"חדר" התשעים בהיכל היום-יום.
יום חמישי כ' אדר א' ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, כי תשא, חמישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ' בחודש, אומרים מפרק צ"ז עד פרק ק"ג כולל.
תניא, נמצאים באמצע פרק ל', מהמילים "ואפילו בבחינת". השיעור מסתיים בעמוד ל"ט במילים "ושנה כו'".
הפתגם היומי מיוחד ואף נדיר בסגנונו במכלול פתגמי ה"היום-יום". כידוע, כל הפתגמים נלקחו משיחות, ממאמרים ומדיבורים של הרבי הריי"צ. אולם במקרה שלנו לפנינו דו-שיח קצר מאוד שהיה בין הרבי הריי"צ לרבי, והוא כתוב בקיצור רב — זהו ציטוט קצר שכתב הרבי לעצמו ביומנו מן הדברים שנאמרו ביניהם.
מאחר שהדיבור קצר מאוד, ואין בו אריכות הסבר, נשארים הדברים בגדר צריך עיון ובירור בעומק העניין; אך ננסה להבין עד כמה שנוכל את הכתוב כאן. במקור, ביומנו של הרבי, פותח הפתגם במשפט קצר: הרבי הריי"צ פנה לרבי ואמר "ניתוספה פנינה" — יש פנינה חדשה; כלומר, בא לומר לו פנינה. מילים פותחות אלו השמיט הרבי מן הפתגם היומי, והביא רק את הפנינה עצמה.
הלשון, במקור ביידיש, ובתרגום: "אין במשמעותה של 'עבודה' ש'עבודה' תהיה באמת, כי האמת היא עבודה בפני עצמה". באופן כללי, ישנה עבודת ה' המגוונת בכל מיני תחומים — בין אדם למקום, בין אדם לחברו ובעניינים רבים — ובדרך כלל הדרישה מן האדם היא שכל מה שהוא עושה יעשה באמת; היינו, שלא יהיה הדבר חיצוני, לא לשם אינטרס ולא מתוך שיקולים, אלא שיעשהו באמת ויהיה מונח במעשהו. לפי זה, "אמת" היא רק תיאור של עוצמת העבודה שאתה עושה — אתה מתפלל, אתה עושה חסד עם מישהו, ויהי מה — השתדל שיהיה באמת; אך האמת אינה מושג בפני עצמו, אלא נדבקת לפעולה הנעשית.
בא הרבי הריי"צ ואומר: לא זו הפנינה. אין העבודה בכך שהעבודה תהיה באמת, אלא האמת עצמה היא העבודה; העבודה היא שיהיה אצלנו מושג האמת קבוע בנפש. בפתגם עצמו אין הסבר למה הכוונה ב"אמת עצמה", אך אפשר לבארו: יש בתניא, באגרת הקודש, אגרת ו' שלמה, הבאה לבאר מהי אמת. שם מבאר אדמו"ר הזקן את הכתוב על הצדקה שהשכר עליה "אמת", ומסביר ש"אמת" היא גילוי אלוקי — אלוקות ממש, כמו שכתוב "אמת ה' לעולם". היינו שיהיה אצלך הגילוי האלוקי, ולא משנה באיזו צורה יבוא לידי ביטוי ומה יהיה המעשה, אלא תחושת האמת עצמה. אין כאן הסבר מפורש, אך ייתכן שאפשר לבאר זאת לפי אותה אגרת, וודאי יש כאן הרבה מעבר לכך.
והוסיף עוד משפט: "שגם הצפורן תהיה אמת" — שהכול יהיה חדור במושג האמת. אפילו הציפורניים, שהן בדרך כלל הדבר הכי תפל, חיצוני ותחתון שיש באדם — גם הן יהיו אמת. היינו שהאמת תחדור במהותו ובנפשו של היהודי, עד שלא תישאר אפילו נקודה אחת שאינה במהותה ביטוי של אמת.
לאחר שאמר זאת הרבי הריי"צ לרבי, כנראה ניכרה על פני הרבי התפעלות והשתוממות מעוצמת הדרישה. אמר לו הרבי הריי"צ: "מה אתה מתפעל?" — מדוע אתה משתומם ותמה כל כך על דרישה זו? למקרא הפתגם אין מבינים בבירור מה מתרחש כאן, אך זהו משפט ששאל הרבי הריי"צ את הרבי, ולאחר מכן המשיך והראה לו שמושג זה אכן קיים — ואף שהוא מעורר התפעלות, המושג עצמו קיים.
והיכן רואים זאת? אמר לו: כתוב בגמרא במסכת סנהדרין (קי"א, א) שמשה רבנו "מידת האמת ראה ונפל על פניו". ומושג זה כתוב דווקא בפרשת כי תשא — היא פרשת השיעור של אותו יום חמישי. כתוב שם על משה רבנו "וימהר משה ויקד ארצה וישתחו" — שנפל על פניו. שואלת הגמרא בסנהדרין קי"א: מה ראה משה שגרם לו ליפול על פניו? ובגמרא שתי דעות, ובדעה השנייה נאמר: "רבנן אמרי אמת ראה" — את האמת ראה, ולכן נפל על פניו.
מהו הפשט בגמרא? כשלומדים אותה בפשטות, כפי שמבאר רש"י: משה רבנו ביקש באותה הזדמנות על עם ישראל, על חטא העגל, שהקדוש-ברוך-הוא יסלח להם, ואז ראה את מידת האמת. ומהי מידת האמת? מבאר רש"י שראה שיש במידות האלוקיות מידת אמת, ופחד שאם חלילה חייבים ישראל להיענש, אין שום דרך לבטל זאת — כי היא אמיתית, והאמת היא עד הסוף. כך מבאר רש"י.
אך כנראה שהרבי הריי"צ מבאר את הגמרא בעומק יותר — שהכוונה היא שמשה רבנו ראה את מידת האמת עצמה, את הגילוי האלוקי של מידת אמת, וזה גרם לו ליפול על פניו, מתוך התפעלות, ירידה ונפילה. וכן רואים באחד המאמרים של הרבי, "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת", שאמר בחג השבועות תרצ"ח: שאמת היא דבר נעלה מאוד, ומצאנו כמה פעמים אצל משה רבנו "ויפול על פניו", והכוונה שמאחר שראה מידת אמת, נפל על פניו מעצם המושג של מידת האמת. וזוהי גם ההתפעלות שהרבי השתומם והתפעל ממנה כאן; אומר הרבי הריי"צ שיש כאן מושג, שאכן הרבי התפעל והשתומם מן העובדה שראה את מידת האמת.
לסיום, הקשר בין פתגם זה לרצף העניינים לפי סדר הרמב"ם. אנו נמצאים כעת בפתגמים התואמים לספר הפלאה, שבו ההלכות: הלכות שבועות, הלכות נדרים, הלכות נזירות והלכות ערכין וחרמין. בפתגמים הקודמים ראינו את הקשר להלכות שבועות, נדרים ונזירות, ואפשר לומר שהפתגם היומי קשור באופן כללי מאוד למושג של הלכות ערכין וחרמין. ובכלל, על פי הסיפור הידוע של אדמו"ר הזקן, כיצד ביאר את המושג שבמסכת ערכין: "ערכין" הוא מלשון הערכה, ואחת ממשמעויותיו — שהאדם יעריך את עצמו, את עבודתו, את מהותו ואת מה שהוא. וזהו שהפתגם בא ואומר לאדם: הערך את עצמך, הערך מה קורה עמך, איזו עבודה מוטלת עליך ומה נדרש ממך. כותרת הלכות ערכין היא בעצם התוכן הכללי של הפתגם היומי.