"חדר" התשעים ושלושה בהיכל היום-יום.
יום ראשון כ"ג אדר א' ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, ויקהל, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ג בחודש, מפרק ק"ח עד וכולל פרק ק"י.
תניא, מתחילים ביום הזה את פרק ל"ב, מהמילה "והנה". השיעור היומי מסתיים בעמוד מ"א במילים "ועד קטן". גם השיעור היומי קצר מאוד.
נקדים את הרקע — למי נכתב המכתב ובאיזו הזדמנות. בחודש טבת תרצ"א, כשהרבי הריי"צ היה בפולין, היה רב בברוקלין ושמו רבי אלימלך. באמריקה של תרצ"א היה מזג האוויר הרוחני קפוא וקר מאוד, והיה קשה מאוד להצליח לפעול ולהזיז דבר; אותו רב היה חסר אונים במקצת, ושלח מכתב לרבי הריי"צ שייתן לו הדרכה כיצד יצליח במצב הקפוא של אמריקה לפעול על קהילתו.
הרבי הריי"צ עונה לו במכתב. בפתיחתו כותב לו, שכשם שאסור לאדם להונות את עצמו ולמצוא בעצמו מעלות מוגזמות שאין בו, כך גם להיפך — אסור לו להרבות בחיפוש חסרונות בעצמו יותר מדי, וכן לא בזולת. זו הקדמה, ומיד לאחריה בא המשפט המוליך אל הפתגם; אך נמשיך תחילה בקטע שכותב.
מיד לאחר מכן כותב לו הרבי הריי"צ על האחריות הגדולה המוטלת על מי שנמצא בתפקיד רבני. וכך כותב: "הרבנים ובעלי תורה נקראים עיני העדה" — מלשון הפסוק בספר במדבר, בפרשת שלח, שמדבר לגבי קרבן שהסנהדרין לא עשו כראוי, ואומר "ואם מעיני העדה נעשתה"; רואים שמכנים אותם "עיני העדה".
כמו כן מצינו בגמרא במסכת בבא בתרא, בסיפור הידוע שבבא בן בוטא יעץ להורדוס לאחר שהחריב והרג רבים מחכמי ישראל. הורדוס שאלו מה יהיה תיקונו, והשיב לו "אתה כיבית עינו של עולם" — ומביאה הגמרא את הפסוק, שהחכמים והתנאים נקראים "עיני העדה"; "אתה כיבית עינו של עולם", ומה יהיה תיקונך? שתבנה את בית המקדש, שהוא עינו של עולם. על כל פנים, רואים שאחד מכינוייהם של הרבנים ובעלי תורה הוא "עיני העדה".
כינוי נוסף — "וראשי אלפי ישראל". "ראשי אלפי ישראל" מוכר לנו מהפסוק שנאמר על המרגלים, "כלם אנשים ראשי בני ישראל המה". וכן ידוע שבפרק ב' בתניא מסביר אדמו"ר הזקן את הכינוי "ראש" למי שהם ראשי אלפי ישראל. ואגב, גם את הכינוי "עיני העדה" מסביר אדמו"ר הזקן בפרק מ"ב בתניא, ומזכיר שם כינוי זה על חכמי ישראל.
על כל פנים, מאחר שהרבנים ובעלי תורה נקראים "העיניים" ו"הראש", הרי במשל של גוף גשמי הם שייכים לחלק העליון. ולכן מסיים הרבי הריי"צ את הפתגם ואומר: "וכשהראש הוא בריא אזי גם הגוף בריא". כלומר, אם הרבנים עושים את הנדרש מהם, מסתכלים על עצמם נכון והולכים בתפקידם כראוי — גם הגוף בריא; גם העדה שתחתם הולכת בקו הנכון.
בהמשך המכתב מדריך הרבי הריי"צ את הרב, שעליו לעבוד בצורה מסודרת ותקיפה, אך משולבת בנעימות — תקיפות ונעימות. אמר לו "ימין מקרבת ושמאל דוחה", ולא לשאת פנים לאיש; וכשצריך לדבר עם מישהו — לדבר עמו מפה לאוזן, כלומר לא באופן פומבי. ושוב אומר לו שני ביטויים הפוכים — בדברים רכים וקשים: כשצריך שיהיה ימין וכשצריך שיהיה שמאל, ולהסביר לו בדרך של הבנה ולא רק לדבר עמו באופן כללי, אלא לדבר עם כל אחד באופן ממוקד ופרטי — מה בדיוק רוצים ממנו.
"ותדע לך", אומר לו, שאפילו אם תצליח לפעול על איש אחד בלבד — דע לך שדבר גדול הוא, שכן חז"ל אומרים "חברא חברא אית ליה". לאדם אחד יש חברים, וכשאתה משפיע עליו, הדבר משפיע על המשפחה, ובמעגלים הולך ומשפיע בסופו של דבר על כל העולם כולו. והעיקר — לא להיות בשפלות ובנמיכות רוח, אלא לדעת את הכוח שיש לרב.
ואז מסיים שם בקטע מעניין: הוא מעורר אותו ואומר, שיש בארצות הברית רבנים רבים הבאים ממשפחות הקשורות לאדמו"רים שונים בפולין מכל מיני סוגים. ואף שאין הם בהכרח חסידים של אותו אדמו"ר — מעורר אותו מאוד שיתאגדו כל הרבנים החסידיים יחד ויפעלו באיגוד משותף, ואז ודאי תהיה לזה תועלת כפולה ומשולשת וחזקה מאוד.
לסיום, מעניין להזכיר שהתקיימה יחידות של אחד האדמו"רים אצל הרבי בשנת תשל"ז, והרבי עורר אותו ואמר לו, ששמע שבארץ ישראל יש עשרות או מאות יישובים שאין להם רב שיפסוק להם שאלות הלכה למעשה. הרבי ביקש ממנו שיעשה מה שביכולתו בשובו לארץ — לעורר אברכים שיעסקו בלימוד הלכה, ושילכו ויתפזרו במושבים השונים כדי לשמש בהם כרבנים, שתהיינה ליהודים הדרכות מעשיות כיצד לפעול וכיצד לנהוג בכל מקום ומקום.