"חדר" השבעים ושמונה בהיכל היום-יום.
שבת ח' אדר א' ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, פרשת תרומה שביעי עם פירוש רש"י.
תהילים, ח' בחודש, מפרק מ"ד עד פרק מ"ח כולל.
תניא, היום מתחילים פרק כ"ח, מהמילה הראשונה "ואפילו", עד הקטע המסתיים במילים "ממש עמו".
בפתגם היומי מובאים סיפור ופתגם מעניין וחשוב מאוד של אדמו"ר הזקן. אדמו"ר הזקן בחר מלמד — הנקרא "מלמד מליאזנא" — שילמד עם בנו, כפי שנראה בפירוט בפתגם עצמו. וכשבחר אדמו"ר הזקן את המלמד, כך תיאר את הדברים, ומביא ראיות רבות לכך שזה דבר המקובל רבי מפי רבי כיצד היה סדר הדברים.
אדמו"ר הזקן דיבר עם המלמד על אחריותו הגדולה כמלמד, שהוא נותן את המזון הרוחני לנפש הילד, מספר לו סיפורי תורה בקדושה ובחיות אלוקית, וקובע בלב הילד אהבת השם ויראת השם; ופשוט הדריך אותו כיצד לעשות זאת.
נעיין בתחילת הפתגם. המקור באידיש, ובתרגום: "רבינו הזקן זימן אליו אברך מתלמידי המגיד, ואמר לו - בניגון, כדרכו", שכן כידוע נהג לומר דברים רבים במנגינה מסוימת. וכך אמר לו:
אמר אדמו"ר הזקן: ""אני מצווה ב"ולמדתם אותם את בניכם", אתה מצווה לזון ולפרנס בני הבית; הבה נתחלף: אני אתן לך כל צרכיך כדי שתוכל לקיים את המצווה המוטלת עליך, ואתה למד עם בני".
מי היה הבן? לאדמו"ר הזקן היו כמה בנים, ולכן הוא מציין: "היה זה האדמו"ר האמצעי".
המשך הסיפור, שאינו מופיע כאן: המלמד היה פיקח, ואמר לאדמו"ר הזקן: "החלק שאתה רוצה לתת בעסקה — הכסף שאוכל לזון בו את בני ביתי — אתה יודע בדיוק מה עליך לתת, ואין בזה הרבה מה לדעת; אך החלק שאתה רוצה ממני, שאלמד את בנך, אינני יודע כיצד עושים זאת. עליי לקבל הדרכה כיצד מקיימים 'ושיננתם לבניך'".
על כך עונה לו אדמו"ר הזקן ומדריך אותו מה עליו לעשות. וכפי שמבואר גם במכתבי הרבי הריי"צ, הדגיש לו שבלימוד חשוב לא רק לימוד תוכן הסיפורים, אלא כשלומדים עם ילד יש ללמדו גם את קדושת האותיות, אותיות התורה. יש את הניקוד, שהוא עניין בפני עצמו, ויש את האותיות — ללמדו לא רק כיצד מבטאים את האות, אלא שיראה גם את צורתה החיצונית והטכנית, כיצד האות כתובה; שכן גם בצורת האות יש משמעות ומסר רב, וההתייחסות הזו לאותיות מעניקה יחס של קדושה ורוממות לדבר קדוש.
ואז אומר הפתגם: "וביאר לו סדר הלימוד" — אדמו"ר הזקן ביאר לפניו את סדר הלימוד כמענה לשאלת המלמד.
מה היה שם המלמד? איננו יודעים; אך ידוע שהנין של אותו מלמד נקרא ר' בערל בן פסח, והוא היה המלמד של הרבי הריי"צ. כלומר, המלמד של הרבי הריי"צ היה נינו של המלמד שלימד את האדמו"ר האמצעי.
וכך הביא לו את סדר הלימוד. אמר לו: "בראשונה לומדים אותיות האלף בית" — הדבר הראשון שלומדים עם ילד הוא האותיות אל"ף-בי"ת. קדושת האותיות היא קדושה בפני עצמה, עוד לפני תוכן שהאותיות מבטאות; עצם האותיות יש להתייחס אליהן בקדושה גדולה.
ואז מתייחס לאות הראשונה: "מהו אל"ף?". פעם סיפר זאת הרבי במנגינה, כפי שאמר זאת אדמו"ר הזקן. וכיצד מתארים אל"ף? "נקודה ממעל ונקודה מתחת וקו באמצע - זהו 'אלף'". "פינטעלע" היא נקודה ממוקדת: נקודה מלמעלה, נקודה מלמטה, וקו באמצע — זו צורתה החיצונית והטכנית של האות אל"ף.
ומה תוכנם של הנקודה שלמעלה, הנקודה שלמטה והקו? "על ילד יהודי לדעת שהאל"ף שבתורה", במה מתחילים ומהו הדבר הראשון: "הוא היו"ד שלמעלה", והכוונה כמובן לקדוש-ברוך-הוא, שהוא למעלה מהבנת והשגת הנברא ובא לידי ביטוי בנקודה. וכמבואר גם בתניא (בפרקים י"ח-י"ט), שהאלוקות באה לידי ביטוי בספירת החכמה, המרומזת באות יו"ד, האות הראשונה של שם ה'; היו"ד היא הנקודה המבטאת את ההפשטה האלוקית. זו הנקודה שלמעלה.
"היו"ד שמתחת" — זהו הרמז ליהודי, שבאידיש "איד", מילה הדומה בצלילה ל"יוד". יש את היו"ד, הנקודה שלמעלה — הקדוש-ברוך-הוא; ויש את היו"ד שלמטה — היהודי. וכיצד יכול היהודי להתחבר ליו"ד שלמעלה, לקבל את האין-סוף האלוקי המופשט לתוך כליו, כפי שביאר הרבי באחת השיחות? "וקו האמונה שמאחדם" — יש קו של אמונה המאחד ומחבר בין הנקודה העליונה לנקודה התחתונה. זה מה שאמר לו אדמו"ר הזקן, וזה מה שיש להחדיר לילד בתחילת הלימוד. זו גרסה אחת: לפיה היו"ד העליונה היא הקדוש-ברוך-הוא, והיו"ד התחתונה היא נשמת היהודי.
"גירסה נוספת" — ולפי הנוסח השני מקבלים היו"ד העליונה והיו"ד התחתונה משמעות שונה מעט. "'יוד' שממעל היא הנשמה" — לפי הנוסח השני, שתי היו"דים, גם העליונה וגם התחתונה, הן היהודי; אלא שביהודי עצמו יש שני חלקים: היו"ד שלמעלה היא הנשמה, ו"יהודי שלמטה הוא הגוף" — היהודי למטה, לא כנשמה מופשטת, אלא כפי שנשמתו מלובשת בגוף.
ומה מחבר בין הנשמה לבין הגוף כפי שהוא נמצא כאן למטה? "והקו של יראת השמים הוא באמצע" באמצע יש קו של יראת שמים, המחבר את הנשמה לגוף ומגלה את האמת הנשמתית בתוך היהודי כפי שהוא חי בעולם הזה. כשיש יראת שמים, האדם חי כיהודי, על פי רצון השם — וזהו החיבור בין הנשמה לגוף. אלו הן שתי הנוסחאות שבהן ביאר אדמו"ר הזקן כיצד מתחילים בחינוכו של ילד יהודי טהור.