"חדר" התשעים וחמישה בהיכל היום-יום.
יום שלישי כ"ה אדר א' ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, ויקהל, שלישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ה בחודש, אומרים את החצי הראשון של פרק קי"ט — מהפסוק הראשון המתחיל ב"אשרי", עד סיום אות למ"ד, לפני אות מ', במילים "רחבה מצותך מאד".
תניא, נמצאים עדיין בפרק ל"ב. השיעור היומי מהמילים "וזהו שאמר הלל", ומסתיים בדף מ"א במילה "באריכות".
הפתגם היומי קצר מאוד, ומציין הנהגה מסוימת. לפני שנקרא אותו, ניתן מעט רקע כדי שנבין את הדגש שבו. ידוע שבסידור מופיע בכל יום "שיר של יום" שהיו הלויים אומרים בבית המקדש, בכל יום — יום חול וכן שבת. ולאחר "שיר של יום" באים כמה פסוקים הפותחים ב"הושיענו" — "הושיענו ה' אלוקינו".
באשר לאמירת "שיר של יום" בכלל, בנוסח ספרד ישנן קהילות שאינן אומרות "שיר של יום" כלל בשבת ויום טוב, אלא ביום חול בלבד. וכן באשר לאמירת הפסוקים שלאחר "שיר של יום", הפותחים ב"הושיענו", גם בזה יש מנהגים שונים: יש קהילות שאף שאומרות "שיר של יום" בכל יום, כולל שבת ויום טוב, אינן אומרות את ה"הושיענו" בשבת ויום טוב, או ביום שאין אומרים בו תחנון — יום שאין אומרים בו "למנצח" "יענך". ויש מנהגים לאומרו תמיד, חוץ מערב שבת, שאין אומרים בו "הושיענו".
כתוב באחד המקומות, מהו הטעם שאין אומרים "הושיענו" בערב שבת: לפי שהגמרא במסכת עירובין אומרת שאין אליהו הנביא בא לבשר את הגאולה בערב שבת ובערב יום טוב, כיוון שישראל טרודים בצרכי שבת ויום טוב, ואינו בא להטריחם. לפיכך אין זה מתאים לומר בערב שבת "הושיענו ה' אלוקינו", שהוא תחינה לגאולה. זהו הרקע של המנהגים השונים הקיימים לגבי "שיר של יום" ו"הושיענו".
בהגהות שכתב הרבי על הסידור, מביא הוא בשם הרבי הריי"צ, שכאשר שאל הרבי הריי"צ את אביו, הרבי הרש"ב, כיצד הוא נוהג באמירת "הושיענו" — אם אומרו בכל יום אם לאו — נענה שאומרו בראש חודש, ביום טוב, בראש השנה וביום הכיפורים. ובציוני הרבי, לגבי שבת כתב לעצמו בסוגריים "צריך לברר עדיין". זאת כתב הרבי שנים לפני ה"היום-יום", והמסקנה באה כאן ב"היום-יום".
אם כן, כיצד צריך לנהוג בפועל? עתה נבין את משמעות הפתגם היומי, שיש בו חידוש בהנהגה שאנו נוהגים בה כדבר רגיל בלא שנבין את נקודתה, שכן יש בה רקע של מנהגים שונים. על כך בא הפתגם היומי ואומר: "הושיענו אחר שיר של יום אומרים הן בחול הן בשבת יום טוב ראש השנה ויום הכיפורים". כלומר, תמיד אומרים "שיר של יום", ולא כאותן קהילות שאינן אומרות בשבת ויום טוב; וכן תמיד אומרים "הושיענו", בין אם ערב שבת, בין שבת, בין יום טוב.
מעניין לציין, שכפי שאמרנו יש ספר שכתב את הטעם שאין אומרים "הושיענו" בערב שבת, לפי שהגמרא אומרת שאין אליהו הנביא בא בערב שבת כדי שלא להטריד את ישראל מהכנות השבת. הרבי דיבר כמה פעמים ואמר שמשיח בהחלט יכול לבוא גם בערב שבת [בתשל"ב, בשבת מברכים סיון, אמר הרבי שמשיח יבוא גם בשבת ויום טוב]. ומה יהיה עם אותן אמירות שאינו רוצה להטריד את ישראל? אמר הרבי, שישראל מוחלים על הטרחה — הם ירצו את הגאולה גם אם תהיה כרוכה בטרחה. וממילא מתאים לומר "הושיענו" תמיד, בכל יום ובכל מצב, שכן תמיד אנו מחכים ומצפים לגאולה.
ולסיום, לחידודא בדרך רמז — מה הקשר בין הפתגם דווקא לתאריך זה, הרי זו אמירה כללית המתאימה לתמיד? מעניין שיום זה הוא כ"ה אדר. והרי יש מחלוקת בגמרא מתי נברא העולם — האם בתשרי או בניסן; ולדעה שהעולם נברא בניסן, נמצא שא' ניסן הוא יום בריאת האדם, ותחילת בריאת העולם היתה בכ"ה באדר.
ידוע ש"שיר של יום" של כל יום מתאים לתיאור בריאת העולם של אותו יום. לפי הדעה הזו, ביום הראשון לבריאת העולם — שהוא כ"ה באדר — מתאים "שיר של יום" של יום ראשון, "לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה", שבו החלה בריאת העולם. נמצא שהמושג של "שיר של יום" מתחיל בכ"ה אדר. ולכן מביא הרבי דווקא ביום זה את המנהג לומר "שיר של יום" בכל יום, וממילא לומר גם "הושיענו" בכל יום ובכל הזדמנות. זה לחידודא, הקשר בין הפתגם דווקא לתאריך זה.