"חדר" השלוש מאות חמישים ושמונה בהיכל היום-יום.
שבת קודש כ"ב מרחשון ה'תש"ד.
שיעורים: חומש, חיי-שרה, שביעי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ב בחודש, פרק ק"ו ופרק ק"ז.
תניא, ביום הזה מסיימים את אגרת כ"ט. השיעור היומי מתחיל בעמוד 300 במילים "והנה אם מודעת", עד סיום האגרת, "ברוך הוא כנ"ל".
מקורו של הפתגם הנוכחי ברשימה שכתב הרבי הרש"ב בחורף תרנ"ט, שכבר הוזכרה ביום הקודם, בכ"א מרחשון. רשימה זו מכונה גם "קונטרס" בפני עצמו — "קונטרס תורה וחסידות". שם מביא הרבי הרש"ב שאחיו של אדמו"ר הזקן, המהרי"ל, סיפר בשם אחיו אדמו"ר הזקן, שכאשר פגש אותו בשובו בפעם הראשונה מהמגיד ממעזריטש —
תיאר לו אדמו"ר הזקן מה אירע בפעם הראשונה, או בפעמים הראשונות, שהיה אצל המגיד. הוא תיאר סיטואציה מעניינת, המתוארת שם באריכות גדולה: כיצד תלמידי המגיד יושבים יחד, ועל מה הם מדברים? על הדרגות האלוקיות הגבוהות, על המלאכים, על הספירות ועל העולמות, ומתארים את גדולתם, ומתעוררים בתשוקה פנימית ומשתוקקים ממש לדרגות אלו — עד שכפי שמתאר אדמו"ר הזקן, הגיעו כמעט לכלות הנפש ממש. מצב מיוחד מאוד היה שם.
אך מה עצר אותם, הרגיע אותם והשתיק אותם? פתאום שמעו את צעדי המגיד המתקרב לחדר. ידוע שהמגיד היה הולך עם קביים — דבר שאינו מתואר שם — והיו שומעים את צעדיו מתקרבים. משששמעו את צעדי המגיד, חזרו כולם, כמו שאומרים, לעצמם והשתתקו. המגיד נכנס, ישב בראש השולחן, ואמר את דברי התורה, המתייחסים בעצם למה שהתרחש שם קודם כניסתו, ובהם הוא מסביר להם נקודה חשובה מאוד.
וכך כתוב שם, אקרא את הלשון: "אחת מתורות המגיד ממעזריטש, ששמע רבנו הזקן בהיותו שם בפעם הראשונה". מתי היה אדמו"ר הזקן בפעם הראשונה אצל המגיד? "משלהי קיץ תקכ"ד עד אחרי חג הפסח תקכ"ה". אם כן, באותה שנה, בפעם הראשונה — מה שמע?
אומר המגיד: יש פסוק בנביא האומר "אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי". המגיד אומר, שפסוק זה, כשמסבירים אותו, מתאר את כל תכלית בריאת העולם — איזו בחינה מתעוררת כאן, ומהו תפקיד האדם; הכול נמצא בפסוק זה.
מתחילים מן המילה הראשונה, "אנכי". ידוע שכשכתוב "אנכי" — כפי שמובא בדרך כלל בעניין עשרת הדיברות — זהו הכינוי לבחינה האלוקית הגבוהה ביותר, שאי אפשר לכנותה בשם, אלא "אנכי מי שאנכי", בלי לציין דרגה או שם. זהו עצמותו יתברך, הנעלם והנסתר גם מן הנאצלים העליונים ביותר, ולמעלה מכל העולמות, אף מן הנעלים שבהם.
ומה נאמר על "אנכי"? "עשיתי ארץ". מהי הכוונה? הלביש עצמותו יתברך בכמה צמצומים — כביכול צמצם הקדוש-ברוך-הוא את אורו האלוקי בריבוי עצום של צמצומים, וסדר ההשתלשלות של הצמצומים פעל להאציל את הנאצלים ולברוא את הנבראים: שרפים, חיות ואופנים, מלאכים ועולמות עד אין מספר. הוא מתאר כאן בקצרה סדר השתלשלות של דרגות שהאציל הקדוש-ברוך-הוא; וכשקוראים זאת בתיאורו של אדמו"ר הזקן, אלו הן כל הדרגות שחברי החבריא-קדישא ישבו ודיברו עליהן — הם דיברו מלמטה למעלה, ואת כל אלה צמצם הקדוש-ברוך-הוא כדי לברוא עולמות אין מספר.
ומהי תכלית הכול? ממשיך הפסוק: בצמצומים עד אין שיעור, "עשיתי ארץ" זו הגשמית. "אנכי עשיתי ארץ" בא לתאר שאותו "אנכי מי שאנכי" עשה את כל הירידות והצמצומים, עד שבסופו של דבר — מה היתה מטרת כל הירידה הזו? "עשיתי ארץ", לברוא את הארץ הגשמית.
ומהי התכלית כאן בארץ? ממשיך הפסוק: "ואדם עליה בראתי". כאן מתוארים שני דברים: מיהו התכלית בארץ, ומה עליו לעשות. קודם כל "ואדם" — האדם הוא תכלית ההתהוות; כל מטרת סדר ההשתלשלות היא להגיע לאדם. "עליה בראתי" — מהו "בראתי"? "בראתי" בגימטריה תרי"ג. זו תכלית האדם: לקיים תרי"ג מצוות כאן בעולם הזה, ומעלה זו גדולה מכל הצימאון והתשוקה וכלות הנפש של כל הדרגות הגבוהות — השרפים, החיות והאופנים וכו'. כל אלה הם בעצם אמצעי, והמטרה היא קיום התורה והמצוות של האדם כאן למטה.
כדי לבטא שאכן התכלית היא דווקא האדם, ושכל הדרגות העליונות מרגישות שאדרבה — התכלית היא כאן למטה, מביא המגיד דוגמה. כתוב ב"פרדס רימונים" בשם "ספר הבהיר", ספר הקבלה הידוע: "אמרה מדת החסד לפני הקב"ה" — חסד של עולם האצילות, שהיא הבחינה הנעלית ביותר, באה כביכול ואומרת לבורא עולם: "רבונו של עולם, מימי היות אברהם בארץ לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי" — מאז שאברהם אבינו פועל כאן בעולם הזה.
חסד האצילות אין לה מה לעשות, שכן יש מי שעושה זאת טוב ומושלם ממנה כאן בעולם הזה — "שהרי אברהם עומד ומשמש במקומי". אברהם אבינו פועל כאן בעולם הזה את מה שאין לחסד האצילות עניין לפעול, והוא פועל זאת בתכלית הכוונה; שכן אברהם, שהוא נשמה בגוף ועוסק בהכנסת אורחים — ומה כל זה פועל? לפרסם אלוקותו יתברך בעולם הזה התחתון.
אם כן, זה שאברהם אבינו מגלה אלוקות דווקא כאן בארץ, הוא למעלה במעלה ובמדרגה לגבי מידת החסד והאצילות; חסד האצילות מרגישה שכל מעלתה אין לה ערך לעומת מה שאברהם אבינו עושה כאן בעולם הזה. זו התכלית, זה "ואדם עליה בראתי".
ומוסיף המגיד: מה שכתוב ב"פרדס" ש"אמרה מדת החסד לפני הקב"ה" — מה מונח במשפט זה? "וקנאת מדת החסד והאצילות בעבודת אברהם ע"ה" — מידת החסד והאצילות מקנאה באברהם אבינו; היא רואה את מעלתו.
כלומר, המגיד אומר כאן לחבריא-קדישא: אתם יושבים כאן וכמעט בכלות הנפש מן הדרגות הגבוהות, כאילו אתם מקנאים בדרגות הגבוהות האלה — והרי זה בדיוק להפך! הדרגות הגבוהות האלה מקנאות בכם, שאתם כאן בעולם הזה יכולים לפעול את מה שאתם פועלים. וזה גרם להרגעה המוחלטת של כלות הנפש של תלמידי המגיד.
בהמשך הרשימה מוסיף הרבי הרש"ב עוד משפט מעניין, שאדמו"ר הזקן סיים ואמר: כשראה את שני הדברים הללו — מצד אחד את הגעגועים של החבריא-קדישא ואת התרגשותם העצומה, ומיד אחר כך את המתינות הנפלאה ביותר של המגיד, כיצד הורידם לסדר העבודה בחיים — הדבר לקח אותו, ובלשונו: "ואז נעשיתי לחסיד". מה פעל עליו להיעשות חסיד? עצם כך שראה את המצב הזה והבין את המעלה העצומה שהמגיד מעביר באמצעות הפתגם — המעלה דווקא כאן, בעולם הזה, בקיום תורה ומצוות.