פרק כב בדברי הימים ב מספר על מלכותו הקצרה של אחזיהו בן יהורם מלך יהודה, על מותו בידי יהוא בן נמשי יחד עם בית אחאב, ועל הרגע הקשה ביותר בתולדות בית דוד: עתליהו מאבדת את כל זרע המלוכה, ורק תינוק אחד, יואש, ניצל ומוסתר בבית המקדש שש שנים. הפרק גדוש קשיים בפסוקים, ובכל אחד מהם המלבי"ם מראה כיצד הכתובים משלימים זה את זה ואינם סותרים.
וַיַּמְלִיכוּ יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם אֶת־אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ הַקָּטֹן תַּחְתָּיו כִּי כׇל־הָרִאשֹׁנִים הָרַג הַגְּדוּד הַבָּא בָעַרְבִים לַמַּחֲנֶה וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בֶן־יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה׃
בפרק הקודם ראינו שיהורם מת במיתה משונה: "ויער ה' על יהורם את רוח הפלשתים והערבים אשר על יד כושים", ובעקבות זאת נגפו ה' במעיו לחולי לאין מרפא. עתה ממליכים יושבי ירושלים את בנו. ואם תשאל: מדוע דווקא את הבן הקטן, הלוא תמיד ממליכים את הגדול? על כך אומר הכתוב: "כי כל הראשונים הרג הגדוד" - אותו גדוד ערבים הרג את בני יהורם, ולא נותר אלא אחזיהו בנו הקטן.
"הגדוד הבא בערבים" - מבאר המצודת ציון שהבי"ת כאן במקום מ"ם, כמו "והנותר בבשר ובלחם" שפירושו מהבשר ומהלחם. כלומר: הגדוד הבא מהערבים.
בֶּן־אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְיָהוּ בְמׇלְכוֹ וְשָׁנָה אַחַת מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ͏ִם וְשֵׁם אִמּוֹ עֲתַלְיָהוּ בַּת־עׇמְרִי׃
זהו פסוק בעייתי ביותר. כלשון המלבי"ם, זה דבר שאי אפשר כלל: כל ימי יהורם אביו לא היו אלא ארבעים שנה, וכיצד ייתכן שבמות האב בן ארבעים יהיה בנו בן ארבעים ושתים? ואילו בספר מלכים כתוב "בן עשרים ושתים שנה אחזיהו במלכו", וזה הגיוני: האב מת בן ארבעים, והבן בן עשרים ושתים קם למלוך.
חז"ל בסדר עולם ובתוספתא אמרו שארבעים ושתים אינן נמנות מעת לידתו, כדרך שמונים ימי אדם, אלא ממלכותו של עמרי - שכן נגזר שיכלה עם זרעו של עמרי, ולכן מונים לו משם; אבל הוא עצמו היה בן עשרים ושתים. אומר המלבי"ם: זו דרך דרש, והוא תמיד יעדיף את הקרוב יותר לפשוטו של מקרא.
לשם כך מקדים המלבי"ם סתירה נוספת: בספר מלכים נאמר במקום אחד "בשנת שתים עשרה ליורם בן אחאב מלך אחזיהו", ובמקום אחר "בשנת אחת עשרה שנה ליורם מלך אחזיה". אחת עשרה או שתים עשרה? והתירוץ: תכף שחלה יהורם את המחלה החזקה המליכו את אחזיהו עוד בחיי אביו - מעין הודעה על נבצרות, שהבן נכנס ומלך תחת אביו. זה היה בשנת אחת עשרה ליורם בן אחאב. ובשנה שלאחריה, כשמת אביו, המליכוהו שנית - בשנת שתים עשרה. הרי שהיו כאן שני שלבים: מלכות בחיי אביו ומלכות לאחר מותו, ומכאן ההפרש בין אחת עשרה לשתים עשרה.
ולפי זה מחדש המלבי"ם קריאה חדשה: שני הפסוקים מדובקים זה לזה. "וימלך אחזיהו בן יהורם מלך יהודה, בן ארבעים" - מי בן ארבעים? יהורם מלך יהודה, שמת בהיותו בן ארבעים. וזהו הזמן שבו מלך אחזיהו עוד בחיי אביו, כשתקפו החולי. ואחר כך: "ושתים שנה אחזיהו במלכו ושנה אחת מלך בירושלים" - מצד אחד מלך שתי שנים, כולל השנה שבחיי אביו; ואם תמנה רק את השנים שמלך לבדו - שנה אחת בלבד.
אלא שכפי שהערנו, זהו פירוש מחודש, שהרי הוא מחבר פסוק לפסוק ומוציא מעט את הדברים מהקשרם: אצלנו כתוב "בן ארבעים ושתים" כמילה אחת רצופה, והוא עושה פסיק אחרי "ארבעים". ורבים מן המפרשים כותבים שכל פירוש שאינו מתיישב עם הטעמים - אל תקבלו אותו; הטעמים מפסקים את הפסוק ומורים כיצד לגרוס אותו, ואין לחבר שני פסוקים שהכתוב חתך ביניהם.
לפיכך מוסיף המלבי"ם ביאור נוסף, שאותו הוא מכנה "ויותר ייתכן": דרך הסופר שהמילה האחרונה מן הפסוק הקודם נמשכת גם על הפסוק שאחריו, כמו "ואחיו וזכר ומקלות הוליד" - שפירושו "ואחיו וזכר ומקלות, ומקלות הוליד", כאילו נכתבה המילה פעמיים. וכך כתב הרשב"ם גם על "ואחות לוטן תמנע". כך גם כאן: "וימלך אחזיהו בן יהורם מלך יהודה" - יהורם מלך יהודה בן ארבעים, כאילו נכתב "יהורם מלך יהודה" פעמיים. ואז אין צורך לבטל את המפסיק, שהרי כאילו נשנה הדבר בפסוק הבא.
גַּם־הוּא הָלַךְ בְּדַרְכֵי בֵּית אַחְאָב כִּי אִמּוֹ הָיְתָה יוֹעַצְתּוֹ לְהַרְשִׁיעַ׃ וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה כְּבֵית אַחְאָב כִּי־הֵמָּה הָיוּ־לוֹ יוֹעֲצִים אַחֲרֵי מוֹת אָבִיו לְמַשְׁחִית לוֹ׃
הכתוב מוסר לא רק את המעשה אלא גם את הסיבה: אמו הייתה יועצתו להרשיע, ואחרי מות אביו היו לו יועצים שהיו למשחית לו. רואים עד כמה הוא נשען על יועצים - וזו תופעה שלא התחילה בדורנו.
מבאר המלבי"ם את הכפילות: בהנהגתו העצמית, הפרטית, הלך בדרכי בית אחאב מכוח עצת אמו; ואילו בהנהגת הכלל, בהנהגתו כמלך, הלך בעצת יועצי אביו שהיו מבית אחאב, והם יעצוהו למשחית.
גַּם בַּעֲצָתָם הָלַךְ וַיֵּלֶךְ אֶת־יְהוֹרָם בֶּן־אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה עַל־חֲזָאֵל מֶלֶךְ־אֲרָם בְּרָמוֹת גִּלְעָד וַיַּכּוּ הָרַמִּים אֶת־יוֹרָם׃
"וילך את יהורם" - "את" כאן במובן "עם", כמו "את יעקב איש וביתו באו". ונזכור שהיו שני מלכים בשם יהורם: יהורם בן אחאב במלכות ישראל, ויהורם מלך יהודה אביו של אחזיהו. כאן מסופר שבן יהורם מלך יהודה הלך עם יהורם בן אחאב מלך ישראל למלחמה על חזאל מלך ארם.
"הרמים" - מפרש המיוחס לרש"י שהכוונה לארמים, והאל"ף חסרה. ויש דוגמאות רבות לחסרון אל"ף, כגון "לעמשא תמרו", והרד"ק מביא "כי מבית הסורים יצא למלוך" במקום האסורים. ומאידך לפעמים האל"ף נוספת, כמו "איתן האזרחי" שהוא הזרחי ממשפחת זרח, וכמו שאמר איוב "ואחותי באזניכם" במקום "וחיותי" מלשון אחווה דעה.
המלבי"ם מעיר על השטות שבמעשה: היה לו ללמוד מזקנו יהושפט, שהתחרט על שהלך עם אחאב למלחמה על ארם ולא יצא מכך אלא נזק - והוא חוזר על טעות סבו ומתחבר אל יהורם למלחמה בארם. ועוד: אף אחרי שהיכו הארמים את יורם היה לו למהר ולשוב לביתו, והוא אינו ממהר אלא יורד לבקרו ביזרעאל.
אגב כך: פעם כתוב יהורם ופעם יורם, פעם ישעיה ופעם ישעיהו, וכן הרבה. הרד"ק כבר הורנו שכל השמות הללו הם שמותיו של אותו אדם - כדרך שאדם נקרא יעקב, ינקי, קובי וכיוצא בזה, והכל שמו.
וַיָּשׇׁב לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל כִּי הַמַּכִּים אֲשֶׁר הִכֻּהוּ בָרָמָה בְּהִלָּחֲמוֹ אֶת־חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַעֲזַרְיָהוּ בֶן־יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה יָרַד לִרְאוֹת אֶת־יְהוֹרָם בֶּן־אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל כִּי־חֹלֶה הוּא׃
"ועזריהו בן יהורם" - מי זה? הלוא עד עתה קראנו לו אחזיהו. אומר המלבי"ם: שני שמות היו לו. והמצודת דוד מוסיף שנקרא גם יהואחז, הרי שלושה שמות: יהואחז, אחזיהו ועזריהו. אל תתפלא איפוא כשאתה רואה אדם אחד בכמה שמות.
המלבי"ם מוסיף: במלכים ב' כתוב "מן המכים", ומבאר עזרא מדוע לא נשאר להתרפא ברמה - משום שהארמים המכים עדיין היו שם, ואי אפשר להתרפא במקום שהאויב נמצא בו, ולכן הלך להתרפא ביזרעאל.
וּמֵאֱלֹהִים הָיְתָה תְּבוּסַת אֲחַזְיָהוּ לָבוֹא אֶל־יוֹרָם וּבְבֹאוֹ יָצָא עִם־יְהוֹרָם אֶל־יֵהוּא בֶן־נִמְשִׁי אֲשֶׁר מְשָׁחוֹ יְהֹוָה לְהַכְרִית אֶת־בֵּית אַחְאָב׃
"תבוסה" - הרד"ק מפרש לשון מהומה, כמו "יום מהומה ומבוסה": מאת ה' הייתה מהומה ומבוסה לאחזיהו, שיבוא אל יורם וייפול עמו. והמצודת דוד מפרש לשון רמיסה, מלשון לבוסס. וזהו "כפגר מובס" - היום משתמשים בביטוי "מובס" במובן של מנוצח, אבל במקורו פירושו שרמסו ובוססו אותו, כפגר נרמס.
ומדוע מדגיש הכתוב שמאלוקים הייתה תבוסתו עם יורם? מבאר המלבי"ם: כדי לקשור את הדבר לבית אחאב, שהרי אמו של אחזיהו הייתה מבית אחאב - מאותה חתונה של יהושפט עם בית אחאב. וזה חלק מן הגזרה על כליון בית אחאב: מי שמתחבר עם בית אחאב, נגזר שינזק וימות עמו.
וַיְהִי כְּהִשָּׁפֵט יֵהוּא עִם־בֵּית אַחְאָב וַיִּמְצָא אֶת־שָׂרֵי יְהוּדָה וּבְנֵי אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ מְשָׁרְתִים לַאֲחַזְיָהוּ וַיַּהַרְגֵם׃
באותה שעה שירד אחזיהו לבקר את יורם החולה, בא יהוא בן נמשי - שהומלך ונשלח להיפרע מבית אחאב כדבר ה', כמו שלמדנו באריכות בספר מלכים - והרג את כולם. וכיוון שכך, כשהלך להרוג את יורם החולה, פגש גם את אחזיהו ואנשיו, וניצל את ההזדמנות: שתי ציפורים במכה אחת.
ושים לב שלא נאמר "אחי אחזיהו" אלא "בני אחי אחזיהו", שהרי אחיו כבר נהרגו בימי יהורם אביהם - וכמו שפירש המיוחס לרש"י בפסוק א', שמשום כך מלך אחזיהו הקטן. והרד"ק מביא שכך נאמר במלכים: "ויהוא מצא את אחי אחזיהו, ויאמר מי אתם, ויאמרו אחי אחזיהו אנחנו ונרד לשלום בני המלך ובני הגבירה" - והיינו בני אחיו, שהיו הולכים בשליחות אחזיהו לעזור לבני מלך ישראל.
וַיְבַקֵּשׁ אֶת־אֲחַזְיָהוּ וַיִּלְכְּדֻהוּ וְהוּא מִתְחַבֵּא בְשֹׁמְרוֹן וַיְבִאֻהוּ אֶל־יֵהוּא וַיְמִיתֻהוּ וַיִּקְבְּרֻהוּ כִּי אָמְרוּ בֶּן־יְהוֹשָׁפָט הוּא אֲשֶׁר־דָּרַשׁ אֶת־יְהֹוָה בְּכׇל־לְבָבוֹ וְאֵין לְבֵית אֲחַזְיָהוּ לַעְצֹר כֹּחַ לְמַמְלָכָה׃
המלבי"ם עומד על השוני מול ספר מלכים, שם נאמר: "ואחזיה מלך יהודה ראה וינס דרך בית הגן, וירדוף אחריו יהוא ויאמר גם אותו הכוהו אל המרכבה במעלה גור אשר את יבלעם, וינס מגידו וימת שם, וירכיבו אותו עבדיו ירושלימה ויקברו אותו בקבורתו עם אבותיו בעיר דוד". שם מת במגידו, וכאן משמע בשומרון.
ומבאר המלבי"ם שאין סתירה אלא השלמה: מה שכתוב כאן "וילכדוהו והוא מתחבא בשומרון" הוא פירוש למה שכתוב שם שרדף אחריו יהוא - שברח לשומרון להתחבא, והלך יהוא אחריו לשם, ובדרך הרג את בני אחי אחזיהו (זהו הפסוק הקודם). בינתיים נס אחזיהו משומרון, והיכוהו במרכבה במעלה גור אשר את יבלעם, הסמוך למגידו - ויבלעם ומגידו סמוכים זה לזה בחלק מנשה - ושם במגידו לכדוהו, ויהוא המיתו ונתן רשות לקוברו. וזו דרכו של המלבי"ם: הפסוקים משלימים זה את זה, מה שחסר במלכים בא עזרא ומפרט, ומה שכבר נאמר שם אין עזרא רואה צורך לשנות; העבודה היא ליצור התאמה ולראות כיצד הדברים משלימים ואין ביניהם סתירה.
"ואין לבית אחזיהו לעצור כח לממלכה" - "לעצור" היינו למלוך, כמו "זה יעצור בעמי"; העוצר בעם הוא המונע את העם מלעשות ככל העולה על רוחו. ולא נשאר מי שיעצור כוח למלוכה: אחזיהו עצמו מת, אחיו מתו כבר קודם, ובני אחיו נהרגו בפסוק ח' בידי יהוא. לא נותר איש בעל תוקף שימלוך.
וַעֲתַלְיָהוּ אֵם אֲחַזְיָהוּ רָאֲתָה כִּי מֵת בְּנָהּ וַתָּקׇם וַתְּדַבֵּר אֶת־כׇּל־זֶרַע הַמַּמְלָכָה לְבֵית יְהוּדָה׃
הוואקום השלטוני הוא שהביא לפסוק זה. עתליהו, אם המלך המומת, רואה שאין המשך לשושלת, וקמה. "ותדבר" - אין זה לשון דיבור אלא לשון דֶּבֶר והַדְבָּרָה, כאילו כתוב ותַדְבִּיר את כל זרע הממלכה, כלומר הרגה את כולם. ובספר מלכים כתוב "ותאבד".
המיוחס לרש"י מביא שעל הדור הזה אמר דוד המלך "למנצח על השמינית" (תהילים יב): ראה ברוח הקודש שבדור השמיני ייהרג כל זרעו בידי עתליהו. שהרי מונים בשושלת: דוד, שלמה... עד אחזיהו בן יהורם בן יהושפט - שמונה דורות. ודוד מתפלל שיישתייר זיכרון לזרעו, וזהו "הושיעה ה' כי גמר חסיד" - שושלתו של חסיד נפסקה רחמנא ליצלן; ולכן התפלל על השמינית, שבדור השמיני לא תהיה חס ושלום כליה לבית דוד.
ומדוע במלכים "ותאבד" וכאן "ותדבר"? אומר המלבי"ם: עזרא בא לפרט ולומר שדרך המתתם הייתה על ידי דֶּבֶר וסם המוות ולא על ידי חרב.
וַתִּקַּח יְהוֹשַׁבְעַת בַּת־הַמֶּלֶךְ אֶת־יוֹאָשׁ בֶּן־אֲחַזְיָהוּ וַתִּגְנֹב אֹתוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי־הַמֶּלֶךְ הַמּוּמָתִים וַתִּתֵּן אֹתוֹ וְאֶת־מֵינִקְתּוֹ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת וַתַּסְתִּירֵהוּ יְהוֹשַׁבְעַת בַּת־הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם אֵשֶׁת יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן כִּי הִיא הָיְתָה אֲחוֹת אֲחַזְיָהוּ מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ וְלֹא הֱמִיתָתְהוּ׃
כאן אנו רואים את המשכיות בית דוד - מכוחו של יואש בן אחזיהו. יהושבעת, אשת יהוידע הכהן, לוקחת את יואש שעדיין היה תינוק, גונבת אותו מאותו מקום שבו הומתו בני המלך, ונותנת אותו ואת מינקתו בחדר המיטות. היא בתו של יהורם ולכן אחותו של אחזיהו, והיא מסתירה אותו מפני עתליהו, ובכך לא יכלה עתליהו להמיתו.
ומהו "חדר המיטות"? המיוחס לרש"י מביא תרגום "באדרון בית ערסיתא" - בעזרה, במקום שבו שוכבים הכהנים, מקום המיטות.
כאן ראוי לשים לב: המיוחס לרש"י כותב "ורבנו שלמה זצ"ל פירש" - כלומר הוא עצמו מביא את רש"י, ראיה מפורשת שאין זה רש"י. וזהו דבר שהדגשנו כמה פעמים: אין לנו פירוש רש"י על דברי הימים. מי שבקיא בלשונות רש"י רואה מיד שאין זה סגנונו - האריכות והפירוט, ולשונות מסוימים שרש"י אינו משתמש בהם; כשם שמי שלומד רשב"ם רואה מיד שאין זה רש"י. המדפיסים באחד השלבים ראו פירוש, סברו שהוא של רש"י, ומאז דבק בו השם - אך אין זה אלא "המיוחס לרש"י".
ומהיכן נביא את רש"י עצמו? מן הפרקים המקבילים בספר מלכים. שם מפרש רש"י שחדר המיטות הוא עליית בית קודש הקודשים, וזהו "ויהי אתה בבית ה' מתחבא" - החביאוהו בבית ה'; ועליו אמר דוד "כי יצפנני בסוכו", במקום שה' סוכך עליו, מקום השכינה. ומדוע נקרא חדר המיטות? על שם "בין שדי ילין" - חדר המיטות הוא מקום ההתייחדות, וכאן זהו המקום שבו מתייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה עם ישראל. וכשאנו מתפללים, אנו מתפללים אל בית המקדש, אל קודש הקודשים, אל בין שני הכרובים המעורים זה בזה, ששם שער השמים והחיבור בין הקב"ה לעם ישראל.
הרד"ק מפרש שחדר המיטות הוא חדר המיטות של יהוידע ויהושבעת אשתו, ולא מקום שכיבת הכהנים כדברי המיוחס לרש"י.
ואגב כך מובא במדרש: אחת הסיבות שיואש קם וקלקל דרכו לאחר פטירת רבו יהוידע, הייתה שאמרו לו - הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים רק פעם בשנה, ואם אינו ראוי מוציאים אותו בשלשלת לקבורתו מיד, ואתה שהית שם שבע שנים! כלומר: כנראה אלוה אתה, כוחות אלוהיים יש בך, בוודאי מלאך אתה. וכשאומרים לאדם כך שוב ושוב - הדבר פועל. וזה שהביאו בסופו של דבר לעשות פעולות כנגד הרצון האלוקי, אותו רצון שהציל אותו והמליכו כנגד כל הסיכויים.
והמלבי"ם מפרש פירוש רביעי ב"חדר המיטות": המקום שבו שכבו המומתים בסם - שם שכבו על מיטותיהם, ועל שם שהומתו על מיטותיהם נקרא המקום כך. ועזרא הסופר בא לומר שגם המקום שבו הוחבא בבית המקדש נקרא חדר המיטות - על שם המאורע, שניצל מחדר המיטות, והמקום שבו השכיבוהו לישון נקרא אף הוא בשם זה.
וַיְהִי אִתָּם בְּבֵית הָאֱלֹהִים מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים וַעֲתַלְיָה מֹלֶכֶת עַל־הָאָרֶץ׃
יואש היה עם יהושבעת ועם בעלה יהוידע הכהן בבית האלוהים שש שנים. יהוידע היה כהן גדול וישב תמיד בבית המקדש, ולכן יכול היה להסתירו שם מבלי שאיש יידע. ובפרק הבא נראה כיצד ובאילו שלבים הוא מוציאו כדי שיקום וימלוך.
פרק כב מוליך אותנו ממלכות קצרה ורעה של אחזיהו - שהלך בעצת אמו ובעצת יועצי בית אחאב, נגרר למלחמה עם יורם בן אחאב ומצא את מותו בידי יהוא - ועד לרגע האפל שבו עתליהו מאבדת את כל זרע המלוכה. המלבי"ם מיישב את סתירות המספרים והמקומות ומראה שאין הכתובים חולקים אלא משלימים. ומעל הכל עולה נס ההישרדות של בית דוד: תינוק אחד, יואש, נגנב מתוך המומתים ומוסתר שש שנים בבית ה' - קיום תפילתו של דוד "למנצח על השמינית", שלא תיכרת שושלתו; ולצד זה אזהרה, שאותו ילד שניצל בחסד עלול היה לשכוח מי הצילו, כשהחניפו לו ואמרו לו שמלאך הוא.