"חדר" התשעים ואחד בהיכל היום-יום.
יום שישי כ"א אדר א' ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, כי תשא, שישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"א בחודש, אומרים את שני הפרקים ק"ד ו-ק"ה.
תניא, ביום הזה מסיימים את פרק ל'. השיעור מתחיל מהמילים "אבל באמת" עד סיום הפרק, ומסתיים במילה "בגסות".
הפתגם היומי מקורו במכתב שכתב הרבי הריי"צ בכ"א אדר א' תרצ"ח. הוא כתבו למי שהיה אז בחור בישיבה בפרשבורג, ואשר לימים התפרסם מאוד ונודע כאחד מגדולי הפוסקים בדורו — הרב הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר; אליו נכתב המכתב.
במכתב כותב הרבי הריי"צ על שתי הגדרות יסודיות ומוכרות אצל חסידים: הגדרת "חסיד" והגדרת "מקושר", ומסביר מהו "חסיד" ומהו "מקושר". בפתגם היומי מובא רק החלק הנוגע להגדרת "חסיד", והוא ציטוט מאותו מכתב.
וכך כותב הרבי הריי"צ: "שם חסיד הוא שם קדום". המושג "חסיד" אינו מושג שנתחדש בחסידות מהבעל-שם-טוב, אלא שם קדום, שהשתמשו בו כבר בדורות הקודמים. ומביא דוגמה "הנמצא בדברי רז"ל" — שהדבר מופיע גם בלשון חז"ל, "גם על אדם הראשון (עירובין יח, ב)". הגמרא בעירובין (י"ח, ב) אומרת "אדם הראשון חסיד גדול היה"; כשהגמרא רוצה לדבר על מעלתו הרוחנית והאלוקית של אדם הראשון, היא נוקטת ביטוי זה. נמצא שהמושג "חסיד" הוא מושג קדום, המצוי כבר בדורות הקודמים.
אך יש הבדל גדול בין משמעות המושג "חסיד" כפי שהוא מופיע בחז"ל לבין משמעותו בתורת חסידות חב"ד, ועל הבדל זה עומד הרבי הריי"צ בפתגם הנוכחי. כשמדובר על התואר "חסיד" כפי שהוא בחז"ל — מהי משמעותו? "והוא תואר השלמות וההפלגה". המושג "חסיד" בא לתאר מי שנמצא בשלמות, מי שמושלם במשהו ומופלג בשלמותו. במה הוא שלם? "אם בשכל או במדות או בשניהם יחדיו" — או שהוא חכם מאוד, או שיש לו מידות מיוחדות במינן, או בשניהם כאחד. על כל פנים, כשאומרים על מישהו שהוא "חסיד", מתכוונים להפליג מאוד בשלמותו. זה באופן כללי.
"אמנם בתורת חסידות חב"ד", כשאומרים "חסיד" — המשמעות אחרת לגמרי. התואר "חסיד" בחב"ד אינו בא לתאר מי שמושלם באיזה עניין; אלא, בקיצור נקודת הדברים, "חסיד" בחב"ד הוא אדם המכיר את מצבו ואת מעמדו הנפשי-רוחני, ועושה הכול כדי להשלים את החסר ולהתקדם.
והרבי הריי"צ מפרט כאן ארבעה פרטים בעניין. ראשית: "תואר חסיד הוא מי שמכיר מהותו העצמי ומעמדו בידיעת התורה ולימודה ומצבו בקיום המצות" — אדם המכיר את עצמו, ויודע בדיוק מה מעמדו בתורה: כמה הוא יודע תורה, כמה הוא לומד, כמה הוא מקיים מצוות, ומהו מצבו. זהו השלב הראשון.
השלב השני: "יודע הוא מה שחסר לו" — מאחר שהוא יודע את מצבו, יודע הוא גם לאן עליו להתקדם, מה חסר לו, מה עליו להוסיף בתורה ומה עליו לחזק בקיום המצוות. והשלב השלישי, החשוב: "ונותן לב ודואג למלאות את החסר" — לא די בכך שהוא יודע מה חסר לו, אלא הוא משתדל ומתעסק ברצינות כדי להשלים את חסרונו. והשלב הרביעי: "מרבה במשמעת בדרך קבלת עול" — גם אם עדיין לא הגיע להרגשת העניינים הנפלאים שעליו להגיע אליהם, הוא כבר מקיים אותם, ויש לו משמעת וקבלת-עול גדולה כלפי מה שאומרים לו לעשות. ארבעה דברים אלו הם "חסיד" בתורת חסידות חב"ד.
ולהשלמת העניין, מעניין לציין מה שכותב הרבי הריי"צ בהמשך על הגדרת "מקושר". הוא מגדיר שלושה דברים: "מקושר" על פי תורת חב"ד הוא, ראשית, מי שיש לו קביעות בלימוד תורת החסידות בכל יום, ובפרט בשבת; שנית, מי ששומר על התקנה של אמירת התהילים היומי ואמירת התהילים של שבת מברכים; ושלישית, מי שמזמן לזמן כותב לרבי ומודיע מה נעשה עמו בלימוד ובעבודת השם. אלו שלוש ההגדרות של אדם שאפשר לומר עליו שהוא "מקושר". אלו שתי הנקודות שכתב הרבי הריי"צ באותו מכתב לרב וואזנר.
ונסיים בהקשר לרמב"ם, שכן אנו רואים את הקשר הפתגמים למהלך משנה תורה לרמב"ם. פתגם זה דומה לפתגם שקראנו אתמול, והוא כנגד ההלכות האחרונות בספר הפלאה — הלכות ערכין וחרמין. כפי שדיברנו בפתגם הקודם, גם היום כל תוכן הפתגם הוא המושג של "ערכין", לפי ההסבר של אדמו"ר הזקן על מסכת ערכין — שאדם יעריך את עצמו ותהיה לו הערכה עצמית נכונה של מה שקורה עמו. גם כאן מדבר הפתגם על "חסיד" היודע להעריך את מעמדו, יודע מה קורה עמו ויודע מה עליו לעשות; והדבר תואם את נושא הלכות ערכין שבספר הפלאה ברמב"ם.