"חדר" התשעים וארבעה בהיכל היום-יום.
יום שני כ"ד אדר-א' ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, ויקהל, שני, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ד בחודש, אומרים מפרק קי"ג עד פרק קי"ח כולל.
תניא, נמצאים באמצע פרק ל"ב. השיעור היומי מהמילים "כי מאחר", ומסתיים במילה "לבדה" בעמוד מא.
הפתגם שנלמד היום מקורו, ככל הפתגמים ב"היום-יום", בשיחותיו ובמכתביו של הרבי הריי"צ. קטע זה לקוח ממכתב שכתב הרבי הריי"צ בחודש אייר תרצ"ו. המכתב מופנה לאחד הרבנים שהתגורר אז בארץ ישראל, שכתב לרבי הריי"צ והתלונן שכאשר הוא חוזר חסידות ואומר מאמרים בבית הכנסת בזמן סעודה שלישית, הוא מרגיש שהוא מדבר ואיש אינו מבין את דבריו, והוא מתלבט אם יש תועלת להמשיך ולחזור חסידות כשממילא איש אינו מבין את החסידות שהוא אומר.
הרבי הריי"צ עונה לו במכתב, ובתחילת הדברים כותב לו שהוא שמע סיפור מהחסיד רבי זאב דב מיקטרינוסלב, שאמרו בשם רבי הלל מפאריטש. הוא מספר את כל הסיפור הידוע — ונבינו בקיצור — שרבי הלל מפאריטש רצה לפגוש את אדמו"ר הזקן ולא הצליח לפוגשו; הוא שמע רק את קולו אך לא ראהו, והתעלף מתחת למיטה. ובסופו של דבר את אדמו"ר הזקן לא ראה.
כעבור שנים, כשבא אדמו"ר האמצעי להתיישב בליובאוויטש, היה רבי הלל מפאריטש מן הראשונים שהגיעו אליו לליובאוויטש. אף שבינתיים התקשר לצדיק אחר, כשהגיע אדמו"ר האמצעי לליובאוויטש נסע אליו. באותה תקופה ציווה אדמו"ר האמצעי על כל האברכים שבאו לבקר בליובאוויטש, שבדרכם חזרה הביתה יעצרו בכל עיר ובכל מושב עד לביתם, ובכל מקום שיעברו בו יעצרו ויחזרו חסידות לאנשים, וכך תתפשט תורת החסידות בכל מקום.
לפני שנסע רבי הלל הביתה, נכנס ליחידות לאדמו"ר האמצעי ושאל בדיוק שאלה זו: היישובים הסמוכים למקום מגוריו, המושבות שבסביבתו, מדובר באנשים שמצד אחד כולם יראים ושלמים ויראי שמים, אך אין להם שום מושג בידיעת התורה; ומצד שני מצווה עליו אדמו"ר האמצעי לחזור לפניהם חסידות עמוקה, והם אינם מבינים דבר. אדמו"ר האמצעי ענה לו ביחידות את הפתגם היומי.
אקרא את הלשון: "אדמו"ר האמצעי ענה לר' הלל מפאריטש על שאלתו, אם יחזור חסידות גם בעיירות שאנשיהם אין להם מושג בחסידות: לדברי חסידות מאזינה הנשמה".
ידוע שבנשמה יש חלק עליון, דרגה עליונה שאינה מתלבשת בגוף — הגוף קטן מלהכילה, והיא נשארת דבוקה למעלה; ויש הארה של הנשמה המתלבשת בגוף ומחיה את הגוף הגשמי כאן למטה. אדמו"ר האמצעי מביא לרבי הלל את הפסוק "ונוזלים מן לבנון", ומסביר לו שהפסוק מרמז בדיוק מה קורה ליהודי השומע דברים עמוקים ואינו מבין דבר: מי אינו מבין? החלק של הנשמה המתלבש בגוף, ייתכן שאינו מבין דבר, שאין זה בכליו. אך יש להסתכל על יהודי ולדעת שקודם כל מי ששומע את הדברים הוא החלק של הנשמה שאינו מתלבש בגוף, ולחלק זה אין את הגבלות ההבנה וההשגה של הגוף. זהו שאמר לו, ש"דברי חסידות שומעת הנשמה" — הכוונה לחלק העליון של הנשמה.
"וכתיב ונוזלים מן לבנון". יש כאן נזילה — היינו המשכה — מן החלק העליון של הנשמה, השומע, אל החלק שנמצא למטה. ומדוע מרומז החלק העליון של הנשמה במילה "לבנון"? הוא אומר: "לבנון" מתחלק לשניים — "ל"ב" ו"נו"ן". ומה מרמזים "למד בית" ו"נון"? הגמרא מביאה שהם מרמזים ל"חכמה ובינה שבנשמה": כידוע, כתוב בספר יצירה שבחכמה יש "ל"ב נתיבות", ובבינה אומרים חז"ל ש"חמישים שערי בינה נבראו בעולם". נמצא ש"למד בית" ו"נון" מרמזים ברמז לחוכמה ובינה — היינו החלקים העליונים ביותר של הנשמה כפי שהיא למעלה, המרומזים במילה "לבנון", והם השומעים את כל הדברים שאומרים.
"וכאשר הנשמה מקשיבה" — כשהחלק העליון של הנשמה, "לבנון" ("למד בית נון"), שומע את דברי החסידות, "נוזל ונוטף באורות הנשמה המחיה את הגוף"; משם נוזל ונוטף אל חלק הנשמה המלובש בגוף, החלק המחיה את הגוף. זו הארה, ובהארה זו נוזל ומשפיע המקור העליון על החלק שלמטה.
יש כאן תוספת מילה שלכאורה אינה כתובה בפסוק, שכן בפסוק כתוב רק "ונוזלים מן לבנון". לכאורה, כדי לבאר את המילה "לבנון" — כפי שביאר "ל"ב נון" — ואת המילה "נוזלים" (היינו משפיע), מוסיף "נוזל ונוטף". מהי תוספת המילה "נוטף", שלכאורה אינה בפסוק? כאן יש רמז שדברי החסידות הם כמו מעיין, וכידוע נקראת החסידות "מעיין", כלשון "יפוצו מעינותיך חוצה". על מעיין כתוב שהוא מטהר בכלשהו — אפילו טיפה מטהרת; ומילת "נוטף" באה לרמז שההשפעה, אפילו אם היא נוטפת, אפילו אם היא טיפה, אף היא מטהרת ואף היא פועלת. כל דבר פועל.
ובאילו תחומים פועל הדבר? כנראה בתחומים רבים. הוא מסיים ואומר: "ומכך נוצר חיזוק ב"ועשה טוב" שברמ"ח מ"ע וב"סור מרע" שבשס"ה מל"ת". היינו, כתוצאה מכך שהנשמה למעלה משפיעה על החלק המאיר בגוף, ודאי מתחזק היהודי בקיום תורה ומצוות — הן בשמירת ה"עשה טוב", חיזוק במצוות עשה, והן בשמירת ה"סור מרע", מצוות לא תעשה.
וידוע שסדרת הספרים שבידינו, "לקוטי שיחות", שהרבי הגיה את שיחותיו והוציאן לאור בכל כך הרבה כרכים, ברוך ה' — בתחילה לא הסכים הרבי כלל להוציא את שיחותיו ולהגיהן, ולא היה זה דבר מובן ופשוט. אחד הדברים שפעלו שהרבי יסכים להגיה ולהפיץ את שיחותיו היה כדי שיהיה לבחורים ולאברכים חומר לחזור בבתי הכנסת וליהודים שאינם מבינים כל כך מה לחזור לפניהם.
ובתחילה אף לא נקרא הדבר בשם "לקוטי שיחות", אלא בהוצאה לאור הראשונה נקרא "תוכן לחזור בבתי כנסיות". זו היתה מטרתו. כמובן, אחר כך התפתח הדבר, אך רואים את הנקודה הזו — להוריד את העניינים אפילו העמוקים ביותר לכל יהודי; ובוודאי ובוודאי הדבר משפיע על כל אחד ואחד.