פרק כ"ו ממשיך את סדר החלוקה של הלויים. עד כאן עסקנו במנגנים ובמשוררים, וכעת הכתוב מספר לנו כיצד נחלקו השוערים - אלה שהיו ממונים על פתיחת שערי בית ה' ונעילתם - לעשרים וארבעה משמרות בעשרים וארבעה מקומות. בהמשך הפרק נעבור לממונים על אוצרות בית האלוהים ואוצרות הקודשים, ולממונים על המלאכות החיצוניות ועל פקודת ישראל בשני עברי הירדן.
לְמַחְלְקוֹת לְשֹׁעֲרִים לַקׇּרְחִים מְשֶׁלֶמְיָהוּ בֶן־קֹרֵא מִן־בְּנֵי אָסָף׃
הכוונה: אלה שנחלקו לשוערים מבני קורח, ובראשם משלמיהו בן קורא מן בני אסף. "לקורחים" - זו משפחת הקורחי. שלום בן קורא היה על שומרי הסיפים, וזכריה בן משלמיה היה שוער פתח לאוהל מועד. השוערים שמרו בעשרים וארבעה מקומות, כפי שנראה להלן בפסוקים י"ז-י"ח, וכאן מונה הכתוב עשרים וארבעה ראשים, כל אחד ראש לשער מסוים.
העשרים וארבעה המנויים כאן בשמות הם: בני משלמיה שבעה, מבני עובד אדום שמונה - הרי חמישה עשר; בני שמעיה שישה - הרי עשרים ואחד, ונגרע מהם שמעיה עצמו, שכן בניו היו ראשים תחתיו; ובני חוסה ארבעה - ובסך הכל עשרים וארבעה.
המלבי"ם מזכיר מה שביאר למעלה, שלעשרים וארבעה משמרות היו צריכים ארבעת אלפים שלושים ושניים שוערים לפי חשבון המשמרות. וכאן הממונים עליהם היו עשרים וארבעה, לעשרים וארבעה מקומות שהיו צריכים שמירה, ובכל זאת הכתוב כולל את המספר בארבעת אלפים בלבד. כיצד? הורד את עשרים וארבעה הראשים מארבעת אלפים שלושים ושניים, ונשארו לך ארבעת אלפים ושמונה. ועוד הורד ארבעה שהיו בראש הראשים - משלמיה, עובד אדום, שמעיה וחוסה - והרי הורדת עשרים ושמונה מן השלושים ושניים, ונשארו רק ארבעה. לפיכך הכתוב מונה במספר עגול ארבעת אלפים, אף שעל פי החשבון המדויק הם ארבעת אלפים שלושים ושניים.
וְלִמְשֶׁלֶמְיָהוּ בָּנִים זְכַרְיָהוּ הַבְּכוֹר יְדִיעֲאֵל הַשֵּׁנִי זְבַדְיָהוּ הַשְּׁלִישִׁי יַתְנִיאֵל הָרְבִיעִי׃ עֵילָם הַחֲמִישִׁי יְהוֹחָנָן הַשִּׁשִּׁי אֶלְיְהוֹעֵינַי הַשְּׁבִיעִי׃
וּלְעֹבֵד אֱדֹם בָּנִים שְׁמַעְיָה הַבְּכוֹר יְהוֹזָבָד הַשֵּׁנִי יוֹאָח הַשְּׁלִשִׁי וְשָׂכָר הָרְבִיעִי וּנְתַנְאֵל הַחֲמִישִׁי׃
עובד אדום גם הוא היה מן השוערים, כדברי המצודת דוד.
עַמִּיאֵל הַשִּׁשִּׁי יִשָּׂשכָר הַשְּׁבִיעִי פְּעֻלְּתַי הַשְּׁמִינִי כִּי בֵרְכוֹ אֱלֹהִים׃
"כי ברכו אלוהים" - הברכה היא בריבוי בנים. וחז"ל אומרים שהארון עמד אצלו, אצל עובד אדום, ולכן זכה לריבוי בנים.
וְלִשְׁמַעְיָה בְנוֹ נוֹלַד בָּנִים הַמִּמְשָׁלִים לְבֵית אֲבִיהֶם כִּי־גִבּוֹרֵי חַיִל הֵמָּה׃
"הממשלים" - המושלים על בית אביהם, מפני שהיו גיבורי חיל.
בְּנֵי שְׁמַעְיָה עׇתְנִי וּרְפָאֵל וְעוֹבֵד אֶלְזָבָד אֶחָיו בְּנֵי־חָיִל אֱלִיהוּ וּסְמַכְיָהוּ׃
שמותיהם: עותני, רפאל, עובד, אלזבד. ומבאר המצודת דוד שגם "אחיו" ו"בני חיל" הם שמות - האחד קראו לו "אחיו" ולשני "בני חיל".
כׇּל־אֵלֶּה מִבְּנֵי עֹבֵד אֱדֹם הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם אִישׁ־חַיִל בַּכֹּחַ לַעֲבֹדָה שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם לְעֹבֵד אֱדֹם׃
"איש חיל" כאן כפשוטו - כל אחד מהם היה איש חיל, איש גבורה. ו"לעבודה" הכוונה לפתיחת השערים ונעילתם. וקשה: כאן כתוב שישים ושניים, ולעיל ראינו שישים ושמונה? מבאר המצודת דוד שייתכן שמתו שישה לעת זקנת דוד, ולכן מששים ושמונה נותרו שישים ושניים.
וְלִמְשֶׁלֶמְיָהוּ בָּנִים וְאַחִים בְּנֵי־חָיִל שְׁמוֹנָה עָשָׂר׃
וּלְחֹסָה מִן־בְּנֵי־מְרָרִי בָּנִים שִׁמְרִי הָרֹאשׁ כִּי לֹא־הָיָה בְכוֹר וַיְשִׂימֵהוּ אָבִיהוּ לְרֹאשׁ׃
גם חוסה היה שוער. ומדוע בשאר המקומות נאמר "הבכור" וכאן נאמר "הראש"? מפני שבאמת לא היה בכור, אלא ראש ולא בכור. אביו שם אותו לראש - כנראה ראה שהוא חשוב יותר ובעל מעלה יותר, ולכן מינה אותו לראש, אף שהדרך הייתה למנות לראש את הבכור.
חִלְקִיָּהוּ הַשֵּׁנִי טְבַלְיָהוּ הַשְּׁלִשִׁי זְכַרְיָהוּ הָרְבִעִי כׇּל־בָּנִים וְאַחִים לְחֹסָה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר׃
לְאֵלֶּה מַחְלְקוֹת הַשֹּׁעֲרִים לְרָאשֵׁי הַגְּבָרִים מִשְׁמָרוֹת לְעֻמַּת אֲחֵיהֶם לְשָׁרֵת בְּבֵית יְהֹוָה׃
כל אלה שהזכרנו למעלה היו מחלקים את כל השוערים, שהיו במספר ארבעת אלפים, למשמרות. "לראשי הגברים משמרות" - את המשמרות חילקו לפי מספר ראשי הגברים, כלומר כולם היו שווים. אלא שהמצודת דוד מבאר שאי אפשר לומר שזה היה במדויק, שהרי אי אפשר לחלק ארבעת אלפים שוערים לעשרים וארבעה חלקים שווים כמספר המשמרות, ולכן לאחד היה קצת יותר ולאחד קצת פחות. אבל לפי המלבי"ם שראינו לעיל, שהמספר האמיתי היה ארבעת אלפים שלושים ושניים, החלוקה הייתה מדויקת, ומה שכתוב ארבעת אלפים - כבר ביארנו, שלא מנה את הראשים ואת הראשים שעל הראשים, וארבעה הנותרים לא דק. ממילא לפי המלבי"ם החלוקה הייתה מדוקדקת, ולפי המצודת דוד היו רק ארבעת אלפים ולא נחלקו בשווה.
"לעומת אחיהם" - בדומה לאחיהם, אותם אחים שראינו קודם שהיו ממונים על השערים. "לשרת בבית ה'" - על פתיחת השערים ונעילתם.
וַיַּפִּילוּ גוֹרָלוֹת כַּקָּטֹן כַּגָּדוֹל לְבֵית אֲבוֹתָם לְשַׁעַר וָשָׁעַר׃
"כקטון כגדול" - הקטן במשפחה היה שווה לגדול בגורל. לא אמרו לאחד "אתה תהיה ראשון כי אתה הגדול", אלא בין שהיה קטן לבית אביו ובין שהיה גדול לבית אביו, על כולם היה הגורל שווה בשווה. "לשער ושער" - הגורל הכריע מי יהיה שוער בשער זה ומי בשער זה.
וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל מִזְרָחָה לְשֶׁלֶמְיָהוּ וּזְכַרְיָהוּ בְנוֹ יוֹעֵץ בְּשֶׂכֶל הִפִּילוּ גּוֹרָלוֹת וַיֵּצֵא גוֹרָלוֹ צָפוֹנָה׃
השער המזרחי נפל בגורלו של שלמיהו - הוא ואנשיו, ולא באופן פרטי. "וזכריהו בנו יועץ בשכל" - היה בעל עצה בהשכל ובדעת, ולכן הוא ואנשיו הם שהפילו את הגורלות, ויצא גורלו בשער הצפוני.
לְעֹבֵד אֱדֹם נֶגְבָּה וּלְבָנָיו בֵּית הָאֲסֻפִּים׃
לעובד אדום יצא "נגבה", כלומר לצד דרום. עד כה ראינו מזרח וצפון, וכאן דרום. "בית האסופים" היה מקום מול השער הדרומי, והמצודת דוד מסביר שהשם הוא על עניין ידוע אצלם, ואינו יודע מהו. אבל בוודאי הייתה לזה סיבה, ואנו רואים בחז"ל ובמשניות שלשערים קראו שמות על פי עניינם ומקומם - כגון "בית הפרווה", על שם אותו אמגושי שהיה מכשף. גם כאן, כשכתוב "בית האסופים", אין זה במקרה, אלא היה בזה עניין ידוע.
לְשֻׁפִּים וּלְחֹסָה לַמַּעֲרָב עִם שַׁעַר שַׁלֶּכֶת בַּמְסִלָּה הָעוֹלָה מִשְׁמָר לְעֻמַּת מִשְׁמָר׃
על "שופים" מתקשה המצודת דוד, שלא ראינו את השם הזה לעיל, ולכן אומר שייתכן שלעיל הוזכר בשם אחר. הצד שלהם היה המערב - הצד הרביעי שנשאר לנו אחרי מזרח, צפון ודרום - ושם היה שער שלכת. "שלכת" הוא שם השער, והוא עמד במסילה, אותו שביל שעולה במעלה ההר, וגם כאן לא נתפרש על שם מה נקרא שער שלכת. "משמר לעומת משמר" - מה שישמור שופים במערב וחוסה בשער שלכת יהיה לעומת זמן: לאחר זמן יתחלף המשמר וחוזר חלילה, שופים יעבור לשער שלכת וחוסה למקומו של שופים, וכך היו מתחלפים ביניהם.
לַמִּזְרָח הַלְוִיִּם שִׁשָּׁה לַצָּפוֹנָה לַיּוֹם אַרְבָּעָה לַנֶּגְבָּה לַיּוֹם אַרְבָּעָה וְלָאֲסֻפִּים שְׁנַיִם שְׁנָיִם׃
כאן מונה הכתוב את שמות המקומות שבהם שמרו ואת מספר כתות השומרים. בפאת המזרח היו שש כתות של לויים שומרים. "ליום ארבעה" - בכל יום שמרו ארבע כתות. "שניים שניים" - ייתכן, אומר המצודת דוד, שהאסופים היו שני מקומות, ולכן נאמר "שניים שניים", שבשני מקומות האסופים בכל אחד שמרו שתי כתות, ויחד ארבע כתות ליום.
לַפַּרְבָּר לַמַּעֲרָב אַרְבָּעָה לַמְסִלָּה שְׁנַיִם לַפַּרְבָּר׃ אֵלֶּה מַחְלְקוֹת הַשֹּׁעֲרִים לִבְנֵי הַקׇּרְחִי וְלִבְנֵי מְרָרִי׃
"לפרבר למערב" - כלפי מערב אל הפרבר. ומהו הפרבר? מבאר המצודת דוד: שם חדר מה, כלומר שמו של חדר כלשהו היה "הפרבר". ארבעה היו למסילה - אותו שביל העולה במעלה ההר - ושניים לפרבר. אלה היו מחלקות השוערים לבני הקורחי ולבני מררי, חלוקתם על מקומות שמירתם.
וְהַלְוִיִּם אֲחִיָּה עַל־אוֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּלְאֹצְרוֹת הַקֳּדָשִׁים׃
"והלויים" - גם זו הייתה פקודת הלויים, כלומר המינוי שהיו ממונים עליו. "אוצרות בית האלוהים" הוא המקום שבו היה גנוז כל מה שנצרך לתיקון הבית, ואוצרות הקודשים - מה שהיה מיועד לקורבנות הציבור ולהקרבת הקודשים, והלויים היו ממונים על כך.
בְּנֵי לַעְדָּן בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי לְלַעְדָּן רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְלַעְדָּן הַגֵּרְשֻׁנִּי יְחִיאֵלִי׃
"בני הגרשוני" - בני גרשון. "ללעדן ראשי האבות" - כביכול הכתוב אומר לך שלעדן לקח גדולה עצומה, שללעדן היו ראשי האבות במספר רב מכולם. ויחיאל היה שר וגדול, ובניו היו ממונים על האוצרות, כמו שנראה מיד.
בְּנֵי יְחִיאֵלִי זֵתָם וְיוֹאֵל אָחִיו עַל־אֹצְרוֹת בֵּית יְהֹוָה׃
זתם ויואל אחיו, מבני לעדן, היו ממונים על אוצרות בית ה' - כלי הכסף וכלי הזהב שהיו בבית ה'.
לַעַמְרָמִי לַיִּצְהָרִי לַחֶבְרוֹנִי לָעׇזִּיאֵלִי׃
גם מבני עמרם היו ממונים בבית ה', כמו שיזכיר בהמשך. ולגבי בני עוזיאל, אומר המצודת דוד שאינו מזכירם בפירוש, וייתכן שכללם בבני חברון.
וּשְׁבֻאֵל בֶּן־גֵּרְשׁוֹם בֶּן־מֹשֶׁה נָגִיד עַל־הָאֹצָרוֹת׃
הוא היה הממונה על האוצרות ושאר הממונים היו תחתיו. וזה מה שהזכרנו לעיל: שבואל זה הוא שדוד מינהו, והוא מבניו של משה, והוא זה שעליו מובא שהיה הלוי הממונה על פסל מיכה, ודוד מינה אותו כאן על האוצרות.
וְאֶחָיו לֶאֱלִיעֶזֶר רְחַבְיָהוּ בְנוֹ וִישַׁעְיָהוּ בְנוֹ וְיֹרָם בְּנוֹ וְזִכְרִי בְנוֹ וּשְׁלֹמִית בְּנוֹ׃
"ואחיו לאליעזר" - אחיו של שבואל, מזרעו של אליעזר. ורחביהו הוא בן אליעזר, וכולם כאן אחד בן אחד: ישעיהו בנו של רחביהו, יורם בנו של ישעיהו, זכרי בנו של יורם, וכן הלאה.
אגב, כאן אפשר לראות את הכלל של אהו"י סמוך: כאשר המילה הקודמת מסתיימת באחת מאותיות אהו"י, היא מפילה את הדגש. לכן "רחביהו בְנוֹ", "ישעיהו בְנוֹ", "יורם בְּנוֹ" - שכאן אין אהו"י סמוך ולכן נקרא בְּנוֹ בדגש. "וזכרי בְנוֹ" - מסתיים ביו"ד, ולכן בְנוֹ בלי דגש. "ושלומית בְּנוֹ" - מסתיים בתי"ו, אין אהו"י סמוך, וממילא יש דגש במילה בְּנוֹ.
הוּא שְׁלֹמוֹת וְאֶחָיו עַל כׇּל־אֹצְרוֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ דָּוִיד הַמֶּלֶךְ וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְשָׂרֵי־הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְשָׂרֵי הַצָּבָא׃
הוא שלומות ואחיו היו ממונים על כל אוצרות הקודשים אשר הקדיש דוד המלך. וראינו שדוד המלך בימיו הקדיש מכל המלחמות אשר עשה לצורך בניין בית המקדש. וגם ראשי האבות ושרי האלפים והמאות ושרי הצבא - כל מי שהקדיש היה מוסר זאת לידו, והוא היה מביאו אל בית האוצר.
מִן־הַמִּלְחָמוֹת וּמִן־הַשָּׁלָל הִקְדִּישׁוּ לְחַזֵּק לְבֵית יְהֹוָה׃
מן המלחמות ומן השלל שלקחו משם הקדישו כדי לחזק את בית ה', שיהיה גנוז באוצר בית המקדש.
וְכֹל הַהִקְדִּישׁ שְׁמוּאֵל הָרֹאֶה וְשָׁאוּל בֶּן־קִישׁ וְאַבְנֵר בֶּן־נֵר וְיוֹאָב בֶּן־צְרוּיָה כֹּל הַמַּקְדִּישׁ עַל יַד־שְׁלֹמִית וְאֶחָיו׃
"וכל ההקדיש" - כלומר אשר הקדיש, והאות ה' באה במקום המילה "אשר". וכאן הכתוב מגלה לנו דבר: מעבר למה שכולנו יודעים בפירוש על דוד, שממלחמותיו הקדיש אוצרות לבית המקדש, בוא וראה ששמואל הרואה - הוא שמואל הנביא - ושאול בן קיש ואבנר בן נר ויואב בן צרויה, כולם הקדישו לבית המקדש. דבר זה אינו מוזכר לנו בצורה מפורשת אלא כאן בלבד. וכולם היו על ידי שלומית ואחיו, כלומר על ידי האדם הנקרא שלומית ואחיו, שהם היו הממונים על האוצרות.
לַיִּצְהָרִי כְּנַנְיָהוּ וּבָנָיו לַמְּלָאכָה הַחִיצוֹנָה עַל־יִשְׂרָאֵל לְשֹׁטְרִים וּלְשֹׁפְטִים׃
מהי "המלאכה החיצונה על ישראל"? המלאכה שהייתה נעשית חוץ לעיר לצורך הבית, שהיו צריכים להכין עצים ואבנים, והיא הייתה מוטלת על ישראל. הם היו הממונים על כך, השוטרים והשופטים בעניינים אלה של המלאכות החיצוניות - להביא עצים ואבנים וכל מה שנצרך לתפקוד השוטף של בית המקדש.
לַחֶבְרוֹנִי חֲשַׁבְיָהוּ וְאֶחָיו בְּנֵי־חַיִל אֶלֶף וּשְׁבַע־מֵאוֹת עַל פְּקֻדַּת יִשְׂרָאֵל מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מַעְרָבָה לְכֹל מְלֶאכֶת יְהֹוָה וְלַעֲבֹדַת הַמֶּלֶךְ׃
כל אלה היו ממונים על פקודת ישראל, על הגזברות של ישראל. "מעבר לירדן מערבה" - הכוונה לאותם היושבים בעבר הירדן שבחלק המערבי, הפונה מול ארץ ישראל. עבר הירדן המערבי הוא זה שנמצא בצד שלנו, ועבר הירדן המזרחי הוא לצד ירדן. ומה שכתוב "מעבר לירדן מערבה" פירושו שהם היו ממול עבר הירדן אשר במערב. וכל זה "לכל מלאכת ה' ולעבודת המלך".
לַחֶבְרוֹנִי יְרִיָּה הָרֹאשׁ לַחֶבְרוֹנִי לְתֹלְדֹתָיו לְאָבוֹת בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְמַלְכוּת דָּוִיד נִדְרָשׁוּ וַיִּמָּצֵא בָהֶם גִּבּוֹרֵי חַיִל בְּיַעְזֵיר גִּלְעָד׃
ירייה היה הראש לכולם, לתולדותיו ולאבות - למשפחתו ולכל בתי האבות היה הוא הראש. "נדרשו" - בשנת הארבעים למלכות דוד נדרשו בני חברון, כלומר התבקשו והתחקרו, לדעת האם יש בהם אנשי חיל, ונמצאו בהם גיבורי חיל ביעזיר שבארץ הגלעד.
וְאֶחָיו בְּנֵי־חַיִל אַלְפַּיִם וּשְׁבַע מֵאוֹת רָאשֵׁי הָאָבוֹת וַיַּפְקִידֵם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל־הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשִּׁי לְכׇל־דְּבַר הָאֱלֹהִים וּדְבַר הַמֶּלֶךְ׃
אחיו של ירייה היו בני חיל אלפיים ושבע מאות, ודוד הפקידם על הראובני והגדי וחצי שבט המנשה - אלה היושבים בחלק המזרחי, שהרי בחלק המערבי ראינו שחשביהו ואחיו היו הממונים. והם היו ממונים לכל דבר שהיה מוטל עליהם, מעבודת בית האלוהים ומעבודת המלך.
בפרק זה ראינו את מחלקות השוערים מבני קורח ומבני מררי, עשרים וארבעה ראשים לעשרים וארבעה מקומות שמירה, ואת חשבון המלבי"ם כיצד ארבעת אלפים שלושים ושניים השוערים נמנו במספר עגול של ארבעת אלפים. ראינו את הגורלות שנפלו לארבע רוחות - מזרח, צפון, דרום ומערב - כקטון כגדול בשווה, ואת ברכת הבנים שזכה לה עובד אדום בזכות הארון שעמד בביתו. אחר כך עברנו לממונים על אוצרות בית האלוהים ואוצרות הקודשים, ובראשם שבואל בן גרשום בן משה ושלומות ואחיו, ולמדנו מכאן שגם שמואל הנביא, שאול, אבנר ויואב הקדישו לבית המקדש - דבר שאינו מפורש אלא כאן. ולסיום, הממונים על המלאכה החיצונה ועל פקודת ישראל בשני עברי הירדן, הכל "לכל דבר האלוהים ודבר המלך".