"חדר" השבעים ושבעה בהיכל היום-יום.
יום שישי ז' אדר א' ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, תרומה, שישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ז' בחודש, מפרק ל"ט עד פרק מ"ג.
תניא, ביום הזה מסיימים את פרק כ"ז, מהמילים "ומקדושה זו" עד סיום הפרק, המסתיים במילים "מעט מעט".
הפתגם היומי קצר. תחילה אתן את הרקע להקשר שבו נכתב, ואחר כך אקרא את הפתגם. כשעבר הרבי הריי"צ לגור בוורשה, נסע פעם אחת לכשבוע וחצי לבקר בריגה, בחודש אדר תרצ"ד. היה שם בריגה ארגון בשם "צעירי אגודת ישראל", ובאותה תקופה נפגש הרבי הריי"צ באופן אישי, ביחידות פרטית, כמעט עם כל אחד מהם, נתן לכל אחד הנחיות והדרכות, והתעניין בכל אחד ואחד.
לאחר מכן ביקשו מאוד לקיים ועידה כללית, שבה יתאספו כולם יחד והרבי ידבר לכולם דברים כלליים, אך הדבר לא הזדמן מקוצר הזמן. לכן, כשחזר הרבי הריי"צ לוורשה, שלח להם בכ"ו אדר — ממש לאחר שובו — מכתב כללי. במכתב הוא פותח בכך שהיה לו עונג מן הביקורים הפרטיים, וכיוון שלא עלה בידו, מקוצר הזמן, לדבר עם כולם, הריהו שולח עתה מכתב זה. במכתב הוא רוצה לומר להם מהי מטרתם של צעירים בני תורה ויראת שמים — שכן היה זה "צעירי אגודת ישראל" — ומה צריכה להיות שאיפתם.
המשפט הראשון שבמכתב הוא הפתגם היומי. וכך הוא כותב להם: "כל איש בישראל עליו לדעת כי הוא שליח אדון כל". כלומר, כל יהודי צריך לדעת קודם כל שהוא שליח — הקדוש-ברוך-הוא שלח כל יהודי, "למען הביא לפועל - בכל מקום שהוא - רצונו ית' וכוונתו בבריאת העולם" ובכל מקום שהוא נמצא עליו לגלות ולהביא את כוונת בריאת העולם.
וכיצד הוא עושה זאת, ובמה מתבטאת שליחותו? על כך הוא מפרט: השליחות היא "שהם להאיר את העולם באור תורה ועבודה" — האר את העולם בתורה שאתה לומד ובעבודת השם שאתה עושה. וכיצד מאירים את העולם באור תורה ועבודה? "והוא על ידי קיום מצות מעשיות" — כשאדם מקיים מצוות מעשיות הוא מאיר את העולם באור תורה, שהתורה כוללת את המצוות; "והשרשת מדות טובות" — כשאדם משריש מידות טובות, בעצמו קודם כל ובסביבתו, הוא מאיר את העולם באור עבודה. שני דברים אלה — להאיר את העולם באור תורה ובאור עבודה. זהו הפתגם שבו פתח הרבי הריי"צ את המכתב.
לאחר מכן מאריך הרבי הריי"צ באותו מכתב, שממנו מופיעים ב"היום-יום" עוד שני פתגמים בהמשך. אך בקטע הבא הוא אומר ביטוי מעניין: לקדוש-ברוך-הוא דרכים רבות כיצד להוביל את האדם למקום שבו עליו לבטא את שליחותו. לעתים נדמה לאדם שהגיע למקום מסוים דרך מקרה, או לכל הפחות הזדמנות טובה; ולעתים נדמה לו שזו הזדמנות רעה, שהתגלגל לשם ואינו יודע כיצד. אין האדם יודע תמיד לפרש נכונה את המטרה — פעמים נדמה לו הדבר טוב ופעמים לא טוב.
אך אדם המאמין בהשגחה פרטית, השומר תורה ומצוות כהלכתם, יש לו עיניים פקוחות לראות שהכול השגחה פרטית, ושהקדוש-ברוך-הוא מסבב את הסיבות לכל אחד להגיעו למקומו. וכשהגעת למקום, במקום להתלונן "למה", או לשמוח סתם על שהגעת מסיבה חיצונית — דע שמטרתך היא לבטא את שליחותך. זו הנקודה.
וזהו כל הרעיון שעליו הקים הרבי את מפעל השליחות. אפשר לומר שזהו הפתגם "כל איש בישראל עליו לדעת כי הוא שליח" — הרבי רוצה שכל יהודי יהיה שליח, לבטא את תכלית כוונת בריאת העולם.
נסיים בקשר הפתגם לרצף היד החזקה של הרמב"ם. כפי שראינו בפתגמים הקודמים, אנו נמצאים בספר קדושה, הכולל את הלכות איסורי ביאה, הלכות מאכלות אסורות והלכות שחיטה. ראינו בפתגמים הקודמים את הקשר להלכות הקודמות, והפתגם היומי תואם לסוף וחותם הלכות שחיטה.
מה כתוב בסוף הלכות שחיטה? אצטט את לשון הרמב"ם ממש, שבו מסיים את הלכות שחיטה: "שאין הכבוד אלא לעצמן של מצות" — אין המטרה בשביל המצווה עצמה, אלא "אלא למי שצוה בהן וּמְנָעֵנוּ מלהיכשל בהן" — המטרה היא בשבילך, אותך ציווה, ואליך הוא מתכוון; "ויצילנו מִמְּמַשְּׁשִׁים בחושך" — המצוות באות שלא נמשש בחושך, שתהיה לנו הדרכה; "וערך אותם נר ליישר המעשים ואור להורות נתיבות היושר" — כל המצוות באו כדי שידע האדם כיצד ללכת בדרך הנכונה וכיצד להאיר את העולם; "וכן הוא אומר נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי". זהו סיום הלכות שחיטה.
וזהו תוכן הפתגם היומי — להאיר את העולם באור תורה ולהשליט בכל מקום דרך נכונה. זהו כמעט ציטוט מילה במילה מסיום דברי הרמב"ם בהלכות שחיטה, שבו סיימנו עוד ספר בהלכות היד החזקה.