"חדר" הארבעים ושמונה בהיכל היום-יום.
יום חמישי ח' שבט ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, בא, חמישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ח' בחודש, מפרק מ"ד עד פרק מ"ח כולל.
תניא, אנו באמצע פרק י"ח. ביום הזה לומדים מהמילה "והענין" עד דף כ"ד, ומסתיים במילה "גלגולים".
מקורו של הקטע במכתב שכתב הרבי הריי"צ בשנת תש"ב, והמכתב מתייחס לזוועות השואה, לא עלינו. מעניין שאף שמצוין כי זהו מכתב מתש"ב, ואף שבידינו כל מכתבי הרבי הריי"צ ב"אגרות קודש" — המכתב הזה עצמו אינו קיים בפועל, ואיננו יודעים היכן הוא נמצא; אך כאן מובא ציטוט מתוכו, והרבי ציין שהוא מתוך מכתב משנת תש"ב.
נעיין במה שכותב הרבי הריי"צ ביחס לאותה תקופה שבה היה עם ישראל בזמן השואה: "בפרט בזמן הזה, אשר בחסדי השם יתברך אנו עומדים על סף הגאולה, עלינו להתאמץ בכל מיני אימוץ" — על האדם להתאמץ בכל דרך אפשרית — "לחזק כל עניני הדת בהידור מצוה", היינו, לחזק לא רק את קיום החובה עצמה, אלא גם להוסיף בהידורי מצווה, לעשות את הדברים בצורה מושלמת עוד יותר, "ולשמור את כל המנהגים" — אף דברים שאינם בגדר תרי"ג מצוות, אלא מנהגים שנתחדשו במהלך הדורות; לעתים אנו עלולים להתייחס אל המנהגים כדבר פחות חשוב, שהרי אין זו ממש הלכה אלא מנהג בלבד — ועל כך נאמר: לשמור את כל המנהגים.
מעניין שבאחד ממאמריו מסביר אדמו"ר הזקן, שכל ההידורים, המנהגים והחומרות שנתווספו בעם ישראל דווקא בזמן הגלות — דברים שלא היו בדורות הקודמים, שבהם היו תרי"ג מצוות בלבד, ובמשך הדורות מתווספים עוד מנהג, עוד הידור ועוד חומרה — מבטאים את אהבתו הגדולה של הקדוש-ברוך-הוא לעם ישראל, דווקא בתוספות הללו. הוא מביא דוגמה: אב האוהב מאוד את בנו מדקדק עמו מאוד — "אל תלך לכאן, אל תעשה כך, התנהג כך"; ואילו עם מי שזר לו יש לו כללים כלליים בלבד, ואינו נכנס עמו בדקדוקים. אך בבנו נוגע לו כל פרט ופרט. כמשל זה, מגלה הקדוש-ברוך-הוא את אהבתו אלינו כאב לבן, ומוסיף לנו עוד דקדוקים ועוד הידורים דווקא בזמן הגלות; שכן בזמן הבית היה קל יותר לעורר אהבת ה' בגילוי, והיה פחות חושך בעולם, ואילו דווקא בזמן הגלות, כשרבה החשכה בעולם, מגלה הקדוש-ברוך-הוא את אהבתו לעם ישראל — ואחד הביטויים לכך הוא ההידורים, החומרות והסייגים שנתווספו דווקא בזמן הגלות.
וכאן, במכתב זה, אומר הרבי הריי"צ, שדווקא כשעומדים על סף הגאולה צריך לחזק את כל ענייני הדת בהידור מצווה ולשמור את כל המנהגים, מבלי לוותר על קל שבקלים, בלי לוותר על שום דבר. ומסיים בביטוי מעניין מאוד: "ומצוה וחובה על כל רב בישראל להודיע לקהל עדתו, כי הצרות והיסורים חבלי משיח המה". הוא מדבר במכתב על השואה ספציפית, כפי שהזכרתי; הצרות והייסורים המתרחשים בעולם הם כולם חבלי משיח, כחבלי לידה, אות שהגילוי הגדול קרוב מאוד. "והשם אלוקינו דורש מאיתנו תשובה לתורה ומצות" — כל המתרחש נועד לעורר אותנו — "שלא נעכב ביאת משיח צדקנו בקרוב ממש"; שבתקופה זו, שרוצים לזכות בה לגאולה, צריך לחזק את הידורי המצווה ואת המנהגים, ולשוב בתשובה לתורה ומצוות.
הקשר לרצף ספרי הרמב"ם: אנו נמצאים כעת בספר זמנים, והשיעור של אתמול היה בהלכות קידוש החודש. ההלכות הבאות בספר זמנים הן הלכות תעניות, ובהן מדובר בנושא זה — שכל המתרחש נועד לעורר את העם לתשובה. זהו הנושא שהרמב"ם עוסק בו בהלכות תעניות, והוא גם נושא הפתגם הזה: שיש לדעת כי כל המתרחש נועד לעורר את העם לתשובה, כדי לזכות בעזרת השם לביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.