פרק ו הוא פרק תפילתו הגדולה של שלמה המלך בחנוכת הבית. לאחר ההודאה והשבח, פורש שלמה שורה של בקשות: מצבים שונים שבהם יזדקקו ישראל לרחמי שמים - שבועה בבית דין, מפלה במלחמה, עצירת גשמים, רעב ודבר, תפילת נכרי, יציאה למלחמה וגלות - ועל כולם הוא מבקש שהקדוש ברוך הוא ישמע מן השמים ויענה. בחלק זה נעסוק מן הפסוק העוסק בשבועה שבין אדם לחברו ועד סוף הפרק.
אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ וְנָשָׁא בוֹ אָלָה לְהַאֲלֹתוֹ וּבָא אָלָה לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ בַּבַּיִת הַזֶּה׃
מדובר באדם שמתחייב לחברו שבועה: חברו טוען כלפיו "גנבת ממני", או כל מקרה שעל פי הדין מגיעה בו שבועה, כשבועת השומרים וכיוצא בה. "ונשא בו אלה" - לשון נושה, כאדם הנושה בחברו, שיש לו חוב אצלו; כאן הוא תובע אותו ומבקש ממנו שיישבע לו, וזו האלה. "ובא אלה לפני מזבחך" - והוא בא ונשבע לפני מזבח ה' בבית הזה.
וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם וְעָשִׂיתָ וְשָׁפַטְתָּ אֶת עֲבָדֶיךָ לְהָשִׁיב לְרָשָׁע לָתֵת דַּרְכּוֹ בְּרֹאשׁוֹ וּלְהַצְדִּיק צַדִּיק לָתֶת לוֹ כְּצִדְקָתוֹ׃
שתי אפשרויות יש כאן: ייתכן שהנשבע נשבע לשקר, וייתכן שהוא נשבע באמת והמשביע הוא זה שנוהג שלא כהוגן - הוא יודע שאין סיבה להשביעו ובכל זאת מגלגל עליו שבועה, והוא הנקרא רשע. על כן מבקש שלמה: "ואתה תשמע מן השמים ועשית ושפטת את עבדיך" - שהדין ייעשה מיד, להשיב לרשע כדרכו ולהצדיק את הצדיק כצדקתו.
וטעם הדבר שהעונש יהיה מיידי: כדי שתהיה אימה ויראה מן הבית הזה. כשאין רואים את העונש סמוך לחטא, אין אימה; שהרי גם אם יבוא העונש לאחר זמן, מי מאיתנו יודע לחשב חשבונו של עולם ולדעת לאחר עשור על איזה חטא הוא משלם כעת את המחיר? אנשים אינם יודעים זאת, וממילא לא יקבלו את המורא הראוי ולא תהיה בהם יראה מדבר ה'. אבל כאשר בבית הזה יבוא העונש מיד, יהיה מורא ויפחדו ממנו יתברך - וכל זה כבוד ה'. וכך גם ציווה הקדוש ברוך הוא שיהיה מורא מבית ה', אומר הרד"ק, כמו שכתוב "ומקדשי תיראו" - שאדם צריך להיכנס אל המקדש באימה וביראה.
וְאִם יִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אוֹיֵב כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ וְשָׁבוּ וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ וְהִתְפַּלְלוּ וְהִתְחַנְּנוּ לְפָנֶיךָ בַּבַּיִת הַזֶּה׃
אם ניגף עם ישראל לפני אויב - אין זה משום שידו של הקדוש ברוך הוא קצרה מלהושיע, ומיד מפרש הכתוב: "כי יחטאו לך". אם אנו ניגפים לפני אויב, זה רק בגלל עוונות. כל עוד לא היה חטאו של עכן במעילתו בחרם, ניצחו ישראל בכל המלחמות; ברגע שמעל עכן ולקח מן החרם - נפלו בעי. מכאן למדת: החטא גורם. "ושבו והודו את שמך" - יתוודו על עוונם, יודו לשמו ויודו על חטאם וישובו ממנו, ויתחננו ויתפללו בבית הזה.
וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַהֲשֵׁיבוֹתָם אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָהֶם וְלַאֲבֹתֵיהֶם׃
"תשמע מן השמים" - כפי שראינו, אין הכוונה שהוא שומע מן הבית הזה, אלא מן השמים. "וסלחת לחטאת עמך ישראל" - תמחל על עוונם. "והשיבותם אל האדמה" - שכן בעקבות המלחמה יבואו גם לידי גלות: כשניגפים ונופלים לפני האויבים, האויבים שובים אותם ולוקחים אותם לארץ אחרת. לכן מבקש: כשיזעקו אליך, החזירם לארצם. ומה שהזכיר "להם ולאבותיהם" - אולי משום שגם אם אינם ראויים באמת, שהרי היה בהם חטא ובעקבותיו גלו, מכל מקום הארץ הובטחה לאבותיהם, ומצד זה ראוי שיתקיים הדבר.
בְּהֵעָצֵר הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ מֵחַטָּאתָם יְשׁוּבוּן כִּי תַעֲנֵם׃
כאשר השמים נעצרים, זה בעקבות חטא, כמו שכתוב "ועצר את השמים ולא יהיה מטר". לא התחממות גלובלית ולא כל מיני סיבות משונות, לא בעיות באוזון ולא לחץ ברומטרי - כל אלה הבלים. הכתוב אומר לך: "בהעצר שמים ולא יהיה מטר כי יחטאו לך", נקודה. החטא גורם.
ושימו לב שתמיד כורך הכתוב את היענות ה' לתפילה בתשובה: אין הבית הזה מקום של קסם, שאתה בא ומתפלל ומקבל. "והתפללו אל המקום הזה והודו את שמך מחטאתם ישובון כי תענם" - כדי שתענם צריך שישובו מחטאתם; בלי זה אין הדבר הולך. ומדגיש כאן המצודת דוד: הם שבו מחטאתם "כי תענם" - כדי שתציל אותם. כלומר אין כאן תשובה לשמה ואין כאן הכרה אמיתית בקלקול, אלא הוא זקוק כעת לישועה ולכן הוא מבקש. ואף על פי כן מבקש שלמה שגם במצב הזה, שאין תשובתם שלמה, יענה להם הקדוש ברוך הוא.
וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כִּי תוֹרֵם אֶל הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ וְנָתַתָּה מָטָר עַל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַתָּה לְעַמְּךָ לְנַחֲלָה׃
זו בקשה מיוחדת: אף שלא שבו בלב שלם ולא מאהבה, מבקש שלמה שישמע ה' מן השמים. ומדוע? "כי תורם אל הדרך הטובה אשר ילכו בה" - בזה אתה מלמד אותם ללכת בדרך הטובה ולעשות מאהבה; כשיראו את חסדי המקום עליהם, הדבר יביאם לתשובה שלמה, לתשובה מאהבה. ואז "ונתת מטר על ארצך" - תוכל גם לקיים את בקשתם ולתת מטר על ארצך אשר נתת לנחלה.
הרד"ק מסביר "כי תורם אל הדרך הטובה" באופן אחר: תודיע להם על איזה עוון נעצרו השמים. וכפי שמסביר המיוחס לרש"י, כמו שהיה בימי דוד, שהיה רעב שלוש שנים, שאלו וביררו על מה ולמה, ואמר להם הקדוש ברוך הוא "אל שאול ואל בית הדמים". כך מבקש שלמה: כאשר תבוא צרה, הורה להם על מה באה, כדי שיוכלו לתקן ובכך להסיר את הצרה.
רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה שִׁדָּפוֹן וְיֵרָקוֹן אַרְבֶּה וְחָסִיל כִּי יִהְיֶה כִּי יָצַר לוֹ אֹיְבָיו בְּאֶרֶץ שְׁעָרָיו כָּל נֶגַע וְכָל מַחֲלָה׃
כאן הוא מבקש על כל מיני הפורענויות: רעב; דבר - מגפה; שידפון - שהזרעים של התבואה לוקים עוד לפני שנשלם בישולם; ירקון - שהתבואה מכסיפים פניה והופכת למראה ירוק, שגם הוא מסוגי הקללה והקלקול; ארבה וחסיל - מינים ממיני הארבה הבאים ומחסלים את התבואה בארץ; "כי יצר לו אויביו" - שיבואו האויבים ויצרו לנו בארץ, "בשעריו" היינו בשעריך, שכבר הגיעו אל שערי הארץ; וכן "כל נגע וכל מחלה". אומר הרד"ק: אף שהזכרתי כאן עניינים רבים מצרותיהם של ישראל, הוא מבקש באופן כללי על כל נגע ומחלה שיכולים להיות, שעל כולם - כאשר ישאו תפילה ותחינה - ייענה להם הקדוש ברוך הוא וירחם עליהם.
כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְכָל הָאָדָם וּלְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּ אִישׁ נִגְעוֹ וּמַכְאֹבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה׃
"לכל האדם" - היחידים; "ולכל עמך ישראל" - הרבים. כלומר, גם כאשר הקדוש ברוך הוא נעתר, הוא יכול להיעתר לכל יחיד ויחיד מתוך ידיעה מדויקת של מה שחסר לו. "אשר ידעו איש נגעו ומכאובו" - באופן אינדיבידואלי, לכל אחד נגעו ומכאובו הפרטי שלו, "ופרש כפיו אל הבית הזה".
וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְסָלַחְתָּ וְנָתַתָּה לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ כִּי אַתָּה לְבַדְּךָ יָדַעְתָּ אֶת לְבַב בְּנֵי הָאָדָם׃
"ונתת לאיש ככל דרכיו" - אומר המיוחס לרש"י: לרשע תיתן כרשעתו ולצדיק כצדקתו. שאם לא ישלם לרשע כפי רוע מעלליו, יטיח דברים כלפי מעלה ויאמר שאין ה' רואה את לבבו: הרי באתי והתפללתי ו"גנבתי" את הדעת העליונה, כביכול ראה הקדוש ברוך הוא איך התפללתי מכל הלב ונתן לי, ואינו יודע מה אני עושה בסתר. ואז נמצא שיאמר אין אלוהים יודע לבבו, ויהיה גם חילול השם - שאחרים רואים איך הרשע הזה מצליח וכל טוב אצלו וה' נותן לו כל מה שהוא מבקש, ונראה כאילו אין ה' יודע מה קורה עמו. ולעומת זה, תעשה לצדיק כצדקתו כאשר הוא מתפלל לפניך. ובהמשך נראה שבנוגע לגוי אין הדבר כן, אלא מבקש שלמה שגם אם אינו ראוי כלל - ייעתר לו הקדוש ברוך הוא בכל מקרה.
לְמַעַן יִירָאוּךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכֶיךָ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ׃
"למען ייראוך" - כדי שישוב הרשע מדרכו; לכן אני מתפלל אליך לתת לאיש כדרכיו, שכאשר יראה שהקדוש ברוך הוא יודע את מעמקי לבו, ישפר את דרכיו. והרד"ק מסביר: כאשר יראו שאתה סולח להם כשהם שבים אליך ומתפללים בבית הזה, אז ידעו שבעוונותינו נעצרו הגשמים, ובעוונותינו נפלנו בשבי, ובעוונותינו באו האויבים והארבה והחסיל - הכול בעוונותינו. ועל ידי כן ישובו בתשובה שלמה לפניך וייראוך, ותהיה בהם יראת שמים.
וזהו שנאמר "כי עמך הסליחה למען תיוורא": הסליחה היא מאת ה', ועל ידה בא המורא ממנו. אבל אם אין האדם פונה אל השם יתברך ואינו מבקש ממנו מחילה - מהיכן יהיה לו מורא? הוא ירגיש שהוא יכול לעשות כל עוול והקדוש ברוך הוא בכל מקרה משפיע לו טוב. אדרבה, כשהוא רואה שכאשר הוא מרשיע אין לו טוב, וכאשר הוא שב בתשובה ה' סולח לו - זהו "למען תיוורא", ובזה יהיה מורא מאת ה'.
וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְיָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרוֹעֲךָ הַנְּטוּיָה וּבָאוּ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַבַּיִת הַזֶּה׃
"למען שמך הגדול" - כיוון שנתפרסם שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם, בא הנכרי מארץ רחוקה להתפלל בבית ה'; שמע על ידך החזקה ועל זרועך הנטויה, ובא ומתפלל אל הבית הזה.
וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם מִמְּכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ וּלְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי׃
אומר המיוחס לרש"י: בישראל אני מתפלל לתת לו כדרכיו - מגיע לו, תיתן לו; אינו מגיע לו, אל תיתן לו. אבל לעובדי גילולים - "ככל אשר יקרא אליך". ומדוע? מפני שישראל מכירים בקדוש ברוך הוא ויודעים שהיכולת בידו לעשות, ואם אין תפילתו נשמעת הוא תולה זאת בעצמו ובחטאיו ומפשפש במעשיו: אני הרעותי את מעשיי וקלקלתי את פרנסתי - הוא יודע שזה בעוונו ולוקח אחריות. אבל עובד הגילולים קורא תגר ואומר: שמעתי שמעו בכל העולם, ונתייגעתי בדרכים הרבה עד שבאתי - יודע אתה כמה עלה לי הכרטיס? כמה חודשים אני מיטלטל בים כדי להגיע לכאן? והנה הגעתי, התפללתי ולא נעניתי; התפללתי במקום הזה ולא מצאתי בו ממש כשאר אלוהות. לפיכך "ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי" - מבקש שלמה שגם אם אינו הגון ואינו ראוי, ייעשה לו, כדי שלא יתריס ולא יהיה חילול השם.
וכבר הסברנו בעבר מהו "קורא תגר". חז"ל אומרים שהנותן מטבע לצדקה ואומר "על מנת שיחיה בני" - אפילו מת בנו בסופו של דבר, הרי זו צדקה, מפני שהוא נותן בלב שלם ולבו לשמים; מטרתו וכוונתו לשם שמים אף שאמר למען שיחיה בני. אבל אצל הגוי אין הדבר כן, אלא הוא קורא תגר: אם לא ריפא ה' את בנו, יש לו תלונות כלפי הקדוש ברוך הוא - שילמתי, למה לא נתת?
ויש הסבר נוסף שהבאנו פעם: "קורא תגר" מלשון תגרה ומסחר. הגוי מרגיש שהוא סוגר עסקאות עם הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, קח עשרת אלפים דולר ותן לי את הילד. הוא סבור שסגר עסקה, ואם הקדוש ברוך הוא אינו ממלא את חלקו - יש לו בעיה, כי ה' לא עמד בסיכומים. אצלו הקדוש ברוך הוא הוא סוג של סוחר: הנה התפללתי לך, נתתי לך, עכשיו תן לי. אין אצלו דבר כזה לשם שמים, אין רצון אלוקי, אין התבטלות. וכבר עשינו על כך שיחה שלמה: זה מה שכתוב אצל פרעה, שהרשעים הם על אלוהיהם - לא האלוה מכתיב להם את סדר היום, אלא הם מכתיבים לאלוה את סדר היום; עושים תנאים עם הריבונו של עולם, ואם אינו עומד בתנאים - מפטרים אותו. לכן מבקש שלמה שלא יהיה חילול השם, ותיתן לגוי אף שאינו ראוי; אבל בעמך ישראל, שמכירים בה' ויודעים שהיכולת בידו, אם אין תפילתם נשמעת הם תולים בעצמם ובחטאיהם ומפשפשים במעשיהם.
כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבָיו בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ׃
"בדרך אשר תשלחם" - אומר המצודת דוד, שהרי לא היו יוצאים למלחמה לפני ששואלים בה' באורים ותומים, ואתה שולחם למלחמה. ושימו לב: הם אינם יכולים להתפלל בבית, שהרי הם במלחמה מחוץ לארץ ישראל. לכן "והתפללו אליך דרך העיר הזאת" - פניהם לצד ירושלים, כלשון המיוחס לרש"י.
ומכאן שתמיד מכוונים: העומד בריחוק, מי שנמצא בחוץ לארץ, מכוון לארץ ישראל, לירושלים, לבית המקדש, לקודש הקודשים, אל השכינה אשר בין הכרובים, בין כנפי הכרובים. וכך מופיע בסידורים לפני תפילת שמונה עשרה - שצריך לכוון זאת בכל תפילה, שהוא עומד לפני מלך, לפני הקדוש ברוך הוא, ויכוון את לבו. ואנחנו שבארץ איננו צריכים לכוון לארץ ישראל, אלא רק כנגד ירושלים, בית המקדש, בית קודש הקודשים, אל השכינה הנמצאת מעל הארון, מעל הכפורת, בין הכרובים - זו הכוונה שצריך לכוון. אם כן, יתפללו אליך בכוונה שתעלה תפילתם דרך העיר הזאת, וגם אז תקבל את תפילתם.
וְשָׁמַעְתָּ מִן הַשָּׁמַיִם אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם׃
"ועשית משפטם" - שתעשה נקמה באויביהם. ועניין אחר, אומר המיוחס לרש"י: משפטם היינו צורכיהם, כמו "לעשות משפט עבדו" - כל צורכי עבדו.
כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא וְאָנַפְתָּ בָם וּנְתַתָּם לִפְנֵי אוֹיֵב וְשָׁבוּם שׁוֹבֵיהֶם אֶל אֶרֶץ רְחוֹקָה אוֹ קְרוֹבָה׃
"כי אין אדם אשר לא יחטא" - כמעט אינו מצוי אדם בלא חטא כלל; ארבעה מתו בעטיו של נחש, אבל כל שאר בני האדם עלולים לחטוא. "ואנפת בם" - תכעס עליהם, ותיתן אותם לפני אויביהם, ושבום שוביהם אל ארץ רחוקה או קרובה.
וְהֵשִׁיבוּ אֶל לְבָבָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם וְשָׁבוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בְּאֶרֶץ שִׁבְיָם לֵאמֹר חָטָאנוּ הֶעֱוִינוּ וְרָשָׁעְנוּ׃
לאחר שהאויב שבה אותם בעקבות חטאם - "והשיבו אל לבבם", לשון השבה אל הלב; "אשר נשבו שם", לשון שביה. "ושבו" - כעת הם שבים בתשובה ומתחננים אליך בארץ שביים.
וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לִבָּם וּבְכָל נַפְשָׁם בְּאֶרֶץ שִׁבְיָם אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם וְהִתְפַּלְלוּ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם וְהָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְלַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ׃
לא בכדי נאמר כאן "בכל לבם ובכל נפשם", שהרי דווקא כאשר אדם נמצא במשבר הוא שב בכל לבו ובכל נפשו; כל עוד טוב לו - אינו מתעורר. "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו", אבל דמעה אחת לא הורדנו כשהיינו כאן. לכן בארץ שביים ישובו באמת בכל לבם ובכל נפשם, ויתפללו דרך ארצם אשר נתת לאבותם - כפי שהסברנו, כנגד ארץ ישראל וירושלים - ויכוונו אל העיר אשר בחרת ואל הבית אשר בניתי לשמך.
וְשָׁמַעְתָּ מִן הַשָּׁמַיִם מִמְּכוֹן שִׁבְתְּךָ אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנֹּתֵיהֶם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ לָךְ׃
"מן השמים ממכון שבתך" - כמו שהסברנו, השמיעה היא משם, מלמעלה. ועל ידי כן תסלח לעמך אשר חטאו לך, ואומר המיוחס לרש"י: בזה יתגדל שמך בעולם, כי יראו שהקדוש ברוך הוא שומע תפילת עמו ישראל מכל מקום שיהיו. "ועשית משפטם" - תתנקם מן האויבים, ואז יכירו שרצון ה' להיטיב לעמו ישראל.
עַתָּה אֱלֹהַי יִהְיוּ נָא עֵינֶיךָ פְּתֻחוֹת וְאָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לִתְפִלַּת הַמָּקוֹם הַזֶּה׃
"קשובות" - מלשון שמיעה והקשבה.
וְעַתָּה קוּמָה יְהֹוָה אֱלֹהִים לְנוּחֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ כֹּהֲנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהִים יִלְבְּשׁוּ תְשׁוּעָה וַחֲסִידֶיךָ יִשְׂמְחוּ בַטּוֹב׃
"קומה ה' לנוחך" - כעת שוב אין הארון מיטלטל, כפי שראינו משילה לנוב ומנוב לגבעון; אתה וארון עוזך קבועים כאן במקום הזה. ולמה נקרא "ארון עוזך"? מפני שעל ידו עשה ה' נפלאות ועזוזות בפלשתים, מלשון עוז, "דרשו ה' ועוזו". וחז"ל אומרים שהפרות אמרו שירה: "הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו" - כנגד הארון, שעל ידו היה הקדוש ברוך הוא עושה ניסים אותות ומופתים כנגד האויבים. "ילבשו תשועה" - שכעת אינם מיטלטלים ממקום למקום, "והצדק אזור מותניו". "וחסידיך ישמחו בטוב" - מרוב טובות שתשפיע עליהם; והמיוחס לרש"י מסביר: מן המעשרות הניתנים ללויים ומן השכר על ששומרים את הארון. והמקום הזה יהיה מקום מנוחה, שלא ימשיך הארון להיטלטל.
יְהֹוָה אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ׃
בזה מסיים שלמה וחותם את תפילתו: מכל מה שהתפללתי אליך - שתהיה תפילתי מקובלת לפניך. הוא המלך המשוח ולכן נקרא "משיחך": אל תשב פניי ריקם, וזכור לחסדי דוד אבי, ובזכות אותם חסדים אל תשיבני ריקם. וכפי שאומרים חז"ל, על ידי אמירה זו - "זכרה לחסדי דוד עבדך" - נפתחו דלתות קודש הקודשים ויכול היה להכניס את הארון.
המלבי"ם מסביר שכאן קיצר עזרא את תפילת שלמה: לא העתיק את שלושת הפסוקים האחרונים המופיעים שם במלכים, וכנגדם העתיק מה שמצא בספרים אחרים, שסיים בשני פסוקים משיר המעלות - מזמור קל"ב בתהילים - שנאמר על הכנסת הארון. וכאן הדבר בשינוי קל, והמלבי"ם בתהילים מבאר יותר את ההבדלים בין הכתוב כאן לכתוב שם, ומי שירצה ישמע זאת בשיעורים על ספר תהילים.
בחלק זה של תפילת שלמה נפרשות בקשותיו על כל מצבי הצרה: שבועה בין אדם לחברו - ושם בקשה שהדין ייעשה מיד כדי שיהיה מורא מן המקדש; מפלה במלחמה, עצירת גשמים, רעב ודבר וכל נגע ומחלה - וכל אלה תולה הכתוב בחטא: החטא גורם, והתשובה היא תנאי להיענות, אף שביקש שלמה שייענה ה' גם לתשובה שאינה שלמה, שכן מתוכה יבואו לתשובה מאהבה. בישראל ביקש "ונתת לאיש ככל דרכיו", ואילו בנכרי ביקש "ככל אשר יקרא אליך" - שלא יקרא תגר ולא יהיה חילול השם. ועל היוצאים למלחמה ועל הגולים ביקש שיתפללו דרך העיר והבית, וזו הכוונה שאנו מכוונים בכל תפילה. וחתם: "אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך" - ובזכות זה נפתחו דלתות קודש הקודשים.