בחלק הקודם למדנו את פרק ב' ואת פתיחת המשל שמביא אדמו"ר הזקן — משל הבן הנמשך ממוח האב. ראינו כיצד המשל בא לבאר את היחס בין הנשמה לבורא. בחלק זה נמשיך ונראה כיצד השורש האחד משתלשל ויורד דרך העולמות, וכיצד נוצרים חילוקי הדרגות בין הנשמות.
עצרנו בשיעור הקודם באמצע פרק ב', בדף ו' עמוד ב', עמוד מספר שתים-עשרה בתניא, באמצע המשל שאדמו"ר הזקן מביא מן הבן הנמשך ממוח האב. נקדים הקדמה קצרה על מה שכבר דובר, ואז נוכל להמשיך.
אדמו"ר הזקן פתח את פרק ב' בקביעה שכל נפש אלוקית — נפש שנייה בישראל, כפי שקרא לה — שיש אצל כל יהודי ויהודי, היא חלק אלוקה ממעל ממש. כל אחד ואחד מעם ישראל יש בו נשמה אלוקית, והנשמה האלוקית היא חלק אלוקה ממעל ממש. הוא האריך בזה, וכפי שדיברנו בהרחבה על העוצמה של המושג חלק אלוקה ממעל ממש.
בעקבות זה נשאלה שאלה: אם כל הנשמות של כל עם ישראל הן מאותו מקור, אותו חלק אלוקה ממעל ממש, כיצד ייתכן שיש חילוקי מדרגות בין הנשמות? כיצד יכול להיות שיש נשמות של האבות, נשמת משה רבנו, ומן הצד השני נשמות של הדורות האחרונים הנקראים עקבתא דמשיחא, שהנשמות שלהם ברמה נמוכה יותר? וכן בכל דור ודור יש כאלה שהם ראשי אלפי ישראל, שהנשמות שלהם בדרגה של ראש ומוח, לעומת ההמון, עמי הארץ, שהנשמות שלהם בדרגה נמוכה בהרבה.
מי קובע את הדרגה? בזה נעסוק בהמשך. אך תחילה שואלים שאלה מקדימה: כיצד ייתכן בכלל שיש חילוקי דרגות? הרי כולם היו צריכים להיות אותו הדבר. כל הנשמות באות מאותו שורש, מאותו בורא, מאותו אלוקה — אז איך ייתכן בכלל שיש חילוקי דרגות? זו הייתה השאלה.
כדי להסביר זאת נתן אדמו"ר הזקן משל, והתחלנו ללמוד אותו בשיעור הקודם. מכיוון שיהודים נקראים בנים, כפי שכבר היה לנו בעמוד הראשון — בנים אתם לה' אלוקיכם — כל יהודי נקרא בן לקדוש ברוך הוא. לכן הוא אומר: ניקח משל מבן גשמי, מן היחס שלו אל אביו, מצורת ההולדה וההתהוות שלו בעולם, וזה יסביר לנו את היחס בין הנשמה לבורא עולם. הקדוש ברוך הוא הוא אבינו — אבינו אב הרחמן — ואנחנו בנים.
מה ראינו במשל בפעם הקודמת? ראינו כמה נקודות. ראשית, כשהבן נולד יש לו רמ"ח איברים ושס"ה גידים — איברים חשובים ומרכזיים, וביחד עם זה גם חלקים נמוכים ביותר, שאותם אפילו מורידים וגוזרים ונפרדים מהם, כמו הציפורניים. ולמרות שיש כל כך הרבה דרגות שונות בכל חלק וחלק שבגוף הבן, מן החלק העליון ביותר עד החלק התחתון ביותר — כולם באים מאותה נקודה, מאותו שורש בגשמיות, מאותה טיפה שמקורה במוח האב. מאותה נקודה ממש נוצרו כל הפרטים ופרטי הפרטים, עד אפילו הציפורניים.
הנקודה השנייה: מה גורם לאותה נקודה להשתנות כל כך, שחלק ממנה יהיה לב ומוח וחלק ממנה יהיה אפילו ציפורניים? במשל, בגשמיות, מה שגורם לשינוי הזה הם תשעת החודשים בבטן האם. הם גורמים שאותו מקור, אותה טיפה, ילך ויתעבה ויתגשם יותר ויותר, וככל שעובר הזמן — עד שצריך להמתין תשעה חודשים כדי להגיע עד הציפורניים.
הנקודה השלישית, והיא חשובה מאוד: גם אחרי שהבן נולד ונוצר כמציאות נפרדת מן האב, ונוצרו אצלו חלקים נמוכים ביותר, אפילו ציפורניים — אין זה אומר שהקשר שלהם אל האב הוא רק היסטורי, שפעם זה היה באב ועכשיו זו מציאות נפרדת. לא. גם עכשיו הבן קשור לאב, ואפילו ציפורניי הבן קשורות לאב. הייתכן? היכן ציפורניי הבן קשורות לאב, הרי זו מציאות, גוף נפרד?
כאן הסדר חשוב מאוד: מאין יונקות הציפורניים? מאין הן מקבלות את חיותן? מן המוח של הבן. אצל כל אחד המוח שלו נותן את התפקידים לכול. הציפורניים קשורות למוח של הבן, והמוח של הבן קשור למוח של האב גם עכשיו — זהו אותו קו מחשבה, וזה הכי קרוב והכי דומה למקור. שהמוח של הבן קשור למוח של האב — הדבר ברור ואין צריך לו אריכות. אולם באמצעות המוח של הבן, גם הציפורניים של הבן קשורות לאב. במילים אחרות, אין שום יכולת לציפורניים להיות קשורות לאב באופן ישיר, אלא רק דרך המוח של הבן, וזה מקשר אותן גם עכשיו לאב.
וכאן עצרנו בדיוק. אקרא שוב את המשפט האחרון מתוך התניא. זה נמצא בשורה המתחילה במילים "מוח האב", בערך בתחילת החצי השני של העמוד. הוא אומר: וגם עכשיו בבן, יניקת הציפורניים וחיותם נמשכת מהמוח שבראש — כלומר גם עכשיו, אחרי שנולד ונעשה מציאות נפרדת, יניקת הציפורניים וחיותם נמשכות מן המוח שבראש. ומכיוון שהציפורניים יונקות עכשיו מן המוח שבראש, באמצעות המוח שבראש הן קשורות גם לאב.
כאן הוא מוסיף עוד שתיים-שלוש שורות, שהקשר בין הציפורניים למוח אינו רק מכוח שכל האיברים קשורים למוח — ודאי שגם הציפורניים — אלא יש קשר מיוחד בין הציפורניים למוח. שהרי הציפורניים הן הכי נמוכות והכי רחוקות, והמוח הוא הכי גבוה. מה הקשר המיוחד ביניהם? הוא מביא לזה שני דברים.
דבר ראשון, כדאיתא בגמרא במסכת נדה. הגמרא מביאה שלושה שותפים יש באדם: הקדוש ברוך הוא, ואביו, ואמו. ואז הגמרא מפרטת איזה חלק כל אחד מן השותפים נותן לבן העתיד להיוולד. באבא כתוב שם אביו מזריע לובן — חלק מסוים שקוראים לו "לובן" — ומביאה הגמרא רשימת דברים שנוצרים ממנו: העצמות והגידים והציפורניים והמוח שבראש והלובן שבעין. כלומר מאותה נקודה שנקראת "לובן" נוצרו הציפורניים והמוח כאחד. המוח קשור, ביחד עם הציפורניים, ללובן של האב.
זהו הלשון שהוא מביא כאן מן הגמרא: כדאיתא בגמרא נדה שם לובן שממנו גידים ועצמות וציפורניים. כאן אינו מביא את ההמשך שגם המוח שבראש נוצר ממנו, כי כאן בעיקר הוא רוצה להדגיש שרואים שמן האב באות הציפורניים — שהרי הגמרא מביאה שהעור והבשר והשערות קשורים יותר לאם, ואילו הציפורניים באות מן האב. וזה מדגיש עד כמה עניין הציפורניים קשור למוח של האב.
ובסוגריים הוא מביא עוד קשר מעניין בין המושג ציפורניים למוח, מן הקבלה, כמו שכתוב בעץ חיים שער החשמל, בסוד הלבושים של אדם הראשון בגן עדן. בעץ חיים מדובר על הלבושים של אדם הראשון בגן עדן לפני החטא — שהיו לו לבושים לפני החטא, ואחרי החטא היה לבוש אחר. וכתוב שם שהלבושים שלו היו ציפורניים על כל הגוף. מה שיש לנו היום, ציפורניים על קצות האצבעות, נשאר המעט ממה שהיה לאדם הראשון לפני החטא. משום כך יש מקומות שכתוב שמסתכלים על הציפורניים במוצאי שבת, כי הדבר קשור לעניין זה. ועל כל פנים, כתוב בעץ חיים שהציפורניים של אדם הראשון — שבעצם כל הגוף וכל הלבושים שלו היו קשורים לעניין הזה — היו מבחינת מוח תבונה. אצלו הלבוש של הציפורניים קשור לדרגת המוח. שוב רואים כאן קשר מיוחד, שאפילו הציפורניים קשורות למוח.
נחזור לענייננו. זהו פרט במשל: שכל פרטי הגוף של הבן קשורים לאב באמצעות המוח של הבן — זו השורה התחתונה המסכמת. עכשיו נראה את הנמשל של כל זה, ביחס שבין עם ישראל לקדוש ברוך הוא. כל פרט במשל חייבים למצוא בנמשל: את המקור, אותה טיפה — היכן היא בנמשל; את תשעת החודשים בבטן האם — היכן הם בנמשל; ואת המוח של הבן שמחבר את כל האיברים לאב — היכן הוא בנמשל, וממילא גם הציפורניים.
הוא אומר כך: כמו שדיברנו במשל, נבין את אותו הדבר בנמשל — כביכול בשורש כל הנפש רוח ונשמה של כללות ישראל למעלה. תדע לך שהשורש של כל עם ישראל הוא אותו שורש; השורש של כולם אחד, זו טיפת מוח האב, וכל הפרטים קשורים לאותה טיפת מוח אב. בנמשל, כל הנשמות הן חלק אלוקה ממעל ממש.
ומה הם תשעת החודשים בבטן האם בנמשל? על כך הוא אומר: בירידתו ממדרגה למדרגה — אותו שורש אלוקי עליון רוחני יורד ממדרגה למדרגה, בדיוק כמו שאותה טיפה יורדת במשך תשעת החודשים ומתעבה ומתגשמת. אותו שורש יורד ממדרגה למדרגה על ידי השתלשלות העולמות אצילות בריאה יצירה עשייה מחכמתו יתברך, כדכתיב כולם בחכמה עשית.
לסיכום, בחלק זה השלמנו את משל הבן הנמשך ממוח האב וראינו כיצד כל פרטי הגוף — עד הציפורניים — קשורים לאב באמצעות המוח של הבן, כפי שמובא מן הגמרא במסכת נדה ומן העץ חיים בעניין לבושי אדם הראשון. משם עברנו לנמשל: שכל נשמות ישראל הן שורש אחד, חלק אלוקה ממעל ממש, ותשעת החודשים בבטן האם כנגד ירידת השורש ממדרגה למדרגה על ידי השתלשלות העולמות מחכמתו יתברך.
בחלק הבא נעסוק בארבעת העולמות — אצילות, בריאה, יצירה ועשייה — וכיצד השתלשלותם קשורה לחילוקי הדרגות שבנשמות ולצורך בראשי הדור.