חכמינו ז"ל מלמדים שמרדכי אסף אלפי ילדים ללמוד תורה, שאמרו "אנו עם מרדכי בין למיתה בין לחיים". כאשר הגמרא מציינת שלא היתה אצל אף אחד 'מחשבה חיצונית (זרה)' של כפירה באמונה בה' במשך כל השנה, למרות שאילו היו עושים כן היו נפטרים מגזירת המן (כפי שהוסבר לעיל מתורת אדמו"ר הזקן), האם לא כלל זה גם נשים? ואף על פי כן, הרבי אכן מוסיף את המילה "אנשי דורו", שדבר זה היה שולל את הערתו הקודמת של המחבר.
הסבר פשוט יהיה ש"כל אנשי דורו" ניתן לתרגם כ"כל בני דורו". אולם, ישנן השאלות ששאלנו על כך, שמשה לימד את ה"אנשים", כפי שמצאנו ברש"י בנוגע לאבל על פטירת משה, שבו יש הבחנה של "זכרים".
הרבי מסיים כעת בחידוש מרתק בנוגע לכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ: "ויש לומר, שעל ידי זה ש(כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ) הביא במאמר את הכתוב במדרש ש'מרדכי בדורו כמשה בדורו', על ידי זה האומר זאת פסק דין על עצמו41, שהוא 'רעיא מהימנא' (בגלוי) של כל אנשי דורו.
" הרבי הסביר שאמירת המדרש "מרדכי בדורו כמשה בדורו" מצביעה מתוך כל המשה שבכל דור, שכן הוא במיוחד בנוגע למרדכי, שדווקא משה ומרדכי היו בגלוי הרעיא מהימנא של כל ישראל. זהו פירוש מדרש זה, כפי שכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מביא תורת מדרש זו במאמרו. אם כן, כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ פוסק דין שמרדכי היה "רעיא מהימנא" בגלוי של כל ישראל.
ובעשותו כן, בתמורה, פסק כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ דין על עצמו שגם הוא "רעיא מהימנא" בגלוי של כל ישראל. כדי להבין כיצד זה פועל, ראה הערה 40. הערה: לכאורה, עלינו להבין את מה שהרבי אומר כאן: הרבי אומר שזהו מה שהמדרש מתכוון, שמרדכי (כמו משה) היה בגלוי "רעיא מהימנא" לכל ישראל. כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ רק מצטט את המדרש במאמר. אם כן, מה מתכוון הרבי בכך שעל ידי ציטוט המדרש, כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ הוא זה שפוסק דין כזה על מרדכי?!
אולי נוכל להסביר זאת בהתאם לכלל שאין פוסקים דין מתוך תורת דרש של המדרש. לכן, דווקא כאשר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מביא בכוונה את התורה במאמר, אז זה הופך לדין פסוק על מרדכי. הבה נציין גם שיש תורה מפורשת של חכמינו ז"ל האומרת שיש "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא - התפשטות משה בכל דור ודור".
ובכל זאת, כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, כאשר הוא מתמקד במרדכי, מביא בכוונה תורת מדרש זו המייחדת את מרדכי בהיותו בגלוי "רעיא מהימנא" לכל ישראל, לא כתורת דרש, אלא כ"פשט - משמעות פשוטה" של עובדה, ולכן, תורה זו הפכה כעת לפסק. אולם, כל זה אינו אלא אולי להבנת מה שהרבי אומר. הערה: חכמינו ז"ל אומרים בנוגע לתורת רבו של אדם, "ואנו בתרייהו - ואנו אחריו". פירוש הדבר גם שאנו הולכים אחר תורת רבנו. זה משמש גם כאמירה שאנו מיישמים את תורת הרבי על עצמו.
במיוחד במקרה זה שבו הרבי מעורר את תהליך ה"דין וחשבון" של כאשר אדם פוסק דין על אחר, הוא בתמורה פסק דין על עצמו. אם כן, ברור שהרבי פסק דין זה על עצמו שהוא "רעיא מהימנא בגלוי לכל ישראל". נא לשים לב שבנוגע לרבי זה למעשה "בגלוי", פשוט בשל הטכנולוגיה הזמינה, זו של ההתוועדויות שהוקרנו בשידור חי בלוויין, והסיפורים שאנו יודעים שהתרחשו מכך.
כך גם בנוגע להתקדמות אמצעי הנסיעה, שבהם במהלך השנים מאות אלפי אנשים תרתי משמע מכל שדרות החיים באו אל הרבי לשמוע את תורתו ולבקש את עצתו. פשוט קחו כל סרטון של "חלוקת הדולרים ביום ראשון" וצפו כיצד אנשים מכל זרמי היהדות באים לקבל ברכה והדרכה מהרבי. כל זה בנוסף ל-2.5 שקי הדואר שהרבי קיבל בכל יום. אם כן, כשמדובר ברבי, היותו בגלוי "רעיא מהימנא" של כל ישראל הוא כן לכל מי שפשוט מסתכל. כיום, זה נמשך.
כדי לראות זאת בגלוי צריך פשוט לבקר באוהל של הרבי ופשוט לראות כיצד אנשים מכל זרמי ישראל, ואפילו להבדיל מכל הגזעים בין הגויים, באים להתפלל לה', ולהניח פתקים על מקום מנוחתו של הרבי, מבקשים ברכות והדרכה. אחר כך ישנם אלפי הסיפורים שאנו שומעים כיצד "הרבי מוצא דרך" להביא לפרט את תשובתו לבקשותיו ולשאלותיו.
בזה מסתיים פרק שבעה. הערות שוליים 38. פרק שלישי. 39. ראה ויקרא רבה, פרשה ט':א'. 40.
כפי ההסבר ללשון המשנה (פרקי אבות, ריש פרק שלישי) "דין (וחשבון)" ((תחילה) 'דין' ואחר כך "חשבון") - בהתאם לדברי המשנה (שם, משנה ט"ז) ש"ונפרעין מן האדם, 'מדעתו' ו'שלא מדעתו'", שאחר שהאדם פוסק "מדעתו" את "דינו" על חברו, הוא (למעשה) פסק "דין" על עצמו "שלא מדעתו", שכן על ידי "דין" זה (שלו על השני) עושים את ה"חשבון" בנוגע למצבו שלו (ראה לקוטי שיחות, חלק ו', עמוד 283.
ושם מבואר).