"חדר" השלוש מאות חמישים ותשעה בהיכל היום-יום.
יום ראשון כ"ג חשוון ה'תש"ד.
שיעורים: חומש, תולדות, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ג בחודש, אומרים מפרק ק"ח עד פרק קי"ב כולל.
תניא, ביום הזה לומדים את כל אגרת ל'. האגרת מתחילה במילה "מודעת", ומסתיימת במילים "ומספר ודי למבין".
מקורו של הפתגם היומי בשיחה שאמר הרבי הריי"צ בשבת פרשת וישלח תש"א. הסיפור מופיע באריכות ברשימה מפורסמת שכתב הרבי הריי"צ, הנקראת "אדמו"ר הצמח-צדק ותנועת ההשכלה".
ואתן רקע: בזמן אדמו"ר הצמח-צדק, האדמו"ר השלישי, היו יהודים בני תנועת ההשכלה, שרצו מאוד את ה"קדמה" ואת לימודי החול, ולעקור את לימודי הקודש. הם ניסו להתערב בחינוך היהודי, וגרמו לממשלה, בכל מיני סיפורים, לעשות שינויים ולכפות שינויים על החינוך היהודי.
בעקבות ההשתדלנות והלחץ שלהם, לא רצתה הממשלה לעשות זאת באופן שרירותי, ולכן כינסה ועידת רבנים בפטרבורג, כדי שידונו שם בכל העניינים. הם חשבו שהוועידה תהיה בבחינת "חותמת גומי" בלבד — הם יתנו את ההנחיות, הרבנים יחתמו, וכך ייצאו לדרך וישונה כל מערך החינוך.
מי היו בוועידת הרבנים? ארבעה רבנים: אדמו"ר הצמח-צדק, נציג החסידים; רבי יצחק בן רבי חיים מוולוז'ין, נציג המתנגדים; הגביר רבי ישראל הלפרין, מטעם הסוחרים; ובצלאל שטערן, מטעם המלומדים.
ישבו יחד ודנו, וכמובן היתה נטייה להסכים לשינויים. ומי שנלחם בכל תוקף שלא יתערבו כלל בחינוך היהודי ובספרי הלימוד, ושהכול יישאר אותנטי כפי שצריך להיות — היה אדמו"ר הצמח-צדק.
שרי הממשלה שהשתתפו שם חשבו שהרבנים רק יסכימו, וכאן עמד הרבי כנגדם. על כן איימו עליו, ולא זו בלבד, אלא אף הכניסוהו למאסר מפעם לפעם — פעם ליום, פעם ליומיים, פעם לשלושה ימים — כדי לגרום לו לשנות את השקפתו ואת החלטותיו.
כמובן שהדבר לא הועיל להם, וגרם לכך שהאסיפה, שיועדה להיות קצרה, נמשכה תשעה שבועות, שמתוכם היה הרבי שישה שבועות במאסר. כלומר, רוב הזמן אסרו אותו, ורק שלושה שבועות מתוכם התקיימו דיונים; כל פעם אסרוהו שוב ושוב, אך שום דבר לא הועיל להם, ובסופו של דבר ניצח.
בפתגם יש התייחסות לסיפור זה, ומסופר כאן על דיון שהתקיים בין אדמו"ר הצמח-צדק לאחד השרים באותה ועידה. הכול כתוב ביידיש, ונתרגם.
"עשרים ושתיים פעמים אסרו את אדמו"ר הצמח-צדק באסיפת הרבנים בפטרבורג" — ומתי היה זה? בשנת תר"ג.
ומה היתה הסיבה שאסרוהו? "מפני שהתנגד לדרישת המלוכה בדבר שינויים בחינוך וכו'" — מכיוון שעמד בתוקף כנגד דרישת הממשלה לעשות שינויים בחינוך, אסרוהו עשרים ושתיים פעמים.
כאן מסופר מה היה באחת השיחות שם. "השר שאל" את הרבי — הוא רצה לשכנעו שעל פי דת ותורה עליו להסכים לדברי הממשלה. באריכות מסופר שאמר לו: כתוב בתורה שלכם, בגמרא, מושג הנקרא "דינא דמלכותא דינא" — מה שהמלוכה פוסקת יש לקבל; ואם כן, כעת שהמלוכה פוסקת — עליך לקבל. השיב לו אדמו"ר הצמח-צדק שאינו מבין את הדברים: כל עוד מדובר בתחום המיסים או בעניין כלכלי שהמדינה פוסקת בו, אכן יש לשמוע לפסק המדינה, אף אם היא מדינה של גויים; אך בכל הנוגע לדת ישראל, אין להתחשב כלל בחוקי המדינה, ואין מי שיכול לשנות דבר נגד התורה. זאת בין הדברים.
וכאן יש ציטוט מעט שונה. "השר שאל" את אדמו"ר הצמח-צדק: "הרי לכאורה זו מרידה במלכות" — ובמילים אחרות: אם אתה מורד במלך, אתה עלול לגרום שיהרגוך, אתה מאבד עצמך לדעת ונכנס לסכנת חיים, שכן ממשלת רוסיה יכולה להרגך.
"השיב הצמח-צדק" לשר: "מורד במלכות חייב מיתה בגוף, אבל מורד במלכות שמים חייב מיתה בנפש - מה גרוע יותר?" — נכון, מי שמורד במלוכה חייב מיתה, יהרגו את גופו; אך מי שמורד במלכות שמים, נפשו נכרתת חלילה. מה גרוע יותר? עמכם אני מסתבך בגוף, אך כלפי הקדוש-ברוך-הוא זהו עניין של נשמה, החמור הרבה יותר.
עוד ביטוי מעניין בהקשר זה, שאינו מופיע כאן: לא רק השר בא בטענה לרבי, אלא אף נציג המתנגדים שהזכרנו, רבי יצחק בן רבי חיים מוולוז'ין, שהיה שם, בא בטענה לרבי ואמר לו שעל פי תורה עליו להיכנע. מדוע? משום שיש מושג של אדם המאבד עצמו לדעת; ובמקרה שלך, שאתה הולך נגד הממשלה, זהו סוג של התאבדות, ואם יהרגוך תאבד את עולמך הבא, שכן "המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעולם הבא" — ואם כן, כיצד אתה עושה זאת?
השיב לו אדמו"ר הצמח-צדק: אם ליהודים לא יהיה עולם הזה — מה לי ולעולם הבא של הקדוש-ברוך-הוא? אני דואג שליהודים יהיה עולם הזה, שיוכלו לחיות כאן כיהודים; זה חשוב לי יותר מן העולם הבא של הקדוש-ברוך-הוא. כך השיב לו. הכול מראה את אותו תוקף ועוצמה, שבשום פנים ואופן לא הסכים לשנות דבר בכל הנוגע לחינוך ישראל ולדת ישראל, באופן מלא.