פרק שנים־עשר הקדמה זהו הפרק המסיים של המאמר. הרבי מסביר שהמשמעות הפשוטה של הפסוק "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך..." היא שמשה מצווה את בני ישראל שיקחו אליו.... ומכאן אנו מבינים שכך הוא גם בעניינים הפנימיים. משה "מצוה - מחבר" את בני ישראל באופן שהוא נותן להם כוח שיוכלו לעשות את ה"ויקחו אליך".
כך גם הוא בעניין משה של דורנו, כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, שעבודתו היא לעורר ולגלות את האמונה של עצם הנשמה שבכל אחד ואחד מישראל באופן שאחר כך יוכלו לעבוד מכוח עצמם, עד שיהיו "נר תמיד" ללא שינויים, אפילו בתוך הכוחות הגלויים שלהם. הרבי מציין אז שעל ידי זה נזכה להדליק את המנורה בבית המקדש השלישי, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.
"יב) והנה משמעות (פשוטה) של 'ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך...' היא שמשה מצוה את בני ישראל ש'יקחו אליך...'." עד עתה הרבי במאמר הפריד בין "ואתה תצוה את בני ישראל" לבין "ויקחו אליך שמן זית זך". הסברנו שמשה צריך לחבר את בני ישראל עם אור אין סוף, על ידי שהוא מזין את אמונתם המקפת של "מזלייהו חזי", שהאמונה תהיה של "גילוי עצם הנשמה", ועל ידי זה אמונתם תופנם.
מאמר זה שבפסוק מדבר על מה שמשה עושה עבור ישראל. אחר כך בא ה"ויקחו אליך..." שהוא עבודתם של ישראל, שהם מתאימים את הכוחות הגלויים שלהם עם עצם הנשמה, ושעל ידי זה, הם, "ויקחו אליך..." שבני ישראל מביאים יתרון ותוספת אל משה. עתה הרבי אומר שבמשמעות הפשוטה של הפסוק, שני המאמרים הם אחד. משה מצווה את בני ישראל שיביאו אליו שמן זית זך. אם כן, גם זה חייב להתקיים בתוך המשמעות הפנימית הפנימית של הפסוק.
פירוש הדבר שהפסוק אומר לנו שזה שמשה מצוה - מחבר את בני ישראל הוא באופן שהוא מצוה - נותן כוח לבני ישראל שאחר כך יוכלו לעשות את עבודתם של "ויקחו אליך": "ומזה מובן שכן הוא גם בפנימיות (משמעות של פסוק זה), שמשה 'מצוה' ומחבר את בני ישראל באופן שהוא ממשיך להם נתינת כוח גם על ה'ויקחו אליך'.
" הרבי פונה עתה אל משה של דורנו, שהרבי מתכוון אליו הוא כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, ואנו הולכים אחר הרבי שלנו באופן שאנו מייחסים זאת אל הרבי: "וכן הוא גם בעניין משה של דורנו, כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, שעבודתו הייתה לעורר ולגלות את האמונה מעצם הנשמה שבכל אחד ואחד מישראל, שיהיה זה באופן שאחר כך יעשו את עבודתם מכוח עצמם, עד שתהיה 'נר תמיד', שאין בה שינויים, גם מצד הכוחות הגלויים.
" הנקודה כאן שהרבי מדגיש היא שהרבי נותן כוח, על ידי שהוא מגלה את האמונה של "עצם הנשמה" שאחר כך יש לנו הכוח לעשות את עבודתנו מכוח עצמנו. ושעבודה זו תהיה עד שאפילו הכוחות הגלויים שלנו, השכל שלנו, המדות, המחשבות, הדיבור והמעשים יהיו באופן של "נר תמיד" ללא שינויים. הערה: אי אפשר שלא לשמוע את הרבי מדבר אלינו על התקופה שאנו עוברים בה עכשיו, עד שהרבי יהיה שוב עמנו כ"נשמה בגוף". הבט בתמליל של מה שהרבי אמר באמירת המאמר בעל פה.
הרבי מדגיש שמשה יהיה דווקא "נשמה בגוף כאן למטה". מי ייתן שיהיה לנו זאת בקרוב ממש.
הרבי בפסקה המסיימת של המאמר מקשר את כל זה עם זכייתנו לגאולה השלימה והאמיתית, על ידי משיח צדקנו: "ועל ידי זה זוכים ממש בקרוב לגאולה האמיתית והשלימה, שאז יהיה גילוי אלוקות גם מלמטה. ואז יהיה הבאת השמן והדלקת המנורה ('ויקחו אליך שמן... להעלות נר תמיד'), גם בגשמיות, בבית המקדש השלישי, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, ממש בקרוב." הערות שוליים אין הערות שוליים בפרק זה.