אנחנו בשלשלת היחס - השיעור השישים בתולדות, והשיעור העשרים על הרבי. היום אנו מתחילים בשנת תשכ"ג.
תשכ"ג:
בשורה הראשונה כתוב: "לימד את הניגון 'סטאוויה פיתו'". ראינו בשנים הקודמות, שבכל שנה בליל שמחת תורה, לפנות בוקר לאחר הסעודה, ירד הרבי ולימד ניגון. בשנת תשכ"ג היה זה הניגון "סטאוויה פיתו", ניגון באוקראינית. הרבי סיפר שחסידים שמעו ניגון זה באוקראינה מאנשים פשוטים, ולאחר מכן תרגמוהו לעבודת השם, והיו מנגנים אותו בזמני שמחה - בשמחת תורה וכדומה.
ומהו תוכן הניגון? הניגון מבטא חשבון נפש: גם לאחר שעברו חודש אלול, הסליחות, ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, סוכות, שמיני עצרת ושמחת תורה - הרבי פירט את כל הימים הללו - עדיין נותרו דברים עיקריים הטעונים תיקון. וכדי להצליח בכך, אומר הניגון ביידיש, שותים יין כמים. הרבי הסביר שמדובר ב"יין המשכר": צריך שהנפש הבהמית, המפריעה, תשתכר, ואז יוכל האדם לצאת מן ההגבלות החיצוניות. בהמשך הניגון מובא, שיש לדעת גם כיצד לבלות וכיצד לשוחח - כיצד לנצל את כל ההתבוננויות, השיחות והמעשים היום-יומיים לעבודת השם.
למחרת, בהתוועדות שמחת תורה, המשיך הרבי לבאר את תוכן הניגון באריכות רבה יותר, וניתן לראות זאת ב"תורת מנחם" של תשכ"ג.
ק"ן שנה להסתלקות אדמו"ר הזקן:
הדבר הבא המופיע כאן הוא, שבקשר לק"ן שנה להסתלקות אדמו"ר הזקן - שחלו בכ"ד טבת תשכ"ד - "מכריז אודות מגבית בנתינת צדקה במספר ק"ן", דהיינו מאה וחמישים, "ובהוספת ק"ן שעות בלימוד התורה".
בהתוועדות שמחת תורה תשכ"ג עורר הרבי שיש להתכונן לכ"ד טבת, וכל מי שקשור לאדמו"ר הזקן עולה עם אדמו"ר הזקן יחד. וכיצד מתכוננים? שיהיה לכל חסיד שיעור יומי:
- בתניא
- בצוואתו של אדמו"ר הזקן
- בשולחן ערוך - שולחן ערוך של אדמו"ר הזקן
ובנוסף - להוסיף בצדקה, ולקשר זאת למספר ק"ן.
"נגמר ספר החסידים":
מהו "ספר החסידים"? זהו ספר שהרבי הריי"צ החל לפעול לארגונו, שבו נרשמו כל החסידים, כל אנשי שלומנו וכל משפחת גזע אנ"ש, כדי שכל השמות יהיו אצל הרבי, והחסידים ייזכרו במועדים קבועים, בימים שבהם יחשוב הרבי על כל אחד ואחד. הרבי הריי"צ דיבר על כך, אך בפועל לא יצא הדבר לפועל באותו שלב. במשך הזמן נעשתה טיוטה ראשונית, עם רישומים בעיפרון והוספות שמות. בתשכ"ג הייתה התעוררות מחודשת להוציא את הספר לאור, ובכ"ד טבת תשכ"ג נמסר לרבי "ספר החסידים", ובו כשלושת אלפים שמות של אנ"ש. הרבי הודה מאוד לכל המתעסקים בכך. עד היום ניתן לראות בספרייה של הרבי כרטיסיות עתיקות מזה - חסידים רשמו את עצמם ואת בני משפחתם, וכל הכרטיסיות אוגדו יחד לספר הנקרא "ספר החסידים".
תעמולה למען יהודי רוסיה:
הנקודה האחרונה בשנה זו: "עושה תעמולות לפדות את בני ובנות ישראל, וכן כתבי רבותינו נשיאינו, הנמצאים מאחורי מסך הברזל" - דהיינו בברית המועצות. לא מצאתי את התיעוד המתאר בדיוק מה היה, אך זה מה שמופיע שאירע באותה שנה.
תשכ"ד:
הדבר הראשון המופיע: "לימד הניגונים 'כי אנו עמך', 'והוא אלוקינו'". גם בשנה זו, כבשנים הקודמות, נכנס הרבי לפנות בוקר לאחר סעודת ליל שמחת תורה, וחילק משקה, בהדגישו שהוא מיועד רק למי שמקבל על עצמו להוסיף בלימוד החסידות. באותה שנה הביע הרבי אי-שביעות רצון מכך שנעשה הדבר כ"מצוות אנשים מלומדה", שכן ניגשים לקבל משקה גם מי שאינם שייכים לכך, ואף ילדים קטנים; והכריז שוב, שרק מי שקיים בפועל את ההחלטות וההתחייבויות שקיבל בשנה הקודמת - יגש.
לאחר מכן לימד הרבי את הניגון "כי אנו עמך". הרבי כבר לימד שנים קודם לכן ניגון "כי אנו עמך", ואנו יודעים שב"כי אנו עמך" ישנם שני אופנים; הניגון שלימד כאן הוא הרציני יותר. הרבי הסביר, שכשם שב"אתה בחרתנו" ישנם שני ניגונים - כפי שכבר דיברנו על כך, שאחד הוא דרכם של צדיקים ואחד דרכם של בעלי תשובה - כך גם ב"כי אנו עמך" ישנם שני ניגונים: הניגון הראשון הוא תנועה של ניצחון, השייכת לצדיקים; והתנועה הנוספת, שאותה לימד הרבי באותה שנה ואמר ששמע אותה מאחד מזקני החסידים שניגן אותה במוצאי יום הכיפורים, היא תנועה של עקשנות, המתאימה לבעלי תשובה.
לאחר שלימד הרבי את הניגון, המשיך לחלק משקה, ושוב ניגשו ילדים קטנים. אמר הרבי שאינו יודע מה יהיה בשנה הבאה עם הניגון, ולכן ינגן כעת ניגון נוסף. זו הייתה השנה היחידה שבה לימד הרבי שני ניגונים. הוא לימד ניגון של החזן ר' יחיאל, שניגן אותו בליובאוויטש אצל הרבי הרש"ב - הלוא הוא הניגון "והוא אלוקינו".
זו הייתה למעשה השנה האחרונה שבה לימד הרבי ניגונים. הרבי אמר שאינו יודע מה יהיה בשנה הבאה עם הניגון - ובשנה הבאה, בו' תשרי תשכ"ה, הייתה הסתלקות אמו של הרבי, ובשמחת תורה של אותה שנה כבר לא לימד ניגונים. בתשכ"ד הושלמו אפוא עשרת הניגונים שלימד הרבי בלילות שמחת תורה, ואלו הם לפי הסדר:
- "זה דרכך אלוקינו"
- "כי אנו עמך" (הראשון)
- "שמה לך נפשי"
- "איך תדום"
- "ימרקו והשמים"
- "רחמנא דעני" (החמישי)
- "אתה בחרתנו"
- "אנעים זמירות"
- "סטאוויה פיתו"
- "כי אנו עמך" (השני)
- "והוא אלוקינו"
תשמ"ד - קרן לוי יצחק:
הדבר הבא המופיע כאן הוא בשנת תשמ"ד: "מייסד 'קרן לוי יצחק' על שם אביו, כבוד קדושת הרב הגאון והרב החסיד המקובל הרב לוי יצחק ז"ל". מהי קרן זו? בכ' מנחם-אב תשמ"ד מלאו ארבעים שנה להילולת אביו של הרבי, שנסתלק בתש"ד, והרבי ביקש לעשות דבר מה לזכרו. הרבי דיבר באריכות על כך שבבתי הספר קיימת מחויבות על פי חוק המדינה ללמוד לימודי חול, ואף שלומדים גם לימודי קודש, אין די תקציבים ללימודי הקודש, שכן המדינה משלמת את משכורות מלמדי לימודי החול. כתוצאה מכך אין מלמדי לימודי הקודש מקבלים את משכורתם כראוי, ואם מקבלים - מקבלים צ'ק דחוי לתקופה מאוחרת. הדבר גורם למלמדים להרגיש פחות טוב, ומשפיע גם על חינוך התלמידים, המרגישים כאילו הם ברמה נמוכה יותר וכאילו לימודים אלו חשובים פחות.
לפיכך ייסד הרבי קרן גמ"ח מיוחדת, שאחת ממטרותיה היא שכל מלמד שקיבל צ'ק דחוי יוכל לבוא לגמ"ח, למסור את הצ'ק ולקבל מזומן מיד, כדי שיהיה לו רוגע; וכן מלמד הזקוק להלוואה מחמת הדוחק יקבל גמ"ח, כמובן ללא כל ריבית ובתנאים נוחים מאוד. זוהי "קרן לוי יצחק" שייסד הרבי למטרה זו בתשמ"ד. הקרן המשיכה לפעול במשך השנים, והרבי תמיד ביקש להוסיף ולהשתתף בה.