בחלק הקודם למדנו על השתלשלות השורש דרך העולמות — כיצד שורש כל הנפש, רוח ונשמה של כללות ישראל יורד ממדרגה למדרגה. בחלק זה נעמיק בהבנת ארבעת העולמות, נבין מהי אצילות ומהם עולמות בי"ע, ונראה כיצד דווקא מכאן נגזר הצורך של כל יהודי בראשי הדור.
בכללות ידוע בחסידות, ונלמד על כך בתניא עוד הרבה פעמים, שבאופן כללי ישנם ארבעה עולמות כלליים. אף שכתוב במקומות שיש עולמות אינסופיים, בכללות מחלקים זאת לארבעה עולמות: עולם האצילות, עולם הבריאה, עולם היצירה ועולם העשייה. עולם האצילות הוא העולם העליון ביותר, והשם אצילות ניתן לו משתי סיבות. האחת, אצילות מלשון אצלו — זהו העולם הקרוב ביותר אליו יתברך. השנייה, אצילות מלשון האמור על משה רבנו בתורה, כאשר ציווהו הקדוש ברוך הוא לאסוף שבעים איש מזקני ישראל, וַיֶּאֱצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים. פירוש 'ויאצל' — לשון הפרשה, שהפריש מעצמו ונתן עליהם, וזהו אותו דבר ממש בלא שינוי, אותה נקודה עצמה. ורש"י מביא שם משל: למה משה דומה באותה שעה — כמו שמדליקים נר מנר, שאותו אש ממש עוברת לנר השני בלא שינוי כלל.
נמצא שעולם האצילות הוא עולם שכל עניינו אלוקות ממש — הכי עליון, הכי רוחני, הכי קדוש והכי טהור. אין בו מציאות של יש, ואין בו מציאות של רע. מאצילות ומטה מתחיל להשתנות. לכן פעמים רבות בחסידות אין אומרים את כל הארבעה יחד בראשי תיבות אבי"ע, אלא מחלקים: יש אצילות, ויש עולמות בי"ע — בריאה, יצירה ועשייה — שהם כחטיבה נפרדת במידת מה, היורדת מעולם האצילות. אלו עולמות נמוכים יותר, שבהם מתחילה כבר מציאות של יש, מציאות של רע ומציאות של ריחוק מאלוקות, הכל בדמיונם של הנבראים, עד שמגיעים לעולם הזה הגשמי שבו אנו נמצאים, שהוא כבר עולם שכולו רע.
כל נשמה הנמצאת בגוף האדם עוברת את כל הסדר הזה. אנו אומרים זאת בכל בוקר בתפילה: אֱלֹהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה הִיא — 'טהורה' הולך על עולם האצילות, שהוא עולם של טהרה מוחלטת. ואחר כך אנו אומרים אַתָּה בְרָאתָהּ, אַתָּה יְצַרְתָּהּ... וְאַתָּה נָפַחְתָּהּ בִּי — זהו סדר של אצילות, בריאה, יצירה ועשייה. כל נשמה עוברת את כל המסלול, ואינה יכולה לרדת לגוף האדם אלא אם עברה את כל המסלול עד שירדה לגוף.
נחזור למשל: כל חלקי גוף האדם עברו את כל תשעת החודשים, אף שיש חלקים מסוימים המוכנים כבר בשלבים ראשונים. הלב פועם ממש בהתחלה, אבל הוא ממתין בסבלנות ועובר את כל תשעת החודשים. כך כל נשמה עוברת את כל ארבעת העולמות. אלא שיש נשמות הנקראות נשמות האצילות — ואין הכוונה שהן נשארו בעולם האצילות, שהרי הן נמצאות כאן למטה, אלא שכפי שהן כאן למטה נשארו נשמות האצילות. הן רק עברו דרך בריאה, יצירה ועשייה, אך נשארו אצילות. בדיוק כמו הלב, שעבר את תשעת החודשים אך התשעה חודשים לא הגשימו אותו לעשותו ידיים, ציפורניים ושערות; החלקים האחרים נעשו מגושמים, והוא נשאר לב. נשמה כזו קיבלה ברצון בורא עולם, כשירדה לעולם האצילות, את העוצמה, את הקדושה ואת המעלה שיש בעולם האצילות, ואחר כך רק עברה את המסלול ונשארה אצילות.
ולעומתה, ניקח את הקצה השני: נשמה שעברה אצילות, בריאה, יצירה ועשייה, וכאן בעולם העשייה קיבלה את תפקידה ואת שליחותה. גם עליה אנו אומרים 'נשמה שנתת בי', והיא הייתה פעם באצילות, אך היא כמו הציפורניים — שמקורן מאותה טיפה, ועברו את כל המסלול, אלא שאת צורתן קיבלו בסוף הדרך ונעשו ציפורניים. זו התשובה לשאלה כיצד נוצרים שינויים כאלה מנשמות גבוהות לנשמות נמוכות: משום שעברו כאן תהליך של תשעה חודשים בבטן האם, שפירושו סדר השתלשלות של ארבעה עולמות באופן כללי. וכמובן, בכל עולם ועולם יש עשר ספירות, וכל ספירה כלולה מעשר, ובכל אחת מהן יש דרגות עד אינסוף. לכן אין כל נשמות האצילות שוות זו לזו — אף בהן עצמן יש ריבוי דרגות עד אינסוף — אך כאן אנו מדברים באופן כללי.
נקרא שוב את המשפט: שורש כל הנפש רוח ונשמה של כללות ישראל למעלה — השורש של כולם הוא מאותה נקודה, אך בירידתו ממדרגה למדרגה על ידי השתלשלות העולמות אצילות בריאה יצירה עשייה. ובאצילות עצמה, כאמור, יש עשר ספירות בכל עולם, והספירה הראשונה מכולן היא חכמה. הדרגה העליונה ביותר היא אפוא חכמה דאצילות — מהנקודה הכי עליונה, מחכמתו יתברך, ועד למטה, כי דכתיב כולם בחכמה עשית. במשפט זה יש את שני הקצוות: 'חכמה' — הדרגה הכי עליונה של עולם האצילות, ו'עשית' — עולם העשייה, הכי נמוך. כולם, מחכמה עד עשייה, קשורים לאותו שורש; אלא שכל אחד קיבל לדרגתו.
מה יצר סדר השתלשלות זה, מה יצרו תשעת החודשים הללו? נשתלשלו ונמשכו ממנו נפש רוח ונשמה של עמי הארץ ופחותי הערך. בגלל סדר ההשתלשלות הזה נוצרו נשמות של עמי הארץ. אילו היה סדר השתלשלות קצר יותר, של עולם אחד בלבד, היו כולם בדרגת אברהם אבינו ומשה רבנו — כולם ראש. אך משום שיש סדר השתלשלות של ארבעה עולמות, המקביל לתשעה חודשים בבטן האם, לכן נוצרו גם כאלה שהגיעו לסוף המסלול ושם קיבלו את מהותם. ואף על פי כן, גם אם הגיעו לסוף המסלול, הם עדיין קשורים לאותה נקודה ראשונה, ולא פוחת דבר מעוצמתם.
וכאן חשוב להבין: לכל אחד תפקיד אחר בעולם, לכל אחד יש שליחות — לשם כך ירדה נשמתו למטה, ובהתאם לכך הוא מקבל את הצידה לדרך לפי מה שנשמתו עשויה. אין בזה בחירה כלל; זה חלק אלוקה ממעל, ואיש אינו יכול להתערב בזה. מי שנמצא בדרגה רוחנית נמוכה יותר — זה מה שקיבל, ואיש לא יבוא אליו בטענה מדוע לא היה משה רבנו. וכפתגם הידוע של רבי זושא מאנפולי, שאמר: כשיבואו אליי בטענה, ישאלוני מדוע לא היית זושא, ולא ישאלוני מדוע לא היית מישהו אחר. כל אחד צריך להיות המקסימום של דרגתו.
ומהי ההוכחה שגם כשירדה הנשמה לדרגה הכי נמוכה לא איבדה את עוצמתה? ההוכחה הפשוטה, כפי שכתוב בתניא כמה וכמה פעמים: שאפילו נשמות של אנשים הנקראים קלים שבקלים ועמי הארצות, כשמגיעים לניסיון של אמונה או חלילה כפירה, מצאנו במשך הדורות שעל פי רוב הם מוסרים את נפשם ממש על קידוש השם. ומדוע? מפני שנפשם קשורה לאותה נקודה ואינה מוכנה לוותר בשום אופן, ולכן מוכנה היא למות על קידוש השם — כי אינה רוצה להתנתק חלילה מבורא עולם. פירושו של דבר שאפילו הנפש הכי נמוכה שייכת לאותה נקודה עליונה; אף שהיא בדרגה נמוכה, אין זה משנה את קשרה לאבא.
עתה נשאלת השאלה: כיצד היא קשורה לקדוש ברוך הוא, אם היא נשמה נמוכה שבנמשל אנו קוראים לה נשמות של עמי הארץ ופחותי הערך, ובמשל אנו קוראים לה ציפורניים — מה מקשר אותה לאבא? על כך הוא אומר: ועם כל זה עודנה קשורות ומיוחדות באחדות נפלאה ועצומה במהותן ועצמותן הראשון. הנשמה הכי נמוכה קשורה לשורש, לא רק היסטורית — שפעם הייתה שם — אלא עכשיו, כשהיא נשמה בגוף גשמי, בדרגה של עמי הארץ ופחותי הערך, זרוקה באיזה קצה של העולם ואינה יודעת אפילו שהיא יהודי, גם עתה היא קשורה לאבא, לקדוש ברוך הוא, בקשר חי ברגע זה ממש — כמו שהציפורן קשורה ברגע זה ממש לאבא, למוח.
ומהו המקור? שהיא המשכת חכמה עילאה — 'חכמה עילאה' היא הדרגה הכי עליונה של חכמה שבעולם האצילות, ולשם קשור כל יהודי כל הזמן. כשם שהצדיק הכי גדול קשור לשורש, כך האדם הפשוט קשור לשורש. אלא שנשאלת השאלה: כיצד מתרחש הקשר? כאן באים לשלב השלישי במשל: כשם שהציפורניים אינן יכולות לבוא לאבא ולומר 'אתה מכיר אותי, אני קשורה אליך ישירות' — האב אינו מכיר את הציפורניים ישירות, אלא רק דרך המוח של הבן. המוח של הבן קשור למוח של האב, ודרכו קשורות גם הציפורניים לאב.
מהו זה בנמשל? הוא אומר: כי יניקת וחיות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ ופחותי הערך היא מנפש רוח ונשמה של הצדיקים והחכמים ראשי בני ישראל שבדורם. הנפש, הרוח והנשמה — כל הדרגות שישנן, עד לדרגות הנמוכות ביותר, אפילו של האנשים הכי פשוטים, וכמובן גם של הדרגות שלמעלה מזה — הכל צריך לעבור דרך המוח. במשל, המוח של הבן ברור לנו מיהו. בנמשל, מיהו הבן? כל עם ישראל, בנים אתם לה' אלוהיכם. וכשם שבבן יש מוח ויש איברים נמוכים יותר, כך בעם ישראל יש מוח — הם ראשי בני ישראל, הצדיקים והחכמים — ויש נשמות נמוכות יותר. ומיהו האב? הקדוש ברוך הוא, השורש העליון, חכמה עילאה.
כדי שהיהודי יהיה קשור לאב, חייב הדבר לעבור דרך הצדיקים והחכמים ראשי בני ישראל שבדורם. אין שום יכולת להיות קשור לבורא עולם באופן ישיר — אין דבר כזה. הקשר בין יהודי לבורא עולם חייב לעבור דרך ראשי בני ישראל שבדורם; אין דרך אחרת, כך קבע הקדוש ברוך הוא, וזה נאמר בהרבה מקומות. למשל, כתוב וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, ואמרו על כך חכמים: כל המאמין במשה רבנו כמאמין בבורא עולם. וכי מה הקשר? אלא שלא יכולה להיות אמונה בבורא עולם אם אין לך את היניקה ממשה רבנו, מן החכמים והצדיקים שבדור. הדבר אינו יכול להיות באופן ישיר בשום פנים ואופן.
ומהי היניקה הבאה מן הצדיק? נראה בהמשך שגם אם אדם אינו מרגיש את היניקה הזו, היא קיימת. כמו שאם תשאל את הציפורן אם היא מרגישה שהיא קשורה למוח — ייתכן שאף לא תדע על מה מדובר, אך העובדה היא שהיא קשורה למוח. כך כל יהודי יונק מן הצדיק, גם אם אינו מרגיש, גם אם אינו יודע, וגם אם אינו רוצה — אין זה תלוי בו ואין זה תלוי בבחירה כלל. הקדוש ברוך הוא קבע שהתורה תינתן לנו על ידי משה רבנו — תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה — כך הסדר שקבע. בהר סיני נתן הקדוש ברוך הוא תורה לעם ישראל באמצעות משה רבנו, וכשניסו לקבל זאת באופן ישיר, לא הלך, והם עצמם ביקשו: דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה. גם עם ישראל הבין שאין זה יכול לעבוד ישירות, ושהדבר חייב לעבור דרך ראשי בני ישראל שבדורם.
לסיכום, בחלק זה למדנו על ארבעת העולמות הכלליים — אצילות, בריאה, יצירה ועשייה — ועל ההבחנה בין אצילות, עולם של אלוקות וטהרה גמורה, לבין עולמות בי"ע שבהם מתחילה מציאות של יש ושל ריחוק. ראינו כיצד סדר ההשתלשלות הזה, המקביל לתשעה חודשים בבטן האם, יצר את הריבוי בין נשמות גבוהות לנמוכות, ובכל זאת כולן קשורות לאותה נקודה עליונה — חכמה עילאה — כפי שמוכיחה מסירות הנפש על קידוש השם אף בפשוטי העם. ולבסוף הגענו ליסוד המרכזי: קשר היהודי לבורא עולם אינו יכול להיות ישיר, אלא חייב לעבור דרך ראשי בני ישראל שבדורם, כשם שהציפורן קשורה לאב רק דרך מוח הבן.
בחלק הבא נעסוק בשאלה כיצד מתקיים הקשר הזה לצדיק — האם היניקה מראשי הדור היא באופן פנימי או חיצוני, ומה משמעות ההבחנה הזו עבור כל יהודי.