סימן תמ״ד

שולחן ערוך סימן תמ"ד, דין ערב פסח שחל להיות בשבת, ובו שמונה סעיפים
"י"ד שחל להיות בשבת, בודקין ליל י"ג, ומבערים הכל לפני השבת, ומשיירים מזון שתי סעודות לצורך השבת. סעודה שלישית זמנה אחר המנחה, ואז אינו יכול לעשותה לא במצה ולא בחמץ, אלא במצה עשירה, וצריך לעשותה קודם שעה עשירית"
(שולחן ערוך, סעיף א)

(סימן זה נוהג למעשה לעתים רחוקות, ולפי החשבון הפעם הבאה שערב פסח יחול בשבת תהיה בעוד כעשרים שנה.)

בדיקת חמץ וביעורו כשערב פסח בשבת

1. הקדמת הבדיקה לליל י"ג

הזמן הרגיל והשינוי: הבדיקה נקבעה לאור הנר בליל י"ד, אך כאשר ליל י"ד הוא ליל שבת אין בודקין בו, ולכן מקדימים את הבדיקה לליל י"ג, הוא הלילה שבין חמישי לשישי.
בדיקה בליל שבת לאור החשמל: מבחינה עקרונית ניתן לבדוק לאור החשמל, אך אין זה רצוי ואין זו הדרך לכתחילה, ולכן הקדימו חכמים את הבדיקה.
מדוע לא בבוקר יום שישי: אין בודקין לאור החמה, ואף אור הנר ביום אינו מועיל לבדיקה כראוי. כל הסדר הזה הוא הנהגה לכתחילה.

"וצריך לברך על הבדיקה"
(משנה ברורה, ס"ק א)

ברכה וביטול: אף שבבדיקה שאינה בזמנה יש דיון אם מברכים, כאן זהו זמן הבדיקה שנקבע לשנה כזו, ולכן מברכים על הבדיקה, וכן מבטלים את החמץ כמו בשאר השנים.

"דלמחר בערב שבת אי אפשר לבדוק, דאין בודקין לאור החמה"
(משנה ברורה)

2. ביעור החמץ ושיור מזון שתי סעודות

זמן שריפת החמץ: מי שבדק בליל י"ג שורף את החמץ למחרת בבוקר, ביום שישי, ומבער את הכל לפני השבת.
פירוש "מזון שתי סעודות": הכוונה לשיעור מינימלי של חמץ שצריך להשאיר לצורך השבת, סעודת ליל שבת וסעודת שחרית, מפני שבשבת צריך לחם משנה ולאכול פת. ביום שישי עצמו אין מגבלה בכמות האכילה, אך בכניסת השבת חייבות להיות בידו שתי סעודות אלו.
שמירת החמץ בשבת: המשנה ברורה מזהיר להניח את החמץ המשוייר במקום מוצנע.

3. סעודת שחרית של שבת

השכמה לתפילה: זמן אכילת חמץ הוא עד סוף שעה רביעית, שהוא לפי הלוחות בסביבות השעה עשר (ויש שמדייקים עשר וחצי), ולכן משכימים להתפלל.
שלא יאריכו בתפילה: המשנה ברורה מדגיש שלא יאריכו הרבה, כדי שתהיה להם שהות לאכול את הסעודה השנייה בחמץ ולא יבואו לידי מכשול של אכילת חמץ לאחר זמנו.

סעודה שלישית: לא בחמץ ולא במצה

הבעיה: זמן סעודה שלישית הוא אחר חצות היום, ולדעת רבים אחר תפילת המנחה. באותה שעה כבר אין אפשרות לאכול חמץ, שהרי זמנו נגמר בשעה העשירית ממנין השעות שנקבע, ומאידך גם מצה אסורה.

"לא במצה - דאסור לאכול מצה בערב פסח"
(משנה ברורה, ס"ק ה)

"כל האוכל מצה בערב פסח כאילו בא על ארוסתו בבית חמיו"
(חז"ל)

ביאור הדמיון: הארוסה כבר מקודשת לו ונחשבת אשתו, כפי שמשמע מברכת האירוסין, ואף על פי כן אינו רשאי לחיות עמה עד שיישאנה בחופה. כך המצה: כמה שעות נותרו עד שתהיה מותרת ומצווה, ואין ממהרים לאכול ממנה קודם זמנה.
המסקנה לשנה זו: בשבת שהיא ערב פסח, מצה אסורה מן הבוקר (מעלות השחר או מהנץ החמה), אף שלחם חמץ מותר עד סוף שעה רביעית.

סוגי המצות והגדרותיהן

מצת מצווה (במשמעות אחת): מצה הנאפית בערב פסח. בשנה שערב פסח חל בשבת אין אפשרות לאפות בערב פסח, ולכן אין מצה כזו.
מצת מצווה (במשמעות שנייה): המצה שבה מקיימים את המצווה בליל הסדר, שעליה מברכים "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מצה" נוסף על ברכת המוציא. השם משותף לשתי המשמעויות, וזהו מקור הבלבול: העיקר הוא שבה מקיימים את המצווה בליל הסדר, ולא עצם האפייה בערב פסח.
מצה ענייה: היא "לחם עוני" שבתורה, המצה שבה יוצאים בליל הסדר.
מצה עשירה: כמבואר להלן, שנילושה במי פירות ולא במים.
מצות נוספות: יש גם מצה שמורה, מצה רגילה ומצה שרויה, וגדריהן יתבארו במקומם.

שלושה ביאורים ב"לחם עוני"

מקמח ומים בלבד: הביאור הפשוט והרווח, שאין בה שמרים ולא חומרי עזר כלל, ולכן היא לחם של עניות.
לחם שעונין עליו דברים: המצה מונחת על השולחן בשעת קריאת ההגדה, ולשון "עוני" מלשון עניה ואמירה.
ביאור נוסף: מובא בגמרא, ויתבאר במקום אחר.

מצה עשירה: הגדרה ומחלוקת

"אלא במצה עשירה - היינו שנילושה במי פירות לבד"
(משנה ברורה, ס"ק ו)

ההגדרה: מצה עשירה היא היפוכו של לחם עוני. אין היא קמח ומים, אלא קמח שנילוש במי פירות בלבד, כגון מיץ תפוזים, מיץ אשכוליות, יין או ביצים, ומתקבל מאפה עשיר וטעים יותר.
שיטת השולחן ערוך: מכיוון שאינה חמץ ואינה המצה שבה מקיימים את המצווה, אפשר לקיים בה סעודה שלישית בשבת שהיא ערב פסח.

כלל שמונה עשרה הדקות

קמח ומים: לפי ההלכה המקובלת, קמח ומים בטמפרטורת החדר אינם מחמיצים בפחות משמונה עשרה דקות, ואם הכניסם לתנור ואפה אותם בתוך הזמן הזה, האפייה עוצרת את התהליך הכימי.
לאחר האפייה: מצה שנאפתה כדין אינה מחמיצה עוד לעולם, ואפילו יבשלה, יטגנה, יטחננה לקמח מצות וישרה אותה במים. כלל זה נוגע גם לדיני מצה שרויה.
מי פירות: הזמן הזה נקבע בקמח ומים בלבד. במי פירות לא נקבע זמן חימוץ, ואין ידוע אם עשר דקות, שבע דקות או אחרת, שכן כל חומר וחומר עשוי להתנהג באופן שונה.

הרמ"א ומנהג האשכנזים

"ובמדינות אלו שאין נוהגין לאכול מצה עשירה"
(הרמ"א)

נפילת הפתרון: לפי מנהג אשכנז אין אוכלים מצה עשירה כלל, ולפיכך עצת השולחן ערוך לקיים בה סעודה שלישית אינה שייכת להם.
הטעם הראשון: קשה מאוד להשיג מי פירות נקיים לגמרי מתערובת מים, ויש לחוש שנתערבה בהם טיפת מים, ואז שוב זהו קמח במים.
הטעם השני: אף אם מי הפירות נקיים לגמרי, אין ידוע זמן חימוצם עם קמח, ואפשר שהם מחמיצים בפחות משמונה עשרה דקות.
המסקנה החמורה: לפי מנהג אשכנז מצה עשירה אינה רק "אינה מצה", אלא נחשבת מבחינתם כחמץ, וזהו עיקר הקושי.
שיטת הספרדים: מי פירות טהורים לגמרי עם קמח אינם באים לידי חימוץ, או שדינם כדין קמח ומים בשמונה עשרה דקות, ולכן אין מקום לחשש. הטענה שכמעט בכל חומר שבטבע יש מים אינה מכריעה, מפני שמיץ תפוזים מוגדר מיץ תפוזים ולא מים.
הערה מעשית: הועלה שבבתי החרושת אין מייצרים מצה עשירה באופן זה, ויש בכך קושי מעשי.

ברכת מצה עשירה וסדר האלטרנטיבות

המחלוקת בברכה: יש אומרים שברכתה "בורא מיני מזונות", ויש אומרים שמברכים עליה "המוציא לחם מן הארץ".
שיקול הסעודה: אף אם ברכתה מזונות, עדיין היא הדרך המובחרת לסעודה שלישית. סדר הדרגות: אם אינו יכול לקיים סעודה בהמוציא, יורד לדרגת מזונות, ואם אין בידו מזונות מקיים בפירות בברכת שהכל.
שאלת הספרדים: אם לפי הספרדים מצה עשירה יכולה לשמש כמצה, ובליל הסדר מברכים עליה המוציא מפני שהמצווה מעלה אותה בדרגה, לכאורה זו אותה מצה שאסור לאכול בערב פסח.
יסוד ההיתר: איסור אכילת מצה בערב פסח נאמר על לחם עוני, המצה שבה מקיימים את המצווה בליל הסדר, וכדי שיחוש את טעמה המיוחד בלילה.

ממתי נמנעים ממצה, ובאיזו מצה

מתחילת ערב פסח או מן הבוקר: יש שאמרו שהאיסור מתחיל מן הבוקר של יום י"ד, ויש שאמרו שערב פסח מתחיל מן הלילה, ולפיהם בשנה זו האיסור חל אף מליל שבת. אין בזה הכרעה אחידה.
מנהגי הימנעות מוקדמים: יש שאינם אוכלים מצה כבר מראש חודש ניסן, והמחמירים יותר נמנעים שלושים יום קודם הפסח.
מצה עשירה כל השנה: לפי מנהג אשכנז אין מניעה לקנות ולאכול מצה עשירה עד שמגיע זמן איסור חמץ, שאין זו המצה שבה מקיימים את המצווה בליל הסדר, ואין בכך פגיעה בליל הסדר. משהגיע זמן איסור חמץ שוב אין לאכלה.
מצה עשירה בשבת שהיא ערב פסח: בליל שבת אין בכך בעיה. בבוקר, מלבד שאלת החמץ, יש מן האשכנזים שמחמירים שלא לאכול מצה עשירה כבר מן הבוקר מפני שהיא דומה למצה, ובזה יש מחלוקת.

בדרך אגב · אמירת שיר השירים בליל הסדר

המנהג: יש מנהג לומר שיר השירים בליל הסדר לאחר סיום ההגדה.
קשר לפסח: שיר השירים הוא ספרו של פסח, ובו נאמר "מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות".
ההשוואה לליל שבועות: הועלה שהערות על הקושי להישאר ער אינן טענה, ולעניין זה יש חשיבות אף יותר מתיקון ליל שבועות.