בחלק הקודם עמדנו על כך שכאשר יהודי מפנים בתודעתו את אחדות השם, הוא פועל בזה את גילוי האלוקות בעולם כפשוטו. עצם הדבר שיהודי מסתובב בעולם כשבמוחו אמונה באחדות הבורא - וכל יהודי, יהיה מי שיהיה, יש בו אמונה פנימית - פועל את הגילוי הזה בעולם ממש; בעצם צעדיו הוא מגלה אותו.
שתי סיבות לשמחה:
הרווח שלו: האדם זכה שהבורא נכנס במוחו, מתאכסן ודר עמו.
הרווח שלמעלה: האדם אוסף שמחה לבורא, שכן ה'תאווה' האלוקית היא שיהיה לו דירה בגילוי כאן בעולם הזה. כביכול האדם מסייע בידו ונותן לו את היכולת להרחיב ולממש את אותה תאווה.
בזה שהאדם מגלה את הבורא בתודעתו, הוא מביא את התודעה של הבורא בעולם הזה התחתון לעוד שלב ולעוד רגע. אין זה כיבוש של תאי מוח בלבד, אלא כיבוש של רגעים בזמן - שהרי העולם מורכב ממקום ומזמן, וכל חלק וחלק חייב להיות ממולא בגילוי הזה. וכשהאדם תורם לגילוי זה, הוא מוסיף ומקרב את מושג 'דירה בתחתונים'.
נחזור לשורות שבעמוד הקודם:
"וזה כל האדם ותכלית בריאתו ובריאת כל העולמות עליונים ותחתונים להיות לו דירה זו בתחתונים" - מהי תכליתן של כל הגלקסיות וכל העולמות, הרוחניים והגשמיים? הכל כדי שכאן בעולם הזה התחתון תהיה דירה לבורא. ובמעשה הקטן שלו, בתודעתו, מקרב האדם את התכלית הזאת.
ראוי לציין: הרבי ביקש כבר לפני שנים לשנן עם כל ילד שנים עשר פסוקים ומאמרי חז"ל, ובחר קטעים מרכזיים מאוד - "שמע ישראל", "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", "תורה ציווה לנו משה", "ואהבת לרעך כמוך". מבין שנים עשר הפסוקים, שניים נלקחו מספר התניא, ושניהם מופיעים בפרק ל"ג. הראשון שבהם הוא קטע זה - וכל ילד חב"די, מן הגיל שהוא יודע לדבר, מדקלם אותו בעל פה.
ומכאן נחזור אל המקום שהגענו אליו: "וזו היא דירתו בתחתונים" - בזה שהאדם מבין את אחדות השם ושמח בירושה שקיבל מאבותינו, הוא עושה בזה לבורא דירה בתחתונים.
"תרי"ג מצוות ניתנו לישראל":
וזהו שאמרו רבותינו ז"ל בגמרא במסכת מכות: "תרי"ג מצוות ניתנו לישראל" - שש מאות ושלוש עשרה מצוות שקיבל עם ישראל. הגמרא מציינת שמספר זה מרומז בגימטרייה של המילה "תורה": ת' - ארבע מאות, ו' - שש, ר' - מאתיים, ה' - חמש, ובסך הכל שש מאות ואחת עשרה. "תורה ציווה לנו משה" - תרי"א; ושתי הדיברות "אנוכי ה' אלוקיך" ו"לא יהיה לך", ששמענו מפי הגבורה, משלימות לתרי"ג.
המפתח אל התרי"ג:
במשך הדורות עמדו גדולי עולם וחיפשו לתת ליהודי מפתח להיכנס אל תוך תרי"ג המצוות. יש קושי לאדם להצליח לקיים את כל התרי"ג - קושי חיצוני וקושי פנימי, כפי שהזכרנו לעיל - ולפיכך נותנים לו מפתח: מתוך התרי"ג נבחרו מספר עניינים שהם עיקריים וחשובים מן השאר, ואמרו לו: התחל בהם, ואם תעמוד עליהם ותקיימם כראוי, יהיו לך שער וסיוע להגיע אל כל התרי"ג.
דוד המלך העמידן על אחת עשרה, והגמרא מפרטת את כולן: "הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו" וכו'.
בא ישעיהו והעמידן על שש.
שוב בא ישעיהו והעמידן על שתיים.
בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר: "וצדיק באמונתו יחיה".
מהו אותו דבר אחד? האמונה - ובמה? אמונה באחדות השם. ומהו "יחיה"? כפי שנראה להלן, אין זה רק המשך של חיים, אלא כמו תחיית המתים - מעבר ממצב של היפך החיים אל חיים.
ומדוע דווקא האמונה נותנת את הכל, והרי כל יהודי מאמין בכל מקרה?
הביאור מקופל בדברים שאמרנו לעיל: אם יהודי מאמין רק שהקב"ה ברא את העולם - הוא רואה עולם גדול ויפה, ומאמין שאין העולם קיים מעצמו אלא שהקב"ה מהווה ומחיה אותו בכל רגע ורגע. זו אמונה טובה מאוד, אלא שהיא נשארת ברמה הפשוטה והבסיסית, והוא לא התייחס כלל לעניין ייחודו יתברך - שכל העולם הזה הוא בעצם אין ואפס, והבורא הוא המציאות היחידה.
אדם הנשאר ברמה זו של אמונה, כשיבואו עליו קשיים בחיי העולם יאמר: מה אני יכול לעשות? העולם הזה שהקב"ה ברא שם לי רגליים ומערים עליי קשיים - ואין בכוחו להתמודד. האמונה הבסיסית אינה מסייעת לו, כלשון המקובלת, לעבור את העולם.
אך אם יאמין בייחודו יתברך - שאמנם הקב"ה ברא את העולם, אך הוא למעלה מן העולם, והעולם כולו אין ואפס לגביו - ממילא הציוויים שנתן גבוהים מן העולם ומנהלים אותו. ואם כך, ממה יתפעל מן הבעיות, הקשיים, המניעות והעיכובים? המניעות והעיכובים הם בעולם, והבורא הוא מעל הכל, וכל העולם בטל ומבוטל לגביו. משום כך דווקא אמונה זו היא שתפתח את השער להגיע אל כל התרי"ג.
וכך רואים במציאות: אדם שיש לו מניעות ועיכובים, יהיו אשר יהיו - כל עוד לא עבר אותם, נראה לו הניסיון בלתי אפשרי; אך משהתמודד והצליח ועבר אותו, הוא מביט לאחור ואומר: זו הייתה הבעיה? אין זה אלא כלום, סך הכל חוט השערה.
ובלשון אדמו"ר הזקן: "וזהו שאמרו רז"ל תרי"ג מצוות ניתנו לישראל... בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר 'וצדיק באמונתו יחיה'" - "כלומר כאילו אינה רק מצווה אחת": הבט כאילו יש לך מצווה אחת בלבד. אדם המסתכל על תרי"ג מצוות ונדמה לו הדבר קשה כל כך וארוך כל כך - יראה כאילו יש לו רק אחת, "היא האמונה לבדה". ומה ירוויח מכך? "כי על ידי האמונה לבדה יבוא לקיום כל התרי"ג מצוות".
ומה יגרום לאדם להגיע אל כל התרי"ג? "דהיינו שיהא לבו שש ושמח באמונתו בייחוד ה' בתכלית השמחה" - שיהיה שמח בכך שהוא מאמין בייחוד השם. וממה השמחה? מן היכולת להפנים ולהכניס בתודעתו את המציאות האלוקית, "כאילו לא הייתה עליו רק מצווה זו לבדה, והיא לבדה תכלית בריאתו ובריאת כל העולמות". שהרי כל העולמות נבראו כדי לאפשר בהם את גילוי האמת: כל ההעלם וההסתר נבראו כדי להסירם, וכמשחק מחבואים - הוא מתחבא כדי שיגלו אותו. נמצא שכל העולמות וההעלמות וההסתרים אינם אלא כדי לגלות אותו.
"הרי בכוח וחיות נפשו בשמחה רבה זו תתעלה נפשו למעלה מעלה על כל המונעים מקיום כל התרי"ג מצוות" - השמחה, החיות, האנרגיה ורוממות הנפש הבאות לו מכך שזכה לגלות את הסוד: יש סוד בעולם, והמסתובב בעולם אינו מבין מה מתרחש, והוא זכה לגלות אותו ולהתראות פנים אל פנים עם האמת העומדת מאחורי כל זה. נפשו מתרוממת, והוא מביט על כל מניעה ועיכוב מלמעלה למטה: מהי ההפרעה הזאת? כיצד יכול דבר גשמי וטכני להפריע לי להתחבר לאלוקות שהיא מעל הכל?
ואין זה משנה אם ההפרעות הן מבית או מחוץ. ההפרעות מבחוץ הן "מה יגידו" - מסתכלים עליי; ואפשר לומר: 'לא אכפת לי מה יגידו'. אך לעיתים ההפרעות מבפנים קשות מן ההפרעות מבחוץ, כשהאדם עצמו חושב שאין צורך בדבר ומפריע לעצמו. מכל מקום, כל הפרעה שתהיה, מבפנים או מבחוץ - אפשר לעבור את הכל, וההתחלה היא מן האמונה באחדות השם.
[ראוי להעמיד את הדברים על דיוקם: יש הטועים וסוברים שחבקוק בא לרחם על ישראל ולמחוק את המשא הגדול של תרי"ג מצוות, ולהעמידם על אחת בלבד. אין הדבר כן, וחבקוק לא היה מסכים לכך. חבקוק בא ואמר לאדם שקשה לו ואינו יודע מהיכן להתחיל: קח את המפתח האחד, ועל ידו תגיע בקלות אל כל התרי"ג. זו כוונת חז"ל ב"העמידן על אחת" - שכשיש ליהודי אמונה באחדות השם, שום דבר לא יפריע לו להתקדם, והכל מתקדם קדימה. אין כאן גריעה מן התרי"ג אלא חיזוק, וביאור העוצמה שבאמונה].
"יחיה" דייקא:
וזהו שאמר "באמונתו יחיה" - "יחיה" דייקא, שאף מילה זו מדויקת: כמו תחיית המתים, דרך משל. מה מתרחש בתחיית המתים? המת שמחיים אותו אינו ממשיך את חייו הקודמים, אלא מתחיל את הכל מחדש. כך האדם הלוקח לעצמו את האמונה: מן הרגע שיש בתודעתו אמונה נכונה, כל חייו חדשים - מה שהיה עד עתה היה בבחינת מתים, ומעתה מתחילים חיים. זהו שאומר חבקוק: אתה רוצה לחיות? פתח לעצמך את מפתח האמונה, וכך "תחיה נפשו בשמחה רבה זו".
לסיכום: בחלק זה למדנו שגילוי אחדות השם בתודעת האדם הוא עצמו עשיית דירה לבורא בתחתונים - כיבוש של מקום ושל רגעים בזמן - ומכאן שתי סיבות לשמחה: שהבורא מתאכסן ודר במוחו, ושהאדם מסייע כביכול בידו לממש את התאווה לדירה בתחתונים. עמדנו על הלשון "וזה כל האדם ותכלית בריאתו", שהוא אחד משנים עשר הפסוקים שבחר הרבי; על מהלך הגמרא במסכת מכות, מדוד המלך ועד חבקוק שהעמידן על אחת - "וצדיק באמונתו יחיה"; ועל כך שאין זו הקלה מן התרי"ג אלא מפתח אליהן, שהאמונה בייחודו יתברך - שהעולם כולו אין ואפס לגביו - מרוממת את האדם מעל כל המניעות והעיכובים, מבית ומחוץ. ולבסוף עמדנו על דיוק הלשון "יחיה" - כתחיית המתים, שחיי האדם מתחילים מחדש מכוח האמונה.
בחלק הבא נמשיך בדברי אדמו"ר הזקן בפרק ל"ג.