אנחנו נכנסים כעת לפרשייה הגדולה של סנחריב הצר על ירושלים - אותה פרשייה שבסופה נופלים מאה שמונים וחמישה אלף מראשי הגייסות, פגרים מתים. הפרק פותח בתיאור עלייתו של סנחריב על ערי יהודה הבצורות, ומכאן ואילך נלך בעקבות ביאורי המלבי"ם על סדר הפסוקים.
אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה בָּא סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיָּבֹא בִיהוּדָה וַיִּחַן עַל הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת וַיֹּאמֶר לְבִקְעָם אֵלָיו׃
מהי כוונת הכתוב "אחרי הדברים והאמת האלה"? הרד"ק מסביר: אחרי שחזקיהו ויהודה שבו לעבודת השם באמת, בא עליהם סנחריב. לכאורה הדבר אינו מסתדר - אם שבו באמת, מדוע בא עליהם סנחריב? מתרץ הרד"ק: אף על פי שליבו של חזקיהו היה שלם, ביהודה עדיין היו דברים רעים ולא היה לבב כולם שלם עם השם, וכפי שאנו רואים שישעיהו הנביא מוכיח אותם הרבה בנבואותיו.
אך המלבי"ם מבאר בדיוק להפך. עד כאן לא ראינו שום חיסרון - אדרבה, ראינו מעלות גבוהות: כל העם הולכים ותורמים ומחזיקים את הכהנים ואת בני התורה. לכן "אחרי הדברים והאמת האלה" בא להוציא מן הדעת שסנחריב בא עליו על ידי איזה חטא שרצה השם להענישו. אמת פירושה דבר אמיתי וקיים, ולכן הכוונה: אחרי כל עבודתו שהייתה באמת ובלב שלם בלא זיוף, ולא נטה מדרכו הטובה - אחרי זה הביא השם את סנחריב.
ואם כן מדוע? אומר המלבי"ם שאין צורך לתלות זאת בחטא. הדבר היה בהשגחה, כדי שייעשה נס על ידו וייפול סנחריב על הרי ציון. וכדברי חז"ל: ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות את חזקיהו משיח ואת סנחריב גוג ומגוג. כלומר, הייתה כאן הזדמנות גדולה מאוד להביא את המשיח, וזו הייתה המטרה שבגללה הביא הקדוש ברוך הוא את סנחריב. זהו פרס ולא עונש. ביאת סנחריב הייתה כדי להגדיל את שם ישראל ואת שם מלכם, וכל זה היה מסובב מן הדברים והאמת האלה. הפוך מדברי הרד"ק: לא בעקבות חטא, אלא בעקבות צדקותם ביקש הקדוש ברוך הוא לתת להם פרס - שיתגדל שם ישראל באומות ויראו הכול ניסים ונפלאות שעשה להם השם. ואילו היו הגונים די הצורך, היה מגיע כבר אז המשיח.
המיוחס לרש"י מפרש "לבקעם" כמו "לבקעם", בדומה ל"על מכרם בכסף צדיק", כלומר רצה לבקוע אותם אליו. וכמו שכתוב "לכו ונבקיענה" ו"ותיבקע העיר" - משמעות הדברים לבקוע את חומת העיר, להיכנס פנימה ולכבוש אותה.
את כל העניין הזה למדנו בהרחבה בספר מלכים ב פרק יח, וכדרכנו בדברי הימים איננו חוזרים על כל האריכות אלא על מה שנתחדש כאן. שם כתוב שסנחריב עלה על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם, ומוזכר שחזקיהו שלח לו שלוש מאות כיכר כסף. ואחר כך שולח מלך אשור את רבשקה. וקשה: הרי כבר קיבל את הכסף, שהוא בעצם "דמי לא יחרץ", סוג של שוחד שמטרתו "תרד ממני, תעזוב אותי" - אז מדוע הוא שולח לאיים?
בא עזרא כאן ומסביר מה הכריח את חזקיהו לשלוח את הכסף ומה שינה את דעתו של סנחריב. חזקיהו הכניע את עצמו לפניו מפני שראה שסנחריב פניו למלחמה, והוא עצמו לא הכין את עצמו ולא היה לו צבא מוכן. לכן רצה להרוויח זמן, לקנות לו עצה וגבורה למלחמה. וכיצד מרוויחים זמן? נותנים כסף, שיחשוב סנחריב שחזקיהו נכנע לפניו ומקבל את מלכותו. כך היה מקובל תמיד: העלאת כסף למלך הכובש פירושה "למה לך לכבוש אותי? אהיה לך לעבד ואעלה לך מיסים". ולכן כיפר את פניו במנחה כדי שיעלה מעליו.
אלא שאחרי שסנחריב חדל מלהילחם עליו, חזקיהו החל מכין את עצמו למלחמה - כפי שנראה מיד בפסוקים - והדבר נודע למלך אשור, שהבין שחזקיהו מכין את עצמו למרוד בו. כלומר, סנחריב הבין שחזקיהו לא נתן את הכסף כהודאה בעבדות אלא רק כדי לקנות זמן ולהתארגן בנשק. וכיוון שכן, שלח את רבשקה ועלה לצור על ירושלים.
וַיַּרְא יְחִזְקִיָּהוּ כִּי בָא סַנְחֵרִיב וּפָנָיו לַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלָ͏ִם׃ וַיִּוָּעַץ עִם שָׂרָיו וְגִבֹּרָיו לִסְתּוֹם אֶת מֵימֵי הָעֲיָנוֹת אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר וַיַּעְזְרוּהוּ׃
בתחילה נתן חזקיהו שוחד למלך אשור כדי שיעזוב אותו; כעת הוא מתייעץ עם השרים באיזו דרך יוכל לפרוק את עולו של מלך אשור מעליו, שלא יצטרך להעלות לו מיסים. העצה הייתה לסתום את מי המעיינות. המעיינות הובילו מים אל מחוץ לחומה, ובכך אפשרו לאויב לצור על העיר כשיש לו אספקת מים. משנסתמו המעיינות, שוב לא יוכלו להחזיק במצור.
וַיִּקָּבְצוּ עַם רָב וַיִּסְתְּמוּ אֶת כׇּל הַמַּעְיָנוֹת וְאֶת הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף בְּתוֹךְ הָאָרֶץ לֵאמֹר לָמָּה יָבוֹאוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר וּמָצְאוּ מַיִם רַבִּים׃
נראה שהמלאכה דרשה פעולה מאומצת ואנשים רבים, ולכן "ויקבצו עם רב" כדי לסתום את כל המעיינות. "ואת הנחל השוטף בתוך הארץ" - זה נחל גיחון שהיה מלא ושוטף, וסתמו גם אותו. והנימוק: למה יבואו מלכי אשור לצור כאן וימצאו להם עזר וסיוע של מים רבים.
וַיִּתְחַזַּק וַיִּבֶן אֶת כׇּל הַחוֹמָה הַפְּרוּצָה וַיַּעַל עַל הַמִּגְדָּלוֹת וְלַחוּצָה הַחוֹמָה אַחֶרֶת וַיְחַזֵּק אֶת הַמִּלּוֹא עִיר דָּוִיד וַיַּעַשׂ שֶׁלַח לָרֹב וּמָגִנִּים׃
אומר המלבי"ם: "החומה הפרוצה" היא החומה שבצפון ירושלים, שיואש פרץ בה משער אפרים עד שער הפינה, כמו שראינו לעיל. שם בנה חזקיהו חומה כפולה ובתוכה עשה מגדלות, וזהו "ויעל על המגדלות ולחוצה" - שמעליהם העלה את החומה האחרת, והיא הנקראת בנחמיה "החומה הרחבה". כמו כן חיזק את המילוא, שהיה מקום מוכן לאסיפת העם כפי שראינו לעיל, וחיזק את המקום ההוא. עוד הכין "שלח" ומגינים; ומבאר המלבי"ם שהשלח מובדל מחרב, שהשלח חד בראשו ודוקר כתבנית רומח - נמצא שהשלח הוא כמעין רומח וחרב כאחד.
וַיִּתֵּן שָׂרֵי מִלְחָמוֹת עַל הָעָם וַיִּקְבְּצֵם אֵלָיו אֶל רְחוֹב שַׁעַר הָעִיר וַיְדַבֵּר עַל לְבָבָם לֵאמֹר׃ חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִלִּפְנֵי כׇּל הֶהָמוֹן אֲשֶׁר עִמּוֹ כִּי עִמָּנוּ רַב מֵעִמּוֹ׃
חזקיהו ממנה שרי מלחמות שיכינו את העם לקרב, ונושא באוזניהם שיחת חיזוק ועידוד. ומהו ההבדל בין "חזקו" ל"אמצו"? המלבי"ם ביאר זאת כמה פעמים, וראינו זאת למשל בספר יהושע: תחילת ההתעוררות של הגבורה נקראת התחזקות - קיבל עוצמה, התחזק. ו"אמצו" פירושו לעמוד על עומדו, להתאמץ ולהישאר יציב - כלומר ההתמדה שבהתחזקות. יש התחזקות, ואחריה צריך להישאר יציב, וזה מצריך אומץ לב. לכן "חזקו ואמצו".
"כי עימנו רב מעימו" - הזרוע שעימנו גדולה מן הזרוע אשר עימו. ומהי הזרוע שעימנו? הקדוש ברוך הוא עימנו, והוא הנלחם את מלחמותינו, ואנחנו כלל איננו צריכים להילחם; נמצא שעימנו כוח רב משלו.
עִמּוֹ זְרוֹעַ בָּשָׂר וְעִמָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לְעׇזְרֵנוּ וּלְהִלָּחֵם מִלְחֲמֹתֵנוּ וַיִּסָּמְכוּ הָעָם עַל דִּבְרֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה׃
כאן הוא מפרש את דבריו: "עימו זרוע בשר" - איני מזלזל, יש לו כוח, יש לו זרוע בשר; אבל כלום אפשר להשוות זרוע בשר להשם אלוקינו? "ועימנו השם אלוהינו לעוזרנו ולהילחם מלחמותינו". והעם סמכו ובטחו בדברים שאמר להם יחזקיהו.
אַחַר זֶה שָׁלַח סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲבָדָיו יְרוּשָׁלַיְמָה וְהוּא עַל לָכִישׁ וְכׇל מֶמְשַׁלְתּוֹ עִמּוֹ עַל יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְעַל כׇּל יְהוּדָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר׃
סנחריב שולח את עבדיו לירושלים בעוד הוא עצמו נלחם על לכיש, ובכך הוא שולח התראה לירושלים. מבאר המלבי"ם: כיוון שנודע לסנחריב שחזקיהו עושה הכנות למרד - והיו אנשים מבפנים שמסרו לו מידע, כפי שנראה בהמשך שהיו אנשים משלנו שיצרו עימו קשר - אמרו לו: קח בחשבון, הוא סותם את מי הגיחון, הוא מכין את האנשים לקרב, ואין בדעתו לשלם לך את שהתחייב. הדברים הכעיסו את סנחריב, ולכן שלח את עבדיו לירושלים לתת התראה.
כֹּה אָמַר סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל מָה אַתֶּם בֹּטְחִים וְיֹשְׁבִים בְּמָצוֹר בִּירוּשָׁלָ͏ִם׃ הֲלֹא יְחִזְקִיָּהוּ מַסִּית אֶתְכֶם לָתֵת אֶתְכֶם לָמוּת בְּרָעָב וּבְצָמָא לֵאמֹר יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יַצִּילֵנוּ מִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר׃
הֲלֹא הוּא יְחִזְקִיָּהוּ הֵסִיר אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר לִפְנֵי מִזְבֵּחַ אֶחָד תִּשְׁתַּחֲווּ וְעָלָיו תַּקְטִירוּ׃
הֲלֹא תֵדְעוּ מֶה עָשִׂיתִי אֲנִי וַאֲבוֹתַי לְכֹל עַמֵּי הָאֲרָצוֹת הֲיָכוֹל יָכְלוּ אֱלֹהֵי גּוֹיֵ הָאֲרָצוֹת לְהַצִּיל אֶת אַרְצָם מִיָּדִי׃ מִי בְּכׇל אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶחֱרִימוּ אֲבוֹתַי אֲשֶׁר יָכוֹל לְהַצִּיל אֶת עַמּוֹ מִיָּדִי כִּי יוּכַל אֱלֹהֵיכֶם לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדִי׃
וְעַתָּה אַל יַשִּׁיא אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ וְאַל יַסִּית אֶתְכֶם כָּזֹאת וְאַל תַּאֲמִינוּ לוֹ כִּי לֹא יוּכַל כׇּל אֱלוֹהַּ כׇּל גּוֹי וּמַמְלָכָה לְהַצִּיל עַמּוֹ מִיָּדִי וּמִיַּד אֲבוֹתָי אַף כִּי אֱלֹהֵיכֶם לֹא יַצִּילוּ אֶתְכֶם מִיָּדִי׃
וְעוֹד דִּבְּרוּ עֲבָדָיו עַל יְהֹוָה הָאֱלֹהִים וְעַל יְחִזְקִיָּהוּ עַבְדּוֹ׃