בחלק הקודם למדנו בפרק ב' כיצד קיים בכל דור מהקצה אל הקצה — נשמות בכל הדרגות, מן הגבוהות ביותר עד הנמוכות ביותר, וכולן חלק אלוקי ממעל ממש. כעת נעמיק במשל שמביא אדמו"ר הזקן — משל הבן הנמשך ממוח האב — כדי להבין כיצד מנקודה אחת יחידה נמשכים כל הפרטים.
הלשון בתניא היא: "כמשל הבן הנמשך ממוח האב, שאפילו ציפורני רגליו נתהוו מטיפה זו ממש". אדמו"ר הזקן לוקח את הדרגה הכי נמוכה שיכולה להיות — לא ציפורני הידיים, אלא דווקא ציפורני הרגליים — ואומר שגם הן נתהוו מאותה טיפה ממש. אותו "ממש" של חלק אלוקי ממעל ממש שבמשל, קיים גם בנמשל: מאותו מקור ממש שממנו נהיו החלקים החשובים, נהיו גם הציפורניים.
אלא שבכך העברנו את השאלה מן הנשמות אל גוף האדם. נשאלת השאלה: כיצד ייתכן הדבר, שמן הנקודה האחת והיחידה — מן הטיפה האחת והיחידה — נוצרו כל הפרטים, אפילו הציפורניים? אדמו"ר הזקן אינו מסביר כאן איך הדבר קורה, אלא מהו התהליך הגורם לשינוי הזה, שחלק מן הטיפה נשאר נעלה — אותה טיפה מן המוח ממש — וחלק אחר יורד ומשתנה.
הטיפה באה ממוח האב. חלק ממנה יהיה מוח הבן — וזוהי הדרגה הגבוהה ביותר שיש בבן, משום שהיא הכי דומה למקור. מוח הבן נשאר ממש דומה למקור הטיפה, כלומר למוח האב. אפשר לומר עליו שהוא ממש נשאר אותו דבר. ומן הקצה השני, מאותה טיפה עצמה נהיו הציפורניים.
מה גרם לשינוי? אדמו"ר הזקן אומר זאת במשפט אחד: על ידי שהתעכבה הטיפה תשעה חודשים בבטן האם. ברגע שהטיפה שוהה תשעה חודשים, השהייה הזו גורמת לשינוי המצב ולהתגשמות של חלקים מסוימים. אף על פי שהלב, למשל, אין יצירתו צריכה להמתין תשעה חודשים אלא זמן קצר ביותר, בכל זאת הלב ממתין בסבלנות לכל התהליך של תשעה חודשים. מדוע? כי צריך להגיע גם אל הציפורניים ואל השערות ואל החלקים האחרונים. כלומר, יש כאן תהליך, וכל הפרטים הללו חשובים, משום שבנמשל של הנשמות יש הקבלה לכל פרט ופרט.
מה יוצר אפוא תהליך התשעה חודשים בבטן האם? אדמו"ר הזקן אומר במשפט הבא: "וירדה ממדרגה למדרגה". הטיפה, באותם תשעה חודשים, יורדת ממדרגה למדרגה ומשתנה. יש חלקים שמשתנים — הם לא יהיו כמו המקור, הם לא יהיו מוח, אלא נהיים דברים אחרים — "ולהיתהוות ממנה ציפורניים".
עד כאן יש לנו שני פרטים במשל. פרט ראשון: כל חלקי גופו של הבן מקורם ממוח האב. פרט שני: מה גרם לחלוקה ולשינוי? תשעה חודשים בבטן האם.
כעת מוסיף אדמו"ר הזקן משפט מעניין ביותר. כשאנו אומרים שהציפורניים של הבן מקורן ממוח האב, זהו לכאורה מקור היסטורי בלבד — כך היה בעבר. אך עתה, לאחר שהבן כבר נולד ויצא לאוויר העולם, נשאלת השאלה: האם עדיין יש קשר בין ציפורני הבן לבין מוח אביו? האם זה קשר היסטורי בלבד, או קשר קרוב יותר? אדמו"ר הזקן מוסיף שאין זו רק היסטוריה, אלא גם עתה — לאחר שהבן כבר חי כישות נפרדת לכאורה, ונראה כמציאות מנותקת מן האב, ויש לו חלק נמוך הנקרא ציפורניים — דע לך שיניקת הציפורניים וחיותן נמשכת מן המוח שבראש.
הרי הציפורניים גדֵלות כל הזמן — ומהיכן הן יונקות חיות? מן המוח. המוח שולח פקודות לכל המקומות, גם אל הציפורניים. ממילא הציפורניים קשורות למוח של הבן כל הזמן, ובזה אין ויכוח. ומוח הבן הוא החלק הכי קרוב למוח של אביו, גם משום שהוא נראה כמותו, גם משום שמקורו ממנו, וגם משום שקו המחשבה של הבן דומה בהרבה למוח האב. נמצא אפוא, שהציפורניים של הבן קשורות אל האב — אך כיצד? דרך מוח הבן. זהו פרט חשוב ביותר, שיש לזכור אותו לצורך הנמשל.
כי הכול נמשל: כל הנשמות הנמצאות במדרגה הנמוכה ביותר קשורות אף הן, באיזשהו מקום, למדרגה הגבוהה יותר — דרך המוח. ומיהו המוח בנמשל? הצדיקים שבדור, נשמות ראשי בני ישראל שבדורנו. בנקודה זו, בנמשל, נרחיב בעזרת השם בשיעור הבא.
הרבי, בשנים הראשונות לנשיאותו, דיבר על כך בהקשר של חתנים ביום חתונתם, שמהם עתידים בעזרת השם להיוולד בנים ובני בנים. ידוע שבעת החופה באים לבקר אצל כל אחד — לא רק ההורים שברוך השם זוכים בחייהם הגשמיים להוביל את בניהם לחופה, אלא גם הדורות שכבר הלכו לעולמם. כתוב שעד שלושה דורות באים להיות נוכחים ולהשתתף בעת חתונתו של אדם.
הרבי דיבר על כך שאצל חסיד יש רצון שבעת החתונה יבוא גם המקור להשתתף — שהרבי יהיה נוכח בחופה. אך כדי שיבוא לחופה, צריך להזמין אותו. והרבי הסביר כיצד מתבצעת ההזמנה: ידוע שאצל חסידים, ביום החתונה ממש סמוך לחופה, בדקות הקרובות אליה, יושב החתן וחוזר על מאמר חסידות שאמר הרבי הקודם — מאמר שבו הכניס הרבי הקודם אמרות ודברים מכל אחד מאדמו"רי חב"ד. הרבי אמר שבכך שהחתן חוזר על דבריהם, הוא בעצם מזמין אותם לחופתו.
ואז הוסיף הרבי שאין זה דבר השייך רק לחסידים. בסופו של דבר, כל אדם שמבין ויש לו הכרה מהו קשר בין נשמה לשורשה — דרך הראש — צריך להזמין את הראש. הרבי הביא אז את הפרק הזה בתניא, שכן מכיוון שנשמות כל ישראל קשורות דרך ראשי בני ישראל, שייך כל אחד ואחד לאותה נקודה, ועל כל אחד להזמין את ראשי בני ישראל. ידוע שהמילה "רבי" היא ראשי תיבות "ראש בני ישראל".
הרבי הביא נקודה זו משום שכל יהודי ויהודי, ולא משנה מיהו, אינו צריך לקבל תווית וכותרת וחותמת שהוא קשור למפלגה מסוימת או לקבוצה או לחסידות. כל יהודי, כל איש ישראל, שייך לזה. ונראה בעזרת השם בסיום הפרק שאין זה דבר התלוי כלל בבחירתו של האדם — אי אפשר להתנתק מזה, כי זהו דבר מהותי.
לסיכום, בחלק זה למדנו את משל הבן הנמשך ממוח האב: כיצד מטיפה אחת ויחידה נתהוו כל חלקי הגוף, אפילו ציפורני הרגליים; כיצד תהליך התשעה חודשים בבטן האם גרם לירידה ממדרגה למדרגה ולהתגשמותם של חלקים שונים; ובעיקר — שאין זה קשר היסטורי בלבד, אלא גם עתה יניקת הציפורניים וחיותן נמשכת מן המוח שבראש, ודרכו הן קשורות אל המקור. מכאן נלמד לנמשל, שכל הנשמות, אף הנמוכות שבהן, קשורות לשורשן דרך ראשי בני ישראל שבדור.
בחלק הבא נעסוק בהשתלשלות השורש דרך העולמות, ונראה כיצד נמשך אותו קשר מן המקור העליון ומטה, וכיצד הדבר שייך לכל אחד ואחד מישראל בלא תלות בבחירתו.