"חדר" המאה תשעים ושבעה בהיכל היום-יום.
שבת ט' סיוון ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, נשא, שביעי עם פירוש רש"י. תהילים, ט' בחודש, מפרק מ"ט עד פרק נ"ד כולל. תניא, ביום הזה מסיימים את פרק ב' בשער היחוד והאמונה; השיעור מתחיל במילה "וכל שכן" ומסתיים בסוף הפרק במילה "הבריאה", שניהם בעמוד מאה חמישים וארבע.
הפתגם היומי הוא בעצם המשך של אותה שיחה שממנה נלקח הפתגם של היום הקודם. היום הקודם היה איסרו חג השבועות, ובשיחה שאמר הרבי הריי"צ באיסרו חג השבועות בשנת תש"ב דובר על כך שהעולם נקרא "גינת אגוז". כפי שאמר הרבי הריי"צ בשיחתו, גם באגוז יש מעלות טובות, כדברי המדרש, וכך גם ליהודי יש מעלות טובות. קליפתו הקשה של האגוז מסמלת את העקשנות היהודית החזקה — שלא לעשות פשרות בתורה ובמצוות, ולהיות עקבי במה שצריך לעשות. בהמשך לזה מופיע הקטע הבא, שהוא הפתגם היומי.
נקדים עוד מילה. השיחה נאמרה בהתכנסות מיוחדת של ארגון "מחנה ישראל", שנקרא "ארגון משניות בעל-פה". היו עורכים הגרלה בין כל המשתתפים, וכל אחד היה מקבל מספר פרקים שעליו לדעת את פסוקי המשניות שבהם בעל-פה במהלך השנה, ולשננם בכל מקום שבו מותר על-פי תורה לומר דברי תורה. באופן זה למדו כל המשתתפים יחד בעל-פה את כל ששה סדרי משנה. בהקשר להתכנסות זו של ההגרלה היה הרבי הריי"צ נוכח ואמר את השיחה.
ואז בא ההמשך, הקטע הנלמד כעת, הכתוב ביידיש, ונתרגמו: הוא פותח ואומר: "די וועלט דארף אן טהרה'דיקן אוויר" — העולם זקוק לאוויר טהור; "טהרה'דיקער אוויר איז נאר דורך אותיות התורה" — טהרת האוויר יכולה להיות אך ורק על ידי אותיות התורה; "די אותיות שבתורה זיינען א שמירה כללית און א שמירה פרטית" — לאותיות התורה יש הסגולה להיות שמירה כללית וגם שמירה פרטית.
החלוקה הנעשית בין ששת סדרי המשנה — שמגרילים מי יקבל אילו פרקים בעל-פה — מקיימת את הלימוד באופן של "ובלכתך בדרך", כמו שנאמר בקריאת שמע. כל אחד ישנן בעל-פה, בכל מקום שיהיה, את המשנה שקיבל בגורל, ובכך יאיר את ההתקשרות והחיבור שבין יהודים לקדוש-ברוך-הוא. "משנה" — אותיות "נשמה".
קשה מאוד למצוא את המילים המתאימות, את האותיות לבטא בהן את התועלת העצומה — את השמירה הגדולה, הכללית והפרטית — שיביא, בעזרת השם, שינון סדיר של משניות בעל-פה. קשה למצוא מילים לבטא את העוצמה, ואין די אותיות לבטא את גודל נחת-הרוח שאנו גורמים לקדוש-ברוך-הוא בשינון משניות בעל-פה. ומה עושה כל זה? מביא טהרה לאוויר, מביא טהרה לעולם.
הייתה לנו הפסקה ארוכה יחסית, של כמעט שלושה שבועות, שבה לא דיברנו על הקשר בין הפתגם היומי לסדר הספרים ברמב"ם. מפעם לפעם, בין סיום ספר לתחילת הספר הבא, יש הפסקה של כמה ימים, וכאן הייתה הפסקה של כמעט שלושה שבועות. עתה, בפתגם זה ובפתגמים של הימים הבאים, מתחיל הקשר לספר טהרה שברמב"ם.
כמו בכל ספר, מביא הרמב"ם בפתח ספר טהרה פסוק מתורה שבכתב, המהווה פתיח לכל הפרקים הבאים לאחריו. ספר טהרה פותח בפסוק "לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי". המפרשים אומרים שבפסוק זה מבקש יהודי מהקדוש-ברוך-הוא שייתן לו כוח של טהרה, שיוכל להתגבר על כל ענייני הנפש הבהמית וכל ההפרעות. זהו בעצם תוכן הפתגם היומי, כפתיח לכל הפתגמים הבאים — להביא את הטהרה, את טהרת האוויר, הבאה מהשמירה הכללית והשמירה הפרטית, לשמור על האדם שלא ייפול בעניינים בלתי-רצויים, ובכללם ענייני היצר הרע ודברים אחרים הנכללים בפתיח "לב טהור ברא לי אלוקים" — וכל זה על ידי המשניות שהוא מדבר עליהן.