"חדר" החמישים וחמישה בהיכל היום-יום.
יום חמישי ט"ו שבט ה'תש"ג.
לפני שיעורי היום כותב הרבי בכותרת: "אין אומרים תחנון". ביום זה של ראש השנה לאילנות אין אומרים תחנון. מעניין שגם ביום הקודם, בי"ד, נכתב "במנחה אין אומרים תחנון", וכאן נכתב "אין אומרים תחנון", אלא שיש הבדל בולט ומעניין במיקום המנהג: ביום הקודם ממקם הרבי זאת אחרי שיעורי היום, וכאן הוא ממקם זאת לפני שיעורי היום. ייתכן שהסיבה היא שאת שיעורי היום אומרים בדרך כלל בבוקר, ואת מנחה מתפללים מאוחר יותר. בערב ט"ו בשבט, לאחר סדר היום, אומרים את שיעורי היום, ואז מגיעים אל שעות אחר הצהריים — וצריך לדעת שבמנחה אין אומרים תחנון. אולם כשמגיע ט"ו בשבט, כבר מתחילת היום אין אומרים תחנון, וממילא הדבר אינו קשור לשיעורי היום, ולכן הוא נכתב ככותרת ליום ורק אחריו באים שיעורי היום.
שיעורים: חומש, בשלח, חמישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ט"ו בחודש, אומרים שני פרקים — פרק ע"ז ופרק ע"ח.
תניא, נמצאים באמצע פרק כ"א, מהמילה "והרי" עד דף כ"ז, המסתיים במילה "במציאות".
הפתגם היומי הוא המשך לפתגם הקודם, שהיה בג' שבט. באותו שיעור דיברנו באריכות על כל הרקע של הדפסת שני החלקים של "תורה אור" — שאז עדיין תוכנן גם החלק השני להיקרא "תורה אור" — וסיפרנו מה אירע בפועל, שהדפיסו רק את החלק הראשון, על כל ההלשנה וסגירת בית הדפוס. לא נחזור כאן על כל שנאמר בג' שבט.
כאן ישנו המשך לדבר: הדבר היה לאחר שהצמח צדק היה כבר שמונה עשרה שנים בנשיאותו, ואז אירע הסיפור המסופר כאן. כשניגשו להדפיס את החלק השני של "תורה אור" — לאחר שאת החלק הראשון הדפיסו כמה שנים קודם לכן, מפני שסגרו את בתי הדפוס ברוסיה — היה זה בתר"ח. וכבר "נודע לחסידים אשר ישנם הגהות וביאורים מהצמח צדק על המאמרים"; שכן הצמח צדק, כידוע, כתב על מאמרי אדמו"ר הזקן הגהות וביאורים רבים.
בחלק הראשון של "תורה אור" כמעט שלא הדפיס הצמח צדק את הגהותיו, ושם מצויים המאמרים בלבד. אך כשהגיעו להדפסת החלק השני, כבר ידעו החסידים שיש על המאמרים הגהות רבות של הצמח צדק, "ויפצירו בהצמח צדק אשר ידפיסם עם המאמרים" — ביקשו ממנו, כשהוא מדפיס את החלק השני, שישלב בתוכו את כל ביאוריו, והפצירו בו בכך. אולם הצמח צדק לא רצה, ואמר שברצונו להדפיס את המאמרים כמות שהם, ואת ביאוריו ישאיר בפני עצמם.
ומה אירע? "ויהי היום ויחלום הצמח צדק חלום" — הצמח צדק חלם שזקנו, אדמו"ר הזקן, בא לבקרו "ומבקשו להדפיסם"; בחלום מבקש ממנו אדמו"ר הזקן שכאשר ידפיס את הספר, ישלב בתוכו גם את ביאוריו של הצמח צדק.
ועדיין לא שוכנע הצמח צדק לעשות זאת. "ויעלם הדבר" — הוא לא סיפר לאיש שחלם חלום זה, והמשיך למאן לעשות את הדבר. מה אירע בכל זאת? "עד אשר גם שלושה מבניו חלמו החלום הזה" — שלושה מבני הצמח צדק, כל אחד בנפרד, חלמו בדיוק את אותו החלום, שהסבא, אדמו"ר הזקן, בא ומבקש להדפיס זאת. וכל אחד מהבנים שחלם את החלום בא לאביו וסיפר לו: "חלמתי חלום כזה, שהסבא בא וביקש בחלום כך וכך".
"ויספרו לאביהם" — לאחר ששלושה מבני הצמח צדק חלמו בדיוק את אותו החלום וסיפרו זאת לצמח צדק, "אז הסכים להדפיס גם הגהותיו וביאוריו" בחלק השני. וכך אכן עשה, ובתשעים ותשעה אחוזים מן המקרים הדבר משולב בסוגריים בתוך המאמרים; היכן שיש סוגריים ב"לקוטי תורה", אלו ביאורי הצמח צדק. לעתים הביאור ארוך מאוד, לעתים קצר, ולעתים הוא מופיע אף בלא הסוגריים — דבר התלוי כנראה במדפיס וכיצד עשה זאת בפועל. משולבים שם גם ביאורים רבים של האדמו"ר האמצעי. ומסיים: "ויקראו לו בשם לקוטי תורה" — לחלק השני כבר לא קראו "תורה אור", אלא בשם אחר, "לקוטי תורה", אף שלמעשה הוא החלק השני של התוכנית המקורית של מאמרי אדמו"ר הזקן.
מדוע חילק הרבי את הפתגם — את חלקו הראשון בג' שבט ואת סיומו כאן — הרי זה סיפור של עניין אחד? פעמים רבות אנו מוצאים ב"היום-יום" שיום אחד הוא המשך לפתגם הקודם. אפשר לומר כמה סיבות מדוע הובא הדבר כאן.
דבר ראשון: אף ש"לקוטי תורה", דהיינו החלק השני, הוא על ספרי ויקרא, במדבר ודברים, המאמר הראשון הפותח את "לקוטי תורה" הוא על פרשת בשלח — "ראו כי ה' נתן לכם השבת" — ואילו אנו נמצאים כעת בפרשת בשלח. הרי שאת העניין של "לקוטי תורה" הכניס בפרשת בשלח, שבה הוא פותח.
ומהי הסיבה לכך? על כך עצמו אפשר לשאול: פרשת בשלח היא בספר שמות, ואילו "לקוטי תורה" הוא על ויקרא, במדבר ודברים — מדוע אפוא פותח בפרשת בשלח? הרבי התייחס פעם לשאלה זו והסביר שתי נקודות. נקודה אחת: האמירה "ראו כי ה' נתן לכם השבת", שאמרה רבנו בשם ה', נאמרה בפרשת בשלח, בשבת הראשונה שלאחר ירידת המן — לחם מן השמים — ואז אמר להם את המצוות הקשורות לשבת, שביום שישי יורדת מנה כפולה, וכל הפרטים המופיעים בעלייה השישית של פרשת בשלח. רעיון זה של לחם מן השמים הוא בבחינת "לקוטי תורה", שכן החסידות בכלל היא לחם מן השמים; ולכן פותח את "לקוטי תורה" באותה אמירה שנאמרה בשבת הראשונה שבה ירד לעולם המן, לחם מן השמים.
ונקודה נוספת: על השבת בכלל נאמר שהיא קשורה לגאולה — יש הביטוי "כל איש קדש", כפל הלשון של השבת, והכפל קשור לגאולה. וכל "לקוטי תורה" הוא שלב חדש בהפצת המעיינות, אף יותר מ"תורה אור". ואחת הסיבות שהרבי אמר פעם על שם "לקוטי תורה" היא שהוא מלקט מכל תורת החסידות; השם "לקוטי" מביא את כל יסודות תורת החסידות, ולכן הוא עניין כללי מאוד בהפצת החסידות.
נוסיף לזה גם את הדבר הידוע מאדמו"ר הזקן, שנתן קץ על שנת תק"ח. וכשעברה השנה ומשיח לא בא, שאלו את הצמח צדק מה אירע עם הקץ שהיה צריך להיות — הרי הסבא אמר שיהיה קץ, ולא אירע. ענה הצמח צדק: "מה אתה רוצה? הרי הודפס ה'לקוטי תורה'". כלומר, "לקוטי תורה" הוא שלב חזק ועוצמתי מאוד בגאולה ובביאת המשיח, שכן "יפוצו מעיינותיך חוצה" הוא שלב של ביאת המשיח. ולכן גם פתח בשבת, שהיא זמן של גאולה, יום שכולו שבת. משום כך בחר הצמח צדק לפתוח את "לקוטי תורה" במאמר זה, אף שאינו קשור לרצף פרשיות ויקרא, אלא לעניין זה עצמו.
ועוד רמז מעניין: ביום זה, יום חמישי של פרשת בשלח, מופיע בחומש רמז לעניין ה"לקוטי" — "לקטו דבר יום ביומו" — כשם ספר "לקוטי תורה". ולכן הכניס זאת הרבי ביום הזה. זהו רמז נוסף מדוע העניין קשור דווקא ליום זה של ט"ו בשבט.