בחלקו האחרון של הפרק אנחנו עוברים משני נושאים שונים לגמרי: מצד אחד חתימת עניינם של שבטי עבר הירדן - ראובן, גד וחצי שבט מנשה - שמעלו באלוהי אבותיהם ולכן הוגלו בידי מלכי אשור; ומצד שני פתיחת ייחוסו של שבט לוי, ובראשו שושלת הכהונה מאהרון ועד יהוצדק שהלך בגלות בבל. סביב השושלת הזאת יש למלבי"ם מהלך עצמאי ומחודש, שחולק על כל המפרשים, ובו נעסוק בעיקר.
וַיִּמְעֲלוּ בֵּאלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵי עַמֵּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֱלֹהִים מִפְּנֵיהֶם׃
המיוחס לרש"י מדגיש את חריפות הדברים: הם זנו אחרי אלוהי עמי הארץ - ואחרי אלוהיו של איזה עם? של אותם עמים ש"השמידם אלוהים מפניהם", כלומר שאלוהיהם לא היה יכול לעזור להם כלל. זהו דבר פלא שחוזר ונראה כמה וכמה פעמים בתנ"ך: אנחנו נלחמים באומה, כובשים אותה, היא נתונה למרמס תחת רגלינו, והאלוה שלה הוכח כאלוה חלש - הרי הצלחנו לכבוש אותם. ואז אנחנו הולכים, רואים את אותו אלוה מובס, ומאמצים אותו לעצמנו ומתחילים לעבוד אותו.
מי יכול להבין רפיון שכל כזה? הרי זה עתה האלוה שלך ניצח אותם באופן שלמעלה מן הטבע, ואתה הולך לשם, רואה אלוה מנוצח, ולוקח אותו לך לאלוה. על זה בא הכתוב לומר: תראה איזה פלא - "ויזנו אחרי אלוהי עמי הארץ אשר השמיד אלוהים מפניהם". להם הוא לא היה יכול לעזור, ולך הוא יעזור?
כל זה מוכיח את מה שאמרנו כבר לא פעם, שעניין העבודה הזרה לא היה בתחום הרציונל אלא בתחום התאווה - הם התאוו לעבוד עבודה זרה. כמו שהיום תנסה לשכנע אדם שתאוות העריות הן במָמָש: בתחום הרציונל הוא יאמר לך "שכנעת אותי מאוד". החזון איש נותן הרבה טיעונים רציונליים להראות שהן במָמָש, "חמת מלא צואה" וכיוצא בזה - וכן, בשכל הדברים מוסכמים. אבל כיוון שהתחום איננו הרציונלי אלא האמוציונלי, תחום הרגש והתאווה, השכל אינו שולט. כך בדיוק כאן: על פי שכל אין שום היגיון לקחת אלוה כזה, אבל השכל אינו שולט, ולכן אנחנו רואים אותם הולכים ועובדים עבודה זרה שהקב"ה הוריד אותה בפניהם.
וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃
המלבי"ם מבאר: פול בא עליהם בזמן מנחם בן גדי, ואצלו לא מוזכר שהגלה את ישראל. תלגת פלנאסר - או תגלת פלאסר, כפי שראינו ששני השמות נכונים - בא בזמן פקח, ואצלו כתוב שהוא לקח את עִיּוֹן ואת הגלעד ואת הגלילה, כל ארץ נפתלי, ויגלם אשורה; שם כתוב במפורש שגם כבש וגם הגלה. וממה שנאמר "את הגלעד" משתמע שהגלה את יושבי עבר הירדן יחד עם זבולון ונפתלי.
וממה שכתוב בישעיה (ח, כג) "כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי, דרך הים עבר הירדן גליל הגויים" - משתמע שבתחילה הגלה את זבולון ונפתלי שישבו בצד הים, ולאחר מכן את עבר הירדן, ולאחר מכן את גליל הגויים, שזו הגלות האחרונה שהייתה בימי הושע בן אלה. כך מופיע בסדר עולם, וכך ביאר המלבי"ם את המקראות בפירושו שם על פי הסדר הזה.
לעומת זאת במדרש יש בזה מחלוקת. באיכה רבתי בפתיחתא שואלים: כיצד גלו? רבי אומר, שבט ראובן גלו תחילה; רבי שמואל בר נחמני אומר, זבולון ונפתלי גלו תחילה. אומר המלבי"ם, שהכתוב כאן מורה יותר כדעת רבי, שהרי פול קדם לתגלת, ומשמע ששבט ראובן גלה תחילה. אלא שממה שנאמר "את רוח פול ואת רוח תלגת" - שהכתוב מונה את שניהם יחד ואינו אומר שבא זה ואחריו זה, אלא כביכול באו שניהם - משמע שגלות שבטי עבר הירדן הייתה מכוח שניהם.
ובזה, אומר המלבי"ם, אפשר ליישב את הסתירה ולקיים את שתי הדעות: חלקם הגלה פול כשבא בימי מנחם בן גדי, וחלקם הגלה תגלת פלאסר בימי פקח, כאשר הגלה את זבולון ואת נפתלי. כלומר שבט ראובן - חלקו גלה בימי מנחם על ידי פול, וחלקו בימי פקח על ידי תגלת. משתמע ששבט ראובן וקצת משבט גד גלו על ידי פול, ואלה שנותרו מבני גד ומחצי שבט מנשה שישבו בגלעד גלו אחר כך, ועל כן נאמר שתגלת פלאסר לקח את הגלעד.
ובזה מתפרש גם מה שכתוב למעלה "ובני חצי שבט מנשה ישבו בארץ" - מהו "ישבו"? שהם אלה שעוד נותרו יושבים: אף שגלו ראובן ושבט גד, הם נשארו ורבו בארץ, עד שבא תגלת והגלה את הגלעד. לפי זה יוצא שראובן כולו כבר גלה בתחילה. וזה מה שאומרים חז"ל בערכין, שמשגלו ראובן וגד בטלו היובלות - שכיוון שראובן וחלק מגד גלו בתחילה בימי פול, ממילא בטלו היובלות, שהרי צריך שיהיו "כל יושביה עליה", וכאן אין כל יושביה עליה, ולכן כבר מאז בטלו היובלות.
ומה שכתוב שהוגלו "עד היום הזה" - מבאר המלבי"ם, וכן שאר המפרשים, שהכוונה שגם בזמן עזרא כששבו מן הגולה הם לא שבו, שהרי עשרת השבטים לא חזרו. השבים מן הגולה היו רק יהודה ובנימין וחלק משבט לוי - ומשבט לוי עצמו לוויים לא מצא עזרא, אבל כוהנים ודאי עלו. אלה הם ששבו, ועשרת השבטים לא שבו עד היום. ויש בזה מחלוקת בחז"ל אם עתידים לשוב או לא, ואנחנו אוחזים כדעות האומרות שהם עתידים לחזור.
בְּנֵי לֵוִי גֵּרְשׁוֹן קְהָת וּמְרָרִי׃
מכאן מזכיר הכתוב את ייחוסם של בני לוי ואת הערים שקיבלו. וטעם הדבר: מכיוון שגם מהם העמיד דוד משוררים ומשרתים לפני ה', ולכן כחלק מעניינו של דוד מזכיר הכתוב גם את פעולותיו ואת אלה שמינה.
את ייחוס אהרון הוא מזכיר עד הגולה - עד יהוצדק שהלך עם גלות יהודה ביד נבוכדנאצר. ולאחר מכן, בבית שני, יהושע בנו עלה מבבל עם הגולה. יוצא אם כן שיש לנו כאן שושלת מאהרון עד חורבן בית ראשון ועד כניסתם לבית שני.
מוסיף הרד"ק, שבספר עזרא מוזכר הייחוס הזה עד אהרון, מכיוון שעזרא היה בן שריה, ומייחסו עד אהרון, כשם שמייחס כאן את יהוצדק אחיו עד אהרון. כלומר, הכתוב מראה לנו שגם עזרא היה כוהן ומיוחס עד אהרון. ובהמשך ננסה להבין מדוע עזרא, שהיה כוהן, לא היה הוא הכוהן הגדול - דבר שלכאורה מתבקש; נראה שהוא לא היה כוהן גדול, ונדבר על כך בהמשך. ורק שהרד"ק מוסיף שם, שבעזרא מדולגים חמישה בתי אבות: כאן מזכיר אבישוע, עזריה, עד מריות, ושם הוא מדלג אותם, והעניין הוא כדי לקצר.
אומר המלבי"ם: הכתוב מזכיר את ייחוס אלעזר ומדלג את משפחת איתמר, שאותה אינו מייחס. ומדוע? מכיוון שמבני אלעזר היו כוהנים גדולים עד עולם, מה שאין כן מבני איתמר. שכך נאמר לפינחס כאשר קינא בשיטים, שהייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם - וזוהי הכהונה. שאם תאמר כהונה סתם, הרי גם בני איתמר היו כוהנים; אלא הכוונה שמבני פינחס יהיו כוהנים גדולים עד עולם, זו הייתה מעלתם. ולכן בשושלתו של אלעזר היו כוהנים גדולים ולא בשושלתו של איתמר.
וממתי הייתה הברכה הזאת? אומר הרד"ק, שבצדוק הייתה תחילת הברכה הזאת, ועד יהוצדק. שכן היו כוהנים גדולים גם מבני איתמר - עלי היה כוהן גדול והיה מבני איתמר, וכן אחימלך ואביתר בנו. אבל עיקר הכוהנים הגדולים היו מבני אלעזר, ולכן דווקא את ייחוסם מונה הכתוב.
וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם יִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל׃
כותב המצודת דוד: מפני כבוד משה ואהרון הקדימו לגרשון. כלומר, בפסוק הקודם ראינו "בני לוי גרשון קהת ומררי", והיה צריך לפתוח בגרשון שהוא הראשון; והכתוב מדלג על גרשון ומגיע לקהת - מפני כבודם של משה ואהרון שיצאו מקהת, ולכן פותח בשושלתו תחילה.
וּבְנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וּמִרְיָם וּבְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר׃
אֶלְעָזָר הוֹלִיד אֶת פִּינְחָס פִּינְחָס הֹלִיד אֶת אֲבִישׁוּעַ׃
אומר המלבי"ם, שמכאן מונה הכתוב את ייחוס בני אלעזר עד יהוצדק שהלך בגולה, כפי שהזכיר הרד"ק, יחד עם צדקיהו. אלא שכאן יש למלבי"ם מהלך שונה מכל המפרשים. יש כאן סדרה שלמה של שמות: אבישוע הוליד את בוקי, בוקי את עוזי, עוזי את זרחיה, זרחיה את מריות, מריות את אמריה, אמריה את אחיטוב, אחיטוב את צדוק, צדוק את אחימעץ וכן הלאה. המפרשים הבינו שכל השמות האלה הם כוהנים גדולים אחד אחרי השני - כך משתמע מהרד"ק להלן וכך שאר המפרשים - והרבו להתפלא בזה, כלומר היו להם בזה כמה וכמה קושיות.
אבל אומר המלבי"ם: דעה אחרת לי, והאמת עד לעצמה - איני צריך להביא הוכחות, אלא האמת היא המעידה על עצמה: כאן לא מנה הכתוב כוהנים גדולים כלל. והוא מוכיח זאת, שבסדר עולם זוטא וביוסיפון מונים שמונה עשר כוהנים גדולים מאחימעץ בן צדוק, ואלו הם: אחימעץ, עזריה, יואחז, יריב, יהושפט, יהוידע, פדיה, צדקיה, יואל, יותם, אוריה, נריה, הושעיה, שלום, חלקיה, עזריה, שריה, יהוצדק.
ואם תחפש ליצור השוואות בין השמונה עשר שם לבין המנויים כאן - תמצא השוואות בודדות בלבד, ורבים חסרים. ואם כן, אם תרצה לומר שהמנויים כאן הם כוהנים גדולים, כיצד בסדר עולם וביוסיפון מופיעה רשימה אחרת? זו הוכחה שהכתובים כאן אינם כוהנים גדולים. אומר המלבי"ם: מן הנחשבים כאן לא תמצא שם אלא את אחימעץ שהיה בזמנו של רחבעם, עזריה ששימש בימי אביה, שלום, חלקיה, עזריה, שריה, יהוצדק - בסך הכל שבעה שמות. וכאן מונה הכתוב שמות רבים, ושם מנו שמונה עשר, ואין התאמה אלא בשבעה. בעל כורחך שרבים מן המוזכרים כאן לא היו כוהנים גדולים כלל.
ואם כן מה הם המוזכרים כאן? אומר המלבי"ם: מבואר שכאן רק סדר הדורות חשיב. כלומר, הכתוב מזכיר את סדר הדורות, ולא שכל מי שהוליד וכל מי שנולד היו כוהנים גדולים; אלא חלקם היו כוהנים גדולים, וחלקם היו אבותיהם של כוהנים גדולים, אך הם עצמם לא שימשו בכהונה גדולה.
וְיוֹחָנָן הוֹלִיד אֶת עֲזַרְיָה הוּא אֲשֶׁר כִּהֵן בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בִּירוּשָׁלִָם׃
מוסיף המלבי"ם: עזריה שמונים אותו בסדר עולם בימי אביה - זהו עזריה בן יוחנן, ולא עזריה בן אחימעץ, שהרי יש כאן שני עזריה: עזריה בן יוחנן ועזריה בן אחימעץ. ועל בן יוחנן נאמר "הוא אשר כיהן בבית אשר בנה שלמה", ולא על עזריה זקנו בן אחימעץ.
ובספרי זוטא מביא על מה שכתוב "ויבוא אחריו עזריה הכוהן... ויעמדו על עוזיהו המלך", ועל "ויוחנן הוליד את עזריה אשר כיהן בבית" שואל הספרי: וכי הוא לבדו כיהן? מהו הביטוי הזה? אלא בו נתקיימה מצוות כהונה. ומהי מצוות כהונה? כפי שנראה בהמשך, הוא זה שהוכיח את עוזיהו המלך כאשר בא להקטיר קטורת. עליו נאמר "אשר כיהן בבית" - שהוא קיים את מצוות הכהונה: הוא ראה מי שנדחף להיות כוהן, והוא היחיד שהיה לו העוז לעמוד כנגדו ולמחות בו.
ומוסיף המלבי"ם הוכחה נוספת: אי אפשר לומר שעזריה היה כוהן גדול בימי עוזיהו, שהרי בספר יוסיפון ובסדר עולם כתוב שהכוהן הגדול בימי עוזיהו נקרא יואל. ואם כן, איך תאמר שעזריה הוא הכוהן הגדול? אלא שסברו שהתואר "כוהן הראש" פירושו כוהן גדול, וזו טעות בהבנה. "כוהן הראש" הוא הכוהן הממונה, שהיה ראש על הכוהנים בבית המקדש - כוהן ראשי, אם תרצו - ולא הכוהן הגדול. שהרי את עזריה אתה רוצה למנות בזמנו של עוזיהו, ובזמנו של עוזיהו היה כוהן גדול אחר; הרי לך הוכחה נוספת שהכוהנים המנויים כאן אינם כוהנים גדולים בהכרח.
כך גם "אמריה כוהן הראש" בימי יהושפט, ו"עזריהו כוהן הראש לבית צדוק" בימי חזקיה - הם היו ראשים על הבית ולא כוהנים גדולים; הכוהנים הגדולים בימי עוזיהו ובימי חזקיה נקראו יואחז ונריה. וזה פירוש "אשר כיהן בבית ה'" - בענייני הבית. והכוהן הגדול מכונה בשם כוהן גדול ולא כוהן הראש, כך ש"כוהן הראש" ו"כוהן גדול" הם שני דברים שונים. אלא אם כן, אומר המלבי"ם, כאשר הכוהן הגדול היה גם ממונה על הבית - אז קראו לו גם כוהן הראש, שכן שני תפקידים היו לו, שני כובעים; אבל באופן הרגיל כוהן הראש הוא כוהן הראש וכוהן גדול הוא כוהן גדול, ולא קראו לזה בשמו של זה.
וכך תראה ב"יהוידע הכוהן הראש": ובאמת היו שני כוהנים גדולים בימי יואש, יהוידע ופדיה - שם אתה רואה שהיו שניים. ואומר המלבי"ם דבר נפלא: יהוידע לא היה יכול לשמש לאחר מכן בכהונה גדולה, ולכן היה ל"כוהן הראש". ומדוע לא היה יכול לשמש? בזה תוסר הפליאה ממה שכתוב "ויקח לו יהוידע שתי נשים".
והרי זה פלא: כל מי שלמד איתנו אפילו רק את הדף היומי יודע שכוהן גדול - "וכיפר בעדו ובעד ביתו", בית אחד יש לו ולא שני בתים. אסור שלכוהן הגדול יהיו שתי נשים כאחת; מותר לו רק אישה אחת בו זמנית, וחייב שיהיה נשוי - חייב שתהיה לו אישה. ולכן עשו כל מיני תצדיקים כיצד יקדש שתי נשים בצורה כזו שהאחת לא תהיה חופפת לחברתה: שאם זו תמות מיד תהיה השנייה, ואם הראשונה - אז הראשונה; אך אין מצב של שתי נשים כאחת.
ואם כן, איך ייתכן "ויקח לו יהוידע שתי נשים"? בעל כורחך שבאותה תקופה הוא כבר לא שימש בכהונה הגדולה, ומעתה אתה מבין למה נאמר "יהוידע הכוהן הראש" - כי באותו זמן הוא לא היה כוהן גדול, וכוהן הראש אינו כוהן גדול, אלה שני דברים נפרדים. ואכן הוא היה כוהן גדול בתקופה מסוימת, ולאחר מכן לא היה יכול לשמש עוד בכהונה גדולה משום שהיו לו שתי נשים, ואז היה כוהן אחר - כפי שאמרנו שהיו אז שני כוהנים, יהוידע ופדיה, ולאחר מכן היה פדיה. הוא עצמו כבר לא שימש באותו הזמן ככוהן גדול, ולכן לא הייתה לו מניעה לקחת שתי נשים. וכן מה שכתוב "שריה הכוהן הראש" - גם הוא היה ממונה על הבית.
ומסיים המלבי"ם: בספר עזרא אנחנו רואים שהוא מונה את ייחוסו של עזרא עד אהרון הכוהן, ושם נזכר כל הייחוס שראינו כאן, אלא שהסדר שם הוא מלמעלה למטה ולא מלמטה למעלה כמו כאן. ורק שכאשר הוא מגיע אל אמריה ועזריה, שם הוא אומר "עזריה בן מריות", ומשמיט את השמות שנאמרו כאן - ממריות עד עזריה שבפסוק לז. ומכאן ראיה למה שכתב המלבי"ם בפירושו לספר עזרא, שעזרא כתב את ספרו אחרי דברי הימים, ולכן היה יכול להרשות לעצמו לדלג על דברים שכבר נכתבו כאן, וסמך על כך שנוכל לדעת את המקורות מדברי הימים.
וַאֲבִישׁוּעַ הוֹלִיד אֶת בֻּקִּי וּבֻקִּי הוֹלִיד אֶת עֻזִּי׃
אגב, רואים כאן שהשם "עוזי" אינו שם חדשני כפי שרבים חושבים, אולי שם של רועה - ומתברר שזה שם של אדם. רק שאין זה ה"עוזי" שאומרים היום, שהיום קוראים לילד עוזי; שם היה זה שם כתואר - כוחי ועוזי, עוזי.
"ועוזי הוליד את זרחיה, וזרחיה הוליד את מריות, מריות הוליד את אמריה, ואמריה הוליד את אחיטוב, ואחיטוב הוליד את צדוק, וצדוק הוליד את אחימעץ". אומר המצודת דוד על צדוק: והוא הכוהן הגדול הראשון ששימש בבית המקדש, ומשם הלכה הכהונה מאב לבן שנים עשר דורות. וכבר אמרנו ששיטת המלבי"ם חולקת על זה, שהמוזכרים כאן אינם כוהנים גדולים.
על "ואחימעץ הוליד את עזריה ועזריה הוליד את יוחנן" מנסה המצודת דוד ליצור מקבילות בין הכתוב כאן לכתוב בדברי הימים ב' יט, ואומר שאולי עזריה הוא אמריה, ויוחנן ייתכן שהוא יהוידע המוזכר במלכים ב' ובדברי הימים ב'.
ועל "הוא אשר כיהן בבית אשר בנה שלמה בירושלים" מביא המצודת דוד את הדברים שהזכרנו: וכי הוא לבדו כיהן? אלא שמסר נפשו על עבודת הבית, שמיחה בעוזיהו המלך כאשר בא להקטיר קטורת, כמופיע בדברי הימים, והצרעת פרחה במצחו. הוא זה שמיחה בו, ולכן נאמר עליו "כיהן בבית" - שמר על הכהונה בבית, שלא יבואו זרים לעשות את מלאכת הכוהנים.
"ויולד עזריה את אמריה, ואמריה הוליד את אחיטוב" - אמריה, אומר המצודת דוד, ייתכן שהוא אוריה המוזכר במלכים ב', ואחיטוב ייתכן שהוא עזריה המוזכר בדברי הימים ב' לא.
וַאֲחִיטוּב הוֹלִיד אֶת צָדוֹק וְצָדוֹק הוֹלִיד אֶת שַׁלּוּם׃
על "אחיטוב הוליד את צדוק" אומר המלבי"ם, שלפי מה שנראה לקמן אחיטוב הוליד את מריות ומריות הוליד את צדוק - וכדרכו של הספר במקומות רבים, לפעמים מדלג על אחד מן השושלת ומזכיר את האב וקופץ ישר לנכד בלי להזכיר את הבן.
וְשַׁלּוּם הוֹלִיד אֶת חִלְקִיָּה וְחִלְקִיָּה הוֹלִיד אֶת עֲזַרְיָה׃
שלום היה כוהן גדול בימי אמון, כך מופיע בסדר עולם; וחלקיה היה כוהן בימי יאשיה; ועזריה היה כוהן בימי יהויקים. ושריה, אומר המלבי"ם, כבר הומת על ידי נבוכדנאצר.
וִיהוֹצָדָק הָלַךְ בְּהַגְלוֹת ה' אֶת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בְּיַד נְבֻכַדְנֶאצַּר׃
אומר המיוחס לרש"י: ממה שכתוב בספר חגי "יהושע בן יהוצדק הכוהן הגדול" - לא שיהוצדק שימש מעולם בכהונה גדולה, שהרי הוגלה לבבל בימי יכוניה, כמו שכתוב "ויהוצדק הלך בהגלות" וגו'; אלא יהושע בנו היה כוהן גדול כאשר עלו לבית שני.
כלומר, כפי שהזכרנו למעלה, בביטוי "יהושע בן יהוצדק הכוהן הגדול" יש שתי אפשרויות להבין מי הכוהן הגדול - יהושע או יהוצדק. ובמקרה דנן הכוונה ליהושע הכוהן הגדול, שהרי יהוצדק הלך בהגלות את יהודה וירושלים, והוא בגלות, ואין בגלות כהונה גדולה. יהושע היה מן העולים מן הגולה - אביו מן הגולים והוא מן העולים - והוא הספיק לשמש בכהונה גדולה בבית שני.
וכאן חותם המיוחס לרש"י בשאלה שהזכרנו קודם: ומדוע לא היה עזרא בן שריה הסופר כוהן גדול? הרי על עזרא הסופר כתוב שהיה בעל מעלה עצומה, וראוי היה שתינתן תורה על ידו; ואם אנחנו מבקשים את "הכוהן הגדול מאחיו", מתבקש שהוא יהיה הכוהן הגדול - וכאן אתה רואה שעזרא לא היה הכוהן הגדול.
והתשובה היא טעם פשטני מאוד: כידוע, הגולה עלתה כאשר נחמיה עלה ראשונה - נחמיה היה הגאולה הפיזית, והגאולה הרוחנית הייתה עזרא, ועזרא עלה מאוחר יותר. וכיוון שכאשר עלה עזרא היה כבר יהושע בן יהוצדק כוהן גדול, המשרה הייתה תפוסה, ומעלין בקודש ואין מורידין - לא הורידו אותו כדי להכניס את עזרא לכהונה גדולה.
זה כמו שתתארו לעצמכם שהחפץ חיים יעלה עכשיו מראדין, ומיד ירצו למנות אותו כוהן גדול - אבל כבר יש כאן כוהן גדול. האם נאמר לו "תזוז, החפץ חיים מתמנה עכשיו לכוהן גדול"? אין דבר כזה. מעלין בקודש ואין מורידין: כיוון שהוא כבר התמנה, הוא נשאר. וגם אם יבוא אדם הגדול ממנו, שגדולתו וראויותו מרובה מכל אחד אחר - עם כל זה, כבר יש כוהן גדול ואין מורידים אותו כדי למנות מישהו אחר. ולא שאם היה מותר היה החפץ חיים מסכים; אני רק אומר שמבחינה מעשית אין עושים כך. ולכן גם כאן: יהושע עלה עם זרובבל כמה ימים ושנים קודם שעלה עזרא, ולפיכך הוא זה שנתמנה ראשונה לכהונה גדולה, ועזרא לא נתמנה להיות כוהן גדול.
הפרק נחתם בשני קווים גדולים. האחד - מוסרי: שבטי עבר הירדן מעלו באלוהי אבותיהם והלכו אחרי אלוהי עמים שהקב"ה השמיד מפניהם, וזה עצמו מוכיח שהעבודה הזרה לא נבעה מן השכל אלא מן התאווה, שבמקום שהרגש שולט השכל אינו מכריע. ומכאן הוגלו בידי פול ותגלת פלאסר, וגלותם "עד היום הזה", שעשרת השבטים לא שבו בימי עזרא. והשני - שושלת הכהונה: הכתוב מייחס דווקא את בני אלעזר, שמהם כוהנים גדולים עד עולם, ומדלג את איתמר; ואילו המלבי"ם מחדש בכל השרשרת הארוכה שלפנינו שאין זו רשימת כוהנים גדולים אלא סדר דורות בלבד, ומוכיח זאת מרשימות סדר עולם ויוסיפון, ומן ההבדל שבין "כוהן הראש" הממונה על הבית לבין הכוהן הגדול. השושלת מגיעה עד יהוצדק שהלך בגלות, ובנו יהושע שכיהן בבית שני - ומשום שהמשרה הייתה כבר תפוסה, אף עזרא הסופר, בכל גדולתו, לא נתמנה לכהונה גדולה, שמעלין בקודש ואין מורידין.