בחלק הקודם עמדנו על משל הפסולת, המבאר כיצד ייתכן שהעולם הזה כולו מלא בקליפות ובסטרא אחרא, ואף על פי כן הכול חלק מתוכניתו של הבורא. בחלק זה נעיין בהגהה שהוסיף אדמו"ר הזקן בצד הדף, ונפתח בביאור שתי המדרגות שבקליפות.
ההגהה שבצד: אור אין סוף מלא כל הארץ:
בצד הדף מוסיף אדמו"ר הזקן הגהה, ותוכנה רעיון פשוט: אף שהעולם הזה מוגדר כעולם הקליפות והסטרא אחרא, אין בכך סתירה לכך שהקדוש ברוך הוא נמצא בו. ולא במרוחק בלבד, אלא בתוך העולם הזה ממש, אלא שהימצאותו כאן היא באופן של גלות.
להבנת הדברים נקדים: כבר עמדנו על מושג השתלשלות העולמות - ארבעה עולמות, אצילות, בריאה, יצירה ועשייה, ובכל עולם ועולם עשר ספירות (וכנגדן עשר הדרגות שבנפש). "השתלשלות" עניינה שלשלת, שרשרת שטבעותיה אחוזות זו בזו: אף אם יש בה ארבעים טבעות, הטבעת העליונה קשורה בסופו של דבר גם בטבעת התחתונה. לפיכך, אף שאנו מצויים בעולם הנמוך ביותר, בסופה של השרשרת, אותה חיות אלוקית עצמה נמצאת בסופה כבראשה. כל ירידה, אינה ירידה בהימצאותו יתברך, הוא נמצא בכל מקום, אלא בהרגשת הנברא בלבד. הימצאותו של הבורא כאן וכאן שווה בעוצמתה, והשאלה היא רק כמה חש בה הנברא.
ובלשון ההגהה: בתוך העולם הזה מצויות "עשר ספירות דעשייה דקדושה" (עץ חיים שער מ"ג), והכוונה לעשייה הרוחנית, שכן יש עשייה גשמית ויש עשייה רוחנית. ובתוך עשר ספירות דעשייה מתלבשות עשר ספירות דיצירה, שהוא עולם עליון יותר; ובתוכן עשר ספירות דבריאה, שהוא עולם גבוה עוד יותר; ובתוכן עשר ספירות דאצילות. נמצא שכל ארבעת העולמות כלולים יחד גם בדרגה הנמוכה ביותר, אלא שההרגשה בהם מועטת. יש להוסיף כי כל ספירה כלולה מעשר, ולעיתים החלוקה נמשכת עד אין סוף.
ומכאן מסקנת ההגהה: "ונמצא אור אין סוף ברוך הוא מלא כל הארץ הלזו התחתונה" - אותה ארץ עצמה שנקראה עולם הקליפות. אין הכוונה שגירשנו חלילה את הבורא מן העולם באומרנו שזהו עולם הקליפות; אור אין סוף מצוי גם כאן בכל התוקף, אלא שהעולם, ההעלם, אינו נותן לו ביטוי ומסתיר עליו - וזהו עניין הגלות. כיצד הוא נמצא כאן? "על ידי התלבשותו בעשר ספירות דארבעה עולמות אצילות בריאה יצירה עשייה", כמבואר בעץ חיים (שער מ"ז פרק ב') ובספר הגלגולים (פרק כ'). מכיוון שנכתבו הדברים כהגהה בצד ואין הם קו המהלך של הפרק, לא נאריך בהם כאן.
שתי מדרגות בקליפות:
לאחר שנתבררו שני הצדדים - צד הקדושה מזה וצד הסטרא אחרא מזה - פותח אדמו"ר הזקן בביאור תהליך הנמשך גם אל הפרק הבא: כשמדברים על עולם הקליפות, על הצד שאינו קדושה, אין מדובר באופן אחד ואחיד. "אלא שהקליפות נחלקות לשתי מדרגות זו למטה מזו".
משל לדבר מקליפות גשמיות: יש קליפה קשה, כקליפת האגוז, שיש לשוברה כדי להגיע אל הפרי, ואותה משליכים ואין אדם שאוכל אותה; ויש קליפה רכה, כקליפת התפוז, שאף היא מסתירה על הפרי, אך בעיבוד נכון אפשר להופכה למעדן הראוי לאכילה. נמצא שגם בשם "קליפה" יש מדרגות: יש קליפה שאין דרך לרוממה, ו"שבירתן זוהי תקנתן", ויש קליפה שאף שכעת היא מסתירה, יכולה היא עצמה להתהפך לפרי.
כך גם ברוחניות: יש מציאויות המייצגות את הקליפה הגרועה ביותר, שאין יכולת להעלותן ולהופכן לקדושה, ויש קליפות שכל אחד מאיתנו יכול ברגע אחד לרוממן אל צד הקדושה.
המדרגה התחתונה - שלוש הקליפות הטמאות:
ובלשון אדמו"ר הזקן: "המדרגה התחתונה היא שלוש קליפות הטמאות ורעות לגמרי ואין בהם טוב כלל". ולכאורה תמוה, הרי למדנו שבכל דבר, אפילו בנמוך שבנמוכים, מצויה חיות אלוקית באופן של גלות, וכיצד אפוא "אין בהם טוב כלל"? אלא פירוש הדברים הוא שהטוב מוסתר כל כך בקליפות אלו, עד תכלית ההסתר.
הדבר דומה למושג ההלכתי שלפיו "חתיכה עצמה נעשית נבילה": חתיכת בשר כשרה שנפלה לתוך סיר גדול של איסור ולא היה בה כדי להתירו, נאסר כל הסיר, ואף החתיכה הכשרה עצמה נעשית נבילה. שוב אין אומרים שיש בסיר אחוז מסוים של היתר, אלא מסתכלים עליו כולו כאיסור. כך גם בשלוש הקליפות הטמאות: אף שיש בהן חיות אלוקית, ירדה זו והצטמצמה ונסתתרה עד שהמתבונן אומר: 'אין בזה טוב כלל וכולו רע'.
קליפות אלו נקראו במרכבת יחזקאל "רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת". בפרק א' שבו נפתח ספר יחזקאל מתאר הנביא את המרכבה העליונה שהראהו הקדוש ברוך הוא, ובכלל מראותיו ראה גם את הכוחות המנגדים לקדושה וכינה אותם בשמות הללו. ואולם יחזקאל ראה את שורשן של הקליפות למעלה, ואילו אנו רואים כאן את אותם דברים שבבריאה המקבלים את חיותם דרכן.
ייצוגן של שלוש הקליפות בבריאה:
הבריאה כולה נחלקת לארבעה סוגים: דומם, צומח, חי ומדבר. הקדוש ברוך הוא ברא בעולם מלכתחילה גם כוחות של קליפה, ואין הם פרי מעשה ידי אדם אלא חלק מתוכנית הבריאה. כך נאמר על היום השישי "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד", ודרשו חז"ל: "טוב" - זה מלאך טוב, "מאוד" - זה מלאך המוות. כבר ביום השישי נברא גם הרע. אמנם, כפי שנראה בהמשך, האדם במעשיו מגדיל את כוחות הרע.
לכוחות אלו ניתן ייצוג בבריאה: יש חלקים בבריאה השייכים מעצם בריאתם לענף שלוש הקליפות הטמאות. ראוי לשים לב שאדמו"ר הזקן מביא דוגמאות משלושה סוגים בלבד - מדבר, חי וצומח - ואילו מסוג הדומם אינו מביא דוגמה, ועוד נעמוד על טעם הדבר:
מסוג המדבר: "ומהן נשפעות ונמשכות נפשות כל אומות עובדי גילולים וקיום גופם" - הן נפשם של אומות העולם והן גופם מקבלים את חיותם משלוש הקליפות הטמאות. אך נפשו של יהודי, כפי שלמדנו כבר בפרק א', מקבלת מקליפת נוגה ולא משלוש הקליפות הטמאות.
מסוג החי: "ונפשות כל בעלי חיים הטמאים ואסורים באכילה וקיום גופם" - אף בהם יש נפש וגוף, ושניהם מקבלים את חיותם משלוש הקליפות הטמאות.
מסוג הצומח: "וקיום וחיות כל מאכלות אסורות מהצומח, כמו עורלה וכלאי הכרם" - עורלה היא פירות שלוש השנים הראשונות של העץ, האסורים באכילה; וכלאי הכרם - זריעת תבואה בסמוך לגפן.
ואילו עניינים אחרים, כגון שירים, שייכים לקליפת נוגה, ובהם נעסוק בפרק ז'.
לסיכום: בהגהה שבצד למדנו כי אף שזהו עולם הקליפות, הרי אור אין סוף ברוך הוא מלא את הארץ התחתונה הזו על ידי התלבשותו בעשר הספירות שבארבעת העולמות, וכי ההסתר הוא בהרגשת הנברא ולא בהימצאותו יתברך. לאחר מכן פתחנו בחלוקת הקליפות לשתי מדרגות, ועמדנו על המדרגה התחתונה - שלוש הקליפות הטמאות ורעות לגמרי שאין בהן טוב כלל, הנקראות במרכבת יחזקאל "רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת" - ועל ייצוגן בבריאה בסוגי המדבר, החי והצומח.
בחלק הבא נעסוק במדרגה השנייה שבקליפות - קליפת נוגה - ובדרך שבה יכול האדם לרומם אותה אל צד הקדושה.