אברהם אבינו היה הראשון - "אחד היה אברהם", "אברהם העברי" - הראשון שאצלו התגלה באופן מהותי היותו מן ה"עבר אחד".
היכן מספרת התורה שבכתב לראשונה על אברהם אבינו כאישיות - לא כמי שיש לו אחים והורים, אלא כאישיות מיוחדת שאליה מופנים הזרקורים? בפרשה השלישית: "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך". ובן כמה היה אז? כפי שנאמר בפסוק "ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה" - שבעים וחמש. שבעים וחמש שנים עברו, והתורה שבכתב אינה מדברת עליו. במדרשים אכן מצויים סיפורי נפלאות מאותן שנים, אך בתורה שבכתב אין הוא מופיע. ומגיל שבעים וחמש יש לפנינו לפתע אישיות חדשה ומיוחדת, שספר שלם עוסק בה.
מה אירע בגיל שבעים וחמש? עד אז היה אברהם אדם שבכוחות עצמו למד, הבין, השכיל ואהב - ואין בכך חידוש מהותי. בגיל שבעים וחמש "ויאמר ה' אל אברם" - התגלה אליו בורא עולם ורומם אותו למהות חדשה.
מכאן מובן גם מדוע לא נולד יצחק קודם לכן: אילו היה נולד לאברהם בן לפני כן, לא היה זה יצחק, אלא בן "אחר". יצחק היה חייב להיוולד לאחר גיל שבעים וחמש, לאחר שעבר אברהם את ברית המילה - שאז אפשר להתחיל את השושלת והדורות. שכן כאן מתחיל דבר מהותי אחר, לא אדם ככל האדם. ואף שבוודאי גם קודם לכן נתן לו הקב"ה נשמה טהורה, אין זה באותה רמה - אברהם האדם אינו ברמתו של אברהם אבינו.
ומכיוון שמהות חדשה זו ניתנה לאברהם במתנה אלוקית, ממילא כל הבא ממנו מקבל אותה ממנו. ובלשון אדמו"ר הזקן: "ועל כן זכו להמשיך נפש רוח ונשמה לבניהם אחריהם עד עולם" - כל הבא מהם, עד עולם ובלי גבול, מקבל נפש רוח ונשמה מאברהם אבינו. בפנימיותו של כל יהודי נמצא, כביכול, "אברהם אבינו קטן": אצל אחד הדבר חבוי יותר ואצל אחד גלוי יותר, אך אותו עיקרון ואותו גרעין מקורי נמצא אצל כולם, ולא ייתכן שיהיה אדם מצאצאי אברהם שלא יהיה לו זאת.
מהיכן נמשכת אותה נשמה במקורה? "מעשר ספירות דקדושה". כידוע, הנשמה יורדת בסדר השתלשלות, כפי שאומרים בכל בוקר: "אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראתה אתה יצרתה". ההשתלשלות היא דרך ארבעת העולמות - אצילות, בריאה, יצירה ועשייה - כאשר בכל עולם ועולם יש עשר ספירות: חכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. בכל ספירה וספירה יש דרגות של נפש, רוח ונשמה, ובכל אחת מהן עצמה יש חלוקה נוספת: בנפש - נפש דנפש, רוח דנפש ונשמה דנפש; ברוח - נפש דרוח, רוח דרוח ונשמה דרוח. הרי כאן פרטים לאין ספור.
הדרגה הגבוהה ביותר: נשמתו של אברהם אבינו באה מן השיא שבשיאים - מן העולם הגבוה ביותר, מן הספירה הגבוהה ביותר ומן הדרגה הגבוהה ביותר: נשמה דנשמה דחכמה דאצילות.
הדרגה הנמוכה ביותר: העולם התחתון הוא עולם העשייה, הספירה התחתונה שבו היא מלכות, הדרגה התחתונה שבה היא נפש, ובנפש עצמה - נפש דנפש. נמצא הקצה התחתון: נפש דנפש דמלכות דעשייה.
המרחק בין שני הקצוות הללו הוא בלי גבול. ואף על פי כן קובע אדמו"ר הזקן, שכל אחד ואחד - לא משנה מאיזה שלב מגיעה נשמתו ואיזה סוג נפש קיבל, ואפילו קיבל את הדרגה הנמוכה ביותר - בנמוך שבנמוך נמצא גם הגבוה ביותר. ודאי שהדבר נמצא בו בצורה מצומצמת ומתומצתת מאוד, אך זו אותה נקודה עצמה, העוברת מלמעלה למעלה עד למטה מטה.
ובמה תלוי איזו נשמה יקבל כל אחד? בלשון התניא - "לכל אחד ואחד כפי מדרגתו וכפי מעשיו":
"כפי מדרגתו" - הדרגה שקיבל בקביעה אלוקית, לפי שליחותו בעולם: זה שליחותו לקבל נשמה דאצילות, וזה שליחותו לקבל נפש דעשייה.
"כפי מעשיו" - במעשיו יכול האדם לגרום שינוי: יש מי שקיבל נפש בדרגה נמוכה מאוד, ועל ידי ריבוי מעשים טובים זכה ל'שדרוג' באמצע חייו, לגילוי של דרגה גבוהה יותר.
ואפילו בקצה התחתון ביותר: "ועל כל פנים אפילו לקל שבקלים ופושעי ישראל" - "קל שבקלים" הוא קל דעת, אדם שדבר אינו אכפת לו, שאין עניין של מצווה מחמם אותו ואינו מדבר אליו ('קל דעת' הוא ביטוי שלילי); "פושעי ישראל" - רשע. ואם יתחברו שני הדברים יחד, הרי שרמתו במעשים ורמתו מבחינת הדרגה הן הנמוכות ביותר.
"נמשך בזיווגם נפש דנפש דמלכות דעשייה" - נניח שההורים, האב והאם, שניהם קלי דעת ופושעי ישראל, ומתנהגים בצורה בהמית ממש, וכעת צריכה לירד באמצעותם נשמה חדשה לעולם. איזו נשמה יכולה לירד לבית כזה? הדרגה הנמוכה ביותר לכאורה: נפש דנפש דמלכות דעשייה. נפש היא הנמוכה שבשלוש, נפש דנפש היא הנמוך שבנמוך שבספירת המלכות, שהיא הספירה התחתונה שבעולם העשייה, שהוא העולם הנמוך ביותר - "שהיא המדרגה התחתונה שבקדושת העשיה", הנמוך שיכול להיות. אך אין זה שאינו יהודי - יהודי הוא, ועדיין מדובר בקדושה.
ובזה ממשיך אדמו"ר הזקן: "ואף על פי כן, מאחר שהיא מעשר ספירות דקדושה, היא כלולה מכולן" - סוף סוף, נפש דנפש דמלכות דעשייה היא אחת מעשר הספירות הקדושות.
בקבלה ובחסידות מכונה כל ספירה בשם "פרצוף". מדוע? כשמסתכלים על פרצופו של אדם, הפרצוף מכיל עולם ומלואו, הכול מצוי בו. כך כל ספירה אחת היא פרצוף שלם: ספירת המלכות אינה מלכות בלבד - בגדול היא מלכות, אך היא כוללת בתוכה חכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה והכול. וזהו אחד ההבדלים בין קדושה לקליפה: בקליפה יש פירוד, ובקדושה יש מיזוג ואחדות. ולכן גם הספירה התחתונה, ספירת המלכות, קשורה לספירת החסד ולספירת החכמה, וממילא קשורה גם לעולם העליון. הקשר אמנם עובר שלבים רבים עד שמוצאים אותו, אך הוא קיים.
וזהו הסדר שמתאר אדמו"ר הזקן: "היא כלולה מכולן, גם מחכמה דעשיה, שבתוכה מלובשת חכמה דמלכות דאצילות, שבתוכה חכמה דאצילות, שבה מאיר אור אין סוף ברוך הוא ממש" - מאחר שהמלכות כלולה מכל הספירות, הרי היא קשורה גם לחכמה של אותו עולם, חכמה דעשייה, וזו קשורה בשרשרת עד לחכמה דאצילות, ונמצא שבסופו של דבר יש בתוכה אור אין סוף. יש להרחיב בעניין זה יותר, ונעצור כאן בנקודה זו.
לסיכום: אברהם אבינו היה הראשון שנעשה מהות חדשה, ולא בכוחות עצמו אלא על ידי גילוי אלוקי שרומם אותו - ומגיל שבעים וחמש ואילך מתחילה השושלת. מכיוון שכך, זכו האבות להמשיך נפש רוח ונשמה לבניהם אחריהם עד עולם, מעשר ספירות דקדושה, לכל אחד ואחד כפי מדרגתו וכפי מעשיו. ואף בדרגה הנמוכה ביותר, נפש דנפש דמלכות דעשייה הנמשכת אפילו לקל שבקלים ולפושעי ישראל, מאחר שהיא מעשר ספירות דקדושה הרי היא כלולה מכולן, ובפנימיותה אור אין סוף ברוך הוא ממש. בכל יהודי, בכל דרגה שהיא, הוכנס אותו פוטנציאל של אברהם אבינו, ובתוכו בפנים חבוי אברהם אבינו.
עלתה כאן השאלה: הרי גם אברהם אבינו עצמו היה בנו של תרח ו'בן הנידה'. התשובה הנקודתית היא כאמור, שאין להסתכל על אברהם שלפני גיל שבעים וחמש: אמנם היו לו מעלות, הייתה לו היסטוריה והייתה לו משפחה, אך מגיל שבעים וחמש זה אברהם אבינו אחר, מהות חדשה, והתורה שבכתב כמי שאינה מכירה אותו מלפני כן. דוגמה מצוינת לכך היא שינוי שמו של אברהם, ובעזרת השם נחזור לכך ונתמקד בו.
בחלק הבא נעסוק בשתי השורות שבסוגריים בראש העמוד הבא, שבהן מופיעה תשובתו של אדמו"ר הזקן לשאלה זו.