"חדר" השמונים ושלושה בהיכל היום-יום.
יום חמישי י"ג אדר א' ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, תצווה, חמישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, י"ג בחודש, אומרים פרק ס"ט עד פרק ע"א כולל.
תניא, פרק כ"ט, מהמילה "ובפרט", עד עמוד 72 במילים "נגדי תמיד".
לפני תחילת הפתגם מביא הרבי הנהגה הכתובה בשולחן ערוך: "במנחה אין אומרים תחנון". יום זה, י"ג אדר א', הוא ערב פורים קטן, וכפי שכותב אדמו"ר הזקן בסידור, שבערב פורים קטן אין אומרים תחנון. לכן מציין הרבי שביום הזה "במנחה אין אומרים תחנון".
לאחר מכן בא פתגם קצר, שמקורו במכתב שכתב הרבי הריי"צ בי"ז מנחם-אב תרפ"ג. המכתב מופנה לחסיד ושמו מנחם מענדל נויקוב, שהתגורר בתל אביב, ובו מעורר אותו הרבי הריי"צ ללמד חסידות ברבים.
הרבי הריי"צ מקדים ואומר לו שיש שני סוגי אנשים: יש אנשים שכל עיסוקם בחיים הוא כלפי עצמם בלבד, ואף אם לעתים הם משקיעים ולומדים עם הזולת — גם זה לטובת עצמם; ולעומתם יש אדם שיש לו רגש טוב, וכל מה שטוב לו הוא רוצה להעניק גם לזולת, שגם אחר ייהנה מטובה זו.
ומסיים, שגישה זו היא מיסודי דרכי החסידות, שרבותינו הקדושים הורו לנו שכך צריך להיות. ואומר שהוא שמע מאביו, הרבי הרש"ב, פעמים רבות בשבחם של העוסקים בלימוד חסידות ברבים, ושיש בידו רשימות וסיפורים רבים בנושא זה.
ואז בא הפתגם ששמע פעם מאביו. המקור באידיש, ובתרגום, כך אמר לו אביו: "אאמו"ר [הרש"ב] אמר: ברור לי, כשיהודי חסידי יושב בבית המדרש ולומד או חוזר חסידות ברבים, הרי זו שמחה אצל זקיניי" — כלומר, שמחה היא אצל סביו של הרבי הריי"צ, אצל רבותינו נשיאינו, אצל אדמו"ר הזקן ואצל כל הרביים; שמחה גדולה.
"ושמחתם מספקת לו, לבניו ולבני בניו - רוב טוב בגשמיות ורוחניות". זו האמירה שכותב הרבי הריי"צ בשם אביו, עד כמה עניין זה של אמירת חסידות ברבים הוא המפתח להשפעות גדולות.
מכתב זה עצמו הוא מכתב חשוב, שממנו לקח הרבי עוד שני פתגמים ב"היום-יום" שיבואו בהמשך. הכול נלקח מאותו מכתב קצר שכתב הרבי הריי"צ — עד כמה חשוב העניין של הפצת חסידות ברבים, שהוא מפתח של שפע לכל עניין.