פרק נב - חורבן ירושלים וגלות צדקיהו

ירמיהו פרק נ"ב. בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במולכו, ואחת עשרה שנה מלך בירושלים, ושם אמו חמוטל בת ירמיהו מלבנה. הפרק הזה זה בעצם הפרק העוסק בחורבן. והפרק הזה הוא מקביל לסוף ספר מלכים ב'. זאת אומרת, מה שראינו שם שזה עניין החורבן, בא כאן במובנים מסוימים לפעמים גם אפילו ביתר פירוט. ויעש הרע בעיני השם ככל אשר עשה יהויקים. כי על אף השם הייתה בירושלים ויהודה עד השליכו אותם מעל פניו, וימרוד צדקיהו במלך בבל.

זאת אומרת, מה גרם לצדקיהו למרוד במלך בבל? כביכול משמיים היה לו איזה שהוא זרז שיביא אותו למרוד במלך בבל, כיוון שהעיר הזאת כבר הייתה על אף השם. העיר הזאת עוררה את חמת זעם אף השם, וכיוון שכך הקדוש ברוך הוא הביא את צדקיהו לידי כך שהוא מרד במלך בבל. עכשיו שלא נבין לא נכון, זה לא שלצדקיהו לא הייתה בחירה חופשית, כי אם לא הייתה לו בחירה חופשית אז הוא לא היה נענש על כך. ואנחנו רואים שהוא עבר על ציווי הנביא, כי באמת הנביא הזהיר את צדקיהו שלא למרוד במלך בבל כי השם המליך אותו. וצדקיהו בזה לא שמע בקול השם.

צדקיהו כמו שהזכרנו היה מלך צדיק, אבל עמו היו רשעים, דורו היו רשעים. ומה שכתוב ויעש הרע בעיני השם ככל אשר עשה יהויקים, לא מתכוונים עליו עצמו, כי כמו שאמרנו צדקיהו היה מלך צדיק, אז למה קוראים לו ויעש הרע? כי הוא לא שמע לציווי הנביא, וציווי הנביא היה לא למרוד במלך בבל והוא מרד. הוא לא שמע לשבועה שהשביע אותו נבוכדנאצר, שנבוכדנאצר אכל ארנבת חיה והשביעו שלא לגלות, והוא הלך וגילה. שני הדברים האלה מגדירים אותו כעשה הרע בעיני השם, והביא הדבר עד השליכו אותם מעל פניו, וימרוד צדקיהו במלך בבל.

ויהי בשנה התשיעית למולכו, בחודש העשירי, בעשור לחודש, בא נבוכדראצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלים, ויחנו עליה ויבנו עליה דיק סביב. בשנה התשיעית למולכו, בחודש העשירי, מה זה החודש העשירי? טבת. בעשור לחודש, זה בעשרה בטבת. מה היה בעשרה בטבת? המצור. הנה, זה הפסוק. ויחנו עליה ויבנו עליה דיק סביב. מה זה ויבנו עליה דיק סביב? חומה. היינו עשו כעין סוללה מסביב כדי שממנה אפשר יהיה לראות לתוך העיר. זה תמיד היו עושים את זה לפני שהיו כובשים עיר.

ותבוא העיר במצור, דהיינו אין יוצא ואין בא, עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו. שלוש שנים של רעב, מצור ומצוק. בחודש הרביעי, בתשעה לחודש, ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ. הגיעו למצב כזה שהמצור והרעב היו כל כך קשים שכבר לא היה לאנשים מה לאכול. ותיבקע העיר, וכל אנשי המלחמה יברחו, ויצאו מן העיר לילה דרך שער בין החומותיים אשר על גן המלך, וכשדים על העיר סביב, וילכו דרך הערבה.

אז בחודש הרביעי בתשעה לחודש, כמה זה החודש הרביעי? תמוז. בחודש הרביעי בחודש תמוז הגיע המצב שנהיה ממש חרפת רעב. העיר נבקעת ואנשי המלחמה יוצאים מן העיר. דרך איפה הם יוצאים? אומרים חז"ל, היה לו לצדקיהו מנהרה מיוחדת, מנהרת מילוט. מנהרה שדרכה יצא צדקיהו אל מחוץ לעיר מבלי שהוא היה צריך לעבור דרך הכשדים שעשו מצור. אלא מנהרה שהביאה אותו עד לאן? עד ליריחו. עד ליריחו.

וירדפו חיל כשדים אחרי המלך, וישיגו את צדקיהו בערבות יריחו, וכל חילו נפוצו מעליו. חיל כשדים רדפו אחרי המלך. איך חיל כשדים ידעו היכן הוא המלך? ואיך ידעו לרדוף אחריו? אומרים חז"ל, הקדוש ברוך הוא צד אותו. איך הקדוש ברוך הוא צד אותו? זימן הקדוש ברוך הוא לכשדים שיהיה איזה שהוא צבי, שהצבי הזה יברח והם ירדפו אחריו. הלכו כדי, תודה, כדי להביא להם ארוחת צהריים. רצו אחרי הצבי כדי לתפוס אותו. והם רצים ורצים עד שפתאום הם מגיעים לאיזה שהוא מקום, והם רואים אנשים יוצאים להם מתוך האדמה. אה, צדקיהו. נפל כפרי בשל לידם. הקדוש ברוך הוא פרס רשת לרגליו. כך אומרים חז"ל.

ויתפסו את המלך, ויעלו אותו אל מלך בבל רבלתה בארץ חמת, וידבר איתו משפטים. תופסים את המלך, מעלים אותו אל מלך בבל רבלתה, וידבר איתו משפטים. מה זאת אומרת? ודאי כל בן אדם שמדבר מילים הוא בסך הכל מדבר משפטים. דן אותו. דין. דן אותו בדין. על מה היה צריך לדון אותו בדין? על זה שאתה מרדת בי, ואני השבעתי אותך לא למרוד בי. והשבעתי אותך גם כן שלא לגלות את זה שאכלתי ארנבת חיה. ביזיון היה לו מהעניין הזה, והוא הלך וגילה.

וישחט מלך בבל את בני צדקיהו לעיניו, וגם את כל שרי יהודה שחט ברבלתה. שחט מלך בבל את בני צדקיהו לעיניו, זה עונש נורא ואיום. וגם את כל שרי יהודה שחט ברבלתה. מי אלה שרי יהודה? אומרים חז"ל, אלה הסנהדרין. ולמה? מפני שהסנהדרין הם אלה שהתירו לו את השבועה. זימן אותם לדין, שאל אותם, בן אדם שנשבע שבועה יש לו התרה? אמרו לו כן. אמר להם ואם הוא נשבע לבן אדם אחר, יש לו התרה שלא בפני אותו אדם? אמרו לו לא. אמר להם אז איך התרתם? איך התרתם לצדקיהו את השבועה? נהפכו פניהם כשולי קדירה. אומרת הגמרא, ואז לקח אותם והוציא אותם להורג. זה כל שרי יהודה.

ואת עיני צדקיהו עיוור, ויאסרהו בנחושתיים, ויביאהו מלך בבל בבלה, ויתנהו בית הפקודות עד יום מותו. את עיני צדקיהו עיוור, אסר אותו בנחושתיים, הביא אותו בבלה. וזה בהתאמה מלאה למה שאמר לו הנביא, בבלה תבוא, ואמר לו אתה לא תראה. הוא אמר איך ייתכן? אם יביא אותי בבל איך ייתכן שאני לא אראה? איזה תרתי דסתרי. פה כעת התברר לו, הנה, הגעתי לבבל ואותה אינני רואה. ושם אותו בבית הפקודות. מה זה בית הפקודות? מקום ששם מפקידים אדם. זה מה שנקרא היום בית האסורים. זה נקרא בית הפקודות.

ובחודש החמישי, בעשור לחודש, היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדראצר מלך בבל, בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלים. בחודש החמישי שזה חודש אב. בעשור לחודש, עשרה באב. שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדנאצר, אז הגיע נבוזראדן רב טבחים. רב טבחים הוא לא היה מומחה בבישול. רב טבחים היה טובח בני אדם. קצב, כן, אבל לבני אדם. עמד לפני מלך בבל בירושלים. בספר מלכים כתוב שם שהוא בא בשבעה לחודש. יש דעה בחז"ל, עירוב חשבונות היה. זאת אומרת, הם לא ידעו בדיוק כיוון שאף אחד לא אחז ראש במהומה ובמבוכה ומבולקה שהייתה אז, ולכן פעם כתוב בשבעה, פעם כתוב בעשרה.

אבל המלבי"ם אומר שבשעה שבשבעה, זה היה בשעה שבא נבוזראדן לירושלים, ובעשור אז הוא ציווה אותו לשרוף את הכל. חז"ל אומרים שלכאורה אם כך מדוע אנחנו עושים את יום הצום בתשעה באב? אומרים חז"ל מפני שתחילת שריפת בית אלוקינו היה בתשעה באב. הוא הגיע בשבעה, נכנסו לשם לבית המקדש וקלקלו בו שביעי, שמיני ותשיעי, ולקראת לפנות ערב של התשיעי הצית את האש בהיכל, והיה בית המקדש בוער תשיעי ועשירי. ולכן כתוב שלא לעשות מנהגים של שמחה בעשירי באב. לפחות עד חצות יש אומרים כל היום כולו. למה? רבי יוחנן אומר אם הייתי שם הייתי קובע את יום האבל את תשעה באב הייתי קובע לעשירי באב. אומרת הגמרא אז למה על כל פנים קבעו אותו לתשעה? כי הם ראו בהתחלת הפורענות את החומר של הדברים. יותר חמור בעיניהם היה הרגע הראשון של התחלת שריפת בית המקדש, התחלת הפורענות, על פיה קבעו את תשעה באב. ובפרט שיום תשעה באב כידוע לכולנו זה יום שכבר מאז ומעולם היה קלקלה ביום המקולקל. המרגלים נגזר עליהם, כן, מיתה, ישראל לא נכנסו לארץ וכולי. אז לכן הזכיר את הכל על פי תשעה באב.

וישרוף את בית השם, ואת בית המלך, ואת כל בתי ירושלים, ואת כל בית הגדול שרף באש. שרף את בית השם זה בית המקדש, בית המלך זה ארמונו של צדקיהו, כל בתי ירושלים זה הבתים בסתם, ואת כל בית הגדול. מה זה בית הגדול? מחלוקת בחז"ל. יש אומרים בתי כנסיות שמגדלים בהם תפילה. יש אומרים בתי מדרשות שמגדלים בהם את התורה. ואלה ואלה דברי אלוקים חיים. את כל בית הגדול שרף באש. ואת כל חומות ירושלים סביב נתצו כל חיל כשדים אשר את רב טבחים. כל חומות ירושלים נתצו כל חיל כשדים אשר עם, את הכוונה עם, אשר את רב טבחים, אלה שהיו עמו.

ומדלות העם, ואת יתר העם הנשארים בעיר, ואת הנופלים אשר נפלו אל מלך בבל, ואת יתר האמון הגלה נבוזראדן רב טבחים. מדלות העם זה אלה שנותרו, כי הרי ראינו שהחרש והמסגר גלו כבר מתי? בגלות יהויכין, נכון? כבר אז ראינו שגלו החרש והמסגר. מי נותר כאן? את מי הותיר כאן נבוכדראצר? את דלות העם, הניח אותם לכורמים וליוגבים, נכון? אז עכשיו כשהוא מגלה הוא מגלה גם את דלות העם. ואת יתר העם הנשארים בעיר, ואת הנופלים אשר נפלו אל מלך בבל. שימו לב, את אלה שהשאירו לכורמים וליוגבים עדיין הוא לא מגלה, כן? אלא את דלות העם חוץ מהם. ואת יתר האמון. קודם כל מה זה את הנופלים אשר נפלו אל מלך בבל? היו אנשים שמהפחד ששמא ייכנס מלך בבל ויהרוג את כל אלה שבעיר, באו ונכנעו בפניו. יצאו אל מלך בבל ועוד כניעה, אמרו לו אנחנו מוכנים לקבל מרותך. וככה הרי באמת אמר ירמיהו הנביא. הוא אמר להם תיכנעו לפני מלך בבל, קבלו מרותו, הוא מולך ומושל מאת השם. זה אלה שנפלו, הנופלים אשר נפלו אל מלך בבל.

ואת יתר האמון, אגב אם אתם זוכרים צדקיהו פחד מהם. כאשר אמר לו הנביא לך תיפול לפני מלך בבל, לך תשלים איתו, תקבל מרותו עליך, הוא אמר לו אני מפחד שהוא ימסור אותי ביד היהודים שנפלו כבר אליו. זאת אומרת, ויגידו לי אה, אתה לא באת עד עכשיו, אני אתן לאלה שבאו עד עכשיו, הם יטפלו בך. והם חלילה בך, אנשים האלה כביכול יענו אותו. כי הם כביכול התנגדו לו לצדקיהו. אז לכן מהסיבה הזאת צדקיהו לא היה מוכן לבוא ולקבל עליו את מרותו של נבוכדנאצר.

ואת יתר האמון, נשים לב, כתוב האמון אבל הכוונה ההמון. ואת יתר ההמון הגלה נבוזראדן רב טבחים. את מי הוא השאיר? ומדלות הארץ השאיר נבוזראדן רב טבחים לכורמים וליוגבים. מדלות הארץ, מאלה שהיו הדלים שבכלים, דהיינו לא כאלה שינסו למרוד בו, מהם הוא השאיר לכורמים וליוגבים. מה זה כורמים? אלה המתעסקים עם הגפנים. ולמה נקראים כורמים? כי הם אוספים ועורמים את ערימות הענבים. לכרום זה לאסוף, כמו לערום. ויוגבים, מה זה יוגבים? הכוונה אלה העושים חפירות בארץ. זה כמו יקבים, שהיקב גם הוא חפירה בארץ. רבותינו אמרו אלה היו צדי חילזון. אנשים שהיו מומחים בצידת החילזון, היו יודעים כיצד לצוד את החילזון שממנו היו מפיקים את התכלת.

ואת עמודי הנחושת אשר לבית השם, ואת המכונות, ואת ים הנחושת אשר בבית השם, שיברו כשדים וישאו את כל נחושתם בבלה. את עמודי הנחושת אשר לבית השם, היו עמודי נחושת גדולים כפי שתכף הוא יזכיר. ואת המכונות, איזה מכונות מדובר? היו מכונות בבית המקדש? יפה. למדנו שהכיורים, ראינו שהיו עשרה כיורים שבנה שלמה, ולמה הם נקראו מכונות? מכיוון שהכיורים היו עומדים על מכונה והיה גלגלים לכיורים האלה, שהכיורים האלה היו ניידים. הם נקראו, הם נקראו המכונות. ואת ים הנחושת, מה זה ים הנחושת? זהו הים שעשה שלמה. הים שעשה שלמה היה עשר אמות הקוטר שלו, ו-30 אמה ההיקף שלו. כן, 10 אמות הקוטר שלו זה אומר חמישה מטרים היה קוטר. אתם מבינים מה זה ים בקוטר כזה? זה היה עשוי מנחושת, נחושת יצוקה, שהוא היה משמש, מי שיודע למה הוא היה משמש? קידוש ידיים ורגליים. היו פרים, 12 פרים שעל גביהם הים היה עומד, והם היו מוציאים מתוכו מים ומקדשים, המים האלה ידיים ורגליים. הכהנים לפני עבודתם היו חייבים לקדש ידיהם ורגליהם. ולקדש ידיהם ורגליהם היו מניחים יד ימין על רגל ימין ונוטל את אותם יחד. אחרי זה יד שמאל על רגל שמאל ונוטל אותם יחד. ככה הייתה הדרך שלהם.

ואת הסירות, ואת היעים, אגב נשים לב, עוד דבר, הפסוק הקודם ואת ים הנחושת אשר בבית השם שיברו. מרוב שהוא היה גדול לא ניתן היה להוציא אותו, ולא ניתן היה לטלטל כזה דבר ענק, ולא היה להם גם צורך בכזה דבר. לכן הם לקחו אותו, שברו אותו לחתיכות, כי הצורך שלהם היה בנחושת שלו. אז בתור חומר גלם זה היה טוב, אבל הים מצד עצמו, כל הבריכה הגדולה הזאת, לא היה להם צורך בה. ואת הסירות, ואת היעים, ואת המזמרות, ואת המזרקות, ואת הכפות, ואת כל כלי הנחושת אשר ישרתו בהם לקחו. לקחו את הסירות ואת היעים, הסירות כל הדברים האלה הם כלים שהיו משתמשים איתם בתוך בית המקדש כדי להקריב את הקורבנות, להפוך את הנתחים על גבי האש, לזרוק את הדם על גבי המזבח. המזמרות אלה כלי זמר, כן. המזרקות אלה הם כלים שהיו שמים בתוכם את הדם וזורקים על גבי המזבח, זה נקרא מזרק. כפות וכלי הנחושת זה מה שהיו שמים איתם את הלבונה. ואת כל מה שהיו לוקחים ומשמשים בהם, את כל זה לקחו, לקחו לעצמם.

ואת הסיפים, ואת המחתות, ואת המזרקות, ואת הסירות, ואת המנורות, ואת הכפות, ואת המנקיות אשר זהב זהב ואשר כסף כסף, לקח רב טבחים. פה עכשיו מתאר מה לקח רב טבחים, מה לקחו חיל כשדים. מה שאמרנו קודם לקחו חיל כשדים. ומה שכתוב כאן הסיפים והמחתות, הסיפים רש"י אומר לא ידעתי אם ממיני כלי זמר הוא. ורש"י רוצה להסביר שזה כעין אגנות לקבל את הדם, כמו שכתוב בדם אשר בסף. ויש מפרשים שזה מלשון קדים, כן. ככה רש"י אומר שיותר מסתבר. ואת המחתות זה איתם היו חותים את הגחלים. והמזרקות והסירות והמנורות והכפות והמנקיות, זה מה זה המנקיות? אלה הם היו סניפי הזהב שהיו שמים על גבי השולחן כעין מקלות שעל גביהם היו מניחים את לחם הפנים. לחם הפנים לא היו מניחים אותו ישירות על משטח, כי מהחום שלו היה לו חום תמידי, אז כדי שלא יתעפש היו שמים אותו שיכנס לו אוויר מלמטה, אז היו שמים אותו על כעין קנים. זה הנקרא המנקיות. ואת המנקיות אשר זהב זהב אשר כסף כסף, כל זה לקח רב טבחים. דהיינו את זה הוא לקח לאוצר המלך.

העמודים שניים, זה מה שהזכרנו קודם. איך קראו להם? יכין ובועז. אלה היו שמות שני העמודים. הים אחד, והבקר שנים עשר נחושת אשר תחת המכונות עשה המלך שלמה לבית השם, לא היה משקל לנחושתם כל הכלים האלה. ופה באמת יש קושי בפסוק. רש"י אומר, ואת הים, כתוב כאן והבקר שנים עשר נחושת אשר תחת המכונות. הבקר היה תחת המכונות? הבקר היה תחת הים. תחת הגיגית הגדולה שבתוכה היה המים. איך פתאום הוא מקשר את הבקר אשר תחת המכונות? אומר רש"י לא ידעתי האיך, שהרי תחת הים היו. ודומה לי שאין זה אלא כמו אצל המכונות. כשכתוב תחת המכונות לא מתכוונים שזה היה ממש מתחתם, אלא לידם, כיוון שהמכונות היו ליד הים שעשה שלמה. המכונות אלה הכיורות כמו שהסברנו.

והעמודים, שמונה עשרה אמה קומת העמוד האחד, וחוט שתים עשרה אמה יסובנו, ועוביו ארבע אצבעות נבוב. העמודים, מתאר לך איך היו בנויים. שמונה עשרה אמה קומת העמוד האחד. כמה זה 18 אמה בגובה, במטרים? תשעה מטר. לפי שיעור חזון איש זה אפילו יותר. תשעה מטר היה הגובה של העמודים. אתם מבינים באיזה גובה אדיר מדובר? גובה של שלוש קומות. וחוט שתים עשרה אמה יסובנו. ההיקף שלו, דהיינו ההיקף שלו היה 12 אמה. זאת אומרת שהקוטר שלו היה בערך, בערך ארבע אמה. לא, הקוטר הוא בערך שליש מההיקף. אז אם הקוטר הוא שליש מההיקף זה היה ארבע אמה. שזה אומר הקוטר היה שני מטרים. אתם מבינים איזה גודל של עמוד זה? עמוד שני מטרים זה רק הקוטר שלו. הגובה שלו תשעה מטרים. והעובי שלו, כמה כתוב העובי שלו? ועוביו ארבע אצבעות נבוב. זאת אומרת שלא תחשוב שני מטר היה יציקה של נחושת, זה כמות אדירה. אלא מה, היה ארבע אצבעות והוא באמצע היה נבוב. מובן? היה חלול. כמה זה אצבעות הרב? מה זה? ארבע אצבעות, קצת פחות מטפח. אצבע היא, זה הבוהן, הבוהן נקראת שני סנטימטר. חמש אצבעות זה טפח, כן.

וכותרת עליו נחושת, וקומת הכותרת האחת חמש אמות, ושבכה ורימונים על הכותרת סביב, הכל נחושת, וכאלה לעמוד השני ורימונים. עכשיו הוא מתאר לנו, אלה בעצם תיאורים שראינו אותם כבר לאל כשבנה שלמה את הבית. הוא מתאר לנו עליו היה כותרת. זאת אומרת, כשהעמוד היה בנוי, אם שמתם לב, מי שילך איפה שהקרדו נמצא בירושלים, בעיר העתיקה, ברובע היהודי, הוא יראה שמה שיש עמודים בנויים ויש להם עיטורים מלמעלה. ככה היה סגנון הבנייה ההרודיאני וסגנון הבנייה הקדום יותר, לעשות עמוד ומעליו כותרת. הכותרת הזאת זה היה חלק מפוארו של העמוד, וגם כדי להחזיק את התקרה, אז היו עושים למעלה איזושהי יציקה שתהיה יותר חזקה. אז אומר לך, קומת הכותרת האחת חמש אמות. רק הכותרת שתיים וחצי מטר. תשעה מטר גובה עמוד, ורק הכותרת עצמה כמעט כותרת כמעט בגובה של בית, כן? זה עצמו היה רק הכותרת. איך הייתה עשויה? ושבכה. שבכה פירושו שהיה כעין מעשה רשת. ורימונים, כמו שעושים לפעמים עיטורים, אז אתה רואה כעין רימונים בולטים, עיטורים וכדומה, ככה היה שמה ורימונים. על הכותרת סביב הכל נחושת, וכאלה לעמוד השני ורימונים אותו דבר. ויהיו הרימונים, כמה היו רימונים מקיפים אותו? תשעים ושישה רוחה, כל הרימונים מאה על השבכה סביב. כן? דהיינו לרוח. תשעים ושישה רוחה, הכוונה לרוח, לכל רוח. כל הרימונים מאה על השבכה סביב.

ויקח רב טבחים את שריה כהן הראש, ואת צפניה כהן המשנה, ואת שלושת שומרי הסף. נבוזראדן רב טבחים לוקח כעת ומחפש את כל החשובים. ולכן הוא מחפש את הכהן הגדול, כהן הראש, קראו לו שריה. ואת צפניה זה סגן הכהנים, צפניה כהן המשנה. ואת שלושת שומרי הסף, הם האמרכלין אומרים חז"ל, אלה שמפתחות העזרה מסורות להם. המנכ"לים, כן? שלושת האמרכלין. מה זה אמרכל? אמירת הכל מבוססת עליו. הוא אומר הכל, הוא קובע הכל, זה נקרא אמרכל. כן, מנכ"ל, כן. נקראים אמרכלין.

ומן העיר לקח סריס אחד אשר היה פקיד על אנשי המלחמה, ושבעה אנשים מרואי פני המלך אשר נמצאו בעיר, ואת סופר שר הצבא המצביא את עם הארץ, ושישים איש מעם הארץ הנמצאים בתוך העיר. כל האנשים האלה לקח יחד איתו, כמו שאמרנו שהאנשים האלה היו אנשים חשובים יותר. ומה עשה איתם? ויקח אותם נבוזראדן רב טבחים, ויולך אותם אל מלך בבל רבלתה. מביא אותם לפני נבוכדנאצר. ויכה אותם מלך בבל וימיתם ברבלה בארץ חמת, ויגל יהודה מעל אדמתו. מלך בבל הורג אותם, היה רשע ביותר נבוכדנאצר, חז"ל אומרים שבימיו הטיל אימה נוראה ואיומה על כולם. הורג ורוצח אותם ומגלה את יהודה מעל אדמתו.

זה העם אשר הגלה נבוכדראצר בשנת שבע, יהודים שלושת אלפים ועשרים ושלושה. בשנת שמונה עשרה לנבוכדראצר מירושלים נפש שמונה מאות שלושים ושניים. בשנת שלוש ועשרים לנבוכדראצר הגלה נבוזראדן רב טבחים יהודים נפש שבע מאות ארבעים וחמישה, כל נפש בסך הכל ארבעת אלפים ושש מאות. נסביר. חז"ל אומרים, נלמד עכשיו את הכרונולוגיה, איך היה הסדר. חז"ל אומרים כשנבוכדנאצר המליכו אותו, שנה ראשונה אומרים חז"ל הוא הלך וכבש את נינווה. שנה שנייה עלה וכבש את יהויקים. בשנה, דהיינו קיבל כאן ממשלה בעצם, תפס כאן את המקום. בשנה השמינית למלכותו של נבוכדנאצר, שזה בעצם השנה השביעית לכיבושו את יהויקים, כי הרי שנה אחרי שהוא מלך הוא כבש. אז שנה שמינית למלכותו, זה השנה השביעית ליהויקים, אז הוא מגלה את יכוניה. יכוניה נקרא גם יהויכין, כן, זה אותו דבר. אז הוא מגלה את גלות יכוניה. בשנה התשע עשרה למלכותו, שהיא בעצם השנה השמונה עשרה ליהויקים, הוא מגלה את צדקיה. בשנה העשרים ושלוש לנבוכדנאצר, שהיא בעצם השנה העשרים וארבע לכיבוש יהויקים, שזה כן, שנה אחרי, אז מגלה רב טבחים יהודים נפש שבע מאות ארבעים וחמישה, דהיינו את כל אלה שנותרו כאן אחרי גלות צדקיהו, עוד נותרו פה, והוא עושה ניקוי כללי. אומרים חז"ל אז לתנה צור בידו, ושטף יהודה שבסביבות עמון ומואב 745. כך מופיע בסדר עולם, שאז הוא בעצם ניקה ולא הותיר כאן מאומה. רק קצת אנשים? נכון, הגלויות הראשונות כבר הגלו את הרוב. גלות יהויכין הייתה הגלות העיקרית, ולאחר מכן אלה שגלו זה מיעוט. יש למען האמת חשבונות אחרים ובספר מלכים יש מספרים אחרים, ומיישבים ביניהם את הסתירות, רק אין דרכנו להיכנס לכל מיני התאמות ויישובים בין ספרים כיוון שזה נושא יותר מתמטי, כן? אנחנו מסבירים את התיאור הכללי של מה שהיה.

ויהי בשלושים ושבע שנה, פסוק ל"א, בשלושים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה, בשנים עשר חודש, בעשרים וחמישה לחודש, נשא אויל מרודך מלך בבל בשנת מלכותו את ראש יהויכין מלך יהודה, ויוצא אותו מבית הכלא. ב-37 שנה לגלות יהויכין, זאת אומרת 38 שנה, 30, זה יוצא 46 שנה מאז שנבוכדנאצר התחיל למלוך, כן? ב-12 חודש ב-25 לחודש, נשא אויל מרודך. מי היה אויל מרודך? בנו של נבוכדנאצר. וכזכור לכם, בעצם מחר תזכרו, לא למדנו את זה עוד, נלמד את זה בעזרת השם בדניאל, נבוכדנאצר שבע שנים הושלך והיה כחיית השדה. באותם שבע שנים מי מלך במקומו? אויל מרודך. ואותו אויל מרודך עשה מעשה אווילי, קם למלוך מבלי לקחת את הסיכון שאבא שלך יחזור. ואבא שלו באמת חזר אחרי שבע שנים, קיבל פה בחזרה את המקום, וקיבל את המלוכה, ושלח את בנו אויל מרודך לכלא. לאחר מכן כשמת נבוכדנאצר, שוב קם אויל מרודך בנו למלוך, אבל אז הוא פחד. הוא אמר מי אמר שאבא שלי מת? אולי הוא עוד פעם יחזור? אז כתוב שאחרי שקברו את נבוכדנאצר הוא ציווה להוציא את עצמותיו מן הקבר, ועתה הושלכת כנצר נתעב. ככה הבטיחו לו לנבוכדנאצר שחלק מההבטחות הטובות שיהיו לו זה שישליכו אותו מהקבר בביזיון. זה חלק ממה שנאמר לו. אז פה הוא עשה לו את זה בנו. למה? אמר אני רוצה להיות בטוח שאבא שלי לא חוזר יותר. פעם אחת הספיק לי, אני רוצה לראות עד שאני לא רואה את העצמות שלו ככה מפוררות, מפוזרות, לא, לא מאמין. כן, ואז הוציא אותו מתוך בית הכלא. הוציא אותו מהבית כלא, מהסליחה, ואז הוציא אותו מתוך הקבר. מה היה הגודל של נבוכדנאצר, מישהו יודע? יש אומרים אמה, יש אומרים טפח. פושקה. טפח. זה היה גודלו. מה? כן. פה כתוב שהיה אמה, כן. אתה רואה, היה מרוכז מאוד. אכזריות שהייתה מרוכזת מאוד. למען האמת אין הכרח ששם מדובר על פי הפשט. אין הכרח. אפשר, לא, לא, אפשר, לא, הרבה פעמים כשחז"ל מדברים על מידות, הם לא מדברים על הגודל הפיזי, כי זה לא מעניין אותם. ויעש אברהם משתה גדול. מה אכפת לי? 3,000 מוזמנים, היה 10,000, מה זה מעניין אותי כמה מוזמנים היו? אלא מה זה משתה גדול? אומרים חז"ל שגדולי עולם היו בו. זה משתה גדול. הגדול שחז"ל בודקים זה לא את החלק הגשמי, זה לא, זה לא דבר חשוב. אז החשיבות, בדיוק. אז שכתוב לדוגמה על שמשון שהיה מסוגל, הגמרא אומרת שבין כתפיו של שמשון 30 אמה. ככה הגמרא אומרת. אז מה, יבוא בן אדם יגיד אה, זה, זה לא בן אדם, זה גוליבר. מה, היה לו 15 מטר רוחב כתפיים? אלא לא, כשחז"ל אמרו, מאיפה הם למדו את זה? מאיפה ידעו חז"ל שהיה לו 30 אמה? שערי יריחו, ששערי עזה סליחה, הם לא פחות מ-30 אמה. אז מה, איך הצליח להרים אותם על כתפיו? בעל כורחך שכתפיו 30 אמה. ככה הגמרא אומרת. אז באמת גם שמה, וכי יעלה על הדעת שבאמת היה כתפיו 30 אמה? אלא אומרים לך, אתה רוצה לדעת איזה כוח היה מרוכז בכתפיו של שמשון? היה לו כוח מרוכז כמו שיש לבן אדם, תתאר לעצמך בן אדם עם כתפיים של 30 אמה, 15 מטר כתפיים, זה הכוח שהיה מרוכז בשמשון בבן אדם אחד. אז עוד פעם, כשדיברו הם לא דיברו על כמות, הם דיברו על איכות. גם על עוג זה ככה הרב? לא, עוג כתוב עליו מפורש שהיה ענק. לא, שמה כתוב מפורש שהיה ענק. אז אם ככה גם פה, ייתכן מאוד שמה שכתוב על נבוכדנאצר שהיה קטן, לא מתכוונים על הגודל הטבעי שלו, אלא על האישיות שלו. שמבחינת האישיות שלו הוא היה אדם קטן. כן? זאת אומרת, יש בן אדם שהוא קם למלוך ואתה אומר תשמע, הבן אדם הזה הוא מלך. רואים עליו, בהנהגות שלו, באישיות שלו הוא מלך, והתפקיד יאה לו. אבל יש בן אדם שקם למלוך, אתה אומר הוא לא מלך, הוא עבד. בהנהגות שלו, באישיות שלו, רואים עליו, הוא אדם שפל שבשפלים. הוא בן אדם קטן. זה מראה אגב רק על המציאות, עד כמה המציאות גרועה אם בן אדם קטן קם למלוך. זה אמרתי לכם פעם, כשאנשים קטנים עושים צל גדול, סימן שהשמש שוקעת. מבינים? זה דבר עמוק. כשאנשים קטנים עושים צל גדול, אז רק בשקיעה יכול להיות דבר כזה. סימן שאנחנו מצויים במצב של שקיעה. אם אתה רואה כל מיני אנשים מסוגלים, זה נהיה לו ראש ממשלה, זה נהיה נשיא, זה נהיה זה, ואלה אנשים קטנים כפי שאנחנו יודעים, אומר לך זה, אנחנו ממש מצויים בשקיעה. נתקדם.

וידבר איתו טובות, ויתן את כיסאו ממעל לכיסא המלכים אשר איתו בבבל. אויל מרודך מוציא אותו מבית הכלא ומשנה את מצבו. וידבר איתו טובות, הוא לא מתנהג איתו בצורה קשה, אלא בצורה רכה ונעימה. ויתן את כיסאו ממעל לכיסאות המלכים, זאת אומרת ממעל לכיסא המלכים. המלכים היה להם איזה שהם כיסאות ששמה הם היו יושבים לגודל חשיבותם. הוא רומם את כיסאו ושם לו כיסא שיהיה חשוב יותר מכולם. זאת אומרת רואים שבאמת אויל מרודך העריך את צדקיהו. ושינה את בגדי כלאו, ואכל לחם לפניו תמיד כל ימי חייו. ושינה את בגדי כלאו. אומר המלבי"ם, ראינו אצל יוסף כתוב ויחלף שמלותיו. ופה כתוב ושינה את בגדי כלאו. מה ההבדל? אומר המלבי"ם, ויחלף שמלותיו הכוונה היו לו בגדים אחרים, נגיד בגדי אסיר, פיג'מה, כן, והחליפו לו את זה לבגדי מלכות. זה ויחלף שמלותיו, החליפו, נתנו תמורתם בגדים אחרים. לעומת זאת לשנות, הוא אומר אין הכוונה הבאתי לו בגד אחר, אלא השארתי לו את אותו בגד ורק שיניתי אותו. ברור ההבדל? בדיוק. אם אני אומר עשיתי שינוי בבית, אז מה, החלפתי בית? שיפצתי את הבית. אם אני אומר החלפתי בית, אז עברתי לבית אחר. אז הוא אומר אצל יוסף כתוב ויחלף שמלותיו, בגדים אחרים. לעומת זאת פה כתוב ושינה את בגדי כלאו. אומר המלבי"ם, השאיר לו את אותם בגדים, רק בכלא גם שמה אומר לא היה לו בגדים צואים או מלוכלכים או פגומים או מבוזים, היה לו בגדים מכובדים, רק היה עליהם איזה שהוא סימן או סמל, איזה טלאי כלשהו, משהו שמוכיח אתה אסיר. שב"ס. היה לו איזה שהוא משהו שהיה איזה טלאי עליו, וזה ושינה את בגדי כלאו. הכוונה את הסימן גנאי הזה הוריד אותו, ועל ידי זה שינה את בגדיו שבגדיו יהיו בגדים משובחים יותר. אבל זה אותם בגדים, לא שלא תחשוב שהחליף אותם. וארוחתו ארוחת תמיד ניתנה לו מאת מלך בבל דבר יום ביומו עד יום מותו כל ימי חייו. ניתנה לו ארוחת תמיד מאת מלך בבל, דהיינו היה שולח לו צהריים כל יום. דאג לו, כן, קייטרינג קבוע, היה אוכל מבית המלך. עד כאן סוף ספר ירמיה.