ספר ירמיהו פרק י'. שמעו את הדבר אשר דיבר השם עליכם בית ישראל. כה אמר השם אל דרך הגויים אל תלמדו ומאותות השמיים אל תחתו כי יחתו הגויים מהמה. כה אמר השם אל דרך הגויים אל תלמדו, אל תעשו את הדברים כפי שהגויים עושים ואל תחששו ממה שהגויים חוששים.
אם אתם אומרים לעבוד עבודת כוכבים כמו שהגויים היו עובדים עבודת כוכבים, ומה זה בעצם עבודת כוכבים? צריכים להבין שעבודת כוכבים היה דרך שלהם למשוך את השפע מהשפעות הכוכבים. הם האמינו, והאמונה הזו יש לה על מה להתבסס, שבעצם יש השפעות מן המערכה. מן המערכה פירושו מן הכוכבים, דהיינו כוכב מסוים מסמל רע, כוכב מסוים מסמל חיובי, שני כוכבים שנמצאים באופק מסוים יוצרים השפעות אלו על אלו. האסטרולוגיה זה דבר שיש בו ממש. אבל הוא אומר להם, תדעו לכם, אם אתם חושבים אז נלך לעבוד את הכוכבים, כי כשאתה עובד את הכוכב אתה מושך השפעות טובות מן הכוכב, ואם לא תעבוד אותו אז הכוכב יתעצבן עליך ואז אוי ואבוי, אז כדאי לך אם כן מאוד לעבוד את הכוכבים. אז הוא אומר, אתם לא צריכים לחשוש מן הכוכבים.
ולמה הם היו חוששים? הוא אומר, השמש, זה גם אגב נחשב לאחד מן הכוכבים שהיו עובדים, השמש יש לו ממשלה על הארץ, התבואות, הפירות, וממגד תבואות שמש. ואם אנחנו נעבוד אותו, ירבו התבואות. אם לא נעבוד אותו, תחסרנה התבואות. לא רק זה, כאשר השמש היא נמצאת במצב של ליקוי, ליקוי חמה, המאורות לוקים, זה סימן רע לעולם. אז אנחנו לכאורה כן צריכים לחשבן אל גרמי השמיים. אומר להם, אל תחתו ממנו ואל תחתו מן הכוכבים. אומר הקדוש ברוך הוא, כל הכוחות הללו כפופים להשם יתברך, הם עושי דברו. ואם אתה עובד את האדון, אתה כבר לא צריך לעבוד את העבד. כל אלה הם עבדים להשם יתברך, הם עושי רצונו. השפעות קודשא בריך הוא יורדות דרך הכוכבים, אבל לא שלכוכב יש כוח עצמי. ואם כן, ברגע שאתה כנוע אל האדון, ממילא העבד לא יכול לעשות לך מאומה. ואם האדון יכעס עליך, אז מה יש לך להתחנן לעבד? מה יעזור לך העבד אם האדון כועס עליך ויחליט שיהיה לו חלילה מארה בתבואותיו? מה יעזור שיתפלל לשמש שמה? שתשפיע עליך שפע טוב? זה לא יעזור לך במאומה מכיוון שעם האדון הסתכסכת.
מה אתה אומר? אבל בוא תראה, זה עובד. אצל הגויים זה עובד. אומר להם הקדוש ברוך הוא, כי יחתו הגויים מהמה. הם הגויים, הם באמת יחתו מהמה, אבל לכם אין מה לחשוש מהם. ולמה? כי באמת הדרך של ההנהגה של הגויים זה על ידי גרמי השמיים. הקדוש ברוך הוא הניח אותם לכוכבים ולמזלות. לעומת זאת, עם ישראל, ישראל הרי הם מעל המזל, ולנו אין השפעה מן הכוכבים והמזלות אלא רק מאת השם. וכתוב שם שהקדוש ברוך הוא החליקם לגויים, הקדוש ברוך הוא כביכול נתן להם לטעות אחרי הכוכבים והמזלות ותלה אותם בהם. לעומת זאת, אנחנו עם ישראל, אין בנו שום קשר ואין לנו שום חיבור לכוכבים ולמזלות ולא צריכים לחשוש מהם מאומה אלא רק לדעת שהכל ממנו יתברך.
סיפר איזה שהוא אדם שלמד אסטרולוגיה במשך תקופה ארוכה, והוא הלך לאיזה שהוא אסטרולוג גדול וביקש שימפה את המפה האסטרולוגית שלו. והאסטרולוג עשה לו מפה אסטרולוגית והתחיל להגיד עליו דברים. וכל דבר שהוא אמר לו, אמר לו לא. אמר לו היה לך ככה וככה, אמר לו לא. אמר לך ככה וככה, לא. עשית ככה וככה, לא. כל דבר לא. ההוא כבר כל הפרסטיז'ה שלו פה עומדת בסיכון. מה זה? הוא אחד שאמור לדעת הכל והכל על פי אסטרולוגיה ו... ואז הוא אומר, תגיד לי, אתה יהודי? אומר לו כן. אמר לו אם ככה אז עזוב, קח את הכל, אומר לו על יהודים זה לא עובד. ככה הוא אמר לו. הוא אמר על יהודים זה לא עובד. הוא אומר לו אני נוכחתי לראות בלי סוף פעמים שכל מה שאני אומר אסטרולוגיה וכו', אומר אצל גויים זה עובד אחד לאחד. אבל כשאני מגיע ליהודים, ישראל מעל המזל. יהודי יכול בתפילה, יכול סבא צדיק בשמיים, יכול באלף ואחד דברים שהקדוש ברוך הוא משנה את כל גלגל המערכה. צא מאצטגנינות שלך, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם. אברם אינו מוליד, אברהם מוליד. ואברהם כתוב שהיה אצטגנין גדול והיו לו ידיעות רבות וגדולות. אומר לו הקדוש ברוך הוא, עם ישראל הם מעל המזל. הקדוש ברוך הוא יכול לרומם את עם ישראל ולהרים אותם שהמציאות של המזל לא תשפיע עליהם כל עיקר. ולכן זה אומר שאסור לנו להתחשב בכל הדברים הללו ובכל החשבונות הללו.
והוא אומר, וגם אם תחשוב שלעכו"ם זה יועיל בעבודה שלהם, תדע לך שלכה זה לא יועיל. ולעכו"ם אנחנו בוודאי יודעים שזה לא יועיל, כי מי פתי לחשוב שאם אתה תתפלל לשמש היא תיתן לך משהו? היא תשתנה? הרי הרי האסטרולוגיה זה דבר קבוע. האסטרולוגיה הרי מה זה? זה השפעות מן הכוכבים, ותנועותיהם הם הרי קבועות. אז מה זה יעזור שתתפלל לשמש? מה היא בעלת כוח עצמי? היא מה שהטעינו אותה, זה מה שהיא משפעת. אז תדע לך שבאמת גם לגויים אין השפעה מן הכוכבים. כל שכן אתה, שהמציאות שלך היא מעל חוקות הכוכבים, אז ודאי שמהם אל תחתו. כי חוקות העמים הבל הוא, כי עץ מיער כרתו מעשה ידי חרש במעצד.
אומר הרד"ק, פונה אליהם הנביא ואומר, בואו ראו מה הביא את הגויים אל העבודה הזאת, שמעבודת הכוכבים באו אל עבודת הצלמים. פירוש הדבר, הם היו עובדים כוכבים, כוכב בשמיים. היו מאמינים שההשפעה נמשכת מן הכוכבים למטה. ולאחר מכן הם הידרדרו והתחילו לעשות צלם, ולקחו ופיסלו בעץ ועשו צלם ואותו עבדו. איך הם הגיעו מעבודת הכוכבים, שזה באיזה שהוא מקום עוד עבודה עליונה, כי הוא עובד איזה שהוא כוח עליון, לעבודת צלם שהוא לוקח בול עץ, כפי שעוד מעט אנחנו נראה איך הוא מתאר איך הם יוצרים את הצלם הזה במעשה ידיהם ואחרי זה משתחווים לו. איך הגיעו לכך? אומר הרד"ק, היו אומרים להם הכוהנים, הצלם הזה הוא נעשה במקום השמש, לכבוד השמש נעשה. ומי שעובד את הצלם, כאילו עובד את השמש. כמו צלם הזהב שנבוכדנצר עשה לשמש, וכך גם כן היו עושים צלמים לשאר הכוכבים. ואז הם הרגילו אותם בזה העניין, עד שההמונים התחילו להאמין שהצלם בעצמו מריע ומטיב. מה שבמקור היה שכביכול הצלם היה אמור למשוך השפעות מהשמש, התחילו להאמין שהצלם עצמו, הוא לא צריך למשוך משום מקום, תתפלל אליו, תשתחווה לו, הוא ישפיע עליך טוב. וזה ודאי דבר שהוא הבל ודבר שאין בו ממש. כי הנה הוא אומר לך, תבין, הרי את הצלם הזה הוא הרי עץ, ומיער כרתו אותו, והוא מעשה ידי חרש שתיקנו במעצד. זאת אומרת, אין לו שום כוח, אז איך אתם מאמינים בהבל הזה?
המלבי"ם מסביר שכאן בעצם הוא בא לתאר להם את גנאי הצלם מארבע פנים: מצד החומר, הצורה, הפועל והתכלית. וכעת הוא יסביר. כנגד החומר, הוא אומר מה זה הצלם הזה? תתבונן, זה עץ. ושלא תחשוב שזה איזה עץ מיוחד, עץ יוקרתי, כי עץ מיער כרתו. סתם חתיכת עץ מהיער. כנגד הפועל, הוא אומר איך זה נוצר? תראה מי יצר אותו, מה יצר אותו? מעשה ידי חרש. מי יצר אותו? בסך הכל איזה שהוא אדם, נגר, הוא זה שיצר את הפסל הזה. אל תחשוב שזה איזה פסל שנברא בכוחות רוחניים שמימיים. איזה בן אדם לקח גילף אותו, מעשה ידי חרש. ושלא תחשוב שהוא עשה את זה עם איזה כלים מיוחדים, קרן לייזר. לא, במעצד. המעצד זה כלי המיוחד לגילוף, כלי פשוט, איתו הוא יצר את הצלם.
בכסף ובזהב ייפהו, במסמרות ובמקבות יחזקום ולא יפיק. בכסף ובזהב ייפהו, הלוקח את הפסל הזה ומייפה אותו בכסף ובזהב. אומר המלבי"ם, פה הוא מדבר על הצורה החיצונית. אל תחשוב שהפסל הזה הוא משהו יוקרתי, כיוון שהכסף והזהב הם רק חיצוניים, זה רק ציפוי וחיפוי. הכסף זה לא גוף הצלם. והוא היה במסמרות יחזקום. במה, על מה כאן הוא מדבר? פירושו של דבר, הם היו עושים חיפוי לדבר. איך היו עושים את זה? היו לוקחים טס, מרדדים אותו כפי אותו דבר, ולאחר מכן מחברים אותו אליו. לדוגמה, אם רוצים לעשות עץ עם חיתובים, היו עושים את העץ עם החיתובים, אחרי זה לוקחים טס שזה זהב מרודד, ושמים אותו על החיתובים, ובעדינות היו דופקים אותו בצורה כזאת עד שיקבל את הצורה של החיתובים של העץ. טוב, אחרי זה זה יכול ליפול. אז היו מחברים אותו עם מסמרים. מסמרים קטנים היו מחברים את הזהב אל העץ כדי שלא ייפול ולא יצא ממנו. אז זה מה שהוא מתאר איך בדיוק הוא יצר את הצלם. בכסף ובזהב ייפהו, במסמרות ובמקבות, מקבות הכוונה פטיש, יחזקום ולא יפיק. מה זה ולא יפיק? אז ולא יפיק המלבי"ם מסביר, זה מלשון שלא יצא. אני צריך שהזהב לא ייעתק ממנו, שיישאר דבוק. איך הוא לא יפוק, איך הוא לא יצא, מלשון נפיק? על ידי שהיה מחזק אותו במקבות ובמסמרים.
יש ביאור נוסף, שזה מביא הרד"ק, שלא יפיק הכוונה היא מלשון לא ייכשל. שלא יצא ממתכונתו, שזה מלשון כישלון, כמו פיק ברכיים. גם רש"י מחבר את זה עם פיק ברכיים. אבל מרש"י משתמע שה'ולא יפיק' פה לא מדבר על החיפוי, אלא משתמע מרש"י ש'לא יפיק' זה חוזר על הפסל עצמו. שהפסל, כאילו היו מחברים אותו ומחזקים אותו במסמרות ובמקבות כדי שלא יפיק, הכוונה לא יכרע ברכיו. כשהוא יעמוד, צריך שהפסל יעמוד. אז כדי שלא יפיק, מלשון פוקה ומכשול, מלשון פיק ברכיים, היו מחזקים אותו במסמרים כדי שיעמוד וייראה ניצב.
כתומר מקשה המה ולא ידברו, נשוא יינשוא כי לא יצעדו. אל תיראו מהם כי לא ירעו וגם היטיב אין אותם. כנגד הצורה הפנימית, הוא אומר אל תחשוב שיש בו איזה שהוא תוכן פנימי, כוח לדבר. הוא אומר הנה, בוא וראה, אין בהם צורת הנפש המדברת. כתומר מקשה המה ולא ידברו. כתומר מקשה, תומר הכוונה כמו עץ תמר, ואין להם שום יכולת דיבור. ושלא תחשוב שיש בהם את הנפש החיונית שזה כוח התנועה, כי גם כלב לא יכול לדבר, אבל הוא יכול לנוע על כל פנים. אז אולי כבעלי החיים את כוח התנועה יש להם? הוא אומר לך איפה, נשוא יינשוא ולא יצעדו. כשרוצים לקחת אותו ממקום למקום, הוא לא מסוגל ללכת לבד. צריך להרים אותו, נשוא יינשוא. צריך לשאת אותו כדי לקחת אותו ממקום למקום, הוא לא צועד מעצמו.
מה תגיד? אבל אולי על כל פנים יש לו תועלת להיטיב או להרע? הוא אומר, אל תירא מהם ואל תחשוש מהם מכיוון שאין בהם כוח לא להיטיב ולא להרע. אין להם כוח להרע, אז אין לך מה לפחד מהם. ולא תגיד אולי מצד איזה סגולה שיש בהם, אז כן יהיה בהם תועלת להיטיב. כי הרי הם האמינו בכל מיני דברים שמי שיעשה כך וכך יראה תועלת כזאת וכזאת. כמו להבדיל שיש ביהדות שדבר זה סגולה לכך וכך, ככה הם כן האמינו, אולי הצלם הזה זה סגולה. יש אנשים שמים פרסה באוטו, אחד תולה נעל, והשלישי שום, הרביעי חמסה, ועוד כל מיני הבלים כאלה למיניהם. כשאנשים אין להם אמונה בהשם אלוקים אמת, אז הם מחפשים תחליפים. אז הוא תולה לו כל מיני דברים שבהם הוא מאמין. אין מציאות שבן אדם חי בלי אמונה. הוא תמיד יחפש להאמין במשהו. אז האנשים האלה מאמינים בהבלים, הוא חושב שזה סגולה. ואגב, שלא תחשבו, יכולים להיות אנשים מאוד משכילים, ואיך אומר הסטייפלר, הנפש של האדם תמיד כמהה להאמין במשהו, ולכן הם תמיד יחפשו במה להאמין. היה פעם, קראתי פעם כתבה ביתד, על כל מיני שחקני תיאטרון, שהם כביכול האנשים הסוסייטי, כאילו מהעורבות, והם, כל אחד מהם יש לו איזה שהוא משהו סגולי. היה אחד שאומר שהוא הולך תמיד עם איזה כובע קסקט ישן, ואם הוא לא לוקח אותו להצגה, כל ההצגה הוא מפשל. אחד מגיע עם מזוודה ענתיקה מלפני 60 שנה, ואם הוא לא בא איתה להצגה, פעם אחת הוא לא הגיע איתה, היה לו פאשלות רציניות ביותר. בקיצור, כל אחד תופס לו איזה הבל ומאמין בו. אז אולי הם יחשבו שמה, יכול להיות שזה לא אלוה, אבל מה אני אגיד לך, יש לו סגולה, אני שמתי לב הפסל הזה, יום שאני עומד לפניו להתפלל, יש לו סגולה, יש לך שפע. הוא אומר, גם זה אין לך. גם היטיב אין אותם. אין בהם שום תועלת ושום טובה, כך שבוודאי אין מה לחשוש מהם כל עיקר.
הרד"ק מסביר, כתומר מקשה המה, אומר הרד"ק, כמו העץ תמר שהוא שווה ואין בגופו עיוות. פירושו של דבר, כל עץ יש ענפים היוצאים ממנו. התמר לעומת זאת הוא חלק עד למעלה, רק למעלה יוצאים הענפים. כך גם כן הם עושים את הצלם ישר, בדמות אדם, זקוף. ואין להם כוח לדבר, ונשוא יינשוא, הכוונה מרימים ונושאים אותם ממקום למקום, ואין איתם כוח להיטיב, ואין איתם כוח להרע, אלא כמו שאמרנו, כל הדבר הזה עשוי מעץ והבל הוא.
מאין כמוך השם, גדול אתה וגדול שמך בגבורה. ממה שאנחנו רואים ויודעים, אין כמוך, אומר הרד"ק, לא בעליונים ולא בתחתונים. אנחנו יודעים שאתה גדול וגדול שמך בגבורה. מה זה אתה ומה זה שמך? אומר הרד"ק להודיע כי הוא שמו ושמו הוא. פירושו של דבר, השם הוא לא נפרד מקודשא בריך הוא, אלא קודשא בריך הוא ושמו חד הם. אז לכן גדול אתה וגדול שמך בגבורה.
המלבי"ם מסביר ש'אתה השם' כולל כל השלמויות שלא נמצא שלם כמוך. כי גדול אתה. אומר המלבי"ם, עם הביטוי גדול יש לנו בעיה. כיוון שהביטוי גדול הרבה פעמים הוא ביטוי יחסי. אני אומר הוא גדול, אתה שואל אותי גדול יחסית למה? אני שואל אותך משאית זה גדול? אתה אומר לי גדול. מה גדול? ליד מטוס זה גדול? לא, זה גדול יחסית. וכן הלאה על זה הדרך. כל דבר שאתה תגיד לי גדול, הוא גדול יחסי. על זה הוא אומר, אצל הקדוש ברוך הוא זה לא כן. כי גדול אתה. אצלך הגדולה היא גדולה עצמית, לא ביחס ל... אני לא אומר אתה גדול יותר מ... ואז אני אומר, אז יכול להיות שכמו שהוא גדול יותר מ... יש מישהו שיותר גדול ממנו. אבל אם אני אומר הוא גדול בעצם, זאת אומרת זה גדול שהגדולה שלו היא עצמית ואין משהו גדול הימנו. זה מה שאומר גדול אתה בעצמך ולא באופן יחסי לאחרים. וגם, רק אתה גדול. פירושו של דבר, היות ואתה ראשית הסיבות ואחרית המסובבים. פירושו של דבר, אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא, ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא. אתה הראשית לכל ואתה גם כן האחרית לכל.
וגדול שמך בגבורה. אומר המלבי"ם, יש מישהו שהוא גדול בעצמו, אבל לא יוצאות ממנו פעולות חוצה. לדוגמה, אדם שהוא חכם גדול, הוא יכול להבין את כל מה שקורה, אבל זה לא בהכרח שהוא יוכל ליצור. זאת אומרת, איינשטיין לדוגמה, שנגיד לצורך העניין פיענח את האטום, לא בהכרח או בוודאי לא, יכול ליצור אטום. להבין דבר מסוים וליצור אותו, זה שני דברים שונים. אני יכול להבין דבר ולא בהכרח ליצור את אותו דבר. היום מדענים הצליחו להבין את גוף האדם די טוב, אבל לא הצליחו לייצר אפילו טיפת דם אחת. זאת אומרת, להבין דבר מסוים זה לא בהכרח כוח גם כן ליצור את אותו דבר. אומר המלבי"ם, אז יש מישהו גדול בחוכמה והוא משיג את כל הדברים, מבין אותם, אבל אין לו כוח לקיים אותם ולהמציא אותם. ויש מי שגדול שמו, אבל הוא לא גדול בעצמו. כמו גיבור גדול, והוא לא גדול כן מצד עצמו אלא מצד הגבורות שלו, השומעים עליו ויודעים ממנו. אומר אצל הקדוש ברוך הוא לא כן הוא. אצל הקדוש ברוך הוא אנחנו אומרים גדול אתה מצד עצמך, גדול אתה מצד חוכמתך כי אתה מקור החוכמה. וגדול שמך, זה מדבר על הגבורה ועל היכולת. המלבי"ם מסביר ביתר פירוט ואומר, יש שהיו מציירים את הקדוש ברוך הוא, כביכול מתארים אותו, כחכם שסידר את כל מה שאנחנו רואים בעולם, אבל אין לו כביכול את הכוח להוציא את הדברים אל הפועל. ולכן הם תיארו שיש לו עוזרים. זאת אומרת, הוא כמו מנהל על, הוא כמו ייצר, נגדיר את זה לצורך העניין, כמו שאתה בנית מפעל, אבל עכשיו אתה מביא פועלים כדי שיעבדו בקווי הייצור. כביכול הקדוש ברוך הוא יצר את העולם, אבל לצורך הנהגת העולם, הקדוש ברוך הוא הביא שמש וירח וכוכבים שינהלו, שהם האמינו שההנהגה כולה נעשית על ידי הכוכבים. ולכן הם האמינו באלוהויות הרבה, כדי כביכול למשוך השפעה מכל אלוה כפי עניינו. יש אל הים, כשהיו יוצאים לים היו מתפללים אליו, פוסידון, למי שאכל פעם טונה. ויש עוד כל מיני אלוהויות, הם האמינו באהבה ובשנאה ובמלחמה וכולי וכולי. וכל אלוה היו מתפללים אליו ועובדים אותו, כאשר היו זקוקים לישועה ממנו. למה? כי הם האמינו שאמנם הקדוש ברוך הוא אלוהי האלוהים, הוא מעל הכל, אבל הוא לא עוסק בפועל בהנהלת העולם, בהנהגת העולם. את זה כביכול הוא נתן למנהיגים תחתונים. כך גם כן מי ששמע את הדיסק שלנו על איוב, אלה היו תורף טענותיו של איוב. שהקדוש ברוך הוא הוא אל אמת, הוא יצר את העולם באמת ובצדק, אבל ההנהגה נמסרה ביד איש אוויל. ההנהגה נמסרה ביד אלה שעושים עוול, והם הכוכבים. ואז רעיו מנסים להתעמת איתו ולומר לו, אם אתה טוען שהשם צדיק, רק מסר את ההנהגה ביד רשעים, שהם הנהגת הכוכבים, אז עוד פעם עשית כביכול מקודשא בריך הוא רשע, כי הוא מסר הנהגה לכאלה לא ראויים. על זה חלק מהוויכוח שם מתנהל. אז על כל פנים, אומר המלבי"ם, הם האמינו שכביכול השם הוא בעל החוכמה, והוא זה שבנה את העולם וייצר את העולם, אבל אין לו את הכוח להוציא את הדברים אל הפועל ולכן הם האמינו בכוחות רבים. ויש כאלה שהאמינו הפוך, שהקדוש ברוך הוא יש לו גבורה ולא חוכמה. פירושו של דבר, השם יש לו את היכולת להוציא את הכל, אבל הוא צריך יועצים. אין לו חוכמה, אלא הוא צריך מה שנקרא להתייעץ כדי לראות כיצד לעשות כל דבר. ומה מייעץ לו? אותות השמיים כביכול, הם אלה שמראים לו, הם אלה שמסייעים בידו, איזה גזירות לגזור, איזה עצות, הם יועצים שלו. ומהסיבות הללו הם היו עובדים או אל הכוכבים, מכיוון שהם האמינו שהכוכבים הם המוציאים לפועל, או אל היועצים, אל אותות השמיים. כמו שאמר להם, מאותות השמיים אל תחתו. פתאום רואים איזה שהוא ליקוי לבנה או חמה, פתאום רואים איזה שהם סימנים ברקיע, והיו מסיקים מזה כל מיני מסקנות. כי הם האמינו שכביכול הקדוש ברוך הוא או שהוא לא חכם דיו ואז אותות השמיים מסייעים בידו, או שהוא חכם אבל אין לו כוח להוציא לפועל ואז הכוכבים מסייעים בידו. ולכן הלכו ועבדו לאותם כוחות כי חשבו שהקדוש ברוך הוא כמו נזקק להם. כנגד זה הוא אומר, כי גדול אתה. גדול אתה בחוכמה, סידור כל הדברים. זה מצד זה שהקדוש ברוך הוא לא זקוק ליועצים, הוא חכם מצד עצמו. וגם גדול שמך בגבורה, הגבורה זה ההנהגה. הוא לא זקוק גם כן לכוכבים כדי להנהיג, אלא מצד עצמו יש לו הכוח, היכולת והגבורה להוציא את הכל ולהנהיג את הכל לבדו, כך שאין לו עוזר לא בעצה ולא בגבורה.
ואם כן, מי לא ייראך מלך הגויים, כי לך יאתה, כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם מאין כמוך. מי לא יירא, מי לא ייראך מלך הגויים. אחרי שהכל יוצא מאיתך, גם העצה, גם הגבורה, הכל מאיתך, אז אם כן ממי ראוי לירא? רק מהקדוש ברוך הוא. לך יאתה. בין לעניין החוכמה, בין לעניין הגבורה, כי אין כמוך. זאת אומרת, בכל מלכותם הם יודעים שאין כמוך. החכמים, הם משיגים חוכמתך. המלכים, משיגים יכולתך. ולכן הוא אומר, תשימו לב, בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם. ותכף נראה ביאור יותר מפורש ברד"ק. אז הם באמת יודעים שרק לך יאתה היראה.
המלבי"ם מסביר שיאות זה דבר שהוא מתרצה לחברו על פי תנאים שביניהם. כמו לדוגמה, בזאת יאותו לנו האנשים. מה, במה הם יאותו לנו? על ידי שיהיו נימולים וכולי, בזה יאותו לנו. מה זה יאות? שהוא מתרצה לו על פי איזה שהוא הסכם, אנחנו נעשה ברית מילה ואז נוכל להתחתן אלה עם אלה. זה גם כן קשור למישהו שמתקרב לחברו. מישהו שמתקרב לחברו, מלשון אתא. אתא זה בא. אז יאות זה לעשות, אנחנו נאותים לכם, זאת אומרת אנחנו יוצרים קרבה בינינו, אנחנו מתקרבים אליכם. ומה שהדבר הזה בא לבטא כאן, הוא אומר, כל יראה מכל דבר מגיעה בסופו של דבר לקודשא בריך הוא. זה הכוונה כאן כי לך יאתה. זאת אומרת, אם אני רואה אדם שהוא גיבור גדול ומחזיק חרב, אז ממי אני ירא? מהחרב או מהמחזיק אותה? ודאי מהמחזיק. מה החרב יכולה לעשות? שכובה בארון, לא הזיקה. איך, למה היא מזיקה? כי יש עכשיו מישהו שמחזיק אותה. יוצא אם כן, שאם אני מבין שיש כוח פועל ראשוני, אז כל היראה היא רק ממנו. כי הוא בעצם כגיבור האוחז בידו את כל מה שיש בעולם. זה מה שהוא אומר, מי לא ייראך מלך הגויים כי לך יאתה. כל יראה ראויה להיות לך. מה זה יאתה? מלשון באה. כי כל דבר שאתה חושש ממנו, מהיכן הוא בא? מה המקור שלו? מקודשא בריך הוא. איך מובא שם על החסיד, מביא חובת הלבבות, שהיה ישן במדבר. ושאלו אותו, אתה לא ירא לישון במקום של חיות רעות ונחשים שרפים ועקרבים? אז הוא אמר, אני מתבייש מהקדוש ברוך הוא שיראני ירא זולתו. אני מתבייש מהקדוש ברוך הוא שיראה שאני מפחד ממישהו חוץ ממנו. זאת אומרת, האדם האמיתי יודע שבאמת היראה האמיתית היא רק מקודשא בריך הוא. אז אם ככה, כל הדברים שיש לירא מהם, כולם הם רק כלי ביד השם, כמו חרב ביד הגיבור. אז כולם באים אליו, זה לך יאתה. כל היראה באה אליו, כי בסופו של דבר ממנו היא נובעת וממנו היא יוצאת.
הרד"ק אומר, כי לך יאתה. אומר הרד"ק, לך יאתה המלוכה. זאת אומרת, את המלוכה יש לייחס רק לקודשא בריך הוא. כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם מאין כמוך. פירושו של דבר, חכמי הגויים, נגדיר את זה ככה, הגויים היו מתחלקים לנבערים וחכמים. והחוכמה בגויים תאמין. אבל רוב דעלמא היו אנשים נבערים, אנשים כפריים, אנשים בורים, שבקלות היה אפשר לרמות אותם ולעבוד עליהם. ולכן כאשר אני בא לדבר על יודעי האמת, אני מדבר על החכמים שבהם. עליהם אני מדבר. ולכן הוא אומר, מי לא ייראך מלך הגויים כי לך יאתה המלוכה, כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם מאין כמוך. חכמי הגויים, הם באמת יודעים שבפסל אין כלום. ואם הם עובדים אותו, רק בגלל שהם מאמינים שהוא מושך כוחות מהכוכבים, מהכוחות העליונים. אבל הם לא עובדים אותו מצד עצמו. אין להם אמונה שבפסל עצמו יש כוח. ואף על פי כן, גם בזה יש חטא. מה תגיד? אבל הוא הרי יודע שזה מכוח עליון. אומר נכון, אבל הקדוש ברוך הוא רם השם ושפל יראה. הקדוש ברוך הוא אומר לו, תעשה צלם וכל תמונה איתי. מה זה איתי? אומרים חז"ל, אפילו לעבוד אותי. וזה היה החטא של חטא העגל. שהם הלכו ועשו צלם כדי לעבוד את הקדוש ברוך הוא. והקדוש ברוך הוא אומר, אליי לא צריך לפנות דרך שמשים, דרך מתווכים. אליי תפנה באופן ישיר. אז חכמי הגויים אומנם כבר היה להם איזה שהיא ידיעה שהצלם מצד עצמו הוא לא בעל כוח, אבל עדיין הם טעו בזה שהם חשבו שהצלם הוא איזה שהוא מתווך בינם לבין השם, בינם לבין הכוחות העליונים. ועל זה הוא אומר, גם בכל מלכותם. למה? כי המלכים ברובם הם חכמים. גם יש עימהם חכמים. אז אני מדבר על החכמים או על המלכים, כי המלכים או שהיו חכמים או שהיו להם יועצים חכמים. והם יודעים שהמלוכה האמיתית לך יאתה. למה? כי מלכות אדם נפסקת. מלכות אדם מסתיימת מתי שהוא. לעומת זאת מלכותך מלכות כל עולמים. הקדוש ברוך הוא המלכות שלו היא מלכות אינסופית לנצח נצחים. לכן הוא אומר, מי לא ייראך מלך הגויים כי לך יאתה, כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם מאין כמוך. גם החכמים שלהם וגם המלכים שלהם, הם יודעים את האמת שאין כמוך. אבל הנבערים, מה לעשות, אותם היטעו, והם ברוב סכלותם הולכים ועובדים את הצלם וחושבים שהוא בעל כוח מצד עצמו.
ובאחת יבערו ויכסלו, מוסר הבלים עץ הוא. ובאחת יבערו. באחת יבערו עכו"ם. יבערו זה מלשון בער, לשון כסיל, יבערו ויכסלו. בדבר אחד הם נהיים בחינה של בער וכסיל. ומה היא האחת? מוסר הבלים של העץ שלהם, הם מתייסרים עליו על אותה שטות, על אותו צלם שהוא עשה מעץ, הם לא מבינים שהדבר הזה שאתה מתייסר עליו הבל הוא, אין בו ממש. ההוא שאתה מתענה בשבילו, אין בו שום תועלת. הרד"ק מסביר שהחכמי העכו"ם כאחת יבערו ויכסלו. הם כביכול דוחפים את העם ומייסרים את העם וכופים את העם לעבוד את הפסילים. והפסלים הללו, כמו שראינו, זה הבל, זה עץ מרוקע בכסף ובזהב, אין לו כוח לשאת את עצמו, אין לו רוח חיות, אין בו כלום, עשוי מהדבר השפל שבנבראים שהוא הדומם. שהוא הנמוך משלוש הנמצאים: חי, צומח ודומם. אומר הרד"ק, הוא הנמוך שבהם. אז הנה, זה הדבר שאתה מייסר את העם, מה? מוסר הבלים, מוסר לעבוד את ההבל שהוא עץ. זה זה הדבר השפל והנמוך.
המלבי"ם מסביר שמה שהם היו עובדים את העץ, זה לא מצד שהם מכחישים כביכול את חוכמת השם, את יכולת השם. שהרי כולם האמינו שיש אלוה שהוא אלוהי האלוהים. ואומר המלבי"ם, כמו שכתוב בכל מקום מוקטר מוגש לשמי ושמי נורא בגויים. והגויים האמינו, ורואים את זה בכמה מקומות בנביא, שהגויים האמינו באלוהי האלוהים. זאת אומרת, הם האמינו שיש כוח רוחני עליון שהוא מעל הכל. רק כמו שדיברנו כמה פעמים, הם סברו שהאלוה הזה הוא כזה רם ונישא שהוא לא מתעסק בקטנות. הוא לא מתעסק בעניינים ארציים, הוא לא מתעסק במה חסר לך ומה אתה צריך. ולצורך זה אתה צריך לפנות לכוכבים, ולצורך זה אתה צריך לפנות לגרמי השמיים ולכל השליחים כביכול של הקדוש ברוך הוא, שהם אלה שפועלים כאן. כי השם הוא רם ונישא מכדי להתעסק בכל הגשמיות הנמוכה. כבר דיברנו על זה כמה פעמים בעבר על ההבל שבטענה הזאת ופרכנו אותה, אבל לא נחזור על זה. על כל פנים, הוא אומר הדבר הזה, את זה הם עשו מתוך סכלות. ומה היא הסכלות? כי הם אומרים מוסר הבלים עץ הוא. פירושו של דבר, תשמעו איך המלבי"ם מסביר את הפסוק. אומר המלבי"ם, הם אמרו, ההנהגה שיוצאת מהקדוש ברוך הוא היא הנהגה עליונה, רוחנית, גבוהה, מאת השם שהוא בלתי בעל תכלית. בלתי בעל תכלית הכוונה לאין סוף. האינסוף ברוך הוא. בכל אופן, ההנהגה של העולם הזה היא לא דומה, כי הנהגת העולם הזה אדרבה, היא הנהגת עולם בעל תכלית. זאת אומרת, העולם הזה זה עולם כלה, זה עולם חולף, זה עולם שקר, זה עולם שאינו נצחי. אם כן, אין ראוי שיהיה כוח בלתי בעל תכלית, הכוונה אינסוף, מנהיג עולם שהוא יש סוף. אין ראוי למישהו מרומם ונישא מנהיג עולם שפל ונמוך. למישהו נצחי להנהיג עולם שהוא זמני. אז מה זה אומר? זה אומר שלעולם הזמני צריך להיות גם כן מנהיג זמני. ואם השם הוא אינסוף, הוא מנהיג עולמות אינסוף. ואם אנחנו עולם יש סוף, ועולם זמני, ועולם ארצי ומגושם, אז אנחנו צריכים מנהיג בהתאמה. אחד כמו ביבי, כן, מנהיג כן שמתאים לנו. איך אמר ההוא, דור בזמנו, פני הדור כפני הכלב. אומר זה מה שאנחנו צריכים, זה לא צריכים, צריכים יותר טוב, אבל זה בעצם מה שמתאים לנו. תראו שהטענה הזאת כבר הייתה מאז. הם טענו, אתה צודק, השם הוא אלוהי האלוהים, הוא עליון, הוא רם, הוא נישא. אבל העולם הזה המגושם, החומרי, פה באמת מתאים שגם צלם ינהיג אותו. גם עץ שאין בו ממש. למה? אתה טוען אבל זה מגושם, זה ארצי. נכון, העולם הזה הוא ארצי. אבל זה זמני. נכון, גם העולם הזה הוא זמני. זאת אומרת, הם הבינו שאדרבה, שהמציאות כאן המגושמת של העולם מתאימה להנהגה גרועה ופחותה כפי המציאות של העולם שהעולם הזה הוא הבל ואין בו ממש. ולכן הם סברו שמוסר של דברים ההבלים זה פסל העץ. זאת אומרת, העולם הזה לא ראוי למוסר גבוה יותר, לא ראוי למנהיג רם יותר. וזה מתוך מה שיבערו ויכסלו. הבער זה מתוך חוסר מדע, מתוך חוסר לימוד. כסיל, כפי שהסברנו כמה פעמים, זה יכול להיות אדם אינטליגנט גדול, עם ידיעות רבות ונפלאות, אבל הוא רדוף תאווה. אז הם, הן מצד הבערות שבהם, חוסר הידיעה, הן מצד הכסילות, שזה הרצון והשאיפה לתאוות, מתוך זה הם באים וטוענים אדרבה, ראוי לו לעולם השפל להיות מונהג על ידי כוחות שפלים, שהם הצלמים והפסלים. אז כל מה שאתה תמצא לי טיעונים וראיות שהם, כל הדברים הללו הם שפלים, זה רק מחזק אותי בטענה. נכון, נכון, אתה צודק, הם מאוד שפלים. לעולם השפל הם מתאימים. זה מה שמתאים. צריך שפל, כי העולם הוא שפל. אתה מדבר על השם רם ונישא, הוא לא מתאים לעולם שפל, כלה וחולף.
כסף מרוקע מתרשיש יובא וזהב מאופז, מעשה חרש וידי צורף, תכלת וארגמן לבושם, מעשה חכמים כולם. הוא ממשיך כעת ומתאר את הפחיתות של הצלמים. אומר כסף מרוקע, כמו שהסברנו, היו מרקעים את פחי הזהב, מרדדים את הטסים כדי לצפות איתו את הפסל. ועוד היו מטריחים את עצמם, אומר הרד"ק, להביא כסף טוב מתרשיש וזהב מאופז. תרשיש התרגום יונתן אומר אפריקה. ואופז אומר התרגום יונתן זה אופיר. אפילו שהם גרים בריחוק מהמקומות הללו, ייבוא אישי, היו מייבאים את הכסף ואת הזהב. ולא זו בלבד, היו גם כן מלבישים אותם מרוקם, תכלת, ארגמן. זאת אומרת, הפסלים שלהם היו עושים להם לבוש, היו כמלבישים אותם בבגדים יוקרתיים, היו שמים להם גם כן תכשיטים יוקרתיים שהיו קונים לצלם ולפסל. וכל זה נועד כדי להראות להמונים את היופי שלו, כי זה הייתה הדרך למשוך את ההמונים. כשהוא בא ורואה איזה צלם אדיר, ענק, עומד, והוא כולו מזהב, ורואה אותו מלובש באיזה בגדים יוקרתיים, אז זה היה נותן לו ככה לראות בו איזה כוח עליון, איזה איזה עוצמה אדירה. כל זה נועד כדי למשוך את ההמונים לעבודת הצלמים. המלבי"ם מסביר שזה המשך של הפסוק הקודם. הרי אנחנו ראינו בפסוק הקודם שהם טענו אדרבה, הפסל, הצלם, הוא הראוי להנהגה פה בעולם הפחות והשפל. כנגד זה הוא בא ואומר להם, איך אתם אומרים שהפסל הצלם הוא הראוי, הוא המנהיג? הרי גם מה שהם רוקעים את הפסל בזהב ובכסף, הוא אומר הרי תראה, אין בו חשיבות. יביאו אותו מתרשיש, לא תחשוב שזה משהו שירד ענני שמיא. בסך הכל מאיפה הביאו אותו? מתרשיש. זה זהב שאנחנו יודעים מאיפה הביאו אותו. הזהב מאופז. על הכסף היו עושים זהב, זה מעשה חרש. אין בו יתרון לא מצד המקום ולא מצד הפועל. מה זה חרש? נגר. הוא האדם אשר תפקידו היה לרתך ולחבר את הכסף אל העץ. וגם התכלת וארגמן לבושם, מעשה חכמים. מה אתה חושב, התכלת והארגמן שמה, שמאיפה ירד מן השמיים? זה מעשה חכמים. זה אנשים שהם בסך הכל בקיאים באריגה והם ארגו את בגדי התכלת ואת הארגמן. אז אין להם שום מעלה של אלוהות. אגב, המלבי"ם פה עומד על השינוי, מעשה חרש וידי צורף. אומר מה ההבדל? הצורף תפקידו היה לצרוף את הכסף. מה זה לצרוף? לצרוף הכוונה לזכך. תפקיד הצורף היה לזכך את הכסף. הוא היה מתיך אותו ומסיר ממנו את הסיגים. כסף, זהב, לא משנה. החרש לעומת זאת, זה היה האדם העושה את הכלי. היוצר נקרא חרש. יש חרש עץ, יש חרש מתכת, יש חרש זהב. היוצר הוא נקרא חרש. ולכן כנגד הכסף המרוקע הוא אמר מעשה חרש, כי הם היו מרדדים והם היו עושים את הפעולה של הלבשת הכסף על העץ. וכנגד הצריפה שלו, הזיכוך שלו, כנגד זה הזכיר את הצורף, שהוא צורף ומזקק את הזהב עד שיהיה אופז. מה זה אופז? זהב יקר, פז. יקרה מפז. שזה הזהב היותר משובח, היותר יקר.