פתיחה: יהושפט בשיא כוחו - ומשם ההתחתנות עם אחאב
פרק י"ח בדברי הימים ב' פותח בשיא הצלחתו של יהושפט, ומיד מוליך אותנו אל הנפילה: ההתחתנות עם בית אחאב, הירידה לשומרון, והיציאה המשותפת למלחמת רמות גלעד. כל מה שנלמד כאן מופיע בהרחבה גדולה יותר בספר מלכים א', ושם למדנו את הפרק באריכות עם הרד"ק והמלבי"ם. כדרכנו בדברי הימים לא נחזור על כל אותם דברים, אלא נקצר וניצמד למה שהמפרשים אומרים כאן. מי שירצה את ההרחבה - מומלץ מאוד לשמוע את השיעורים על ספר מלכים.
וַיְהִי לִיהוֹשָׁפָט עֹשֶׁר וְכָבוֹד לָרֹב וַיִּתְחַתֵּן לְאַחְאָב׃
"ויתחתן לאחאב" - לקח את בת אחאב לבנו יהורם. ומדוע מקדים הכתוב את העושר והכבוד? בא ללמדך: אחרי שבנה בניינים, אסף כסף וזהב וחיל לרוב - וכל אלה גורמים הוצאות עצומות, ובדרך כלל מביאים למצב של חוסר בתזרים - כאן לא הייתה בעיה כזאת. אחרי כל ההוצאות המרובות לא נדלדל ולא נתמסכן, אלא עדיין היה לו ליהושפט עושר וכבוד לרוב.
הירידה לשומרון וההסתה
וַיֵּרֶד לְקֵץ שָׁנִים אֶל אַחְאָב לְשֹׁמְרוֹן וַיִּזְבַּח לוֹ אַחְאָב צֹאן וּבָקָר לָרֹב וְלָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיְסִיתֵהוּ לַעֲלוֹת אֶל רָמֹת גִּלְעָד׃
המצודת דוד מעיר שאין הכתוב מפרש לקץ כמה שנים מדובר. אבל המלבי"ם מבאר: בעת ההיא כבר עברו רוב ימי מלכותו. יהושפט מלך עשרים וחמש שנה, וכאן מדובר בשנה השבע־עשרה למלכותו. ואז הוא יורד אל אחאב מחותנו לשומרון.
"ויזבח לו אחאב צאן ובקר לרוב" - כיבד אותו ואת העם אשר עמו. ונדגיש שוב מה שהסברנו כמה פעמים: זביחה אינה במובן של קרבן, אף שרבים טועים לחשוב כן. זביחה פירושה שחיטה. פעמים רבות השחיטה היא לצורך קרבן, אבל כשהכתוב אומר זבח - הכוונה לשחוט. כאן שחט לו צאן ובקר למאכלם, לכבדם בסעודה.
מהי "הסתה"? ביאור המלבי"ם והגמרא בחולין
"ויסיתהו לעלות אל רמות גלעד" - ניסה לשכנע אותו. אומר המלבי"ם: מבואר אצלי בכמה מקומות שיש הבדל בין "הסית" לבין "פיתה" ובין "השיא" ("הנחש השיאני ואוכל"). המסית מראה למוסת תועלת: בוא, כדאי לך לגנוב, אתה יודע כמה עשיר תהיה? זה נקרא להסית - להראות מה תרוויח מזה. לעומת זאת פיתוי בדברים נקרא פיתוי, כמו נערה מפותה.
אלא שכאן, אומר המלבי"ם, לכאורה אין הדבר מוכח מפשטות הכתובים, שהרי אחאב לא הראה ליהושפט שום תועלת שתצמח לו מן המלחמה. ולכן אומרים חז"ל בגמרא בחולין דף ד': במה הסיתו? בזביחה. כלומר התועלת אינה מן הפעולה עצמה, מאיזו כדאיות במלחמה, אלא מן ההנאה שנתן לו כעת - הסעודה, האכילה והשתייה. בזה משך אותו לעשות את רצונו.
שואלת הגמרא: ודילמא בדברים - אולי הסית אותו בדברים בעלמא? ומשיבה: אין הסתה בדברים. ולפי דברי המלבי"ם הדבר מובן להפליא: הסתה בדברים אינה קרויה הסתה אלא פיתוי, וההסתה היא תמיד ברווח כלשהו, בממון או בהנאה.
מקשה הגמרא: והכתיב "כי יסיתך אחיך בן אמך", ושם נאמר "נעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת" - הרי שהמוסת אינו יודע כלל מה התועלת שבהם, ובכל זאת נקרא מסית? ומתרצת: התם נמי באכילה ושתייה - אף שם מדובר שמושיב אותו לסעודה, נותן לו אוכל טוב, ואז מנסה להסיתו. ומקשה עוד: והכתיב "ותסיתני בו לבלעו חנם", שהקדוש ברוך הוא אומר לשטן שהסיתו חינם, בלי תועלת? ומתרצת: למעלה שאני - כלפי קודשא בריך הוא לא שייך לומר לשון פיתוי, ולא שייכת כלפיו הנאה מן הדבר, שכל מה שהשם עושה הוא לשם תכלית, ולכן שייך בזה לשון הסתה.
"כמוני כמוך" - תשובת יהושפט
וַיֹּאמֶר אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה הֲתֵלֵךְ עִמִּי רָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר לוֹ כָּמוֹנִי כָמוֹךָ וּכְעַמְּךָ עַמִּי וְעִמְּךָ בַּמִּלְחָמָה׃
"כמוני כמוך" - כשם שאתה הולך כך אלך אני. "ועמך במלחמה" - האנשים שלי יעלו איתך למלחמה. בספר מלכים מופיע "כסוסי כסוסיך", וכאן עזרא מקצר ואומר: אני איתך במלחמה. כשם שהסוסים שלך יוצאים לקרב כך יצאו שלי, ובמילים פשוטות - אני עמך במלחמה.
"דרש נא כיום את דבר ה'"
וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל דְּרָשׁ נָא כַיּוֹם אֶת דְּבַר יְהוָה׃
שימו לב לדיוק: "את דבר ה'" - ולא מנביאי הבעלים שאתה רגיל ללכת אחריהם ולדרוש בהם. ומהו "כיום"? אומר המצודת דוד: גם אם אינך רגיל בכך בכל יום, לפחות היום ננהג אחרת - דרש נא כיום את דבר ה'.
וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבִאִים אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הֲנֵלֵךְ אֶל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה וְיִתֵּן הָאֱלֹהִים בְּיַד הַמֶּלֶךְ׃
מי היו ארבע מאות ה"נביאים"?
המיוחס לרש"י כאן מבאר ביאור משונה. כבר אמרתי לכם פעם שהמיוחס לרש"י אינו רש"י, וכל מי שקורא בו רואה מיד שאין זה רש"י - לא בצחות הלשון, לא בהבנת הדברים ולא בסדר הדברים, ויש בו פירושים תמוהים. אחד מהם כאן: הוא רוצה לומר שארבע מאות הנביאים היו נביאי אמת, נביאי ה', שהרי מה שביקש ממנו יהושפט - קיבץ לו. שהרי יהושפט אמר "דרש נא כיום את דבר ה'", ואיך יביא לו נביאי בעל?
אבל אין זו קושיה כלל, שהרי כל נביאי הבעל טענו שהם מתנבאים בשם ה'. בשם מי מתנבא כל נביא? בשם ה'. אלא שהם היו מומחים בכל מיני פירוטכניקות ורמאויות וטכניקות שבהן אחזו את עיני העם. ראשית, היו לובשים אדרת שער "למען כחש" - לובש בגד כדרך שהנביא היה לבוש. שנית, כפי שנראה בהמשך, היו עושים אותות כדרך הנביאים: הנביאים כשרצו להמחיש דבר היו עושים פעולה פיזית לאות, וכך עשו גם נביאי הבעל. ועוד דרכם הייתה לשמוע מפי נביא האמת ולגנוב את נבואתו, כמו שאמרו שהנביא הייתה כסתו מוטלת בשוק התחתון, ונביא השקר שומע ממנו ועולה לשוק העליון ואומר את הדבר בשמו. וכשהדבר מתקיים - הרי לכם, הוא אמר זאת. ולך תוכיח מי אמר לפני מי, ומי בכלל היה שומע, איזו תקשורת הייתה אז? למעשה נביאי השקר היו התקשורת של אותם ימים. אז כשאחאב התבקש להביא נביאים, הביא את אלה, המתחזים לנביאי אמת. ותכף נראה שהיה לו נוח מאוד עמם: הם התנבאו את מה שהוא רצה לשמוע, הנעימו לו את הזמירות - מה שנקרא היום שופרות. התקשורת שכל מה שהממשלה עושה, אם היא מהשמאל - הכול מצוין, ואם מהימין - הכול גרוע. גם לאחאב היו בדיוק השופרות שלו, אלה שעל כל מה שיעשה קוראים לו יישר כוח. אין אפוא שום הכרח שמדובר בנביאי אמת.
עוד רצה המיוחס לרש"י להוכיח ממה שנאמר בהמשך: "ויצא הרוח ויאמר אני אפתנו... והייתי לרוח שקר בפי כל נביאיו", והקדוש ברוך הוא מסכים לכך - הרי שהם מקבלים נבואה מאת ה'. אך אין זו ראיה: כאן היה זה פיתוי, ובפיתוי שלח הקב"ה נבואה על ידי נביאי השקר. וכבר מצינו כן: כשבא עידו הנביא ועבר על דבר ה', אירחו נביא השקר ואמר לו שה' ציווהו שיבוא לאכול אצלו, כדי להחטיאו, ובסופו של דבר קיבל אותו נביא שקר נבואת אמת מאת ה' להודיע לעידו שימות על הדבר הזה. הרי שכשה' רוצה, גם נביא שקר מתנבא נבואת אמת לצורך עניין מסוים. אף כאן, השם שולח את הרוח להתנבא נבואת שקר בפי אנשי השקר הללו כדי להטעות את אחאב, ואין מכאן ראיה.
עוד ביקש להוכיח ממה שאמר יהושפט בהמשך "האין פה נביא לה' עוד" - משמע שגם אלה נביאים. אך אין מכאן הוכחה כלל: אחאב הציג אותם כנביאי ה', ולכן יהושפט אומר - תביא לי עוד אחד שהוא באמת נביא לה', לא כמו אלה. ומקובלני מבית אבי אבא: אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, וכאן כולם מתנבאים בדיוק אותו נוסח, "עלה והצלח". המיוחס לרש"י רצה לומר שהיה ליהושפט רק קושי בנבואתם, אך אין זה הפשט. הפשט הוא שבאמת לא היו נביאים, ומכאן עצמו הוא מוכיח זאת: אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, ואלה פתאום אומרים את אותן זמירות בדיוק - סימן שאינם נביאי אמת. וכך נוקטים כל המפרשים בפשטות, וכלשון המצודת דוד: הנביאים - נביאי הבעל. ומה שאמרו "ויתן האלהים ביד המלך" - אמרו זאת כביכול בשם ה', כדי שיחשוב שהם נביאי ה'.
ועל המספר: בספר מלכים נאמר "כארבע מאות", וכאן אומר המלבי"ם שהיו ארבע מאות בדיוק. וכידוע הזכרנו את העניין גם במשנת הגלגולים, שארבע מאות הם הסטרא אחרא וגונדא דיליה - חילות הסטרא אחרא, כמו שכתוב בעשו "וארבע מאות איש עמו". ארבע מאות היא הכמות של כוחות הסטרא אחרא, ולכן גם כאן בדיוק ארבע מאות.
עוד מדייק המלבי"ם בלשון "הנלך אל רמות גלעד": השאלה בעצם הייתה על שניהם. שהרי יהושפט כבר אמר שילך, וכעת אחאב שואל "הנלך" - על שנינו.
וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיהוָה עוֹד וְנִדְרְשָׁה מֵאֹתוֹ׃
כיוון שכל אלה, כפי שאמרנו, אינם נביאי ה' אלא נביאי שקר. ובפרט יש קושיה גדולה נוספת על דברי המיוחס לרש"י, וכפי שכותב המצודת דוד בפסוק זה: וכי לא הרגתם איזבל את כולם ולא נשאר עוד נביא לה'? כיצד ייתכן שאחרי שאיזבל אשת אחאב הרגה את כל נביאי ה', ואליהו אומר "ויותר אני לבדי", פתאום צצים כאן ארבע מאות נביאי ה'? ועוד, אלה נביאים רשמיים ומוכרים, שהמלך קורא להם ומזמנם - אנשים שאיזבל רדפה ורצחה את כולם, ופתאום נמצאים ארבע מאות? כל זה מוכיח שלא כפירוש המיוחס לרש"י אלא כשאר הפרשנים, שמדובר כאן בנביאי שקר.
"ואני שנאתיהו" - כשלא רוצים לשמוע את האמת
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט עוֹד אִישׁ אֶחָד לִדְרוֹשׁ אֶת יְהוָה מֵאֹתוֹ וַאֲנִי שְׂנֵאתִיהוּ כִּי אֵינֶנּוּ מִתְנַבֵּא עָלַי לְטוֹבָה כִּי כָל יָמָיו לְרָעָה הוּא מִיכָיְהוּ בֶן יִמְלָא וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אַל יֹאמַר הַמֶּלֶךְ כֵּן׃
המלבי"ם מעיר: בספר מלכים נאמר "כי לא יתנבא עלי טוב כי אם רע", וכאן מוסיף הכתוב את הטעם - כי כל ימיו היה מתנבא עליו לרעה. וכמה מגוחכים הדברים! הרי הנביא אומר את דבר ה'. אם תיישר את דרכיך - יאמר לך מאת ה' דברים טובים; ואם לא תיישר את דרכיך - יאמר לך מאת ה' את הדברים הרעים. מה אתה מצפה, שיחפה, שיכסה, שיסתיר? מה פירוש "אינו מתנבא עלי לטובה אלא כל ימיו לרעה" - הוא אומר מה שיש לומר, זו האמת.
זה כמו אדם ההולך לרופא ואומר: אני מפטר את הרופא הזה, כל הזמן הוא אומר לי רק בעיות - יש לך כולסטרול, כבד שומני, זה בדם, יש לך... אני מחפש רופא יותר סימפטי. שוטה ואיוולת! אדוני, הרופא אומר לך מה מופיע בבדיקות, והנביא אומר לך את דבר ה'. אלא מה? ללמדך: לא מעניין אותו דבר ה'. מעניין אותו שיאמרו לו שמה שהוא עושה טוב, שייתנו לו חיזוקים, שיאמרו לו כמה הוא מוצלח. ולכן התאימו לו כל כך ארבע מאות נביאי הבעל - אותם אנשי תקשורת שמריעים לו - ולא עניין אותו כלל לשמוע את דבר ה' באמת.
וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל סָרִיס אֶחָד וַיֹּאמֶר מַהֵר מִיכָיְהוּ בֶן יִמְלָא׃
שימו לב: הכתיב הוא "מיכהו", ואנו קוראים "מיכיהו". מדוע? שכדי לפגום בשמו קרא לו "מיכהו" - בשם חסר, שכן תמיד כשמחסרים אות מן השם הדבר מורה על חיסרון, כמו "עפרן" שנכתב חסר וא"ו, וכן על זה הדרך.
הישיבה בגורן פתח שער שומרון - והמרגלים
וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה יוֹשְׁבִים אִישׁ עַל כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים וְיֹשְׁבִים בְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן וְכָל הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם׃
"מלובשים בגדים" - בגדים חשובים. ומדוע הדגיש הכתוב שישבו מחוץ לעיר, בגורן פתח שער שומרון? אומר המיוחס לרש"י שזו הקדמה להמשך: מלך ארם ציווה על שרי הרכב שלא להילחם בקטן ובגדול כי אם במלך ישראל לבדו - לעזוב את כל אנשי הצבא, לחפש את מלך ישראל ולהתנקש בו. ומהיכן ידע את הסוד הזה? אלא שהיו לו מרגלים. שהרי אחאב לא ישב בארמון נסתר, לא בחדר ממוסך וממוגן מפני קרינה והאזנות - הוא ישב בשער שומרון, במקום ההתקהלות, ארבע מאות נביאים מתנבאים ועם רב מסביב. במצב כזה קל מאוד לאנשים להתקרב ולשמוע; ואם יתפסו אחד כמרגל, יאמר: ראיתי התקהלות, עברתי כאן, רציתי לראות ולשמוע מה מדובר. אותם אנשים העבירו את המסר למלך ארם וגילו לו שהנביא אמר שהמלך ימות וכל העם יינצל. וכיוון שכך אמר: למה לי להשקיע כוחות רבים במלחמה נגד העם? לכו על ראשו של מלך ישראל. אם קבלה - נקבל, אבל לומר שזה בדיוק מה שהיה כאן צריך הוכחות מדברי חז"ל, ובדברי חז"ל אין לכך ביטוי. עם זאת, לכאורה הדבר מסתדר יפה עם פשט הכתובים.
קרני הברזל של צדקיהו בן כנענה
וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּהוּ בֶן כְּנַעֲנָה קַרְנֵי בַרְזֶל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהוָה בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם עַד כַּלּוֹתָם׃
צדקיהו היה מנביאי הבעל, והנה דוגמה למה שאמרנו קודם: שדרכם של הנביאים לעשות אות ומשל בדבר מה. כמו שנאמר לנביא שכב על צדך הימני, ואחר כך על צדך השמאלי, קח מגילה והשליכה אל נהר פרת, קח חיצים והך ארצה - כל מיני פעולות שדרכן ממחישים את דבר הנבואה. כך גם כאן: צדקיהו בן כנענה רוצה לעשות המחשה, בונה לו קרני ברזל ואומר שה' אמר לו "באלה תנגח את ארם עד כלותם". ובזה הוא עושה רושם גמור של נביא אמת, עם כל הטכניקות של נביאי האמת.
וְכָל הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח וְנָתַן יְהוָה בְּיַד הַמֶּלֶךְ׃
כל הנביאים - נביאי הבעל - ממשיכים באותו נוסח עצמו: עלה רמות גלעד והצלח.
"ויהי נא דברך כאחד מהם" - הלחץ על הנביא
וְהַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר הָלַךְ לִקְרֹא לְמִיכָיְהוּ דִּבֶּר אֵלָיו לֵאמֹר הִנֵּה דִּבְרֵי הַנְּבִאִים פֶּה אֶחָד טוֹב אֶל הַמֶּלֶךְ וִיהִי נָא דְבָרְךָ כְּאַחַד מֵהֶם וְדִבַּרְתָּ טּוֹב׃
כבר כשלמדנו את הדברים אמרנו עד כמה הם מגוחכים. השליח בא ואומר למיכיהו: תעשה טובה, אל תלכלך. יש כאן אופוריה, כולם אומרים שהכול יהיה טוב, הכול נפלא. למה אתם הרבנים תמיד אוהבים לדכא - גוג ומגוג, אסונות אפוקליפטיים? עזוב, תהיה פעם נחמד, תזרום. אמרו טוב - תגיד גם אתה טוב, למה תמיד להרוס את המסיבה, למה תמיד לקלקל? "ויהי נא דברך כאחד מהם ודברת טוב". הוא חושב שגם הנביא הוא עוד אמצעי תקשורת; אינו מבין שזהו ערוץ תקשורת אמיתי לריבונו של עולם.
וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ חַי יְהוָה כִּי אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר אֱלֹהַי אֹתוֹ אֲדַבֵּר׃
איני מושפע מבקשות, ואיני מושפע מהמון רב האומר דבר מסוים. אני אומר את דבר ה' - ונביא אשר לא יאמר את דבר ה' חייב מיתה.
לסיכום: יהושפט, שעמד בשיא עושרו וכבודו, מתחתן עם אחאב, יורד לשומרון, ושם מסיתו אחאב בסעודה - שכן הסתה, כדברי המלבי"ם, היא הראיית תועלת, ואין הסתה בדברים בלבד. יהושפט מבקש לדרוש את דבר ה', ואחאב מקבץ ארבע מאות נביאי בעל המתחזים לנביאי אמת, מתנבאים כולם בסגנון אחד ומעשים אותות כדרך הנביאים, כצדקיהו בן כנענה בקרני הברזל. אחאב שונא את מיכיהו בן ימלא רק משום שהוא אומר את האמת, כאותו חולה המפטר את רופאו על שגילה לו את תוצאות הבדיקות. ואף שהשליח מלחיץ את מיכיהו להצטרף למקהלה, עומד הנביא בשלו: "את אשר יאמר אלהי אֹתו אדבר" - זו מהותו של נביא אמת, ובזה כל ההבדל בינו לבין ארבע מאות השופרות.