ובלשון אדמו"ר הזקן: "להחיותה מבחינת ראשה עד בחינת רגלה" - החכמה שבנפש יכולה להחיות את האדם מראשו ועד רגלו, מן הדרגה העליונה שבנפש ועד הדרגה התחתונה שבה. כלומר, היא יכולה להקיף את כל כוחות הנפש ולהשפיע עליהם עד למטה מטה.
ומניין לנו שהחכמה שבנפש אכן משפיעה עד למטה? מדברי שלמה המלך - אותו שלמה המלך שהזכרנו קודם מספר משלי, האומר "ה' בחכמה יסד ארץ" - הכותב בקהלת "כדכתיב החכמה תחיה בעליה": ספירת החכמה מחיה את בעליה, כלומר את הגוף כולו ואת הנפש כולה. "בעליה" מכיל בתוכו כביכול את ספירת החכמה, והיא מחיה ומשפיעה על כל הנפש כולה.
לאחר שדיבר על כך שבני זוג שהם "קל שבקלים" ופושעי ישראל, הנולד להם מקבל את הדרגה הנמוכה והתחתונה שבנפש, מוסיף אדמו"ר הזקן בסוגריים, לשלמות התמונה, שאין זה מחויב המציאות: לעיתים דווקא אצל הורים ירודים ופשוטים נולד ילד שנשמתו האלוקית גבוהה ומרוממת מאוד. ובלשונו: "ולפעמים ממשיכים פושעי ישראל נשמות גבוהות מאד שהיו בעמקי הקליפות כמו שכתוב בספר גלגולים".
וביאור הדבר בקצרה (כשם שאדמו"ר הזקן עצמו הכניסו בסוגריים): יש נשמות שנפלו לעמקי הקליפות - מחמת מעשים כאלה ואחרים או מפני סיבות חיצוניות - ונפלו בידי כוחות הטומאה. הקב"ה, שהוא בעל הבית על הכול, יכול להוציאן משם ללא כל קושי, אלא שיש כלל שהוא עצמו קבע וגילה לנו: "אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו" - אין הוא מטיל על בריותיו משימות שאינן לפי יכולתן, ואינו מאלצן לעשות דברים שאינם לפי רצונן. רק במקרים נדירים ישתנה הדבר, ובדרך כלל הכול מתנהל לפי הכללים שקבע. ומכיוון שקבע שלכוחות הטומאה יהיו כוחות מסוימים, נשמה שנפלה לידיהם אינה יוצאת מהם אלא בהסכמתם, ואין הקב"ה נוטלה מהם בכוח.
מתי, אם כן, יסכימו כוחות הטומאה לשחרר נשמה גבוהה כל כך? אם נשמה כזו תרד ותיוולד אצל הורים צדיקים, היא תהפוך את העולם - תשפיע תורה ומצוות בשפע ותקרב יהודים רבים - וכוחות הטומאה יאבדו את 'פרנסתם' ויצטמצמו, ולפיכך אין הם ממהרים לשחררה. היכן כן הם מסכימים? כאשר ישנו זוג שהם "קל שבקלים" ופושעי ישראל - שם אומרים הם: אין בעיה, שכן רוב הסיכויים שאותו ילד לא יישלח ל'חיידר' ולא ילמדוהו תורה, שהרי זה בית של פושעי ישראל, וממילא לא ייצא מכך דבר.
ואף על פי כן, במקרים רבים גדולי ישראל, היודעים לזהות את הנשמות הגבוהות - מתי הן יורדות ולאן הן יורדות - שולחים אנשים להוציא את אותם ילדים שנולדו בבתים כאלה, כדי להפיק מהם את התועלת.
דוגמאות רבות לכך, וברשימה שבמדרש מובאות כמה מהן:
אברהם אבינו נולד אצל תרח.
חזקיהו המלך נולד מאחז.
יאשיהו נולד מאמון.
מרדכי - משמעי.
ואפילו מלך המשיח, שנשמתו היא ודאי הנשמה הגבוהה ביותר, שעליה להפוך את העולם כולו ולהביאו לתכליתו - מבואר שעד ירידתה לעולם עברה נשמה זו בדרכים 'מקולקלות': מצד אחד מיהודה ותמר כלתו, שמהם נולד פרץ; ומצד שני מרות המואביה, ומואב בא מבנות לוט. דווקא בדרכים כאלה התגלגלה נשמה גבוהה כל כך, משום שכוחות הטומאה סבורים שמשם לא ייצא דבר מיוחד - ודווקא משם יוצא הדבר המיוחד.
מכל מקום, כל זה נאמר בסוגריים, לומר שאין הדבר מחויב המציאות. אך גם כאשר אכן כך הוא בדרך כלל, שהנשמה הנולדת אצל "קל שבקלים" ופושעי ישראל היא נשמה נמוכה מאוד - אין היא מאבדת מן העוצמה האמיתית הקיימת בה, מן החכמה שבנפש שמאיר בה אור אין סוף.
בחציו השני של הפרק בא אדמו"ר הזקן להסביר את המושג שאמרנו, שאצל כל אחד ואחד קיימת אותה אהבה, והיכן היא קיימת. הוא שאל ארבע שאלות, והראשונה בהן: מהו שורשה של אהבה זו והיכן היא קיימת. על השאלה השלישית - כיצד היא ירושה - כבר ענה: האבות היו "מרכבה", ולפיכך זכו והצליחו להעביר אותה לכולם. אך היכן בנפש מצויה אהבה זו?
כמה פעמים נתקלנו כאן במילה "חכמה" - החכמה שבנפש, ספירת החכמה - ואנו רואים שכוח החכמה הוא הכוח המכיל את האין סוף. מהי אם כן החכמה שבנפש, אותו דבר שיש לכל יהודי? אין זה חומר, אלא כוח בנפש, כוח נפשי שהוא כלי לקבל את אותו אין סוף. זאת נלמד בשורות הבאות.
בלשון אדמו"ר הזקן: "הנה החכמה היא מקור השכל וההבנה" - פירוש המילה "חכמה" הוא מקור ההבנה של האדם. "והיא למעלה מהבינה שהוא הבנת השכל והשגתו" - בינה היא שהאדם מבין את הדבר, משיג אותו, תופס אותו ומפנים אותו, "והחכמה היא למעלה מההבנה והיא מקור להן".
על ההבדל בין חכמה לבינה דיברנו באריכות כשלמדנו את פרק ג', ונחזור על הנקודות שיבהירו את הדברים כאן: כאשר אדם מבין דברים ומפנים אותם בצורה מסודרת וברורה, הבנתו מוגבלת - כל אחד בהתאם לכישרונותיו, בהתאם ליכולת ההעמקה שלו ובהתאם לתפיסתו. אף לאדם החכם ביותר יש גבול להבנתו, ואין הוא יכול לתפוס דברים שהם מעבר להבנתו. ידוע שבשכל יש חכמה ויש בינה, ואין אלו שמות נרדפים לאותו דבר אלא שני כוחות: בינה היא כוח ההבנה - שהאדם מבין דבר, קולט אותו ומפנים אותו; וחכמה היא מקור השכל וההבנה - תפיסת דבר שלמעלה מיכולת הקליטה המסודרת והמופנמת בנפש.
אדם יושב ולומד עניין מסוים, ובדרך כלל הדבר קורה לאחר שאינו מבין מה מתרחש ונכנס לבלבול: הכול נראה לו בלתי מובן, הסתירות גדולות זו מול זו ודבר אינו נתפס. הוא יושב עם עצמו וחושב כיצד יוצאים מזה, ואז לפתע הקב"ה ברחמיו המרובים זורק לו הברקה, רעיון (וכך גם בבעיה בעסקים, בבעיה בלימוד ובכל תחום). באותה שנייה שנפלה ההברקה - ואין זה אלא שבריר שנייה - מרגיש האדם אור, והכול ברור לו לחלוטין ואין לו שאלות.
אלא שבהירות זו היא בשבריר שנייה, ובצעד הבא אחד משני הדברים:
או שההברקה בורחת כשם שבאה - תוך שנייה היא אינה, ונותרת בו רק ההרגשה שקודם לכן היה הכול בהיר כל כך.
או שאם לא יבלבלוהו, ויצליח להיות מרוכז ולתפוס את הדבר, ייקח מאותה הברקה מילה או שתיים, יתחיל למשוך אותן ולחשוב עליהן, ולאט לאט להפנים ולקלוט.
כך הדבר עובד, וכל אחד חש זאת ברמה כזו או אחרת בהזדמנויות רבות בחיים. ומדוע אותה נקודה רק מבריקה ואינה יורדת מיד להבנה? האם משום שהאדם שטחי ולכן הדבר בורח ממנו? לא. ייתכן שהוא אדם עמקן ושכלתן מאוד, ואף על פי כן כך הדבר עובד - משום שהקב"ה הכניס בנפש כוח כזה.
כוח זה הוא כמו מצלמה: הוא מצלם דברים שלמעלה מיכולת הקליטה של האדם. ומשצילם אותם, אותו דבר - שבמהותו הוא למעלה מיכולת הקליטה - מאיר על האדם באותו רגע, וכשהוא מאיר עליו הכול נראה לו מצוין ובהיר. אך אין זה מחויב המציאות שיצליח גם להוריד את הדבר לגדרי ההבנה, שהרי מה שהנפש צילמה הוא דבר שלמעלה מקליטה, למעלה מהשגה ולמעלה מהבנה - דבר מופשט. אם יצליח להוריד, יוכל לאט לאט לקחת דברים קטנים, פירורים ונקודות, ולהוריד אותם. אך השלב שבו הנפש כביכול צילמה את העניין - הוא השלב הנקרא 'חכמה שבנפש'.
משל לדבר, אדם רואה בעיניו בניין של מאה קומות. הוא ראה זאת בשנייה אחת - פקח את עיניו וסגר אותן. באותה שנייה שבה פקח את עיניו וראה את הבניין בן מאה הקומות, ראה את כל מאה הקומות, וכעת, אם יש לו כוח דיבור וכישרון, הוא יכול לתאר בצורה מופלאה במשך שעה ושעתיים ויותר את מה שראה בשנייה אחת.
לא מזמן התפרסם על אדם שנולד מוגבל בדברים רבים מבחינת התנהלותו בסביבה, מה שנקרא 'ילד מיוחד', ואינו יהודי, שהוא כישרוני מאוד ויכולת ה'צילום' של עיניו מדהימה. הביאוהו לירושלים, והוא טס מעל העיר בסיבוב מהיר במשך כמה דקות; לאחר מכן ירד, התיישב, וצייר ציור מדויק של כל הרחובות, הבניינים והפרטים שעבר בהם, עם כל הפרטים ופרטי הפרטים עד הסוף, ותמונות ההפלאה ראויות לציון. כמה זמן ארך אצלו ה'צילום'? שנייה - ובאותה שנייה צילם את הכול. זהו בעצם כישרון הקיים אצל כל אחד בצורה כזו או אחרת: הוא רואה בבת אחת פרטים מלוא, ולאחר מכן יכול לעצום את עיניו, ונדרש לו זמן כדי לפרט ולפרק את מה שראה.
לסיכום: בחלק זה למדנו ש"החכמה תחיה בעליה" - החכמה שבנפש מחיה ומשפיעה על הנפש כולה, מבחינת ראשה עד בחינת רגלה. עמדנו על הסוגריים שבדברי אדמו"ר הזקן, שלעיתים ממשיכים פושעי ישראל נשמות גבוהות מאוד שהיו בעמקי הקליפות, וביארנו מדוע דווקא שם מסכימים כוחות הטומאה לשחררן. לאחר מכן פתחנו בביאור מהותה של החכמה שבנפש: מקור השכל וההבנה, שלמעלה מן הבינה - כוח התופס וכביכול 'מצלם' דבר שלמעלה מיכולת הקליטה, כמשל ההברקה וכמשל הרואה בניין בן מאה קומות בשנייה אחת.
בחלק הבא נמשיך בביאור החכמה שבנפש, וכיצד בכוח זה שורה האהבה המסותרת שבלב כל יהודי.