"חדר" השלוש מאות שבעים וחמישה בהיכל היום-יום.
יום שלישי י' כסלו ה'תש"ד.
שיעורים: חומש, וישלח, שלישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, י' בחודש, מפרק נ"ה עד וכולל פרק נ"ט.
תניא, ממשיכים ביום הזה בקונטרס אחרון. אנו עדיין נמצאים בקטע הרביעי, והיום זהו החלק העשירי. השיעור היומי מתחיל בעמוד 158 במילים "משא"כ הלכות", ומסתיים בעמוד 316 במילה "אלקות".
בי"א כסלו תרנ"ז כתב הרבי הריי"צ רשימה שבה הוא מתאר ומספר את כל ההתרחשות סביב מאסרו של אדמו"ר האמצעי. כאן, בפתגם היומי, מופיעות בקצרה נקודות מאותה רשימה, המסכמות את השתלשלות הדברים מאז שנודע על ההלשנה שהיתה על אדמו"ר האמצעי ועד שזכה הדור והיתה גאולתו.
כאן הוא מתאר, ולזה אוסיף: אף שכאשר היתה ההלשנה על אדמו"ר האמצעי והממשלה רצתה שיובא למאסר בוויטבסק, היה מעמדו של אדמו"ר האמצעי כה מכובד עד שהצליחו לפעול שלא יובא כאסיר אלא בצורה מכובדת. לפיכך נסיעתו ממקומו בליובאוויטש עד היעד, ויטבסק, לא היתה בבת אחת כאסיר, אלא בהדרגה ממקום למקום; ובלילות אף ניתן לו לנוח באותו מקום עד שהתקדם למקום הבא, ואף היה יכול לומר מאמר חסידות לקהל החסידים שהתווסף כדי ללוותו. יש ברשימת הרבי הריי"צ תיאור ארוך של כל המהלך שהיה סביב העניין עד שהגיע ליעד, למאסר.
נעיין בלשון. הרבי כותב כאן: "אדמו"ר האמצעי יצא לחירות" — ביום הזה, י' כסלו — "בשנת תקפ"ז ממאסרו בעיר וויטעבסק". אדמו"ר האמצעי ישב במאסר בוויטבסק, ובי' כסלו יצא לחירות.
וכיצד היה התהליך? כמה זמן היה שם? הוא מתאר שבחג הסוכות של אותה שנה, תקפ"ז, נודע שהלשינו על אדמו"ר האמצעי. המידע הגיע לחסידים שיש הלשנה נגד הרבי, ולא ידעו בדיוק לאן יתפתח הדבר ומה יהיו תוצאותיו; לאחר מכן נודע שרוצים לאסרו.
ההמשך הוא, שביום א' פרשת נח, כ"ח תשרי — לקראת סוף חודש תשרי, כשבועיים (קצת פחות) לאחר שנודע על ההלשנה — יצא לדרך אל היעד, למאסר, בלווית פקידי הממשלה, וכאמור גם חסידים רבים הצטרפו במהלך זה.
באותו יום ראשון בצהריים הגיע לתחנה הראשונה בדרך, דוברומיסל — עדיין לא ליעד. בהגיעו לדוברומיסל נשאר שם יום, ואמר שם דברי אלוקים חיים, המאמר "מים רבים" וגו', מאמר חסידות לנאספים. אף שהיה בדרכו למאסר, ניתנה לו האפשרות להתוועד עם החסידים.
למחרת, יום ב', נסע משם עד ליוזנא — עדיין לא ליעד, לא לוויטבסק — ועשה שם תחנה נוספת. גם בליוזנא, כמו בדוברומיסל, אמר דברי אלוקים חיים, המאמר "רשפיה רשפי" וגו', מאמר חסידות בפני החסידים, ונשאר שם בלילה.
ורק למחרת, יום ג', נסע משם — מליוזנא — לוויטבסק. הוא נסע ליעד, למקום שבו רצו שיהיה כאסיר, וישב שם תפוס עד יום א' פרשת וישלח, י' כסלו. הוא ישב במאסר במשך כל חודש חשוון, כחמישה-שישה שבועות, וי' כסלו היתה גאולתו.
ובאשר לחגיגת י' כסלו — הרבי מציין מדוע לא נקבעה כחגיגה גדולה ומוכרת לכול כמו י"ט כסלו, שהוא חג הגאולה המפורסם. כתוב שבמידה מסוימת היה אפילו גדול מי"ט כסלו, ואף על פי כן לא קיבל את עוצמתו. הרבי מציין שהסיבה הפשוטה לכך: אדמו"ר האמצעי יצא לחירות בתקפ"ז בי' כסלו, והפעם הראשונה שהיו אמורים לחגוג את הגאולה ולעשות ממנה עניין היתה כעבור שנה, בתקפ"ח. אך בתקפ"ח, בט' כסלו, היתה הסתלקותו של אדמו"ר האמצעי — יום אחד לפני שהיו אמורים לציין בפעם הראשונה את חג הגאולה, שחל אפוא כבר באמצע ה"שבעה". וממילא, בשנה הראשונה לא ציינו דבר, וכך נשאר הדבר שלא קיבל את משמעותו.
מצד שני, הרבי מביא באחד המאמרים, שידוע כי גאולת אדמו"ר הזקן קשורה לפסוק "פדה בשלום נפשי", כפי שהוא מתאר שגאולתו היתה כשאמר פסוק זה. הרבי אומר שגאולת אדמו"ר האמצעי בוודאי קשורה אף היא לרעיון "פדה בשלום נפשי", ואצל אדמו"ר האמצעי הדבר חזק עוד יותר מאשר אצל אדמו"ר הזקן.
מדוע? הסיבה שאדמו"ר הזקן אמר "פדה בשלום נפשי" בי"ט כסלו היא, שבאותה שנה חל י"ט כסלו ביום שלישי בשבוע, והוא היה אומר את התהילים לפי ימי השבוע; ופרק זה, פרק נ"ה, שבו מופיע הפסוק "פדה בשלום נפשי", נמצא בחלוקת יום שלישי בשבוע. אך בשנים אחרות, שבהן חל י"ט כסלו ביום אחר בשבוע, אין רואים בגלוי את הקשר למזמור זה. לעומת זאת, פרק נ"ה נמצא תמיד בחלוקת י' בחודש; כלומר, תמיד אומרים "פדה בשלום נפשי" בי' בחודש. נמצא שי' כסלו קשור ל"פדה בשלום" בקשר חזק ותמידי הרבה יותר מי"ט כסלו.
אך בכל אופן, כפי שאמרנו, אין מציינים זאת בצורה בולטת, וזאת מן הסיבה שצוינה.