הגענו לפרק ל"ב בתניא. אף שאינו מן הפרקים הגדולים בכמות, הרי הוא מן הגדולים באיכות: כל כולו, מתחילתו ועד סופו, עוסק בעניין אהבת ישראל ובביאורו. הפרק נמצא בדף מ"א (עמוד 81).
פרק ל"ב במהדורות התניא:
ידוע שאדמו"ר הזקן כתב את ספר התניא במהדורה ראשונה, ולאחריה יצאה מהדורה שנייה שאף היא פרי עטו, ובה שינויים קלים. אחד ההבדלים הבולטים בין המהדורות הוא שבמהדורה הראשונה אין כלל את פרק ל"ב: לאחר פרק ל"א בא מיד פרק ל"ג, וזהו אכן המשך רצף העניינים הנידונים בפרקים כ"ט, ל' ול"א, ולא חסר דבר בהבנת העניין גם ללא פרק ל"ב באמצע.
במהדורה השנייה, שבה סידר אדמו"ר הזקן בעצמו את הפרקים, נתן את הפרטים ואת השמות וקבע מהו כל פרק, שילב את פרק ל"ב באותו דף ובאותו רצף עניינים. וכפי שנראה בלימוד, הפרק משולב היטב בהמשך הדברים, ועם זאת הוא נושא בפני עצמו. הטעם לכך: אדמו"ר הזקן ביקש להדגיש שכאן מונח ליבו של התניא כולו, ולכן מיקם אותו דווקא בפרק ל"ב שאותיותיו "לב" - הלב של הספר, וגם הלב של האדם.
הלב של התניא והלב של האדם:
כידוע, כל מצווה ומצווה מתקיימת באיבר מסוים, וכל מצווה קשורה בקשר פנימי לאותו איבר שדרכו ובאמצעותו מקיימים אותה. ישנן כמה וכמה מצוות הנקראות 'חובת הלבבות', מצוות המתקיימות באמצעות הלב: אהבת ישראל, אהבת השם ועוד. והמצווה של אהבת ישראל, שעליה נאמרה האמרה הידועה שנזכיר בפרק זה, שזוהי כל התורה כולה, קשורה בפועל ממש ללב הגשמי של האדם. במילים פשוטות: בריאות ליבו הגשמי של האדם תלויה בקיומה הנכון של מצוות "ואהבת לרעך כמוך".
הלב של פנימיות התורה:
התורה נחלקת לחלק הנגלה ולחלק הפנימי, ופרק זה הוא ליבה של פנימיות התורה. עניינו של הפרק הוא אהבת ישראל, שלא יהיו פירוד ומחלוקת, ונושא זה קשור באופן מיוחד לפנימיות התורה, שהרי אחד ההבדלים הבולטים ביניהן:
בנגלה שבתורה: הלימוד מלווה בקושיות ובסתירות. אין האור נראה מיד, אלא יש מקשים ומפריכים, ועד שמגיעים אל ליבון העניין ישנם, אם אפשר להתבטא כך, 'מניעות ועיכובים' תורניים עד להסקת המסקנה.
בפנימיות התורה: אין זו צורת הלימוד. אין בה קושיות וסתירות באופן זה, אלא האור מאיר באופן ישיר.
פנימיות התורה כולה עוסקת בעניין של אהבה ואחדות בתורה, ואהבת ישראל היא אהבה ואחדות בין ישראל. נמצא, שהלב של התורה, ועל אחת כמה וכמה הלב של פנימיות התורה, קשור למצוות הלב - "ואהבת לרעך כמוך". זהו פרק 'הלב' של התניא, שבלימודו אנו פותחים כעת.
בעניין זה פרטים רבים וכמה וכמה נקודות, ולפיכך נלמד את הפרק חלקים חלקים: ראשית להבנת המובן הפשוט של הדברים, ולאחר מכן נשתדל לעמוד על דיוקים רבים שבביטויי לשון הזהב של המחבר, שדייק להגדיר בצורה יפה וברורה את מובנה של אהבת ישראל.
תמצית הפרקים הקודמים:
הפרק נפתח בלשון "והנה על ידי קיום הדברים הנ"ל". לשון "והנה" משמעה שהדברים מונחים לפני האדם באופן שיוכל להצביע עליהם ולומר "הנה זה". כלומר, על ידי שנלמד, נבין ונפנים את הדברים הנזכרים לעיל, נוכל להגיע אל הלב של התניא. לפיכך עלינו להזכיר לעצמנו, לכל הפחות בתמציתיות, מה הם "הדברים הנ"ל" שנתבארו בפרקים הקודמים:
פרקים כ"ט-ל': שני פרקים אלו עוסקים באותו עניין ממש. הפתיחה הייתה במשל הזוהר על בול עץ שאין הלהבה חודרת בו, שאין דרך אחרת אלא לבטשו לחלקים קטנים, ואז תיאחז בו האש. הזוהר מבאר שזהו משל על הגוף: גוף האדם אינו מניח לו להתעורר, להתחבר ולהתלהב בתפילה, ואין דרך לעורר את ליבו ואת נשמתו אלא על ידי ביטוש הגוף, ביטוש החלק הבהמי המפריע בדרך.
מהו הביטוש? על כך נאמרו בפרקים כ"ט ול' עניינים שונים שבהם מתבונן האדם ומגיע מתוכם למסקנה שגופו נבזה ומתועב. ו'גוף' אין הכוונה לבשר בלבד, שהבשר כשלעצמו אינו כלום, אלא לגוף על נפשו החיונית המחייה אותו ונותנת בו את החיוניות לאכול, לשתות, לחשוב, להביט ולשמוע. כאשר מתבונן האדם בגוף זה, שהקב"ה ברא ונתן לו, מצד עצמו, הוא מגיע למסקנה שהוא נבזה ומתועב: גוף המסוגל לעבור על רצון השם, שאינו מניח לאדם להתרומם אל מה שנדרש ממנו ומושך אותו תמיד אל דברים של מה בכך. לא נחזור כאן על כל האריכות שלמדנו בפרקים אלו.
פרק ל"א: מסקנה זו, שגופו יהיה נבזה ומתועב בעיניו, היא מסקנה שאינה נעימה, שכן התחושה המלווה אותה מביאה את האדם לעצבות, למרירות, לדכדוך ולנפילה. ומה, אם כן, התועלת בכל זאת? על כך ביאר אדמו"ר הזקן בפרק ל"א שלעיתים יש תועלת בדכדוך כזה לזמן קצר, אך אין לשקוע בו.
ומדוע אין לשקוע? לא מפני שהמסקנה אינה נכונה - הגוף אכן נבזה ומתועב, ואין חוזרים מן המסקנה הזו. אלא שעל האדם לדעת שיש לו גם נשמה, חלק אלוקה ממעל ממש, והנשמה היא העיקר שבו והיא המטרה שלשמה הוא נמצא כאן, ולא הדכדוך. הנשמה מחוברת אל הקב"ה בכל עת, וכאשר מקיים מצוות ולומד תורה, בכל שנייה ושנייה שבה הצליח לחבר את גופו אל הרצון האלוקי בכוח הנפש האלוקית המאירה בו, עליו לשמוח כשמחת אדם היוצא מבית האסורים: כאדם שהיה סגור במקום שאינו רואה בו אור יום, ומשיצא לחוץ הוא נהנה מכל נשימת אוויר ומכל קרן אור שלא היו לו קודם. כך על הנשמה לעורר שמחה בכל רגע ורגע שבו מצליח האדם לקיים מצווה נוספת, ללמוד עוד דקה של תורה ולהתחבר לאלוקות, ולא לשקוע במיאוס הגוף שלמטה.
לסיכום: בחלק זה עמדנו על ייחודו של פרק ל"ב, שאינו מופיע במהדורה הראשונה של התניא ואשר שולב על ידי אדמו"ר הזקן במהדורה השנייה כ'לב' הספר. ראינו שמצוות אהבת ישראל היא מצוות הלב, הקשורה אף ללב הגשמי של האדם, והיא ליבה של פנימיות התורה העוסקת כולה באהבה ובאחדות. כמו כן חזרנו בתמצית על הפרקים הקודמים: ביטוש הגוף וההתבוננות בהיותו נבזה ומתועב (פרקים כ"ט-ל'), ולעומת זאת השמחה בנשמה שהיא חלק אלוק ממעל ממש (פרק ל"א).
בחלק הבא ניגש אל לשון הפרק עצמו, "והנה על ידי קיום הדברים הנ"ל", ונעמוד על חידושו הגדול של אדמו"ר הזקן בעניין אהבת ישראל.