"חדר" הארבעים ושלושה בהיכל היום-יום.
יום שבת ג' שבט ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, וארא, שביעי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ג' בחודש, מפרק י"ח עד פרק כ"ב כולל.
תניא, ביום הזה מתחילים את החלק הראשון של פרק ט"ז, מהמילה "וזה", עד סיום השיעור במילה "באריכות".
בפתגם היומי מובא תיאור מקוצר של תולדות הדפסת הספרים "תורה אור" ו"לקוטי תורה" המוכרים לנו. הרבי מביא ממכתב של הרבי הריי"צ, המתאר את מהלך העניין. נקדים מעט רקע, ואחר כך נעיין בלשון הפנים.
הדבר החל כשאדמו"ר הזקן נלקח למאסר בפעם השנייה, בשנת תקס"א. באותה שנה החל הנכד — הוא הרב יוסף יצחק — לאסוף את מאמרי הסבא ולהעתיקם. יש שם תיאור מעניין, שהרב יוסף יצחק מספר על עצמו שהיה חרוץ בכתיבה, וכתב מדי יום כמה שעות. במשך השנים — מתקס"א, עת נלקח אדמו"ר הזקן למאסר בפעם השנייה, עד תקע"ג, שתים עשרה שנה, ותקע"ג היא כבר שנת הסתלקותו של אדמו"ר הזקן — כתב והעתיק יותר מעשרת אלפים "בויגן". מהו "בויגן"? כל בויגן הוא שמונה דפים, ונמצא שעשרת אלפים בויגן הם שמונים אלף דפים. ועל המאמרים הללו הוסיף הרב יוסף יצחק משלו הערות ומראי מקומות ממדרשים, מזוהר, מקבלה וכו'.
לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן, כמעט עשרים שנה אחריה, בשנת תקצ"ב, החלה המשימה להכין את הספרים להפצה ולהדפסה. נלקחו שני מעתיקים שיחלו להעתיק את המאמרים בסדר שערך אותם הרב יוסף יצחק לפי פרשיות, ובשלבי ההעתקה שלפני ההדפסה קראו לזה "תורה אור". ל"תורה אור" היו במקור שני חלקים, וכפי שנראה מיד בפתגם, כשהגיע הדבר להדפסה הספיקו להדפיס רק את החלק הראשון, והוא אכן נקרא "תורה אור".
לאחר מכן היתה גזירה: המשכילים הלשינו לממשלת רוסיה נגד ספרי החסידות ובכלל נגד ספרי היהדות, ובשנת תקצ"ז יצאה גזירת הממשלה לסגור את כל בתי הדפוס ברוסיה שהדפיסו ספרים יהודיים, ולהשאיר רק שני מקומות. וכיוון שבאותה שנה, שבה הדפיסו את ה"תורה אור", נסגרו דפוסים רבים, הספיקו להדפיס רק את החלק הראשון, הנקרא "תורה אור".
לאחר הרקע נעיין בלשון הפתגם, ונראה גם את השלמת העניין. וזה הלשון: "תורה אור נדפס לראשונה בשנת תקצ"ז בקאפוסט - בלי ההוספות". בקאפוסט תוכננו להדפיס את שני החלקים, אך לא הספיקו, כפי שנראה מיד, בגלל גזירת הממשלה.
"הצמח צדק במכתבו מיום ג' שבט תקצ"ז כותב" — יש מכתב שכתב הצמח צדק באותה שנה, שבה הדפיסו את החלק הראשון הנקרא "תורה אור". והוא מכתב שנכתב לקראת הדפסת הספר, ונכנס לתוך הספר כחלק מן התיאור. וכך הוא כותב: "ספר תורה אור הנדפס עתה, בו מאמרים - רוב הדרושים - שמשנת תקנ"ו עד סוף תקע"ב" — סוף תקע"ב הוא כבר סמוך להסתלקות אדמו"ר הזקן; ובמשך כל השנים הללו, מתקנ"ו — קרוב לעשרים שנה — נמצא רוב המאמרים בספר "תורה אור".
"אשר הרבה מהם שם רבינו ז"ל בעצמו עין עיונו עליהם והגיהם" — כלומר, על רוב המאמרים שהוכנו ל"תורה אור" עבר אדמו"ר הזקן בעצמו והגיהם. "והסכימה דעתו הקדושה להביאם לבית הדפוס" — אדמו"ר הזקן הסכים מראש שידפיסו ויפרסמו זאת. "והספר כולל שני חלקים" — כאמור, במקור אמור היה להיות שם אחד, "תורה אור", הכולל שני חלקים.
מהם שני החלקים? "החלק הראשון" — שהוא עד היום "תורה אור" — "על שני חומשי התורה", דהיינו על ספר בראשית ועל ספר שמות, "וחנוכה ופורים", וכלולים בו גם מאמרים על חגים אלו, "גם כמה דרושים לחג השבועות זמן מתן תורה בפרשת יתרו" — שבספר שמות — יש בו גם מאמרים על חג השבועות, "וקצת לפסח בפרשת ויקהל". זהו החלק הראשון של "תורה אור".
"החלק השני, אם ירצה ה'" — עדיין לא נדפס. התוכנית היתה שגם החלק השני ייקרא "תורה אור". מה כלול בו לפי התוכנית? "על ג' חומשי התורה", דהיינו על שלושת הספרים הבאים — ויקרא, במדבר ודברים — "בשיר השירים", שיש בו בסוף מאמרים על שיר השירים בלבד, "ומועדים, ראש השנה ויום הכיפורים", שגם עליהם יש דרושים. שני חלקים אלו נקראו במקור "תורה אור".
ומסיים הצמח צדק במכתבו: "ושם המחבר נאה לו" — שמו של מחבר הספר, הוא אדמו"ר הזקן, מתאים לכך שספריו ייקראו "תורה אור", שני חלקים. ומדוע קשור הדבר לשמו של אדמו"ר הזקן? כי שמו הוא שניאור — "שני אור". שני האור הם שני חלקי "תורה אור". והרמז ב"פעמיים אור" הוא גם כמו "ואהבת": המילה "ואהבת" בגימטריה שווה פעמיים "אור" ("אור" הוא 207, ו"ואהבת" הוא פעמיים אור). שכן יש אהבה הבאה מלמעלה למטה — הארה שמלמעלה, שהקדוש-ברוך-הוא מעורר בה את היהודי שתתעורר בו אהבת ה'; ויש אהבה הבאה מלמטה למעלה — שהיהודי לומד את המאמרים ומתעורר בעצמו באהבת ה'. זהו הרעיון, המובא גם בתניא, ש"ואהבת" הוא פעמיים "אור". עד כאן לשון המכתב, המסביר את הרקע של שני החלקים.
אך בפועל, כפי שאמרנו, לא הספיקו להדפיס אלא את החלק הראשון בלבד. באותה שנה, בתקצ"ז, לא הספיקו להדפיס את שני חלקי "תורה אור", שכן "על ידי מלשינות סגרה הממשלה כמה מבתי הדפוס העברים ברוסיה". בעקבות מלשינות המשכילים יצאה גזירה שכל בתי הדפוס ייסגרו, וביניהם גם בית הדפוס בקאפוסט, שבו הדפיסו את "תורה אור", ולכן לא הספיקו להדפיס את החלק השני. מתקצ"ז היה אפוא רק חלק אחד — "תורה אור" — והחלק השני נותר בכתב יד ולא נדפס.
ולקח שנים עד שהצליחו להדפיס את החלק השני. הרבי מתאר כאן שבשנת תר"ח — יותר מעשר שנים אחרי הדפסת "תורה אור" — נדפס חלק ב' בזיטומיר, שם היה בית דפוס. לאחר אחת עשרה שנה הצליחו להדפיס את החלק השני, ובשינוי שם — החלק השני נקרא כבר "לקוטי תורה". על כך נלמד אי"ה בעוד כמה ימים: אנו כאן בפתגם של ג' שבט, וכשנגיע לפתגם של ט"ו בשבט נלמד קטע השלמה נוסף לסיפור זה, ואז גם נבין בו יותר.
נאמר כבר עתה מדוע שונה השם ל"לקוטי תורה". באחת השיחות, בתשמ"ח, מתייחס הרבי למושג "ליקוט": יש כיצד שהרמב"ם ליקט את כל הלכות התורה כולה; התניא נקרא "לקוטי אמרים"; ובקיבוץ גלויותיהם של ישראל אומר הפסוק "ואתם תלֻקטו לאחד אחד בני ישראל". [ואוסיף — אנו מכירים את ספרי הרבי "לקוטי שיחות".] הרבי מסביר שם, שכאשר עושים ליקוט, אף שמלקטים דברים הקיימים כבר במקומות אחרים ורק מקבצים ומסדרים אותם יחד — כבר בעצם הליקוט נעשות פנים חדשות וחידוש גדול בעניין. וכך, למשל, מה שעשה הרמב"ם — שליקט מכל התורה כולה וריכז וסידר את ההלכות — נעשה ספר חדש; הליקוט עצמו הוא חידוש גדול. וכפי שנראה אי"ה בפתגם של ט"ו בשבט, בחלק השני של "תורה אור" הנקרא "לקוטי תורה" נוספו כל ההגהות וההערות של הצמח צדק, וליקוט זה שהתווסף בחלק השני הוא חידוש גדול, ולכן נקרא הספר "לקוטי תורה".
נסיים בנקודה אחרונה. כפי שדיברנו בפתגמים קודמים, בחלקים מסוימים ב"היום-יום" יש רמז לספרי הרמב"ם. עד עתה ראינו את ההתייחסות לשני הספרים הראשונים — ספר המדע וספר אהבה — ובין ספר לספר יש הפסקה. כאן מתחיל ברמז ההתייחסות לספר זמנים של הרמב"ם, הכולל את כל המועדים — ראש השנה ויום כיפור, עירובין וכו'. וכאן, כשמתבוננים ברשימת מאמרי "לקוטי תורה" ו"תורה אור" שהרבי מציין, הוא מזכיר את המועדים ואת החגים — יש כאן את ראש השנה ויום הכיפורים ואת המועדים בכלל. זהו רמז להתחלת הספר השלישי ברמב"ם, ספר זמנים, הכולל את ענייני המועדים והחגים, שיבוא בהמשך אי"ה.