אות ב' — תצוה: לחבר

פרק שני — הקדמה בפרק זה הרבי נותן לנו את שלד התשובה לחלק מהשאלות: (א) המילה תצוה פירושה 'תצווה'. אולם ישנה תורה המקשרת את שורש המילה 'צוו' (תצוה) לשורש 'צוותא', שפירושו לחבר. וכך, הביטוי הפותח של הפסוק נקרא כעת, "ואתה (משה) תחבר את בני ישראל (עם אור אין סוף)". (ב) כאשר משה עושה זאת, אזי בא הביטוי השני של הפסוק, "ויקחו אליך שמן זית זך...". כלומר, בני ישראל מביאים כעת תוספת, עלייה, בתוך משה.

הערה: הרבי יסביר בהמשך המאמר שמשמעות הדבר היא שתחילה משה מזין את האמונה של בני ישראל שתהיה מעצם הנשמה. אחר כך בני ישראל עובדים עם זה, ומיישרים את כוחותיהם הגלויים (שכל, מידות, מחשבה, דיבור ומעשה) עם עצם הנשמה. זה, בתורו, מביא למשה עלייה בגילוי עצם הנשמה שלו עצמו, שיהיה מהדרגה הגבוהה יותר של עצם הנשמה, מה שמאפשר שאותו דבר שהוא כשלעצמו רק בבחינת מקיף אצל משה, ייעשה כעת מופנם אצל משה.

כי עצם הנשמה הגבוה הזה אינו מוגדר על ידי פשיטות שחייבת לשלול 'צורה'. הנקודה היא שזה שמשה מחבר את בני ישראל עם אור אין סוף, נותן כוח לבני ישראל לעשות עבודה, שבתמורה נותנת למשה. --הרבי הולך אף גבוה מזה, כפי שנראה בהמשך. (ג) בסוגריים הרבי מסביר מתוך פירוש אחר על פסוק אחר (במדבר י"א, כ"א) כיצד ייתכן שבני ישראל יכולים להביא עלייה למשה. "שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו".

על דרך הסוד, הפסוק מתייחס לבני ישראל כרגליו של משה. וכך, הפסוק אומר על דרך הסוד שהרגליים מביאות עלייה למשה. העלייה חבויה במילים "בקרבו אנכי". "אנכי" מתייחס לכתר עליון, שהוא למעלה מהראש, והוא מקיף את הראש. אולם רגליו של משה פועלות שה'כתר עליון - אנכי' המקיף ייעשה נעכל ומופנם בתוך משה - "בקרבם", בתוך הכוחות הגלויים של משה.

(ד) הרבי מסיים בביאור שזוהי משמעות הפסוק, שבני ישראל, לאחר שמשה מחבר אותם עם אור אין סוף, הם בתורם מביאים עלייה למשה, כפי שהסברנו ב(ב). "2) וכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מסביר (במאמרו הידוע, דיבור המתחיל וקבל היהודים5, שנאמר בפורים קטן, תרפ"ז6) ש'צוו' (תצוה) הוא (מלשון) צוותא וחיבור7." הערה: הרבי מכנה את המאמר של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ "ידוע". חסיד שחי ברוסיה, שעבד בקבוצת המחתרת של חב"ד לשמירת ישיבות, לימוד תורה, אוכל כשר, מקווה וכו',

בחיים בתקופת סטלין, סיפר לי שהוא והאחרים ידעו בעל פה מילה במילה כל מילה מהתוועדות פורים קטן זו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ. מאמר זה, יחד עם השיחות, של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, היו עצם חייהם בימים אפלים אלה. המילה תצוה בפסוק פירושה "תצווה". אולם ישנה תורה המקשרת את המילה לשורש אחר. זה של המילה צוותא, שפירושה חיבור, "צוותא וחיבור". עם הגדרה זו, לביטוי הראשון של הפסוק יש משמעות שונה לחלוטין.

כעת הוא אומר, "ואתה (משה) תחבר את בני ישראל": "וזהו פירוש 'ואתה תצוה את בני ישראל', שמשה יחבר ויקשר את בני ישראל עם אור אין סוף8." "ועל ידי זה שמשה מפרנס את ישראל (שהוא מחבר אותם עם אור אין סוף), על ידי זה נעשה יתרון ותוספת בתוך משה.

" הרבי יסטה כעת בסוגריים כדי להסביר את הרעיון של ישראל המביאים יתרון ותוספת למשה, ולאחר מכן הרבי יסביר שזוהי משמעות הפסוק שעל ידי "ואתה תחבר את בני ישראל (אל אור אין סוף)" אזי יהיה "ויקחו אליך שמן זית זך...". "[כי משה וישראל הם בבחינת 'ראש' ו'רגל', כמו שנאמר9, 'שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו', שכל ישראל הם ה'רגליים' של משה, ומשה הוא ה'ראש' שלהם.

וכשם שאצל האדם הרגליים מוליכות את הראש למקום שהראש בכוחות עצמו אינו יכול להגיע לשם, כך גם הוא אצל משה וישראל, שעל ידי ישראל (הרגליים של משה) מתווסף יתרון אצל משה. כי זהו מה שנאמר, 'שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו' (כלומר) שעל ידי 'רגלי העם' נמשך ה'אנכי' ב'קרבו' של משה11]." הפסוק "שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו" פירושו בפשטות שמשה אומר שהוא עומד בקרב 600,000 איש (מספר זה הוא רק המפקד של גילאי 20-60).

בפירוש הפשוט, "אשר אנכי בקרבו" שבפסוק מתייחס למשה, כשהוא מבטא את עצמו לה', בתגובה ל"ואל העם תאמר... בשר ואכלו... חודש ימים". החסידות נותנת עומק סודי רב לפסוק זה: (א) כל מה שה' נותן לישראל צריך לבוא דרך משה, הראש. וכך, תגובתו של משה אינה על "איך ה' יספק בשר במדבר לאומה של 600,000", אלא היא על משה, שהוא המנהיג הרוחני, הזועק לה', "וכעת אתה רוצה שאני אהיה זה שדרכו יסופק בשר לעם?!

" (ב) השאלה אינה רק על אספקת בשר גשמי, אלא בעצם, אפילו עבור משה, הראש, לספק רוחניות לישראל, הרגליים, זו ירידה עצומה עבור משה. וכך, בפסוק זה חבויה גם התשובה למשה: על ידי שמשה משרת את ה-600,000 'רגליים', ה'רגליים' אז מביאות ומוסיפות יתרון נוסף למשה, שהבחינה של 'אנכי' שהיא ה'כתר עליון' של ה', שמעצם הגדרתה (כתר) שוכנת למעלה, ורק מקיפה את ה'ראש', נעשית כעת נעכלת ומופנמת 'בקרבו' של משה.

ועם הבנה זו, הרבי חוזר לאופן שבו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מסביר את הפסוק, ומתרץ חלק מהשאלות על הפסוק שלנו: "וזהו 'ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית...' שעל ידי זה שמשה 'יצוה' ומחבר את בני ישראל עם אור אין סוף, על ידי זה בני ישראל מביאים שמן זית למשה ('ויקחו אליך'), שמתווסף אור נוסף בתוך משה.

" הרבי מסיים פרק זה בהגדרת מהלך הפסוק: זה על ידי "ואתה תצוה את בני ישראל" ש"ויקחו אליך שמן זית". בזה נענו חלק מהשאלות: (א) ה' אומר למשה שזה משה ("ואתה...") אשר צריך 'לצוות - לחבר' את בני ישראל עם אור אין סוף. (ב) בני ישראל לוקחים אל משה (ולא אל אהרן) את העלייה של "שמן זית", בתמורה לכך שמשה נתן לבני ישראל את ה'תצוה - חיבור' עם אור אין סוף. הערות שוליים 5.

על היחס בין הפירוש על (הפסוק) "ואתה תצוה..." ועל (הפסוק) "וקבל היהודים..." - ראה בהמשך בפרק תשיעי ואילך. מאמר זה בנוי על ביאור הפסוק "ואתה תצוה..." בפרשתנו. המסע לשם הוא דרך הביאור על הפסוק "וקבל היהודים..." במגילת אסתר. בהמשך, המאמר יקשר בין שני פסוקים אלה. תחילה הקשר יהיה דרך מילות הפסוק "כתית למאור".

אחר כך הרבי יעמיק ויגביה, בקשירתו עם הדרגות השונות של "ואתה 'תחבר'... ויקחו אליך", עם העובדה ש(א) הפסוק "וקבל היהודים..." מדבר על תקופת "זמן הגזירה", בעוד ש(ב) הוא כתוב בפרק תשיעי של מגילת אסתר, שהוא לאחר שהנס כבר קרה. 6. נדפס ב"התמים", חוברת ז', (עמוד) לה, ג [(במהדורה החדשה, עמוד) שלו, ג]. ספר המאמרים תרפ"ו, עמוד קי ואילך. תשי"א, עמוד קפ ואילך. -ראה שם פרק רביעי. 7.

כן הוא ("צוו (תצוה) הוא צוותא וחיבור") גם בתורה אור, פרשתנו, (עמוד) פב, א (על הפסוק, 'ואתה תצוה'). ובכמה מקומות. וראה מה שהובא בתורת מנחם, ספר המאמרים אדר, עמוד נט, הערה 55. 8. כן הוא בסוף (המאמר) דיבור המתחיל ואתה תצוה תרע"ט (ספר המאמרים תרע"ט, עמוד רנו). ובכמה מקומות. וב(מאמר) בדיבור המתחיל זה (של) תרפ"ז, פרק רביעי בתחילתו (וכן (ב)סוף פרק ט"ו) (נאמר) "לחבר את בני ישראל" ואינו מוסיף "עם אור אין סוף".

ואפשר לומר, שבאותו מאמר הוא מבאר שמשה חיבר את בני ישראל (בתוך) עצמם, כפי שהוא (מבואר במאמר זה של הרבי) בפרק אחד עשר. הרבי מתמודד עם עניין טכני: הפסוק נקרא, "ואתה 'תצוה - תחבר' את בני ישראל, ויקחו אליך...". הפסוק אינו נקרא כאילו ה' אומר למשה לחבר את בני ישראל למשהו, אלא שמשה צריך לחבר, לאחד, את בני ישראל עצמם. הרבי עצמו יתמודד עם זה בהמשך בפרק אחד עשר.

אולם, כאן, בפרק שני, הרבי מסביר זאת כך שמשה צריך לחבר את בני ישראל עם "אור אין סוף". וכך, תחילה הרבי מציין מקורות לפירוש זה של הפסוק. אחר כך הרבי מציין שבמאמר של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נאמר רק, "לחבר את בני ישראל" ואינו מוסיף את המילים, "עם אור אין סוף". וכך, הרבי מסביר שבאותו מאמר, כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מבאר את הפסוק בעניין שמשה צריך להביא אחדות בתוך בני ישראל עצמם (--כפי שהרבי מסביר זאת כך גם בהמשך בפרק אחד עשר). 9.

(פרשת) בהעלותך (בספר במדבר), י"א, כ"א. 10. על כל זה ראה (המאמר) דיבור המתחיל הנזכר לעיל (ואתה תצוה), תרפ"ו, פרק חמישי.