פרק חמישי: (א) עיקר האמונה של בני ישראל היא באור אין סוף הסובב הקיפי העגולי. הערה: כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ עומד להקדיש את שמונת הפרקים הבאים כדי להסביר זאת בפירוט רב. (ב) האדם הוא עולם קטן, והעולם עצמו הוא עולם גדול, וכל מה שקיים בעולם הגדול קיים בתוך העולם הקטן. וזהו (- קהלת ג' י"א), "וגם את העולם נתן בלבם", כלומר שהאדם יכול לברר את כל מה שקיים בעולם.
(ג) כשם שלאדם יש נשמה שהיא כוח החיות שלו, כך גם ישנה חיות העולם --בהיותו מורכב מכל הדרגות והחלקים השונים, כמו האדם--, שהיא האור אין סוף הממלא הקווי הגבולי, שהוא החיות הפרטית של כל נברא ונברא בעולם, עם הבדל עצום בין הראש לרגליים. (ד) בעוד שלראש יש המעלה, הרום, אף על פי כן, זה ניכר דרך הרגליים (כוח העמידה). וכך גם, לרגל יש מעלה על הראש בכך שהיא יכולה להביא את הראש למקום שאליו אינו יכול להגיע בכוחות עצמו.
וכך אנו מבינים כיצד ישנה, דרך בני ישראל, ההעלאה של משה, "ויקחו אליך שמן זית זך". וזהו על דרך סוד הכתוב, "שש מאות אלף רגלי אשר אנכי בקרבו", שפירושו על דרך הסוד שדרך מה שמשה מזין את בני ישראל -ה'רגליים'- באמונה ובכוח לעבוד במסירות נפש (שלמעלה מן החכמה (השכל)) משה, שהוא בחינת החכמה, מקבל עתה את אור אין סוף הסובב הקיפי העגולי, ה"אנכי - כתר עליון", שיחדור להיות בתוך משה בפנימיות (ולא רק בהיקף), "בקרבו".