פרק כ"ז: מלכותו של יותם בן עוזיהו
פרק כ"ז הוא פרק קצר, תשעה פסוקים בלבד, ובו מתוארת מלכותו של יותם בן עוזיהו. אף שהפרק קצר, הדמות שעולה ממנו היא אחת המיוחדות שבכל מלכי בית דוד. נעבור על הפסוקים כסדרם, ונראה את דברי המלבי"ם, הרד"ק והמיוחס לרש"י.
בֶּן־עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יוֹתָם בְּמׇלְכוֹ וְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ͏ִם וְשֵׁם אִמּוֹ יְרוּשָׁה בַּת־צָדוֹק׃
בן עשרים וחמש שנה היה יותם כשעלה למלוכה, ולאחר שעלה למלוך מלך שש עשרה שנה בירושלים. שם אמו ירושה בת צדוק.
וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה עֻזִּיָּהוּ אָבִיו רַק לֹא־בָא אֶל־הֵיכַל יְהֹוָה וְעוֹד הָעָם מַשְׁחִיתִים׃
הכתוב מעיד עליו שעשה הישר בעיני ה' "ככל אשר עשה עוזיהו אביו". מבאר המיוחס לרש"י: הכוונה ככל הטובות שעשה עוזיהו אביו, ולא לחלקים המקולקלים שבמעשיו.
יותם - מלך שאין בו דופי
המיוחס לרש"י מביא פירוש בשם רבי אלעזר בר משה, על פי דברי רבי שמעון בר יוחאי במסכת סוכה. רשב"י אומר: אם אברהם אבינו יהיה עמי, יכולים אנו לקבל עלינו את כל עוונות הדור עד אליו, כלומר לפטור את העולם מן הדין. ואם יהיה עמי יותם בן עוזיהו - יכולני לפטור את כל העולם כולו מן הדין, מימיו של אברהם ועד סוף כל הדורות.
ומה מיוחד כל כך ביותם? מתבוננים ורואים שבכל המלכים לפניו ולאחריו נמצא חטא, חוץ מיותם שלא נמצא בו שום חטא - כולו תום. והוא מפרט: דוד - "רק בדבר אוריה החיתי", ומעשה בת שבע. שלמה - נשיו הטו את לבבו. רחבעם - עזב את תורת ה'. אביה - "וילך בכל חטאת אביו". אסא - הוציא כסף וזהב מאוצרות בית ה', ונתן את הנביא בבית המהפכת, כלומר שלח אותו לכלא. יהושפט - התחבר לרשע, ופרץ ה' את מעשיו. יהורם - הרג את אחיו. אחזיהו - הייתה אמו יועצת לו להרשיע. יואש - הרג את זכריה ונעשה קדש. אמציה - השתחווה לפסילי שעיר, שהלך והביא אותם אליו. עוזיהו - נכנס אל ההיכל להקטיר קטורת נגד רצון ה', כפי שראינו בפרק הקודם. אחז - דלתות בית ה', והלך בדרכי מלכי ישראל ועשה מצבות לבעלים. חזקיהו - גבה לבו ויהי עליו קצף, ועל שלושה דברים שעשה לא הודו לו חכמים. מנשה - עשה שנים רבות וארוכות את הרע בעיני ה'. יאשיהו - לא שמע דברי נבואה מפי אלוהים, שסירב לתת לפרעה נכה לעבור בארצו, ולא ידע שאין דורו דומה יפה. צדקיהו - עשה הרע בעיני ה' ולא נכנע מפני ירמיהו, שאמר לו לקבל עליו את מלכות בבל מפני שהקדוש ברוך הוא המליך אותם.
אבל ביותם לא נמצא שום דופי. לכן אם יותם מצטרף עמנו, אומר רשב"י, אני יכול לפטור את העולם כולו מן הדין, מימיו של אברהם ועד סוף העולם. ועוד נאמר בשבחו שכיבד את אביו אף לאחר מותו.
"רק לא בא אל היכל ה'" - שני פירושים
הרד"ק מביא שני פירושים. הפירוש הראשון: לא נכנס אל ההיכל להקטיר כדרך שעשה אביו, כלומר לא החזיק במעשיו המקולקלים של אביו שניסה להיכנס אל ההיכל.
הפירוש השני: מכיוון שאביו בא אל היכל ה' וקרה לו מה שקרה, לא רצה יותם עוד להיכנס לשם להתפלל ולהקריב קורבנות, והיה מקריב בבמות. לפי פירוש זה מתפרש גם סוף הפסוק, "ועוד העם משחיתים", כמו שמפורש במלכים: "עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות" - ולא רק העם, אלא אף הוא. אלא שפירוש זה אינו מתיישב לגמרי עם דברי המיוחס לרש"י שיותם היה צדיק גמור בלא דופי, שהרי לפיו היה מקריב בבמות.
המלבי"ם מפרש כפירוש הראשון של הרד"ק, ומדייק בלשון הכתוב: לא נאמר שלא בא אל בית ה', אלא שלא בא אל היכל ה'. אל בית המקדש הוא בא, והקריב קורבנות ככל אדם מישראל - וכי מלך פטור מקורבן פסח, מנדרים ונדבות, משלמי חגיגה וראייה? בכל אלה הוא חייב ככל אדם. אלא שאל ההיכל פנימה, שם עומד מזבח הקטורת, ולשם נכנס אביו להקטיר, לשם הוא לא נכנס. הוא לא בא אל היכל ה' כדרך אביו, אך כן עלה אל בית המקדש להקריב קורבנות ככל האדם.
בנייה וביצור
הוּא בָּנָה אֶת־שַׁעַר בֵּית־יְהֹוָה הָעֶלְיוֹן וּבְחוֹמַת הָעֹפֶל בָּנָה לָרֹב׃
יותם בנה את שער בית ה' העליון - אותו שער שממנו היו הולכים אל בית המלך - וביצר אותו. כמו כן בנה בחומת העופל. "עופל" הוא מקום גבוה, כלשון "עופל ובוחן", כלומר חומה גבוהה, ושם בנה וחיזק לרוב.
וְעָרִים בָּנָה בְּהַר־יְהוּדָה וּבֶחֳרָשִׁים בָּנָה בִּירָנִיּוֹת וּמִגְדָּלִים׃
הוסיף ובנה ערים בהר יהודה, וכן בנה בחורשים בירניות ומגדלים. "חורשים" - מלשון חורשה, חורש, יער. "בירניות" הוא ביטוי המופיע הרבה בתרגום ("מגדליהם" - "בירנייתהון"), ופירושו לשון בירה, ארמון. כלומר בנה ערים בהר יהודה, ובאזורי היער בנה ארמונות גדולים ומגדלים. מעיר המלבי"ם: בזה נהג כאביו, שאף אביו בנה ערים בצורות - את יצר הבנייה קיבל מאביו. אלא שאביו בנה באשדוד ובפלשתים, והוא בנה ביהודה.
המלחמה בבני עמון והחוב שנפרע
וְהוּא נִלְחַם עִם־מֶלֶךְ בְּנֵי־עַמּוֹן וַיֶּחֱזַק עֲלֵיהֶם וַיִּתְּנוּ־לוֹ בְנֵי־עַמּוֹן בַּשָּׁנָה הַהִיא מֵאָה כִּכַּר־כֶּסֶף וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כֹּרִים חִטִּים וּשְׂעוֹרִים עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים זֹאת הֵשִׁיבוּ לוֹ בְּנֵי עַמּוֹן וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וְהַשְּׁלִשִׁית׃
בני עמון נתנו מנחה לעוזיהו אביו, כמו שראינו לעיל, ולאחר מכן מרדו. יותם נאלץ להילחם בהם כדי להחזיר אליו את כוח הממשלה עליהם, ואכן "ויחזק עליהם", ובאותה שנה נתנו לו מאה ככר כסף, עשרת אלפים כורים חיטים ועשרת אלפים כורים שעורים.
מהו "זאת השיבו לו בני עמון ובשנה השנית והשלישית"? מבאר המלבי"ם: בפעם הראשונה השיבו לו את החוב שהיו חייבים לו מכל השנים שבהן מרדו ולא שילמו. וזה כמו מס הכנסה: אל תחשוב שאם לא שילמת שנה שנתיים גמרנו בזה - יחזרו אליך אחר כך עם ריביות והצמדות. כך גם כאן: הם מרדו ולא נתנו את המס, ועל כן גזר עליהם גם קנס, שיתנו עוד שנתיים כעונש על מרידתם. נמצא שנאלצו לשלם את כל השנים שפספסו, ומלבד זה עוד שנתיים קנס.
וַיִּתְחַזֵּק יוֹתָם כִּי הֵכִין דְּרָכָיו לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהָיו׃
זהו פסוק ייחודי שנאמר ביותם, והוא מראה שבאמת כל ימיו הלך בדרך ה'.
סיום ימיו וכפל מניין השנים
וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹתָם וְכׇל־מִלְחֲמֹתָיו וּדְרָכָיו הִנָּם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר מַלְכֵי־יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה׃
יתר דברי יותם וכל המלחמות שעשה כתובים בספרי ההיסטוריה שלהם, הם "ספר מלכי ישראל ויהודה" - אותם ספרים שהיו כותבים לעצמם את דברי זיכרונותיהם ואת כל אשר עבר עליהם.
בֶּן־עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמׇלְכוֹ וְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ͏ִם׃
מדוע חוזר הכתוב על מניין השנים פעם שנייה? מבאר המלבי"ם: מפני שמלכי ישראל חישבו למלכותו גם את השנים שבהן שפט את העם בחיי אביו - שהרי עוזיהו היה מצורע ויושב בבית החופשית, ויותם שפט את העם בחייו. לכן בא הכתוב כאן לדייק: אנו מונים רק את השנים שמלך בעצמו לאחר מות אביו. שש עשרה שנה מלך בירושלים - מלוכה עצמית, בלי לחשב את השנים הקודמות שמלך בהן עוד בחיי אביו.
וַיִּשְׁכַּב יוֹתָם עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּעִיר דָּוִיד וַיִּמְלֹךְ אָחָז בְּנוֹ תַּחְתָּיו׃
נפטר יותם, ואחז בנו קם למלוך תחתיו.
לסיכום: יותם בן עוזיהו מלך שש עשרה שנה, ועשה הישר בעיני ה' ככל הטובות שעשה אביו - אך נזהר שלא להיכנס אל ההיכל פנימה כדרך אביו, ובכל זאת עלה לבית המקדש והקריב קורבנות ככל אדם מישראל. הוא ביצר את שער בית ה' העליון ואת חומת העופל, בנה ערים בהר יהודה ובירניות ומגדלים בחורשים, הכניע את בני עמון וגבה מהם את חובם בתוספת קנס. "ויתחזק יותם כי הכין דרכיו לפני ה' אלוהיו" - וכדברי רשב"י, אילו היה יותם עמו יכול היה לפטור את כל העולם מן הדין מימי אברהם ועד סוף כל הדורות, שכן בכל המלכים נמצא חטא, וביותם לא נמצא דופי.