פתיחה: מזמור של פרנסה ושל ביטחון
אנו עומדים בחלקו האחרון של מזמור קמ"ה - "אשרי יושבי ביתך" - ובפסוקים שבהם מתגלה עיקרו של המזמול: הכרה שהקדוש ברוך הוא זן ומפרנס את הכל, וקרוב לכל קוראיו. נעמוד על שלושה פסוקים מרכזיים: "פותח את ידך", "צדיק ה' בכל דרכיו", ו"קרוב ה' לכל קוראיו".
"פותח את ידך" - עיקרו של אשרי
פּוֹתֵחַ אֶת־יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכׇל־חַי רָצוֹן׃
כל מי שהתפלל פעם בסידורי הספרדים יודע שבפסוק זה מרוכזות כוונות רבות. "פותח את ידך" - ראשי תיבות פ' א' י', וסופי התיבות ח' ת' כ', שהוא המלאך הממונה, החותך וקוצב את הפרנסה. זו גם הכוונה שכותב הבן איש חי בעניין "זאת חליפתי תמורתי כפרתי", שיש לומר "זאת" פעם אחת בלבד ולא שלוש פעמים, כדי לא לפגוע בכוונת השם - שכן "חליפתי תמורתי כפרתי" ראשי תיבות ח' ת' כ', אותה בחינה של המלאך החותך וקוצב את הפרנסה. וכן שם ד' י' ק' וכיוצא בו, המופיעים בסידורים בגימטריה. מופיעים כאן שמות רבים המרמזים לעניין הפרנסה, וכתוב שעיקר אשרי יושבי ביתך נתקן בשביל הפסוק הזה.
ולכן, אם אדם לא כיוון בפסוק זה - צריך לחזור. יש אומרים שיחזור על כל "אשרי יושבי ביתך", יש אומרים שיחזור מפסוק זה ועד הסוף, ויש אומרים שיזכיר רק את הפסוק הזה. סיימת אשרי ונזכרת שלא כיוונת - תחזור ותאמר "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון". זו עיקר המטרה שבאמירת אשרי שלוש פעמים ביום: לזכור שהקדוש ברוך הוא משביע לכל חי רצון, שהשם זן ומפרנס את הכל.
שני מזמורי "אשרי" - היכן נמצאת הפרנסה
האדמו"ר מסקווירא היה שואל: למה השם של פרנסה נמצא דווקא ב"אשרי יושבי ביתך"? הזכרנו בתחילת המזמור שישנם שני מזמורי תהילים הפותחים ב"אשרי", ושניהם בנויים על סדר הא"ב: "אשרי יושבי ביתך" ו"אשרי תמימי דרך" שבפרק קי"ט. אלא שב"אשרי תמימי דרך" ישנם שמונה פסוקים לכל אות, ואצלנו פסוק אחד בלבד לכל אות. וכן שם המזמור מסתיים ב"תעיתי כשה אובד", ואילו המזמור שלנו מסתיים ב"תהילת ה' ידבר פי". מכאן ראינו את מעלתם של "אשרי יושבי ביתך" כנגד אלה ההולכים הרבה בדרכים, אותו אחד ש"אץ להעשיר" ונמצא כל הזמן בדרכים.
על כך יש להוסיף: יאמר האדם, הרי על שניהם נאמר "אשרי", אם כן בין אם אהיה מן התמימי דרך ובין אם אהיה מיושבי ביתך - בכל מקרה אשרי חלקם. ואולי דווקא ההולך בדרכים מגיע למקומות שאפשר לעשות בהם מסחר גדול יותר, אינו תקוע בכפרו, מכיר את העולם, ואולי שם תהיה פרנסתו מרובה יותר. על זה אומרים לו: טעות בידך. שים לב היכן נמצא הפסוק עם כל שמות הפרנסה - ב"אשרי יושבי ביתך". היפוכם של דברים ממה שהעולם חושבים: לך נדוד בעולם, לך עשה עסקים חובקי עולם - אין הפרנסה נמצאת שם בהכרח. דווקא מי שיושב בביתו, שם תראה "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", ולא אצל אלה שהם "אשרי תמימי דרך".
"אהדורי אפתחא לא מהדר"
בספר "מרות טהורות" מביא בשם המהר"ם מזידיטשוב על פסוק זה. חז"ל אומרים בשבת קנ"א: "נקטינן, צורבא מרבנן לא מיעני, ואם איתא דמיעני - אהדורי אפתחא לא מהדר". כלומר, תלמיד חכם אינו מגיע לידי עניות, וגם אם יגיע לעניות, אינו מגיע למצב של חיזור על הפתחים. וזהו שאנו אומרים "לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם" - למצב של "מבקש לחם", של חיזור על הפתחים, אינו מגיע.
והמפרשים דורשים "אהדורי אפתחא לא מהדר" בדרך נוספת: אם ראית תלמיד חכם שהעני - סימן הוא שלא חיזר אחרי "פותח", אחרי אותו פסוק של "פותח את ידך". אילו היה מחזר אחריו ומכוון בו, לא היה מגיע לכך ולא היה בא לידי עניות.
"ומשביע לכל חי רצון" - שהשם נותן גם את הרצון
רבי מאיר חדש, משגיח ישיבת חברון, שזכיתי עוד בשנתי הראשונה בישיבה לשמוע ממנו שיחות כשהיה מגיע למסור שיחה, היה אומר: שים לב, הקדוש ברוך הוא אינו רק משביע לכולם את מה שהם צריכים ואת מה שהם מבקשים, אלא פותח את ידו הרחבה ו"משביע לכל חי רצון" - משביע גם את הרצונות עצמם.
מהי כוונת הדברים? תארו לעצמכם אדם שהגיע לחתונה של גביר גדול. ניגש אליו המלצר ושואל מה יחפוץ. והוא, הרגיל בעולמו של "יד עזרא", שואל: איזה בורקס יש לך? המלצר פוקח עיניים - בורקס? מה הקשר? זה קונים למטה בחנויות המאפים, אתה נמצא כאן באולם. מגיע בעל הבית, מתיישב לידו ואומר לו: בוא, אני אסביר לך מה יש כאן. ומתחיל למנות לפניו אילו מנות ואילו ברבורים אבוסים הוא יכול להזמין, זה בטעם כזה וזה בטעם כזה, זה מוקפץ וזה ברוטב צ'ילי - ובקיצור, משנה לו את כל המושגים.
כך כביכול הקדוש ברוך הוא: לא רק "פותח את ידך", אלא יוצר לך גם את הרצון, מגדיל לך את הכלים כדי לקבל. בוא וראה מה אתה יכול לבקש, בוא וראה מה עוד אני יכול להעניק לך - דברים שכלל לא ידעת שאפשר לקבלם. הוא ממלא אותו בכלים חדשים שאותם הוא עצמו ברא, בחן, בחסד וברחמים. לא רק שהשם משפיע, אלא נותן לו את הרצון - לדעת מה לרצות ומה לבקש, במושגים גבוהים הרבה יותר ממה שחשב שיש, או ממה שחשב שאפשר לקבל.
אם כן, מדוע יש שאינם מרוצים?
ב"טעמא דקרא" שואל רבי חיים קנייבסקי: כיצד אפשר לומר ש"משביע לכל חי רצון", היינו שמשביע את כולם כפי רצונם ושיהיו מרוצים - כפי שמסביר הרד"ק - והרי אנו רואים הרבה שאינם מרוצים, באים עם תלונות, קשיי פרנסה ובעיות?
ומסביר על פי הגמרא בערכין: "איזהו ייסורין? כל שהכניס ידו לכיסו ליטול שתיים ועלה בידו אחת". חז"ל אומרים שזה כבר נקרא ייסורים. כלומר, אם אדם רצה דבר אחד וקיבל דבר אחר - יש כאן ייסורים הבאים לכפר על עוון. לפי זה, באמת הקדוש ברוך הוא משביע לכל חי כפי רצונו, אלא מה? לפעמים גובים ממך את מה שהשם השביע אותך - בגלל חובך. ואם כן, עליך תלונתך ולא על השם יתברך.
משל למה הדבר דומה: למלך שהכריז ביום שמחתו שכל אחד מבני המדינה יקבל עשרה זהובים. הגיע אחד, והמלך מזהה בו את מי שקיבל ממנו הלוואה של עשרה זהובים לפני חודש. אמר לו: העשרה זהובים שעליי לתת לך - אני נוטלם בחובי. יצא הלה בפחי נפש: כולם קיבלו ורק אני לא. אדוני, אתה כבר קיבלת לפני חודש, לקחו לך אותם בחובך. וכך, כשאדם יוצא לא מרוצה, כמו מי שהכניס ידו לכיס ולא קיבל את מה שרצה - זה ייסורים על משהו שעשינו וצריכים לתקן. הקדוש ברוך הוא נוטל מהאדם על אותם עניינים שהוא בעל חוב כלפי קודשא בריך הוא, ולכן נוטל ממנו את מה שמגיע לו. וזה מעין מה שאומרת הגמרא: "מימיי לא ראיתי ארי סבל וצבי קייץ ושועל חנווני, ואני - הרעותי את מעשיי וקיפחתי את פרנסתי". אני הרעותי את מעשיי, ונעשיתי בעל חוב כלפי קודשא בריך הוא, והקדוש ברוך הוא גובה זאת ממני בחובי.
"שגיאות מי יבין" - להכיר את מאמרי חז"ל בשלמותם
כיוצא בזה מבאר החפץ חיים במה שנאמר שהנוטל ידיו בשפע - מביא לעשירות. יאמר אדם: מה אתה סח? מכל נטילות הידיים בשפע ראיתי רק חשבון מים גדול יותר, ומעבר לזה שום עשירות. אומר החפץ חיים: צריך להכיר את מאמרי חז"ל בשלמותם, ולא לתפוס מאמר אחד ולראות בו חזות הכל. הרי כתוב בחז"ל שמי שמשליך פירורים - מביא לעניות. אם כן התקזז זה בזה: מצד אחד נוטל ידיים בשפע, ומצד שני משליך פירורים. וזו רק דוגמה, שהרי יש עוד הרבה דברים הגורמים ל"קיפחתי פרנסתי", דברים רבים המונעים מן האדם לזכות לאותו שפע. ואם כן אין לו להתלונן אלא על עצמו: מה לא עשיתי כהוגן, שבסופו של דבר לא נתקיימה בי אותה ברכה שנאמרה על מי שעושה את הדברים כרצון הבורא.
ומעבר לזה צריך לדעת שתמיד יש מציאות של גזירה עליונה, כמו שלמדנו ב"מכתב מאליהו" וב"שפתי חיים" לרב פרידלנדר, של מזל עליון שאינו בר שינוי - כמו רבי אלעזר בן פדת. גם אם יעשה את כל הסגולות שבעולם, אומר לו הקדוש ברוך הוא: אולי אהפוך את העולם, אולי יש סיכוי שתיוולד במזל אחר. אבל כשמדובר במזל עליון, היינו שזהו ייעודו בבריאה - אי אפשר לשנות ייעוד. אפשר לשנות רק את הכלים שבהם מגיעים אל הייעוד, אך לא את הייעוד עצמו. משל לאדם שצריך להגיע מכאן לאילת: הוא יכול לשנות את כלי הרכב שבהם יגיע, אך לא את הכתובת. במטוס, ברכב או בקורקינט - אבל לאילת עליו להגיע. לכן, כשגזירת העניות על האדם אינה חלק מייעודו - בזה אפשר לשנות את הכלים. אך כשייעודו הוא העניות עצמה, אי אפשר לשנות את התפקיד; זו הכתובת ולשם צריך להגיע, ואין זה בר שינוי.
"צדיק ה' בכל דרכיו"
צַדִּיק יְהֹוָה בְּכׇל־דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכׇל־מַעֲשָׂיו׃
אומר האבן עזרא: אם יטען טוען, למה יאכיל אחד חיטה ואחד שעורים? כלומר אותה שאלה עצמה - אתה אומר שהקדוש ברוך הוא משביע לכל חי, והנה אחד אוכל שעורים שהוא מאכל בהמה ואחד אוכל פת נקייה של חיטה, זה בעשירות וזה בעניות. על כך התשובה: "צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו". השם יודע מהו הטוב ביותר לאדם, הוא ברא אותו ויודע תולדתו, כרופא המצווה שיאכל כל אדם את הטוב לו.
אדם הולך לרופא ושואל: למה לזה שלפניי אמרת שיאכל הכל ורק אותי אתה מגביל, יש לך משהו נגדי? אדוני, כל אחד לפי התיק הרפואי שלו. התיק של הקודם מצוין והוא יכול לאכול הכל; ולפעמים ההפך - נשארו לו שבועיים לחיות, שיאכל הכל. אבל אצלך צריך להגביל לפי מצבך האינדיבידואלי. כך גם כאן: הקדוש ברוך הוא נותן לאדם כפי מה שמגיע לו על פי ידיעתו, וכל דרכיו בצדק ובחסידות. אל תחשוב שהוא מקפח אותך ממה שמגיע לך.
והרד"ק אומר: "צדיק ה' בכל דרכיו" - השם נותן לאדם בצדק וביושר, כל אחד אוכלו כפי הראוי לו. וכאן נכנס הרד"ק לדיון נרחב, שרבים מצטטים את דבריו בפסוק שלנו, בנוגע לבעלי חיים.
דיון הרד"ק: צדק בבעלי החיים
אומר הרד"ק: ואף על פי שהחי טורף את החי ואוכלו, כחתול לעכבר, וכן האריה והדוב והנמר ושאר החיות האוכלות חיות אחרות, וכן במעופפים - עופות דורסים עופות אחרים - הכל צדק מאיתו. אל תחשוב שנעשה כאן דבר שלא בצדק, שנתן לזה אוכלו אך יש עוול כלפי הנטרף. שהרי גם לחיות ולעופות הנטרפים נתן מאכלם בחייהם; עד עתה חי אותו עוף ממה שהשם נתן לו. ומה שנטרף עכשיו - בהגיע קיצם למות, נגזר מקודם שתהיה מיתתם פעמים בהנאת בעלי חיים אחרים. דבר נפלא: על היונה נגזר עתה למות, אלא שהקדוש ברוך הוא הביא את מיתתה על ידי עיט או בז או חתול שטרפו אותה. וכיוון שכך, הפך הקדוש ברוך הוא את מיתתה לפרנסה לבעלי חיים אחרים. ולפעמים יגזור שימות מיתת עצמו. ומה נפקא מינה אם תמות לבדך או מכוח שטרפוך - הקדוש ברוך הוא נתן בכך פרנסה לבעלי החיים.
ומוסיף הרד"ק: וזו מבוכה גדולה בין החכמים. מהם אומרים כי כשטורף האריה את הכבש והדומה לו, הרי זה עונש לנטרף מאת האל יתברך. ובדומה לזה מובא בחולין ס"ג: רבי יוחנן כד חזי שלך - עוף השולה דגים מן הים - היה אומר "משפטיך תהום רבה". מי שראה אותו פעם בפעולה, הדבר מדהים: איזה כוח נתן בו הקדוש ברוך הוא, מאיזה מרחק הוא רואה דג, ואתה רואה אותו יורד כטיל, ממש באלפית השנייה תופס ועף בחזרה למעלה. מכאן אתה רואה שהיה כאן משפט על הדג - "משפטיך תהום רבה", וזה מתאים לדעה שעונש הנטרף הוא מאת השם.
ומהם אומרים שאין גמול ועונש בכל מיני החיים אלא לאדם בלבד, בין ישראל ובין נוכרי, אך רק לאדם. והרד"ק משיב תשובה ממוצעת: אמנם יש גמול ועונש לבעלי החיים, אבל רק בהקשר לאדם. שהרי נאמר "ומיד כל חיה אדרשנו", "את דמכם לנפשותיכם", "ושוד בהמות יחיתן" - השם נפרע מן החיה, משום שהדבר קשור לאדם. וכן נאמר בגמול: "ולא שיבר את החמור". "מה נשתנו פטרי חמורים מכל הבהמות לפדותם? כיוון שטענו את ביזתם של ישראל". "לכלב תשליכון אותו" - בשכר "לא יחרץ כלב לשונו", מלמד שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה ובריה. הכלבים לא נבחו כשיצאנו ממצרים, ועל כך יש להם שכר; בהמה שהרגה אדם - על כך יש לה עונש. אם כן, אם ארי טורף כבש, אין זה עונש לנטרף בגזירת עליון; אבל אם ארי טורף אדם והארי נענש - זהו בגזירת עליון. כל מה שנאמר בהקשר לאדם הוא בגזירת עליון, ולא מצד עצמם של בעלי החיים. ומוסיף הרד"ק: ויש דעת אחרת ואין ראוי לכותבה.
"וחסיד בכל מעשיו"
"וחסיד בכל מעשיו" - השם נותן להם מה שאינו מחויב לתת ומה שאינם ראויים לקבל, אלא שחסדו גובר עליהם. השם מתנהג בחסידות ונותן מעבר למה שמגיע.
המלבי"ם מסביר: "צדיק ה' בכל דרכיו" - דרכי ההנהגה של הקדוש ברוך הוא הן בצדק. אפילו מה שאתה רואה צדיק ורע לו ורשע וטוב לו - הכל בצדק, לשלם לצדיק בעולם הזה על חטא קל ולרשע על זכות קלה שעשה, כדי שעיקר השכר יהיה שמור לעולם הבא. "וחסיד בכל מעשיו" - כל מה שעשה השם וברא בעולמו, עשה מצד החסד, שנאמר "כי אמרתי עולם חסד ייבנה". כל עניין העולם ובריאתו הוא חסד: מצד חסדו עשה את הנבראים, ומצד חסדו מספק להם את מזונותיהם - הכל מצד החסד וממנו יתברך.
החפץ חיים והעגלון
בספר "אוצרות ההגדה" מובא מעשה שהיה עם החפץ חיים, שנסע פעם עם בעל עגלה. שפך העגלון את מר שיחו לפניו: הסוס שלו נפל, בני העיר אספו למענו כספים כדי שיוכל לקנות סוס אחר, וגם כך העבודה אינה מי יודע מה - והתחיל להלין על מצבו. אמר לו החפץ חיים: אין לך להתלונן על הקדוש ברוך הוא, "צדיק ה' בכל דרכיו". כנראה שאינך מדקדק במעשיך בענייני ממונות, ולכן קרה לך כך. לפעמים העגלון קובע מחיר עם הנוסע, ובאמצע הדרך - לא, תשמע, שיבשו כאן את הדרך, עשו מעקפים - והוא דורש תוספת. בימיו של החפץ חיים לא לכל עגלון היה מונה. כמו שיפוצניק מצוי, מתחיל במחיר מסוים ומסיים כשהשמיים הם הגבול. ועוד, אמר לו: לפעמים אתה נותן לסוס לנוח והוא רועה בשדות זרים ואוכל מן הגזל. ייתכן מאוד שמן השמיים הענישוך בעונש הזה. ודרך אגב, כשהחפץ חיים אומר דבר כזה, אין זה בגדר "ייתכן" - אצלו זו ידיעה ברוח הקודש.
אמר לו בעל העגלה: אם כך, למה גנבו מכבודו את מעיל הפרווה בשנה שעברה בתחנה של וילנה? הרי הרב צדיק, ומדוע גנבו ממנו? ושמעו מה השיב לו החפץ חיים. אמר לו: גם אני עוסק במסחר, אני מוכר ספרים. אמנם אני משתדל לעבור על כל ספר וספר ולהטביע עליו חותמת "מוגה", ובודק שאין בו דפים ריקים ושאין הדיו מטושטש. אבל "שגיאות מי יבין" - ייתכן מאוד שאחד הקונים קיבל ספר עם דף מטושטש, או שדילגו בו עמוד, ולא היה נעים לו לבוא ולהגיד לי, ונמצאתי נכשל בגזל, ובאתי בזה על עונשי. ראו מה זו צדקותו של החפץ חיים: עד כמה שדקדק בדיני ממונות, עדיין לא החזיק את עצמו כנקי לחלוטין. אם נגנב המעיל - כנראה שבאיזשהו מקום גם אני עשיתי משהו שלא כהוגן.
זהירותו בממונות
והרי פעם שכח אצלו מישהו דג במכולת - קנה ושכח לקחתו. מה עשה החפץ חיים? הלך וחילק באותו יום דג לכל לקוחותיו הקבועים, שמא זה האחד ששכח. וכשהיה שוקל במאזניים, תמיד היה מכריע לטובת הקונה, ועוד היה מוסיף כדי שיהיה ניכר שיש יותר מן המשקולת שבצד השני. וסיפרנו פעם, שעד כדי כך הגיעו הדברים, שאנשים עזבו את שאר החנויות ובאו לקנות רק אצלו. צמצם את שעות הפעילות של המכולת - וראה שלא עזר, שכן האנשים צמצמו את שעות הקנייה שלהם אליו בלבד. אמר: הריני פוגע בפרנסתם של אחרים - וסגר את המכולת.
ופעם ביקש דף נייר לרשום עליו, כמדומני בכנסייה הגדולה, ואמרו לו שאפשר לקחת, ולא היה בטוח, וטענו לפניו שמחירו של דף אינו יקר. אמר להם: מגזל של דף נייר נברא מלאך משחית שיכול לקעקע את כל חומותיה של וילנה. וכן היה רץ אחרי מי שגנב ממנו ארנק, כדי לומר לו "מחול לך" - שלא ייכשל אדם בעוונו ויקבל גיהינום בגלל קפידה שלו. ראו כמה נזהר, ועם כל זה לא אמר "הריני נקי", אלא "אי אפשר לדעת, שגיאות מי יבין".
דרכים בצדק, מעשים בחסידות
האור החיים הקדוש בפרשת האזינו אומר: כאשר הקדוש ברוך הוא בא להדריך את האדם, הוא מדריך אותו על פי קו הדין. ההוראות שהתורה כותבת - אם תעשו כך יהיה טוב, ואם אחרת יהיה רע - כולן על קו הדין. זהו "צדיק ה' בכל דרכיו", על פי מידת הצדק. אבל "וחסיד בכל מעשיו" - בשעת מעשה של הדין, כבר נוהג השם בחסידות. השם מרחם וחס: אם אדם בא ועושה תשובה, אם הוא משפר את דרכיו. מצד הדרכים - דרכי צדק ויושר קבועות וברורות; אבל בהיבט המעשי - "חסיד בכל מעשיו", אם אדם מתחרט ומשנה את דרכיו, הקדוש ברוך הוא נוהג עמו לפנים משורת הדין ועושה עמו חסד.
"קרוב ה' לכל קוראיו"
קָרוֹב יְהֹוָה לְכׇל־קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת׃
אומר האבן עזרא: אם המלך רחוק, אינו יכול להושיע את הקוראים אליו; אבל השם תמיד קרוב לכל קוראיו. ומהו "יקראוהו באמת"? אומר האבן עזרא: באמת - ולא לנסות. הרי ראינו שבמדבר ניסו את השם: "היוכל תת מן במדבר"? תמיד השאלה היא האם גם את זה יוכל השם, האם גם כאן הוא מסוגל. על כך אומר האבן עזרא: מי שקורא באמת - כן; אבל מי שרק רוצה לנסות את השם יתברך, אינו ראוי לישועה.
הרד"ק מסביר ש"לכל קוראיו" בא לכלול גם את שאר האומות: לא רק מעם ישראל, אלא מאיזה עם שיהיה. ומה התנאי? ובלבד שיקראוהו באמת - שיהיו פיו וליבו שווים.
המלבי"ם אומר שפסוקים אלה באים לבטא את ההשגחה הפרטית של הקדוש ברוך הוא: ממה שתראה שהשם קרוב לכל קוראיו - כל מי שקורא אליו בתפילתו, השם קרוב אליו, ובתנאי שיקרא לו באמת. ועם כל זה, בהמשך מבואר שיש דרגות: "רצון יראיו יעשה", "שומר ה' את כל אוהביו" - יש בזה מדרגות, עד כמה האדם עובד את השם, אם ביראה ואם באהבה. אך על כל פנים, כל מי שקורא אליו - הקדוש ברוך הוא קרוב אליו.
"תתפלל על עצמך"
הבאנו פעם מעשה שסיפר רבי שלום שבדרון על יהודי שפגש בחוץ לארץ, באנגליה, עורך דין שאינו שומר מצוות. פנה אליו ואמר: הרב, אני צריך שתתפלל עליי מאוד חזק, אני בבעיה קשה. שאלו: מה בעייתך? סיפר שייצג עבריין במשפט בבריטניה, ומשפטם קפדני ומחמיר, ועלו על כך שייצג אותו שלא באמת - שטען טענות שידע שאינן אמיתיות, רק כדי להוציאו זכאי. העמידו אותו למשפט, והמשפט קשה מאוד, השופט לעומתי, ואם ייצא חייב בדין - ישללו את רישיונו. כלומר הולך לסדר מדפים בסופר, אין מה לעשות. והוא במצב קשה וחייב שהרב יתפלל עליו.
אמר לו רבי שלום שבדרון: תתפלל על עצמך. אמר לו: איני יכול. שאלו: מדוע? סיפר לו שלפני כך וכך שנים חלתה בתו, גילו אצלה את המחלה, טסו עמה לחוץ לארץ, הגיעו לאוסטרליה, עשו שם ניתוח, ואמרו לו שסיכוייה לצאת מן הניתוח בחיים קלושים ממש וצריך הרבה תפילות. אמר: התפללתי להשם מעומק ליבי, ממש קרעתי את השמיים, והבטחתי לקדוש ברוך הוא שלא אבקש ממנו עוד שום דבר. ריבונו של עולם, זה הדבר האחרון שאני מבקש ממך, יותר לא אבקש ממך כלום. והקדוש ברוך הוא עשה לי נס והילדה חזרה לחיים. ואם כן, אינני יכול עתה לבקש מן הקדוש ברוך הוא - כבר הבטחתי לו.
גם רבי שלום שבדרון התחיל לצחוק. מה זאת אומרת? אתה כאילו אומר: ריבונו של עולם, די, הכבדתי עליך, זה כבר יותר מדי בקשות, לא אגזים. והרי השם מתאווה לתפילתם של ישראל, מתאווה לתפילתם של צדיקים; הקדוש ברוך הוא רוצה את החיבור ואת הקשר, מעוניין שתהיה בקשר עמו. והתחיל להסביר לו עד כמה העניין נצרך, ושכל הבטחתו היא כמי שמבטיח לחברו שלא להיטיב עמו - וכי הבטחה כזו יש לעמוד בה? כאן הקדוש ברוך הוא רוצה את הקשר עם עם ישראל.
סיפר רבי שלום שבדרון שאותו יהודי שמע והתעודד מאוד, והחליט שהוא מתפלל - שהרי כבר ראה מהו כוחה של תפילה. וכשפגשו שוב אמר לו: לא תאמין. כבר בישיבת בית המשפט הראשונה לאחר שהתפללתי, ראיתי שינוי של מאה ושמונים מעלות אצל השופט. פתאום שינה כיוון לגמרי; מאותו יחס תוקפני ולעומתי, החל להתייחס בדרך אחרת. בסופו של דבר יצא בקנס מינורי, ובחסדי השם ניצל מכל הפרשה לשלום.
הרי לך "לכל אשר יקראוהו באמת". מה שהשם רוצה הוא שיקראוהו באמת. וכפי שאמר פעם הגר"א לרבי חיים מוולוז'ין: לא כתוב כאן "חיים" ולא כתוב כאן "אליהו", אלא "כל הבוטחים בה'". מי שבוטח בהשם - הקדוש ברוך הוא קרוב אליו; מי שמתפלל אל השם - השם קרוב אליו, "לכל אשר יקראוהו", ואפילו גוי, כדברי הרד"ק. צריך לדעת: הקדוש ברוך הוא קרוב למי שקורא לו - ובלבד שתהיה זו קריאה באמת, קריאה מעומק הלב.
לסיכום: "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" הוא לב לבו של אשרי - הכרה שהשם זן ומפרנס את הכל, ואף בורא באדם את הרצון והכלים לקבל. דווקא "יושבי ביתך" זוכים לכך, ולא הנודדים בדרכים בחיפוש אחר פרנסה. וכשאדם אינו מרוצה - "צדיק ה' בכל דרכיו": הכל בצדק ובחשבון, לפי מצבו האישי של כל אחד וכפי חובותיו, כרופא היודע את תולדת חוליו, ואף הנהגת בעלי החיים כולה צדק מאיתו. ו"חסיד בכל מעשיו" - מעבר לדין, מצד החסד שבו נברא העולם, ולפנים משורת הדין למי ששב ומתקן. ומעל הכל, "קרוב ה' לכל קוראיו" - השם מתאווה לתפילתנו ורוצה בקשר עמנו, ובלבד שנקרא אליו באמת, בפה ולב שווים ומעומק הלב.