" הבחינה הראשונה היא: "כאשר בני ישראל נמצאים במצב של 'נדכה' מזה שישנן גזירות נגד קיום התורה והמצוות (כפי שהיה בזמן (כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ) אמירת המאמר (עם גזירות משטרו של סטלין נגד ילדים הלומדים תורה, ועוד)), ועל ידי זה מגיעים ל'מאור' על ידי מסירות הנפש שלהם.
" ואז ישנה הבחינה השנייה: "ועניין נוסף ב'נדכה למאור' הוא כאשר בני ישראל נמצאים במצב של הרחבה, הרחבה גשמית וגם הרחבה רוחנית, אך הם נמצאים בגלות41 [וכפי שהיה המצב שהיו בו לאחר נס פורים, אשר, 'ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר42', בפירושו הפשוט (הגשמי) וגם ברוחניות43 [ויתירה מזו ' שגם בית המן ניתן לאסתר44, שהיה גם מעלת ה'אתהפכא'], אלא ש'עדיין עבדי אחשורוש אנן'45], (ומזה) הם (בני ישראל) שבורים ונדכאים ('נדכה') מזה שהם בגלות.
" ומזה ה'נדכה' שבני ישראל נמצאים בו מהיותם בגלות, הם מגיעים ל'מאור'." (i) לאחר מכן הרבי מציין בהדגשה שנוסף על היותם משוחררים מהגזירה, היה גם ה" בית המן ניתן לאסתר, שהיה גם מעלת ה'אתהפכא'". חסידות מבארת שישנן שתי בחינות בשליחות בני ישראל בעולם הזה: (a) "אתכפיא - הכנעה", שהיא להכניע את הסטרא אחרא לקדושה, כלומר שהסטרא אחרא עדיין קיימת כרע, אלא שהיא מוכנעת לקדושה, ואין לה שום דיבור בעניינים כלל.
(b) "אתהפכא - התהפכות", שהיא ההתהפכות של הסטרא אחרא לקדושה, כלומר שהסטרא אחרא עצמה, ההתגלות של ה"אני", והדחף אל ה"תענוג", הם עתה כולם עניין של קדושה. האחרונה היא מצב נעלה הרבה יותר (אף שישנה מעלה בעבודה הנפלאה של אתכפיא). (ii) הרבי מצטט את המאמר "עדיין עבדי אחשורוש אנן". לפי אופן אחד של מניין הגלויות, אחשורוש הוא הגלות הרביעית, מארבע הגלויות שבני ישראל צריכים לעבור. וכך, "עדיין עבדי אחשורוש אנן" עד שמשיח יבוא.
הפירוש הפשוט בגמרא הוא בדבר מדוע איננו אומרים את תפילת ההלל בפורים: "אמר רבא (טעם מדוע אין אומרים הלל בפורים): בשלמא (שאומרים הלל) התם (בזכרון יציאת מצרים, שכן לאחר הישועה שם, יכלו לומר את הפסוק בהלל (-תהלים קי"ג:א'):) 'הללו עבדי ה'' (לאחר שעבדותם לפרעה הסתיימה עם ישועתם, היו באמת עבדי ה') ולא עבדי פרעה.
אך (האם ניתן לומר) הכא (לאחר הישועה המוגבלת שמנציחים בפורים) 'הללו עבדי ה'', (שהיה מורה שלאחר הישועה היו בני ישראל רק עבדי ה') ולא עבדי אחשורוש? (לא, אף לאחר נס פורים,) עדיין עבדי אחשורוש אנן (שכן היהודים נותרו בגלות תחת שלטון פרס, וכתוצאה מכך הישועה, שהיתה בלתי שלמה, לא זכתה לחיוב לומר הלל.)
" עתה מתחיל הרבי לבאר את הבחינה השנייה: " והעניין הוא, שזה שבני ישראל שבורים מזה שהם בגלות (אף כאשר יש להם שפע גשמי ורוחני), הוא מפני שהרצון האמיתי של כל אחד ואחד מישראל הוא שתהיה גילוי אלוקות, עד שזה (גילוי האלוקות) נוגע לעצם מציאותו, ולכן, זה שבזמן הגלות אין גילוי האלוקות מאיר כפי שהיה בזמן בית המקדש [ובפרט כאשר מתבוננים בזה שאמרו חז"ל46, 'כל שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו]," "הרי מזה הוא נזדעזע לגמרי, 'נדכה'.
" זהו פירוש הבחינה השנייה של "נדכה למאור", שהיותו "נדכה" מזה שאין "גילוי אלוקות" נוגע בו עד ל"מאור - עצם הנשמה" שלו.
עתה מדבר הרבי אף על אלה שאצלם ישנו "גילוי אלוקות", עד כפי שהיה בבית המקדש, ואף על פי כן, אין גילוי עצמות ה': "ואף כאשר האדם נמצא בדרגה נעלית ביותר שאצלו מאיר גילוי האלוקות בדוגמת הגילוי שהיה בזמן בית המקדש47, אף על פי כן, מזה שבעולם בכללותו אין מאיר הגילוי, מוכח, שגם הגילוי שיש לו הוא מוגבל.
" בהערה ארבעים ושבע מצטט הרבי מאמר שאצל רבי שמעון בר יוחאי לא היה חורבן בית המקדש, כלומר שאף בגלות, כאשר היה צריך להתחבא במערה על נפשו, אף על פי כן, בכל מקום שהיה, היה שם גילוי אלוקות כפי שהיה בזמן בית המקדש. הערה: הרבי סיפר פעם את הסיפור שפעם אמרו לרבי מנחם מענדל הורודוקר (הידוע גם כוויטבסקער) שמשיח בא, הלך רבי מנחם מענדל הורודוקר אל החלון להריח את האוויר, ואמר, "לא, משיח עדיין לא הגיע".
הרבי מבאר שרבי מנחם מענדל הורודוקר היה צריך לגשת אל החלון להריח את האוויר שבחוץ, מפני שבחדרו היה שם אווירו של משיח.
עתה מבאר הרבי מדוע עלינו לומר שאף שאצל אדם זה כבר ישנו גילוי אלוקות כפי שהיה בבית המקדש, ובכל זאת בהכרח שהוא מוגבל: "כי כאשר ישנו גילוי אור אין סוף, שהוא בלי גבול, הגילוי הוא בכל מקום, וכאשר ישנו מקום אחד (אפילו 'זווית נדחת') שבו אין מאיר גילוי האלוקות, זה מפני שהגילוי (גם במקום שבו יש ההארה) הוא גילוי מוגבל.
[וזהו מה שמובא במאמר של אדמו"ר הזקן48 שכתוב בתיקונים49 שאילו היה אפילו צדיק אחד ש'חזר בתשובה שלמה (תשובה; חזרה אל ה'), אזי בדורו היה משיח בא', (והטעם הוא) כי על ידי תשובה שלמה נמשך גילוי אור אין סוף, בלי גבול, וגילוי זה (משנמשך) הוא בכל מקום].
" כל מציאותן של סוגי הקדושה (כפי שבמשנה המדברת על עשר דרגות של קדושה בארץ ישראל), יכולה להתקיים רק בתוך האור הקו הסופי הממלא, שבו יש הגדרה וצורה, עם הבדל בין מעלה למטה. אולם, אם ישנה הארת האור הסובב העיגולי האין סופי, שבו הכל אין וכאין בשווה, ואין הגדרה, צורה, מעלה, או מטה, אזי ברגע שישנו גילוי זה בכל מקום הוא בכל מקום, כי לגבי האור הסובב העיגולי האין סופי אין הבדל בין כאן כלשהו לשם כלשהו.