מבוא למאמר זה מאמר זה נאמר בפורמט החדש שרק הרבי שלנו אמר בו חלק ממאמריו: מאמר כעין שיחה - מאמר בדומה לשיחה. הטעמים שנתן הרבי לסגנון חדש זה של מאמרים הם (א) "יהיה קל יותר עבורי ועבורכם", ו-(ב) "בדרך זו אני יכול 'להבריח' עוד מאמר". במאמר היו שרים ניגון הכנה מסוים, הרבי היה קושר את ידו במטפחת, כפי שעשו קודמיו בעת אמירת מאמר, כל החסידים היו עומדים, הרבי היה עוצם את עיניו, והרבי היה מדבר בסגנון ניגוני מיוחד.
במאמר כעין שיחה - מאמר בדומה לשיחה, לא היה ניגון הכנה, החסידים לא היו עומדים (יש חסידים שברגע שהבינו שזהו מאמר כעין שיחה - מאמר בדומה לשיחה היו קמים לעמוד), עיניו הקדושות של הרבי היו פקוחות, ועל פי רוב, המאמר נאמר לא בסגנון הניגוני המיוחד של מאמר. אולם, הרבי כן קשר את ידו במטפחתו. פשוט לומר, ה"קל יותר עבורכם" שעליו דיבר הרבי היה שהחסידים לא נצרכו לעמוד.
מה שפירושו "קל יותר עבורי", אני יכול רק לשתף את מה שראיתי בעיני, שבמאמר רגיל היתה עוצמה באמירת המאמר של הרבי, קצב מהיר הרבה יותר בדיבורו של הרבי, ועוצמה בנשימתו של הרבי. עמוק מזה, נבצר ממני לדעת למה התכוון הרבי ב"וקל יותר עבורי". בנוגע ל"'להבריח' עוד מאמר", היה ברור לאורך כל הדורות שהיתה סכנה ומסירות נפש בכל פעם שהרבי היה מביא לנו מאמר, בהוראה מלמעלה.
לאדמו"ר הזקן נאמר על ידי רבותיו, הבעל שם טוב והמגיד ממעזריטש, כיצד היה עליו קטרוג בשמים על גילוי התניא. אדמו"ר הזקן ישב בבית האסורים של הצאר עד שהקטרוג בשמים נסתיים. ימי המאסר של אדמו"ר הזקן היו 53 יום, בהתאמה ל-53 הפרקים שמהם מורכב התניא. אדמו"ר הזקן נקרא להגן על חיי רבו, המגיד ממעזריטש, על לימוד החסידות של המגיד. אדמו"ר הזקן עשה זאת במשל של בן מלך שנצרך לעכל את המינרלים של האבן המרכזית בכתר אביו כדי להציל את חיי בן המלך.
בשמים קיבלו את הגנת אדמו"ר הזקן שהחסידות, האבן המרכזית בכתרו של הקב"ה, היתה נצרכת כאן למטה כדי להציל את החיים הרוחניים של היהודים בזמנים הקשים והחשוכים הללו של הגלות. אלו הם מן הסיפורים שסופרו לנו על ידי רבותינו נשיאינו לאורך הדורות. על יסוד זה, נוכל להבין את דברי הרבי "'להבריח' עוד מאמר", בכך שהרבי מסכן את חייו ומביא לנו מעבר לכמות המוקצבת בלבד של מאמרים שבית דין של מעלה מקצה שיובאו לנו כאן למטה.
לאיש לא היתה שום דרך לדעת שבאופן ה'שגרתי' הזה של "'להבריח' עוד מאמר" הרבי אומר את מה שיהפוך אחר כך ל"מאמר ההילולא" של הרבי, שאותו החסידים ילמדו ויאמרו בכל "יום ההילולא - יום השנה ליום ההסתלקות" של הרבי. זאת על יסוד הוראה שנתן הרבי עבור "יום ההילולא - יום השנה ליום ההסתלקות" הראשון של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בשנת תנש"א. כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, בשל מצב בריאותו, לא היה אומר מאמרים בעל פה.
אלא, הוא היה מכוון את הרבי במאמרים שאמר בעבר, כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ היה מעבד אותם, והרבי היה מוסיף מקורות לפסוקים ולמאמרי חז"ל שהובאו. הרבי היה אז מכין אותם לדפוס, וכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ היה קובע להם תאריך מתי יש להוציאם. התאריך הלועזי של יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ (עשירי בשבט) היה גם יום היארצייט - יום השנה ליום ההסתלקות של סבתו, הרבנית הצדקנית רבקה, וכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ הוציא סדרה של ארבעה מאמרים, והראשון היה אמור לצאת עבור תאריך זה, שבו באותה שנה הוא עצמו השיב את נשמתו הקדושה לשמים.
הרבי קרא לסדרה זו "המשך ההילולא" של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ - סדרת ההסתלקות שלו. בשנה שלאחר מכן, עבור "יום ההילולא - יום השנה ליום ההסתלקות" הראשון של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, הורה הרבי כיצד לאחר כל אחת משלוש התפילות של היום, יש לומר בציבור קטעים מן המאמר. הרבי, בשנים המאוחרות, לא היה אומר את מאמריו בעל פה.
אלא, החסידים היו עובדים על מאמר של הרבי שנאמר בעבר, כותבים את המאמר עם המקורות, ועם רצף ברור, והרבי היה עורך, מתקן, מוחק, ומוסיף על מה שכתבו, וזה היה הולך הלוך ושוב אל הרבי, עד שהרבי היה מרוצה, ומתיר לקרוא לו "מוגה" על ידי הרבי. בשנים המאוחרות, המאמר המוגה היה נושא דף שער, הקורא לו קונטרס - חוברת של החג המסוים שעבורו הוא הוצא.
במקרה שלנו, המאמר שהחסידים בחרו לעבד ולשלוח לרבי כדי שהרבי יגיהו היה מאמר זה בדומה לשיחה שהרבי אמר בשבת פרשת תצוה, תשמ"א. המאמר, לאחר שהוגה על ידי הרבי, נשא את דף השער "קונטרס פורים קטן, תשנ"ב". זה היה המאמר האחרון שהרבי הגיה ואחר כך חילק אישית לכל חסיד וחסיד, אחד לאחד, בעברם לפני הרבי. כל זה התרחש רק שבועות ספורים לפני האירוע המוחי של הרבי. וכך, החסידים הבינו שמאמר זה הוא מאמר ההילולא של הרבי.
כפי שאנו לומדים במהלך המאמר, אנו יכולים לראות בבירור את הרבי נותן לנו הדרכה, כוח, והוראה עבור הזמן המר והחשוך, עד שהרבי יהיה שוב עמנו בגשמיות, עם ביאת משיח צדקנו ותחיית "שוכני עפר", תיכף ומיד ממש בימינו.
אם ירשה לי, ברצוני להצביע כיצד: (א) הרבי הלך בדרכו של קודמו, כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, בכך שמאמר ההילולא שלו היה מאמר שנאמר בעל פה בעבר, ואז עובד מחדש והוגה לדפוס בזמן שהיה אמור להתפרסם לציבור, ו-(ב) שמאמר זה, אף באמירתו המקורית בעל פה, היה מן החידוש של הרבי, ב"'להבריח' עוד מאמר".
מאמרו של הרבי בנוי על מאמר של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, שהיה מאמר ייחודי ביותר. כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ אמר באותה התוועדות שהוא יודע שאנשי המפלגה היהודית של הנ.ק.וו.ד. (שנודעה אחר כך כק.ג.ב.), היבסקצייה, נכחו, ומסוכן עבורו לדבר, ואף על פי כן, הוא ידבר בגלוי. מה שהרבי אמר בהתוועדות זו הוביל לכך שהם נקמו במאסרו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ כעבור חודשיים, תחילה דנו אותו למוות, שהומר לשליחתו לגלות, שהומרה לכך שכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ישוחרר, אך שיצטרך לעזוב את ברית המועצות.
המאמר שכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ אמר באותה התוועדות עסק כולו במסירות הנפש שמרדכי הוציא מכל יהודי ויהודי בזמנים החשוכים של גזירת המוות של המן על כל עם ישראל. כדי להבין את מאמרו של הרבי, נצטרך תחילה להבין את מבנה מאמרו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, שכן הרבי בונה הרבה על סדר המושגים שכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מבאר במאמרו. ראשית כל, מאמרו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מיוסד על פסוק ממגילת פורים, ואז מתקשר לפרשת השבוע תצוה.
מאמרו של הרבי נפתח בפסוק מפרשת תצוה, ואז מתקשר עם הפסוק ממגילת פורים. אינני עומד לבאר את המושגים כעת, שכן נעשה זאת באריכות, פרק אחר פרק כאשר נלמד את מאמרו של הרבי.