עם ישראל — "מעין גנים באר מים חיים"; וכאן הוא משתמש בלשון "מעיין מקור מים חיים". הביטוי "מקור מים חיים" כתוב בנביא אחר על הקדוש-ברוך-הוא — "אותי עזבו מקור מים חיים" — ואילו הלשון על עם ישראל שהם נקראים "מעיין מים חיים" כתובה בשיר השירים. כלומר, על כל יהודי יש להסתכל שהוא "מעיין ומקור מים חיים", וממילא צריך לעבוד ולהשפיע עליו.
ומסיים: "וברית כרותה לעבודה ותעמולה שאינן חוזרות ריקם". הקדוש-ברוך-הוא כרת ברית — יש כאן התחייבות אלוקית — שהעבודה והתעמולה לעניינים חיוביים אינן חוזרות ריקם. אין מצב שעובדים בעבודה ובתעמולה ולא יוצא מזה דבר; ודאי יוצא מזה משהו. אולי לא תמיד רואים את התוצאה באופן מיידי, אך בוודאי רואים משהו.
אפשר לומר שפתגם זה מסכם בכמה מילים את כל תביעתו המתמדת של הרבי מן החסידים בדורנו — להפיץ את היהדות ואת המעיינות לכל סוגי היהודים, מבלי להסתכל על מפלגתיות זו או אחרת; אלא על כל יהודי, כמות שהוא, יש להסתכל בעין נכונה, וממילא לקרבו לעבודה החשובה של מצוות מעשיות וקביעות עיתים לתורה.