בסיעתא דשמיא אנו פותחים בלימוד הספר זרע שמשון על מגילת שיר השירים. לפני שניגשים ללימוד הספר עצמו, ראוי לתת סקירה קצרה על מחברו. כתוב בספרים שקודם שאדם לומד ספר, עליו לדעת ולהכיר מי היה מחברו, והחזון איש כותב שישראל צריכים להכיר את לב חכמיהם: לדעת מיהו החכם שממנו אתה מקבל תורה. לא מכל אחד מקבלים תורה, וחשוב לדעת מי הוא ומהי גדולתו. נדבר תחילה על בעל הזרע שמשון עצמו ועל תקופתו, אחר כך על ספריו, ולבסוף על הסגולה המיוחדת שבלימוד ספריו, שבעטיה קמה התעוררות גדולה בעשורים האחרונים ללמוד בספר.
מי היה בעל הזרע שמשון
בעל הזרע שמשון הוא רבי שמשון חיים נחמני, שחי בין השנים תס"ו לתקצ"ט, כשבעים ושלוש שנים, לפני קרוב לשלוש מאות שנה. הוא היה רב וסופר תורני יהודי איטלקי, ששימש ברבנות בקהילות מודינה, סיינה ורג'יו אמיליה שבאיטליה. הוא היה נכדו של רבי יהודה מצליח פדובה, רבה של קהילת מודינה.
רבותיו: רבי אפרים הכהן במודינה, רבי בנימין הכהן ויטאלי ברג'יו אמיליה, ובמנטובה המקובלים רבי דוד פינצי ורבי אביעד שר שלום באזילה. השמות הללו כמעט אינם אומרים לנו דבר, משום שהם עצמם לא התפרסמו בספרים הנלמדים בכלל ישראל, אלא בעיקר אצל מקובלים, ולכן הם פחות מוכרים לנו.
אגב כך, זהו דבר מעניין שחוזר ונראה פעמים רבות: אנשים גדולים שהתפרסמו מאוד, כשאתה מעיין בהסכמות שקיבלו לספריהם, רואה אתה שאלו שמהם ביקשו הסכמה היו גדולים מהם - שהרי אין אדם מקבל הסכמה ממי שקטן ממנו - ואף על פי כן דווקא את בעלי ההסכמות אין אנו מכירים, ואת המחבר אנו מכירים היטב. מי שיסתכל בהסכמות שבספרי החפץ חיים יראה שחלק מן הרבנים שהסכימו לספריו אינם מוכרים, ואילו את החפץ חיים - מי לא מכיר. ללמדנו שהפרסום מגיע בדרך כלל על ידי הספר שיצא לאור ונתפשט בבית המדרש: משנה ברורה, שמירת הלשון וכדומה. על ידי כך נתפרסם המחבר יותר מרבנים שהיו ענקים בכוחם, אלא שלא הותירו אחריהם אוצרות רוח לדורות בדמות ספרים כתובים, ולכן פחות הוכרו לדורות.
גדולתו, תלמידיו ודרכו בהלכה
רבי שמשון חיים נחשב בקי בכל חלקי התורה, בנגלה ובנסתר. הוא לימד תלמידים רבים, וביניהם רבי ישראל בנימין באסאן, בנו של רבי ישעיהו באסאן (המהר"י באסאן), וכן אחיינו רבי דוד זכות, שהיה מגדולי רבני איטליה ומקובל מפורסם. הוא כיהן ברבנות בכמה ערים באיטליה, ביניהן מודינה וסיינה, והיה רבה של יהדות רג'יו אמיליה.
בהלכה נקט קו מחמיר. דעתו הייתה שהקולות באות מכוח הטומאה, ולכן נטה להחמיר. זוהי אגב תפיסת המקובלים, שהרי האר"י הקדוש אומר שמי שנפשו נוטה אל הקולות - אות היא שנפשו פגומה. כלומר, כשאומרים לאדם שכך היא ההלכה, והוא מיד שואל: "רגע, אין מי שמקל בזה?" - על כך אמר האר"י שאות היא שנפשו פגומה. אין הכוונה שחובה על האדם להחמיר, אלא שמי שמחמיר מראה בכך על זכות נפשו, ומי שמחפש תמיד להקל מראה על פגם בנפשו.
הוא עסק גם בשירה, וחלק משיריו נדפסו על ידי תלמידיו. בין השאר חיבר שיר לכבוד חתונתו של הרמח"ל.
"זרע שמשון" - השם שמגלה את הכול
כאן אנו מגיעים אל עניין הסגולה. לרב היה בן יחיד, והבן נפטר בחייו. נמצא שלא נותרו לרב שם ושארית, ועל כן קרא לספריו על שם השארית: זרע שמשון - אין לי זרע, זה זרעי; תולדות שמשון - אין לי תולדות, אלה הן תולדותיי. והוא הבטיח שמי שילמד בספריו יזכה לברכות וישועות מופלגות, כפי שנראה מיד בלשונו.
החיד"א מזכירו בספרו שם הגדולים וכותב עליו ששמע שהיה בקי בקבלה מעשית, וציווה לגנוז את כל ספריו בקברו. כנראה כוונתו לספרי הקבלה שלו ולא לספרים הפשטיים השווים לכל נפש, שכן בספרי קבלה יש חשש שמא ייקחו אותם אנשים וינסו לפעול בהם בדרך של קבלה מעשית. הרב נקבר בעיר רג'יו אמיליה שבאיטליה, שם כיהן ברבנות, ולאחר שלושים שנה הועברו עצמותיו לבית קברות אחר, ומאז אבד מקום קבורתו ואינו ידוע כיום.
ספריו
ספריו הם: תולדות שמשון על מסכת אבות, שנדפס בליבורנו בשנת תקכ"ו; זרע שמשון על חמישה חומשי תורה וחמש מגילות, שנדפס במנטובה בשנת תקצ"ח; וקרבן קטורת, ספר שיריו, שלא נדפס בחייו מלבד קינה ארוכה לתשעה באב. אנו מתחילים בעזרת השם בלימוד הזרע שמשון שעל חמישה חומשי תורה וחמש מגילות, ופותחים בשיר השירים שהיא אחת מחמש המגילות.
נוסח השער מן הדפוס הראשון
הספר שלפנינו הוא "זרע שמשון המבואר", ספר הבא לבאר את דברי בעל הזרע שמשון, כדי להפוך את הדברים לפשוטים יותר. שהרי מדובר ביהודי תלמיד חכם גאון שכתב לפני כשלוש מאות שנה, ולשונו כבדה וטעונה ביאור. אנו נלמד את הדברים בבסיסם, כדרכנו להעדיף ללמוד את הדברים כפי שנכתבו במקור ולא מתוך הביאורים, ומדי פעם נוסיף את הביאורים כדי להבהיר את העניין.
וזהו נוסח השער, המועתק מן הדפוס הראשון משנת תקצ"ח: "זרע שמשון, חיברו החכם המופלא אשר מעייני חוכמתו נפוצו חוצה, ונודע שמו בשערים כאשר הרביץ תורה בעיר מודונה, פאיסה וסיינה, ולעת עתה אור תורתו זורח בקהילה קדושה ריג'יו יגן עליה אלוקים. והוא אשר חיבר ספר תולדות שמשון על מסכת אבות, ומילין לצד עילאה ימלל בחוכמתו ובפלפולו הישר והטוב, הרב הגדול כמהר"ר שמשון חיים בן כמהר"ר חכם רבי נחמן מיכאל נחמני זכרו לחיי העולם הבא".
מדברי ההקדמה של המוציא לאור
המוציא לאור פותח: "ישמחו השמיים ותגל הארץ, ישמחו ויתענגו נשמתו ורוחו של רבנו שמשון חיים בן רבי נחמן מיכאל נחמני נוחו עדן, אשר שפתותיו ידובבו כרצונו ובקשתו בחידושי תורתו אשר כתב בחיים חיותו, למען ייחשבו כבנים לו, כפי שכתב בדמע בהקדמת ספרו. ויגילו הלומדים אשר חיים וקיימים ואת חפצו ותחינתו מקיימים" - היינו שאנו לומדים בספריו - "ולכל דברי ברכותיו מייחלים ומצפים". ומוסיף שהוציאו את הספר מבואר בביאור ראוי ונכון השווה לכל נפש, כדי להועיל ללימוד ולהבנת דברי רבנו בלי מכשול ומניעה.
הוא מספר על ארגון בשם "מפתח של בנים", המסייע לזוגות המתמודדים בניסיון הקשה של הציפייה לזרע של קיימא, ולהם נתגלגל בהשגחה פרטית להיוודע דבר הספר המסוגל זרע שמשון. המביא את ההקדמה הוא הרב ישראל זילברברג, והוא מספר שהעניין נתחדש על ידי אביו, הרב הגאון רבי יצחק יוסף זילברברג שליט"א, מראשי ישיבת אוהל שמעון ערלוי, שהמליץ מאוד לפרסם בפני המצפים לישועה שיעסקו בתורת בעל הזרע שמשון ויזכו לברכותיו ולהבטחותיו.
והוא ממשיך ותמה: אף שהמחבר הקדוש, שלא השאיר אחריו זרע של קיימא, מבקש שילמדו בספרו לזכות ולנחת רוחו ונשמתו, ואף מוסיף ומברך בכל מידה נכונה את הלומדים בו - לא היה הספר ידוע ומצוי כמילי דסגולה. לכאורה היה צריך להיות מוכר ומפורסם מאוד, אלא שכנראה המתין הספר לדור שלנו, דור של סגולות, ואז התעוררו ללמוד בו. "ולאחר חיפוש אחר חיפוש מצאנו את שאהבה נפשנו, והוא ספר נפלא מלא וגדוש בדרושים מתוקים מפז ופנינים, ציצים ופרחים על סדר הפרשיות וחמש מגילות, בלולים מדברי חז"ל בגמרא ומדרשים ומפרשיהם הקדמונים, וגם לרבות דברי הזוהר הקדוש ורבותינו המקובלים, עוקר הרים וטוחנן זה בזה בסברה, מטיב ומפרק כל דבר הקשה, מגלה פנים מאירים בתורה, מעורר ומלהיב במוסר נעים, כל הרואה אומר ברקאי" - כלומר לשון ברק, נוי ויופי.
ישועות בפועל
המוציא לאור מספר שבתחילה נתנו את הספר לפני בני החבורה, אותה חבורה שהייתה מחזקת אלו את אלו בענייני הציפייה לזרע של קיימא, "ובעינינו ראינו ישועות בפקידה בזרע של קיימא אצל הרבה ידידים מבני החבורה", ובראשם ידידם ושותפם מראשי "מפתח של בנים", הרב זכריה דייוויס, שלאחר שקבעו סדר לימוד בספר המסוגל הזה זכו לישועה.
וכאן סיפור שהתרחש ממש בימים אלו. התקשר אליי יהודי יקר, מן התורמים של הספרים כאן, יהודי שפועל ועושה למען העניין, ואמר לי: יש לי סיפור מהיום שמעביר בי צמרמורת. יהודי מקובל ותלמיד חכם מישיבת בית אל, ישיבתו של הרב ניסים פרץ זכר צדיק לברכה, חמש עשרה שנה לא היו לו ילדים. ולא זו בלבד שלא היו לו, אלא שאצל מי לא היה, וכולם אמרו לו: לא רק שאין לך ילדים, גם לא יהיו לך ילדים - מבחינה טבעית אינך יכול להוליד. אמרו לו על הסגולה הזו, ללמוד בספר זרע שמשון. למד בספר שנה, ונולד לו בן ביום היארצייט של בעל הזרע שמשון. באותו יום ממש התקשר אליי אותו יהודי ואמר: אני אומר לך בצמרמורת, היום נולד לו בן, אחרי חמש עשרה שנה שאמרו לו הרופאים שלא יהיה לו ילד.
רואים מכאן שלא מפיהם אנו חיים, ואין להיבהל מכל מיני אמירות של רופאים - זה יחיה חצי וזה ימות וכדומה. השם הוא הגוזר חיים, והוא הגוזר זרע של קיימא ופרנסה וזיווג וכל העניינים. "ניתנה רשות לרופא לרפאות" - כתוב בספרים הקדושים: לא ניתנה רשות לרופא לייאש. לכן אין להתרגש מדבריהם; יש לנו אלוקים גדול בשמיים, ואנו בוטחים בו ומתפללים אליו, ויש לנו גם סגולות נפלאות וצדיקים גדולים וקדושים שמעתירים בעדנו.
בעקבות זאת החליטו להוציא ולהדפיס את הספר לאור. יצא גם גיליון מפורסם לפרשת השבוע בשם "נפלאות שמשון", הוקם כולל ליל שישי ללימוד קבוע בספר, והספר נדפס במהדורות מכובדות, מפורשות ומבוארות.
למה הוצרך ביאור
ממשיך המוציא לאור: כאשר נהפך הספר לנחלת הכלל, רבים אמרו "מי יראנו טוב", שכן אין הלימוד בו בא בנקל - הן מפני נוסח לשונו שאינו מורגל כל כך בפי ההמון, והן מפני עומק חידושיו ורעיונותיו, ובפרט שדבריו מושתתים על דברי חז"ל והקדמונים הפזורים בכל חלקי התורה. הוא סומך על הלומד שכבר יודע את היסודות והמקורות שעליהם הוא מדבר, אבל מי שלומד ואינו מכיר - צריך שמישהו יפרוס לפניו את היסודות. ופעמים שרבנו מביאם בקיצור נמרץ, ומוסיף בכך קושי על הלומדים הרוצים לטעום מצוף יושר אמרותיו וללקוט מפירותיו המתוקים. לכן עשו את החיבור המבאר את דבריו.
"ניגשים אנו מול ארון הקודש באימה וביראה", הוא כותב, "ביודענו את גודל מעלת חוכמתו ובינתו, הוא נאה לשמו ושמו נאה לו, שהנהיג כמה קהילות וישיבות והעמיד תלמידים לרוב, עקר הרים בפלפולו ורב בבקיאותו המופלאה, וכן תוקף קדושתו וחסידותו הגדולה, עד שהעיד עליו גאון עוזנו החיד"א שהיה בקי ברזי רזים ואף בקבלה מעשית".
והוא מוסיף: צא ולמד מההפלגות הגדולות שכתב עליו דודו, אחי אמו, בהסכמתו לספר תולדות שמשון, על גדולתו בתורה ובחסידות. ובתוך דבריו כתב: "אב בחוכמה, חוכמתו בחוץ תרון" (על דרך "חוכמות בחוץ תרונה"), "אב בתורה ולתורתו איים ייחלו" - מצפים לשמוע את תורתו, "אב בנביאות" - חכם עדיף מנביא, "הן הן גבורותיו וקדוש ייאמר לו בכל מיני קדושות, וקדושא רבא יתקרי" - כלומר קדוש גדול, לשון מליצית על שם קידושא רבא של שבת בבוקר, "תהילתו בקהל חסידים, מידתו מידת איש האלוקים, בהדר המידות במעשה ותלמוד, יגדיל תורתו ויאדיר, ירום ונישא וגבה למעלה למעלה, ונשא ועשה פרי והיה לארז אדיר אדירו, ממנו פינה, ממנו יתד" - שהכול תלוי בו.
וכאן יש להתבונן: כל דברי השבח הללו נאמרו על ידי דודו לפני שלוש מאות שנה. אין זה כימינו, שהקולמוס חופשי מאוד לומר דברי הלל ושבח; אלא מדובר בדור שהיו מדקדקים בדבריהם ולא כותבים דברים שהם רק לתפארת המליצה.
ואף רבנו העיד על עצמו בכוונת חידושי תורתו, וכפי שכתב בדברי צוואתו: "מחשבתי העמוקה שאיני רוצה שום דרוש בהספד", איני רוצה בשום פנים ואופן שום שבח אחר, אלא שהיה לי רצון טוב ללמד, ורצון טוב לזכות את הרבים, ורצון טוב לחדש חידושים אמיתיים - וזהו, יותר מזה אל תכתבו עליי שום דברי שבח. ועל כך אומר המוציא לאור: קצר שכלנו מלהבין, ואיך נבוא אחר המלך לומר שהשגנו את עומק כוונתו ואת כל מה שהתכוון להכניס בפירושו; אלא עשינו עד היכן שידנו מגעת וניסינו לבאר את דבריו.
ברכות המחבר והבטחותיו
נעבור עתה לברכת והבטחת הרב המחבר, רבנו שמשון חיים נחמני, בבקשתו ותחינתו בהקדמת ספריו, ואלו ציטוטים מלשונו: "למען אחיי ורעיי ותלמידיי, ישאו את שמי על שפתם, ועל טוב ייזכר שמי בפיהם אחרי מותי, כאשר בעשר לשונות של תפילה אני מחלה פניהם, ובעל הגמול ישלם במיטב, חיי אריכי ומזוני טפי לגומלי חסדים טובים". עשר לשונות של תפילה - חז"ל מביאים שיש עשר לשונות של תפילה: לחלות, לפלל, זעקה וכיוצא באלו. ובהן הוא מחלה את פנינו, ומברך שבעל הגמול ישלם בחיים ארוכים ובמזונות מרובים לגומלי חסדים טובים.
ובמקום אחר הוא מבקש: "כאשר אני מחלה פניהם בעשר לשונות של תפילה לברור המנה היפה אשר ייטב בעיניהם החידושים הללו, ובפרט אחרי מותי, כי לימודם יהיה לי להשיב נפש ולעידון רוח ולזכות נשמתי, וצדקה תהיה להם, וצדקתם תעמוד לעד לאכול בעולם הזה ולשבוע בעולם הבא, ובעל הגמול ישלם בזכות זה שכר טוב לגומלי חסד של אמת, במוטב תלתא, בני חיי ומזוני". כלומר: ממה שתלמד בספריי, אני מבטיח לך גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. "במוטב תלתא" הוא לשון מליצית, על דרך "במוטב תלתא אמינא" שבדין, וכוונתו כאן שיזכו לשלושה דברים: בנים, חיים ומזונות.
ועוד מקום שבו כתב הרב בעניין זה: "עתה אחיי ורעיי ואוהביי ומיודעיי, זרע ברוכי השם, הלא לכם זרע, אור זרוע לצדיקים כמותכם, במטותא מנייכו, זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד של אמת, וכי מרובה מידת תשלומי חן וחסד ושלמה רבה מן שמיא, ועיניכם תראינה בנים בני בנים כשתילי זיתים סביב לשולחנכם, חכמים ונבונים ובתים מלאים כל טוב". הרי לנו כאן הבטחה של זרע, הבטחה של פרנסה, "גם עושר גם כבוד לא יסופו מזרעכם, עד יתקיים בכם המה יראו כבוד השם הדר אלוקינו, ונישא לגויים ואסף נדחי זרע ישראל במהרה בימינו אמן".
הסגולה פועלת בכל המישורים
למעשה צריך לדעת שסגולת לימוד הזרע שמשון פועלת בכל המישורים, בכל עניין שאדם מבקש, וראו על ידי זה ישועות מופלגות. גם בעניין זיווגים הגונים כבר ידוע ומפורסם: שלושה עשר בחורים שלמדו זרע שמשון וקבעו בו קביעות, ובתוך שנה אחת עשרה מהם התארסו. ומי שירצה יעיין בסוף הספר, בחלק "גבורת שמשון", שם מובאים סיפורים רבים - וזה אפס קצהו בלבד, שכן הסיפורים הולכים ומתרבים ומתפרסמים על הישועות הגדולות והמופלגות שעל ידי לימוד הספר.
ואנו בעזרת השם נכוון בדברינו קודם כל שכוונתנו ללמוד תורה משום שכך ציווה השם. אדם צריך לדעת שלימוד התורה צריך להיות לשם שמיים - אנו לומדים כי כך ציווה השם. אך אין זה מונע שכחלק מזה ישפיע עלינו הקדוש ברוך הוא שפע טוב מתוך אותה תורה, וכל אחד יבקש בינו לבין עצמו מאת השם יתברך.
ועוד נקודה חשובה, והרב עצמו מדגיש אותה: אין הוא אומר "אני נותן", אלא "וצדקתם תעמוד לעד", "ובעל הגמול ישלם בזכות זה", "ובעל הגמול ישלם במיטב" - כל ההבטחה היא על ידי בעל הגמול. חס ושלום שיחשבו שהוא נותן משהו; אלא אני אתפלל עליכם כמו שאני מתפלל על ילדיי ועל זרעי, כיוון שאין לי זרע אחר, ועל ידי כך בעל הגמול הוא שישלם. וזה יסוד שצריך לזכור תמיד, גם כשהולכים לקברי צדיקים: אין מתפללים לצדיק ואין מבקשים מן הצדיק, אלא מבקשים מהשם שיעשה בזכות הצדיק, או מבקשים מן הצדיק שיעתיר בעדנו. בשום אופן לא נאמר "רבי שמעון בר יוחאי תושיע אותי", ולא נאמר "בעל הזרע שמשון תושיע אותי", אלא: השם יושיע אותי בזכות הסגולה שהבטיח הרב המחבר ללומדים בספרו.
על לשון המליצה שבהקדמה
בהמשך הספר באות "הקדמות מילין" מאת המחבר. הדברים ארוכים מאוד, ולא רק ארוכים אלא שהשפה קשה מאוד, עד שהוצרכו לשים ליד כל משפט אות קטנה והערה למטה כדי להסביר על מה הרב מדבר. הסיבה היא שהקדמונים, ובפרט מגדולי איטליה ואחריהם, ובפרט אצל הספרדים, נהגו לדבר בלשון מליצית - לשון שבה מדברים בשברי פסוקים ומאמרי חז"ל, ורק מי שהוא תלמיד חכם ובר הכי מבין על מה ירמזון מילותיו; ומי שאינו כן, אינו מבין את פשר הביטוי.
אתן דוגמה קצרה מן ההקדמה: "יסוד התורה וכבוד הדרה על חוג שמיים יתהלך במישרים, אבים סתר לו לגבר אשר דרכו נסתרה בחפיצה בנשיקה בדביקה, השוקד בלימודים בשבילי נהר דעה, נעוץ סופו בתחילת המחשבה, לשים יעקב למישור והרכסים לבקעה, מודע לבינה יקרא, להשיב אמרים אמת יהגה חיכו" וכן הלאה. כל משפט כזה הוא ציטוט ממקום אחר, שבמקומו הוא מתבאר במשמעות מסוימת, וכאן הוא בא במשמעות שאותה רצה המחבר לבאר. זה היה מקובל מאוד אצל הקדמונים לכתוב הקדמות בסגנון הזה. אלא שההקדמה כאן ארוכה מאוד, ואין עניין להרחיב דווקא בהקדמה, ולכן נדלג עליה ונעבור בסיעתא דשמיא אל לימוד הספר עצמו, אל דברי תורתו.
לסיכום: רבי שמשון חיים נחמני, מחבר הזרע שמשון, היה גאון ומקובל איטלקי מלפני כשלוש מאות שנה, שנתייתם מבנו היחיד וקרא לספריו על שם זרעו ותולדותיו שלא נותרו לו. בהקדמותיו הוא מחלה פנינו בעשר לשונות של תפילה שנלמד בספריו ונזכיר את שמו, ומבטיח שבעל הגמול ישלם ללומדים במיטב: בני חיי ומזוני, ברכה בעולם הזה ובעולם הבא. בדורנו נתגלתה הסגולה הזו ונראו בה ישועות מופלגות, בזרע של קיימא ובזיווגים, ובלבד שנזכור תמיד שהנותן הוא הקדוש ברוך הוא לבדו, ושכוונת לימודנו היא קודם כל לשם שמיים, משום שכך ציווה השם. ומכאן אנו פותחים בעזרת השם בלימוד דברי תורתו על מגילת שיר השירים.