"חדר" הארבעים ותשעה בהיכל היום-יום.
יום שישי ט' שבט ה'תש"ג.
שיעורים: אנו נמצאים בשבוע של פרשת בא. שיעור החומש ביום שישי הוא חלק שישי עם פירוש רש"י מפרשת בא.
תהילים, ט' בחודש, מפרק מ"ט עד וכולל פרק נ"ד.
תניא, ביום הזה מסיימים את פרק י"ח, החלק האחרון של הפרק, מהמילים "עיני החכמה" עד סוף הפרק, המסתיים במילה "ומובן".
הקטע היומי קצר, ומקורו ברשימות היומן של הרבי — דבר שאמר הרבי הריי"צ. הוא מתייחס בקצרה לנושא של סיום לימוד הש"ס — של גמרא או של משנה. כפי שהוא אומר בסיום הפתגם, מתייחס הדבר לרבי הרש"ב — מה סיים כשהסתיימה שנת האבלות על אמו. אמו של הרבי הרש"ב היתה הרבנית רבקה, רעייתו של הרבי מהר"ש, והיא הסתלקה בי' שבט בשנת תרע"א. אם כן, יום זה, ט' שבט, הוא סיום שנת האבל על אמו — בט' שבט תרע"ב הסתיימה השנה.
הרבי מתייחס בפתגם לדבר הקשור ליום זה. הוא אומר: "כשסיים אאמו"ר [אדוני אבי מורי ורבי הרש"ב] הש"ס בפעם הג' - אמר מאמר דא"ח [דברי אלוקים חיים]" — ציטוט מדברי הרבי הריי"צ, שאביו, הרבי הרש"ב, כשסיים את הש"ס בפעם השלישית אמר מאמר. ביומנו של הרבי מתואר סיום הש"ס בהרחבה מעט יותר — שהדבר היה באופן מפתיע; ולמרות שהיתה ציפייה לכך, באורח מפתיע אמר מאמר חסידות בסיום השלישי של הש"ס.
ומה היה תוכן המאמר? "מהו הדרן". ידוע שבסיום לימוד הש"ס אומרים "הדרן עלן, הדרן עלך", והוא ביאר במאמר מהו "הדרן". את המאמר עצמו אין בידינו, אך יש בידינו שני מכתבים של הרבי הריי"צ, שכתב בהקשר לסיום לימוד, ובהם הוא מסביר בקצרה את משמעות המושג "הדרן". הרבי הריי"צ מביא שם מקורות, שאת המילה "הדרן" אפשר לפרש בארבעה אופנים שונים, וכל ארבעת האופנים מיוחדים לסיום לימוד מסכת, וודאי לסיום כל הש"ס.
נעבור בקצרה על ארבעת הפירושים שהביא הרבי. הפירוש הראשון — "הדרן" מלשון "יופי". השכל בכלל הוא הדבר היפה ביותר בבריאה, שכן האדם הוא הנעלה שבבריאה, והשכל הוא הנעלה שבו; אך שכל התורה הקדושה, השכל האלוקי שבתורה, הוא היופי השכלי הנעלה ביותר שבבריאה, השכל האלוקי הנצחי. וכשמסיימים מסכת אומרים: מה היה לנו כאן? היה כאן "הדרן" — דבר שהוא ברמה האלוקית הגבוהה ביותר. זהו פירוש אחד ב"הדרן".
הפירוש השני — "הדרן" מלשון "הדר וכבוד". מהי מטרת הלימוד? לדעת כיצד לקיים את המצוות בהידור, ולעשות בפועל דברים טובים לזולת ולנהוג במידות טובות ובכבוד כלפיו. וכשמסיימים מסכת אומרים "הדרן" — שתכלית כל הלימוד היא שיביא ליותר הדר וכבוד לזולת ולעשייה בפועל. זו תכלית הלימוד.
הפירוש השלישי — "הדרן" מלשון "דבר עגול". מקורו בגמרא, שכתוב לגבי סימני החיות שהם סימנים עגולים, ובלשון הגמרא "הדורות". ומהי משמעות העיגול? בעיגול, בשונה מריבוע או מכל צורה אחרת, אין נקודת התחלה ונקודת סוף; כל נקודה ונקודה בעיגול נמצאת באותה רמה ממש ביחס לשאר חלקיו. ומשמעות הדבר בלימוד התורה: כל יהודי לומד ברמה שלו — אחד שייך לעומק, ואחד שייך רק לומר את המילים אף בלי להבין — וכל אחד ברמתו מתחבר לחוכמה האלוקית באופן המלא ביותר. אין לומר בתורה שאחד שווה יותר ואחד רחוק; כולם בעיגול נמצאים באותה רמה ממש, ואם אתה לומד כפי יכולתך — אתה קשור לתורה באותה מידה.
הפירוש הרביעי — "הדרן" מלשון "לחזור", והוא הפירוש שאנשים משתמשים בו בדרך כלל בשפה הכללית, שאינו קשור לתורה: "הדרן" — לחזור עוד הפעם, סיבוב נוסף. ומשמעותו: על יהודי לדעת שאין הוא נמצא בעולם בתחנה אחת בלבד, אלא עליו לחזור ולתת דין וחשבון לשולחו, לקדוש-ברוך-הוא — אתה חוזר בחזרה ועולה לעולם הבא. וכך כל לימוד שאתה לומד אינו מסתיים בלימוד עצמו, אלא עליך לחזור עליו עוד הפעם — גם כפשוטו, לחזור על הלימוד, וגם לחזור ולדווח לשולח, לבעל-הבית, מה בדיוק יצא מלימודך. על כל פנים, ייתכן שזה היה תוכן מאמר החסידות שאמר הרבי הרש"ב בסיום הש"ס בפעם השלישית.
הקטע השני של הפתגם מציין מה עשה הרבי הרש"ב בפועל ומתי סיים. הרבי הריי"צ אומר: "בשנת האבלות אחרי אמו סיים אאמו"ר [הרש"ב] הש"ס משניות לסוף י"א חדש, וליום היאָרצייט - הש"ס גמרא". כפי שהזכרנו, אמו היתה הרבנית רבקה, ושנת האבלות היתה בשנת תרע"א. הרבי הרש"ב סיים את שישה סדרי משנה לתום י"א חודש — שהוא סיום אמירת הקדיש, בחודש טבת תרע"א — וליום היאָרצייט, י' שבט, סיים את כל הש"ס, את כל הגמרא.
מעניין שפעם, בהתוועדות מסוימת, חזר הרבי על קטע זה ושאל: מהו העניין שמספרים לנו זאת — מה נוגע לנו מה עשה הרבי הרש"ב? ותירץ, שמספרים לנו זאת מפני שכל מי שנמצא בסיטואציה דומה יש בכוחו לעשות כן — הדבר שייך לכל אחד ואחד. והרבי אמר שם דבר מעניין: אפילו אדם שנמצא בסיטואציה כזו ואינו מסוגל ללמוד את כל הש"ס, ואף לא את כל שישה סדרי משנה — לפחות בהקשר ליאָרצייט ילמד את המשנה הראשונה והמשנה האחרונה, שכן בראשונה ובאחרונה יש את הנקודה של הכל. כלומר, מספרים לנו זאת כדי שכל אחד יעשה משהו השייך אליו בהקשר זה.
בנושא שאנו עוסקים בכל הימים הקודמים וגם לפני כן — הקשר לרמב"ם בהלכות הללו. בשיעור הקודם של ח' שבט ראינו את הקשר להלכות קידוש החודש. הקשר להלכות האחרונות של ספר זמנים — הלכות מגילה וחנוכה — אינו היום, אלא מגיע בעזרת השם לי"א שבט. יש כאן יומיים הפסקה, וכשנגיע לי"א שבט יהיה לנו הרמז לסיום ספר זמנים שהוא הלכות מגילה וחנוכה, ובעזרת השם נדבר על כך בי"א שבט.