"חדר" השבעים ושניים בהיכל היום-יום.
יום ראשון ב' אדר א' ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, תרומה, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י.
תהילים, ב' בחודש, אומרים מפרק י' עד פרק י"ז כולל.
תניא, מתחילים ביום הזה פרק חדש, פרק כ"ז, שיימשך במשך כמה מהימים הבאים, מהמילה "ואם" עד דף ל"ד, במילים המסתיימות "עשר ממש".
מקורו של הפתגם היומי במכתב שכתב הרבי הריי"צ בחודש מנחם-אב תרפ"ח. במכתב זה, שאינו ארוך במיוחד, מגולל הרבי הריי"צ את שיטתו המיוחדת של אדמו"ר הזקן לעומת שיטת חבריו, שאר תלמידי המגיד, ומרחיב בעניין מעט.
נקודת הדברים, כפי שהרבי מביא כאן את הציטוט הנקודתי והמתומצת, היא ששיטתו של אדמו"ר הזקן היתה שהעבודה תהיה עבודה עם המוח. הרבי הריי"צ מבאר שם שיש מעלה בעבודת הלב ויש מעלה בעבודת המוח — מוח אינו יכול להיות בלא לב, ולב אינו יכול להיות בלא מוח — והשאלה היא מי מנווט את העניינים; ומבאר שאדמו"ר הזקן סידר שהעבודה תהיה עבודת המוח.
אוסיף משפט אחד לשם הבנת הדברים: באופן כללי מבואר שההבדל בין המוח ללב, בין השכל לרגש, הוא שהשכל — המוח — מחפש לחקור ולדעת את אמיתת הדבר, ואילו הלב מחפש מה הדבר עושה לו, כיצד הוא מתרגש ממנו ומה הוא מעורר בו. ממילא הלב אינו נוטה תמיד לקבל את הדבר כפי שהוא באמת, אלא כפי שהוא מסתדר עמו; ואילו המוח שייך יותר לקבל את הדבר כפי אמיתתו — גם אם אין הדבר נראה לך או מתאים לך, ואף אם עדיין לא השתלבת עם קו זה, לפחות תדע מה האמת.
זו כוונת הכותרת, שאדמו"ר הזקן סידר שהעבודה תהיה עבודת המוח. וכעת נראה את הפירוט: "רבינו הגדול [הזקן] סידר לפני אנ"ש העבודה במוח" — שעבודת השם תהיה מנוּוטת על ידי המוח. ומפרט: "לחפש את האמת" — לחפש בכל דבר מה אמיתתו, ולא כיצד הוא נוח לך או מלהיב אותך; "לבקר כל תנועה" — שהאדם יבקר את עצמו, שכל תנועה שהוא עושה וכל דבר שהוא חי עמו "שתהיה רק לפי האמת", ולא ביטוי של רגש אישי או אופי וכדומה.
"ובאה על ידי עבודה" — כדי להצליח אכן שכל תנועה תהיה כפי האמת, צריך לעבוד על כך; אין זה בא באופן טבעי וזורם בלא עבודה, שכן בלא עבודה נמשך האדם בדרך כלל אחר נטיותיו הטבעיות.
וכעת מבאר הרבי הריי"צ מן הצד השני. לכאורה יכול אדם לחשוב שאם המטרה היא להיות אמיתי — וכפי שיש נטייה, המבוארת כנטיית הנפש הבהמית, של "הכול או כלום", היינו: אם כפי האמת אז באופן מוחלט, ואם איני לגמרי כפי האמת אין הדבר שווה כלום; מה הועלתי באחוז או שניים? על כך מיד מבאר: "ועבודה זו אינה כמו שטועים בזה טעות גמור" — עבודה זו, שהתנועות יהיו אמיתיות, אינה כפי שאחרים טועים בה טעות גמורה.
ומהי הטעות? אנשים טועים "לחשוב שצריך לפרק הרים ולשבר סלעים". "הרים" ו"סלעים" הם כמובן דרך משל לנפש הבהמית, כמאמר הגמרא ש"נדמה לו כהר" — הר הוא הנפש הבהמית, היצר הרע; וסלע — לעתים הלב הוא לב האבן. יש אדם החושב שעבודתו תהיה מוצלחת רק אם יצליח לפרק את ההרים ולשבר את הסלעים, היינו שעליו להשתנות לחלוטין; ובלשונו "להפוך את העולם" — לא העולם הגדול, אלא עולמו הקטן, להתהפך לגמרי.
על כך אומר שזו טעות. אין הכרח שהכול ייעשה מושלם לגמרי כדי שייקרא שאתה עושה כפי האמת. ומהי הגישה הנכונה, האמת הגמורה? "אשר כל עבודה ופועל, אפילו הכי קטן, איזה שיהיה, בכוונה אמיתית - די הוא" — אם עשית פעולה קטנה ביותר, אך עשית אותה בכוונה אמיתית, וקיימת את הוראתו של אדמו"ר הזקן, אף שאולי תשעים ותשעה אחוזים מענייניך עדיין אינם קשורים כלל לאמת — הרי נגעת בנקודה אחת.
ומפרט: "ברכה בכוונה" — לומר ברכה בכוונה; זה לוקח אולי כמה שניות, אך יש לאמר זאת בכוונה וחשבת באמת על הקדוש-ברוך-הוא. דוגמה שנייה: "ביאורי המילים שבתפלה כדבעי" — אין הוא אומר שכל התפילה צריכה להיות כראוי, אלא שאותה מילה מסוימת בתפילה תיעשה כדבעי. כפי שכתב פעם הרבי ליהודי שהתאונן שאינו יכול להתרכז בכל התפילה — הוא מכיר את עצמו, אין זה עובד — והרבי הציע לו לחלק זאת לקטעים: ביום מסוים יתאמץ בקטע אחד, ולמחרת בקטע אחר. אף כאן הכוונה שאותה מילה מסוימת בתפילה תהיה "כדבעי".
מהי "כדבעי"? "בהכנת הלב ובידיעה לפני מי אתה עומד" — קודם כל שתהיה מוכן מראש לעניין, ומתוך ידיעה לפני מי אתה עומד. יש לשון בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן (סימן צ"ד ז'), נקרא את לשונו: שיראה עצמו אדם העומד בתפילה כאילו שכינה שרויה כנגדו, ויסיר כל המחשבות הזרות ממנו עד שתישאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפילתו. כך צריך אדם להתפלל, וכל התפילה בצורה זו אינה קלה; אך לכל הפחות באותה מילה אחת שאמרת תרגיש: אני עומד עתה לפני הקדוש-ברוך-הוא, ואני מכוון את מחשבותיי שתהיינה נקיות וזכות לגמרי.
או "פסוק חומש בידיעה שהוא דבר ה'" — תאמר פסוק אחד בחומש, אך את הפסוק הזה תאמר מתוך ידיעה שאתה אומר עתה את דבר ה', ואינך מספר סיפור או דבר המעניין אותך סתם, אלא דבר ה'. או "פסוק תהילים" — ייתכן שבכל שיעור התהילים לא כיוונת בדיוק, ואת כל הפרק לא הצלחת, אך בפסוק אחד תהיה מרוכז שיהיה באמת. זו נקראת עבודה — עבודה נקודתית, בלא לחשוב שצריך להפוך את העולם כולו.
או "ומדה טובה לקרב לבו של חבירו באהבה וחיבה" — לעורר מידה טובה, לקרב את לבו של חברך בכך שהוא אוהב אותו ומחבבו באהבת ישראל אמיתית. בתנועת נפש מסוימת, נקודתית, הרי זו הצלחה — וזו נקראת עשיית העבודה כראוי.
ומסיים: מצד אחד אמר מה צריך, ומצד שני אמר שאין הכרח בהכול; ואם אין הכרח בהכול, אפשר לחשוב שהדבר קל. על כך מסיים ואומר: "אמת הדבר אשר בכדי להגיע לזה צריכים יגיעה רבה ועצומה" — כדי להגיע לכך שמילה אחת תהיה כראוי, שתנועת נפש אחת תהיה כראוי, צריך מאמץ רב; אין זה "עוד מילה אחת, מה קרה", אלא גם את אותה מילה מסוימת ואת אותו פסוק מסוים צריך להתייגע עליהם.
ובמה מתבטאת היגיעה? "פשוט ללמוד הרבה ולהבין" — צריך ללמוד תורה הרבה ולהבין, וכל הלימוד יהיה מרוכז, כדי שבסופו של דבר תצליח באותה נקודה, באותה מילה אחת, לעשות מה שצריך. "כל אחד לפי ערכו" — כל אחד לפי רמתו, לפי זמנו ולפי יכולתו, שילמד הרבה ויבין את מה שהוא לומד, "ואז השם בעזרו שיהיה כפי האמת". כלומר, אם תתאמץ ותשקיע לפחות במאמץ ללמוד הרבה ולהבין, יעזור לך הקדוש-ברוך-הוא שתהיה בנקודות מסוימות כפי האמת. זו הדרך שבה סידר אדמו"ר הזקן את העבודה לפני אנשי שלומנו.