"חדר" השלוש מאות שבעים וארבעה בהיכל היום-יום.
יום שני ט' כסלו ה'תש"ד.
שיעורים: חומש, וישלח, שני, עם פירוש רש"י.
תהילים, ט' בחודש, אומרים מפרק מ"ט עד פרק נ"ד כולל.
תניא, ממשיכים בקונטרס אחרון. אנו נמצאים עדיין בקטע הרביעי של קונטרס אחרון, בחלק התשיעי, והשיעור היומי באותו עמוד, קנ"ח, מהמילים "אחות" ומסתיים במילים "מה נברא".
בפתגם זה מתייחס הרבי קודם כל למעלת היום, ט' כסלו, בתולדות רבותינו נשיאינו. וכך הוא אומר: ביום זה חל "יום הולדת אדמו"ר האמצעי - בשנת תקל"ד" — בשנת תקל"ד נולד האדמו"ר האמצעי — "ויום הסתלקותו - בשנת תקפ"ח". האדמו"ר האמצעי נולד והסתלק באותו יום, כמאמר הגמרא שהקדוש-ברוך-הוא ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום; אצל האדמו"ר האמצעי ראו זאת באופן גשמי, שהסתלק באותו יום שבו נולד, בשנה אחרת — תקפ"ח. "ומנוחתו כבוד בניז'ין" — ציונו של האדמו"ר האמצעי בעיר ניז'ין.
עתה מתייחס הרבי לדבר נוסף שאירע ביום זה, ט' כסלו, שנים רבות לפני הסתלקות האדמו"ר האמצעי. ונקדים: הקטע הבא הוא למעשה המשכו של פתגם קודם שהיה ב"היום-יום" בו' אדר שני, ותוכנו לקוח משיחה שאמר הרבי הריי"צ בי"ג שבט תש"ג.
מה היה כתוב בפתגם של ו' אדר שני? שם הובא שהצמח-צדק נולד בערב ראש השנה שנת תקמ"ט, ולמחרת היה ראש השנה של שנת תק"נ, שבו אמר אדמו"ר הזקן מאמר חסידות מיוחד — שהיה למעשה תוכנם של שלושת הפרקים הראשונים של התניא. כלומר, אדמו"ר הזקן החל לומר ברבים את התניא בראש השנה תק"נ. ומתי סיים לומר את התניא? זהו הפתגם היומי, שהוא למעשה השלמה לפתגם של ו' אדר שני.
וכך כתוב כאן: "ט' כסלו - בשנת תקנ"ד" — כעבור שלוש שנים וקצת — "אמר רבנו הזקן דרוש והוא חלק מפרק נ"ג מספר של בינונים". מה היה המאמר שאמר אדמו"ר הזקן אז, בט' כסלו? זה היה למעשה החלק הראשון של פרק נ"ג, הפרק האחרון של התניא, שתוכנו מדבר על גילוי השכינה שהיה בבית ראשון. זה היה בט' כסלו תקנ"ד.
למחרת, בי' כסלו, אמר חסידות שוב. מה היה המאמר של י' כסלו? "סיום פרק הנ"ל" — הוא סיים את פרק נ"ג עד גמירא, עד סוף התניא. כלומר, אדמו"ר הזקן החל לומר את התניא בראש השנה תק"נ, וסיים לאומרו בי' כסלו שנת תקנ"ד.
"המאמרים מראש השנה תק"נ עד יו"ד כסלו תקנ"ד - אשר בהם נכללו לקוטי עצות משנים הקודמות" — כל פרקי התניא שאמר אדמו"ר הזקן באותה תקופה הם למעשה אוסף של דברים שאמר לחסידים ביחידות. מתי אמרם לחסידים ביחידות? עשר שנים קודם לכן, מתק"מ עד תק"נ. באותן עשר שנים נכנסו חסידים ליחידות, ואדמו"ר הזקן נתן להם עצות שונות; וכל העצות שנתן לחסידים ביחידות באותן שנים — אחר כך אמרם וכתבם בספר התניא, מראש השנה עד י' כסלו באותן שנים. "ומהם נסדרו נ"ג פרקי ספר של בינונים".
כפי שמספר הרבי הריי"צ, כל שבת ויום-טוב מראש השנה תק"נ היו המאמרים שאמר אדמו"ר הזקן פרק, חצי פרק או שליש פרק מספר התניא; וכך, באופן עקבי, במשך שלוש שנים ומעלה, סיים את כל ספר התניא. זהו תוכן הפתגם היומי.
ורואים בדבר: אדמו"ר הזקן החל זאת בט' כסלו, שהוא יום הולדתו של בנו, האדמו"ר האמצעי, שנולד בתקל"ד; ואדמו"ר הזקן, עשרים שנה לאחר מכן, בתקנ"ד, אמר באותו יום את הפרק האחרון של התניא. וגם למחרת, בי' כסלו — שעדיין לא היה בו אז דבר מיוחד, כפי שיתגלה לאחר מכן בגאולת האדמו"ר האמצעי — כבר רואים שאדמו"ר הזקן ראה בו יום סגולה, ובו סיים את ספר התניא, בי' כסלו.