"הוי המעמיקים מהשם לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו". המלבי"ם מסביר שכאן ישעיהו הולך ומתעמת עם קבוצות שהיו בעם ישראל, שהם היו להם תפיסות פילוסופיות. תפיסות הפילוסופיות עבד עליהם הכלח ברוך השם, כל מיני תפיסות כפי שעוד מעט נזכיר, והיום כבר אף אחד לא מתעסק עם כאלה תפיסות. אבל בזמנם אלה היו טענות שאנשים השתמשו בהם. ורואים שאפילו הרמב"ם ראה צורך לחבר את מורה נבוכים כדי להתעמת עם התפיסות הפילוסופיות. וראינו גם כן שאפילו רבנו בחיי, כאשר הוא מדבר בשער הייחוד, הוא מדבר גם כן על עניינים כאלה שבהם הוא מוכיח את אמיתות הימצאו יתברך תוך התפיסה הפילוסופית. זאת אומרת, היה צריך לדבר איתם בשפה הזאת. אני אומר את ההקדמה הזאת כדי שנבין מה פתאום הנביא עכשיו עובר כדי לסתור את הטענות האלה, כי אלה היו הטענות שקנו שביתה באותו הדור.
אז אחרי שהוא התווכח עם הכת הראשונה, שהיא טענה שאי אפשר להבין את השם. השם הוא נשגב ומרומם, אי אפשר להבין אותו. עכשיו הוא מתחיל להתווכח עם הכת השנייה. הכת השנייה היו אומרים שהקדוש ברוך הוא לא מבין את כל מה שקורה פה עם האדם. לא מבין הכוונה לא רואה את זה, לא מתעסק עם זה, אין לו עניין בזה, לא... אין לו ידיעה באשר לכל מה שקורה כאן עם האדם. ממילא, אז יש דבר כזה נבואה? לא שייך נבואה. הקדוש ברוך הוא בכלל לא מתעסק איתנו, הוא אפילו לא יודע מה קורה איתנו. אם הוא לא יודע מה קורה איתנו, מה שייך שישלח נביאים שיוכיחו אותנו ויגידו לנו אתם עושים כך ועושים כך ועושים כך? על פי התפיסה שלהם, הקדוש ברוך הוא מרומם ונשגב.
אז דבר ראשון, הם באו בזה גם, כמו שבאו הקודמים להם, לרומם את השם במרכאות. הקדוש ברוך הוא כזה מרומם, הוא לא מתעסק פה עם העניינים הגשמיים, אתה חושב שהוא מתעסק עם הבעיות שלך, עם האוברדראפט שלך בבנק, זה מעניין אותו? אז מה, הוא נראה לו שהוא בא ומרומם את השם. אם אתם זוכרים פעם דיברנו איך הטענה הזאת היא טענת הבל. אנחנו נסביר את זה בקצרה. הטענה הזאת היא טענת הבל, נדמה לאנשים שמרוממים את השם יתברך, זה כמו שאתה תגיד ראש הממשלה הוא מתעניין בפח הזבל שפינו לך בבית, אם פינו לך או לא? בשביל זה יש פקידים, תפנה לעירייה, גם לא לראש העיר, גם לא לראש המחלקה, תפנה ל-106. שמה מישהו יטפל בך, אם לא יעלו את זה הלאה, אם לא... אבל להגיע לראש הממשלה, אי פעם זה יגיע הפח שלך שפינו אותו או לא? אז מה אתה טוען, שהקדוש ברוך הוא מתעניין בדברים הכי קטנים שלך? בציפורן הקטנה שמכאיבה לך כבר שבועיים? הקדוש ברוך הוא מתעניין? באמת זה מה ש... אתה מגמד את בורא עולם. זה הייתה טענת הפילוסופים.
למה הטענה הזאת היא מגוחכת ואדרבה, הם בעצם המגמדים ואנחנו מעצימים את השם יתברך? הסברנו פעם שאם נרצה לדוגמה לדבר על אינסוף, אמרנו המרחק מכאן לאינסוף, כמה הוא? אינסוף. ואם אני אתקדם מיליון קילומטר, כמה יהיה? אינסוף פחות מיליון קילומטר? זה מגוחך, נכון? לאינסוף תמיד יישאר אינסוף. תתקדם מיליארד קילומטר, אתה עדיין רחוק אינסוף, כי המרחק הוא אינסופי. אם אני אגיד שהמרחק הוא טריליון קילומטר, כל קילומטר שתוסיף, הוספת מעט, אבל הוספת, אתה התקרבת קצת. אבל אם זה אינסופי, כמה שתוסיף, אתה לא תגיע, כי המרחק הוא אינסופי.
הם יצרו מהשם יתברך מציאות מוגבלת. הקדוש ברוך הוא על פי תפיסתם הוא מוגבל. הוא יש סוף. ואם הוא יש סוף, אז תשמע, מי שיש סוף הוא גדול, הוא מתעסק בדברים הגדולים. אבל בדברים הקטנים זה קטן לידו. אבל אם אתה אומר שהשם הוא אינסוף, אז יש משהו גדול בשבילו? אתה יכול להגיד לאינסוף, זה אצל הקדוש ברוך הוא זה גדול? הרי כל דבר ליד האינסוף הוא אפס. הוא כלום. הוא מאומה. זה ליד האינסוף, השם הוא ענק מבלי גבול. אז מה, מה אתה אומר, בדברים הגדולים, במלחמות בין גושים השם מתעניין, בוויכוח שלו עם אשתו בבית אצל זה, זה הקדוש ברוך הוא לא מתעניין, זה לא, זה תפנה ליועץ נישואין שלך. שייך להגיד דבר כזה? הרי אם הקדוש ברוך הוא אינסוף, אז מעניין אותו הוויכוח בין הגושים הגדולים, כמו שמעניין אותו אם יתקיימו כל הגלקסיות, כמו שמעניין אותו האם יש אצלך שלום בבית. וכן הלאה בכל עניין ועניין. כי הקדוש ברוך הוא אינסוף. אז בשביל אינסוף אין הבדל בין עניין גדול לקטן. הכל לידו זה, זה, זה מאומה. אבל אם הקדוש ברוך הוא מוגבל, אז בתור מוגבל, זה ראש ממשלה. ראש ממשלה הוא מוגבל. אני לא יכול להתעסק עם הכל, אני מתעסק בגדולים ועוזב את הקטנים. זה מוגבל. אבל מי שאינו מוגבל, הכל, גדול, קטן, הכל זה בשבילו אותו דבר.
אז פה הוא בא להתווכח עם הכת הזאת שטוענת שבעצם הקדוש ברוך הוא לא משגיח על מה שקורה כאן, וכמו שאמרנו, אדרבה, הם חושבים שבזה הם כביכול משבחים ומגדילים את בורא עולם. אז א', הם טענו, הם טענו כנגד זה ארבע טענות. אתה טוען שהקדוש ברוך הוא משגיח? היה להם ארבע טענות על זה. א', ריבוי הידיעה יחייב ריבוי בעצמות היודע. אני לא אסביר כל דבר באריכות, נסביר בקצרה. כדי לדעת הרבה דברים צריך להיות הרבה. והקדוש ברוך הוא כמה הוא? אחד. אז לא יכול להיות שאחד ידע הרבה. זה הטענה, אני רוצה לתת דוגמה. אם אני ארצה לדעת כל מה שקורה בעולם, אני לבד יכול להשיג את זה? לא. ניתן דוגמה אולי מעולם המחשבים. אם אתה המחשב שלך, אתה רוצה להכניס בו את כל החומר שיש בעולם, אתה יכול? לא. אתה כמה יש זיכרון שיש לך, ככה תוכל להכניס. יהיה לך זיכרון יותר גדול או הארד דיסק יותר גדול, תוכל להכניס עוד. זאת אומרת, ריבוי הידיעה יחייב ריבוי אצל היודע. חייב שכל יותר גדול, חייב, חייב כלי קיבול יותר גדול. ואם הקדוש ברוך הוא אחדותי, אז אין ריבוי ידיעות, כיוון שאין אצלו ריבוי. זה טענה אחת.
טענה שנייה, הרי אצל הקדוש ברוך הוא יש חוסר ידיעה מעצם זה שהוא ברא אדם שהאדם הוא בעל בחירה חופשית. שהרי אם האדם הוא בעל בחירה חופשית, זאת אומרת שהוא כל רגע יכול לעשות משהו חדש. וזה קשור לשאלה של ידיעה ובחירה. אם אני עשיתי משהו חדש, השם ידע שאני אעשה את זה? לכאורה, אם השם ידע שאני אעשה את זה, אז אין לי בחירה חופשית. שאלה של ידיעה ובחירה, אני לא אכנס אליה עכשיו, יש לי שיעור שלם עליה בספר איוב, מי שירצה יוכל לשמוע שם, שאנחנו מטפלים בשאלה הזאת. אבל הם טענו שבעצם זה שהקדוש ברוך הוא יצר אדם שיכול לבחור בחירה חופשית, זה שולל מהשם את הידיעה, כי כל רגע האדם הזה יכול לעשות משהו חדש, יש לו בחירה חופשית. אם האנשים היו כולם רק תלויים בהשם יתברך, אז נו, הקדוש ברוך הוא מפעיל אותם, הוא יודע מה הם יעשו. אבל אם הוא נתן לנו את הבחירה החופשית, אז ממילא כביכול זה שולל את ידיעתו.
אז כנגד הטענה הראשונה שאמרנו שריבוי הידיעות יחייב ריבוי גם כן אצל ה... אצל השם יתברך, וזה לא ייתכן, על זה הוא אומר "הוי המעמיקים מהשם". מעמיקים מהשם הכוונה הם העמיקו בחקירתם, מצד שהקדוש ברוך הוא אחד, איך ייתכן שהוא ידע? אלה שטוענים שלא ייתכן שבקדוש ברוך הוא תיוולד ידיעה חדשה, כי הרי האדם כל הזמן עושה דברים חדשים, איך הקדוש ברוך הוא ידע את כל אותם דברים? ולא ייתכן שהוא ידע, כי בשביל לדעת צריך להיות בו שינוי. מתחדש אצלי משהו. על אלה הוא אמר "לסתיר עצה", כביכול נסתרת עצת האדם מאת השם יתברך, הוא לא יודע מה האדם יתכנן, על פי תפיסתם של אותם פילוסופים.
הטענה השלישית, הם אומרים הרי כאשר השם מתקשר אל העולם, הוא כביכול תלוי בו ואנחנו תלויים בהשם יתברך, יש קשר ביניהם. איך ייתכן שהקדוש ברוך הוא, שהוא האור העליון שאין בו תפיסה והשגה, יהיה מחובר עם עולם גשמי וחומרי? לא ייתכן. וזה מה שאומרים, "והיה"... זה מה שהוא אומר, "והיה במחשך מעשיהם". הם טוענים שלא ייתכן שאור כל כך עצום יתעסק עם חושך כזה גדול עם האדם.
הטענה הרביעית, הם אומרים הידיעה, כדי שאדם ידע דבר מה, צריך שיהיה לו ראייה. לראות, אחרי שאני רואה אני יודע. בלי לראות דבר מה אני לא יכול לדעת אותו. כי הרי כששואלים אותי על דבר מסוים, לא ראיתי. אם ראיתי, עכשיו אני אתחיל לחקור. תמיד הראייה היא הקודמת להתבוננות בדבר, למחשבה על הדבר. אז עכשיו הם אומרים "מי רואנו", וממילא "ומי יודענו". מי רואנו פירושו הרי להשם אין לו עיניים. איך אפשר לראות בלי כלי ראייה? תראו כמה מוגבלים הם היו, הפילוסופים של אז. היום אנחנו יודעים שגם מצלמה יכולה לראות. אבל הם, הקדוש ברוך הוא אין לו עיניים, אם אין לו עיניים אז איך הוא יראה? מי רואנו? כיוון שמי רואנו, אז ממילא מי יודענו. אז ממילא הקדוש ברוך הוא לא יודע מה קורה איתנו, לא יודע מה המעשים שלנו.
עונה להם על זה הנביא: "הפככם אם כחומר היוצר יחשב כי יאמר מעשה לעושהו לא עשני ויצר אמר ליוצרו לא הבין". הוא אמר להם, כל הטענות שאתם הפילוסופים טוענים שבעצם כביכול הקדוש ברוך הוא אין לו השגה וידיעה בכל מה שקורה כאן, על מה הם בנויות? על דמיון האדם. הרי אם אני כדי לראות חייב עיניים, אז איך הקדוש ברוך הוא יראה בלי עיניים? אם אני כדי לראות ולהשיג הרבה יותר, אני חייב שכל הרבה יותר גדול, אז איך הקדוש ברוך הוא יוכל להשיג עוד ועוד ידיעות מבלי שיגדל אצלו משהו, הרי השם הוא אחד, הוא אחדותי, הוא לא משתנה. כל הטענות האלה על מה הם בנויות? הקדוש ברוך הוא הוא בדמות אדם. ככה הם חושבים לעצמם. אז אני מנסה לחשוב, אני יכול לדעת כל מה שקורה בעולם? אז איך השם יודע? אם אני הייתי גדול, אני הייתי מתעסק בדברים הקטנים? אז מה פתאום שהשם יתעסק בדברים הקטנים? כל הקושיות שלהם נובעות כי הם מדמים את היוצר לצורה. הם דימו את בורא... הקדוש ברוך הוא שיצר את האדם, דימו את זה לאדם. אז ממילא יש להם קושיות, איך יכול להיות שהשם ידע, איך יכול להיות שהדברים המתחדשים, אני יודע מה עתיד להיות מחר? אני יודע מה אתה תעשה? אם היינו יודעים כבר מזמן פה כולם היו ממלאים פיס, לא? אני לא יודע מה יהיה מחר, אז איך השם ידע? כל הקושיות שלהם נבעו כי הם דימו את היוצר לצורה, הם דימו את הקדוש ברוך הוא לאדם.
אבל הוא אומר להם, יש לכם טעות גדולה. תדעו לכם שהקדוש ברוך הוא משיג את הכל שלא כמו האדם. וכלשונו של הרמב"ם, שאין ידיעתנו כידיעתו. אתה כאשר אתה בא ושואל, הרמב"ם מתייחס לשאלה של ידיעה ובחירה, אם השם יודע מה אני אעשה, איפה הבחירה החופשית שלי? הרמב"ם אומר אין ידיעתנו כידיעתו. הוא לא ממשיך לבאר, והרבה מפרשים מסבירים את דבריו, אני לא אכנס להסביר את דבריו של הרמב"ם, כיוון שנשתברו קולמוסים רבים, הראב"ד שמה מקשה עליו למה בכלל העלית את הקושיה, ויש שמה הסברים, מי שירצה יוכל לשמוע את הנושא בספר איוב. על כל פנים, הוא אומר להם, הידיעה של השם היא ידיעה שונה מהידיעה של האדם. היא לא ידיעה כמו שהאדם צריך שקודם כל הוא צריך לראות כדי לדעת דבר מה. אצל הקדוש ברוך הוא באמת זה הפוך. הוא יודע את הדברים מעצמם עוד לפני שהוא רואה אותם. ולכן כאשר, איך היה שם בסדום, מה הקדוש ברוך הוא אמר? כשאמרו לו ש... רעת סדום, מה הקדוש ברוך הוא אמר? "ארדה נא ואראה". זאת אומרת, אצל הקדוש ברוך הוא זה כמו שצריך להיות במקור אצל האדם. יש ידיעה שקודמת לראייה. עוד לפני שהוא רואה הוא כבר משיג את הדברים במלוא כוחם.
הוא אומר, תבין, הרי אם לך יש ידיעה, הקדוש ברוך הוא אין לו ידיעה? היוצר עין הלא יביט? הנוטע אוזן הלא ישמע? הרי אם אתה משתמש בכאלה כלים, איך אתה חושב לעצמך שהם באו לך אם לא מהשם יתברך? ואם מהשם יתברך יש לך כלי ראייה וכלי שמיעה, איך אתה חושב שמהשם נסתרה הראייה? כי אתה אומר הרי להשם אין עיני בשר ודם, אז איך הוא, איך הוא מסוגל לראות? כמה הבל יש בשאלה הזאת שבעצם מדמה את השם יתברך לאדם.
הוא אומר, תדע לך, ראיית השם היא בדרגה הרבה יותר גבוהה אצל האדם. מכיוון שהאדם הוא בעל חומר, כדי לראות דבר מה הוא צריך להשיג אותו בעיניים ואז בשכל, במחשבה, שזה החלק הרוחני העליון. ובזמן שאצל השם יתברך, כמו שהסברנו, זה מתחיל הפוך. הוא משיג את זה קודם כל בדעתו ולא כמו אצל האדם. ועל זה הוא אומר להם, וכי אתם חושבים כי יאמר מעשה לעושהו לא עשני? וכי ייתכן שדבר שאדם יצר אותו, הוא יגיד לא הוא עשה אותי? ויצר אמר ליוצרו, הכוונה הנוצר אמר ליוצר אותו, לא הבין? זה שיצר אותך לא הבין? הרי זה שיצר אותך חייב להיות הרבה יותר חכם ממך. מי יותר חכם, המחשב או זה שהמציא אותו? בטח זה שהמציא אותו. תראו כמה מנסים היום ללמד את המחשב בינה מלאכותית ולא הצליחו לעבור את זה. תנו למחשב לתרגם ספר. עוד לא הצליחו להמציא תוכנה שהמחשב יתרגם ספר. לא הצליחו, כמה שעובדים, גם לא יצליחו. לא יצליחו להגיע למצב שהמחשב יתרגם ספר. מסיבה פשוטה, מילה כוללת כמה משמעויות, האדם קולט את האסוציאציה של הדברים, הוא קולט את המבט הכולל, למחשב אין את זה. מחשב הוא גולם. אתה לפעמים שולח, מחפש מילה, פעם שאלו את רב חיים קנייבסקי על איזה מילה שכתובה בתורה, אה? משה. אה, כן. שאלו אותו כמה פעמים מופיע משה בתורה. רב חיים קנייבסקי אמר מספר. אז מישהו אמר לו, הרב, זה לא נכון. יש עוד פעם שזה... הרב החסיר אחד. הוא אומר, איך חיפ... איך אתה יודע? הוא אומר, אני חיפשתי במחשב. הוא אומר, במחשב, אם תוסיף עוד אחד, כי הוא מונה גם כן "אם יחסר הבית מהיות משה". נכון? המחשב יודע משה, משה, מה הוא מבין? משה, בשבילו מ-ש-ה, חיפשת מ-ש-ה, הנה הביא לך אותו. זאת אומרת שבעצם המחשב זה בינה מלאכותית, הוא לא יכול להגיע למה ש... אז אם האדם הוא יותר אינטליגנט מהמחשב שהוא יצר, אז לא כל שכן שהבורא הרבה יותר חכם מהאדם הכל כך חכם שהוא יצר? אז אם אתה מסוגל לראות, השם לא מסוגל לראות? אז תדע לך שאם כן, ודאי ובלי ספק שהקדוש ברוך הוא יודע ומבין מחשבות האדם ויודע תוכניותיו והכל גלוי בו יתברך.
פסוק י"ז: "הלוא עוד מעט מזער ושב לבנון לכרמל והכרמל ליער יחשב". הוא אומר להם, אתם תראו איך דברי הנביאים כולם יתקיימו. לא ייפול דבר מדבריו ארצה, כמו שמובא. עוד מעט מזער, מעט מזער הכוונה היא זמן מועט, זעיר. ושב לבנון, לבנון מסמל את היער, יער הלבנון. היער הלבנון אין בו פירות, אלא יער שמלא עצי סרק. עצי הסרק הם משל לרשעים. הוא אומר להם, ושב לבנון, שזה עצי סרק, הרשעים, לכרמל. יהיה לשדה שעושה תבואה ופירות. כרמל זה רך ומלא, זה מדבר על התבואה. היער הזה של עצי הסרק, אתם עוד תראו, הם עוד יתנו פירות. והכרמל ליער יחשב. דהיינו, הכרמל יש לו מינוס לתבואה, כיוון שהיא רכה, היא חלשה. אבל הוא אומר לא, אז יהיה כיער, חזקים ואדירים. הכוונה הצדיקים יהיו בעלי תוקף אדיר. אז הרשעים יהיו צדיקים, והצדיקים עצמם יהיו בעלי עוצמה אדירה, הרבה יותר ממה שכוח התבואה.
"ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר ומאופל ומחושך עיני עיוורים תראינה". ואז שתי הכתות שאיתם הוא התווכח קודם, שהם אמרו שדברי השם זה כספר החתום, אם אנחנו זוכרים, הם טענו הרי הנביא לא מבין מה הוא מדבר. הנביא לא מבין מה השם אומר לו, זה ספר חתום, ואם כן, איך הוא רוצה שאנחנו נבין כביכול? ואז ראינו שעל זה הוא בא עליהם בתוכחה, "ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כיבדוני וליבם רחק ממני". כביכול הם מכבדים את השם, דברי השם נשגבים, הם מעל שכל אנוש, מכבדים את השם, אבל ליבם רחק ממני. המגמה האמיתית שלהם זה להגיד, הקדוש ברוך הוא לא מתעניין במה שאנחנו עושים, הוא לא, הוא לא יורד לדקויות במעשה האדם, זה לא... אתה רוצה לכבד את השם, בו בזמן שאתה בעצם כביכול עושה את זה מתוך ריחוק הלב, שאתה לא מעוניין שיהיה ניכר שהקדוש ברוך הוא משגיח עליך, כי אז זה תובע ממך. אז אתה אומר לא, השם הוא רם ונישא. אז עכשיו הוא בא מתעמת איתם ואומר להם, אז החרשים, ביום ההוא החרשים דברי ספר, אלה החרשים, הם יבינו דברי ספר. "ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר", אלה שהזכירו ואמרו שהקדוש ברוך הוא נותן לנו ספר חתום, פתאום הם יבינו. ואלה שאמרו שהקדוש ברוך הוא לא רואה מה שהאדם עושה במחשך, אלה שטענו שהקדוש ברוך הוא הוא רם ונישא, המעמיקים מהשם לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם, כי השם לא רואה מה קורה במחשך, הוא אומר לא, זו בלבד שהם יכירו שהקדוש ברוך הוא יודע ורואה ואצל השם כחשיכה כאורה, הוא אומר גם "עיני עיוורים תראינה". אלה שהם עיוורים גמורים, אז הם יראו. דהיינו, הוא רוצה לומר, אלה שעכשיו הם בגדר עיוורים, ישיגו השגות גבוהות בנבואה. הרי הראייה הגבוהה היא ראייה רוחנית, לעומת הראייה המוחשית שהיא ראייה חושית. אז הוא אומר, הם ישיגו בעיניים הגשמיות שלהם לראות ראייה רוחנית.
רק תגידו לי, מה יותר, אופל או חושך? אופל, נכון? אופל, אפלה, חושך ואפלה. רוצים להגיד דבר חשוך ביותר, אז אומרים חושך ואפלה. תמיד הדבר הנוסף מוסיף. אז אם כן, אפלה יותר מחושך. אז שואל המלבי"ם, למה פה כתוב "ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר ומאופל ומחושך עיני עיוורים תראינה"? העיוורים יהיו מסוגלים לראות מהאופל ואפילו מהחושך. זה צריך להיות בדיוק הפוך. הם העיוורים יצליחו לראות בחושך ואפילו באופל. למה פה הוא היפך את הסדר? אז המלבי"ם מסביר שכעת הוא מדבר על התרופה, על הרפואה לאותם אנשים עיוורים. וכאשר יש אדם עיוור ופותחים את עיניו, אז ודאי מסוכן לפתוח את עיניו במקום שמש. הוא יכול לקבל מכת שמש בעיניו, יכול אפילו להתעוור מהמציאות הזאת שבה יש לו אור כל כך עצום ברגע אחד. ולכן מה עושים לאותם אנשים? בהתחלה, בשלב הראשון, שמים אותם בבית אפל, אפל גמור. בשלב השני, אחרי שהם קצת מתחילים להתרגל, שמים אותם בבית חשוך, שזה פחות מאפל. ורק בשלב השלישי מתחילים להוציא אותם קצת החוצה. אז הוא אומר, פה הוא מדבר בעצם על הרפואה, ולכן "ומאופל ומחושך עיני עיוורים תראינה". כשהם ירצו לפתוח את עיני העיוורים, אז בהתחלה זה יהיה באופל, אחרי זה בחושך, עד שממש עיני עיוורים תראינה. זאת אומרת, אותם אלה שטענו שהקדוש ברוך הוא לא רואה ולא מתבונן, הם ישיגו השגות ברוחניות, השגות בנבואה, ויראו עד כמה הקדוש ברוך הוא רואה, ויראו עד כמה שגם מה שנדמה להם כסתום, אותם דברים, דברי הנבואה נדמו להם כדברים סתומים, גם אותם יהיו מסוגלים החרשים לשמוע ולהבין את דבר השם.
"ויספו ענווים בה' שמחה ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו". מסביר המלבי"ם, יש הבדל בין "השם", שמורה על כך שהקדוש ברוך הוא בורא את העולם בטבע, מנהיג את העולם בטבע, היה הווה ויהיה, לבין "קדוש ישראל", שזה מסמל על כך שהקדוש ברוך הוא משגיח השגחה פרטית, עושה אותות ומופתים מעל לדרך הטבע. זה ההבדל בין השם לבין קדוש ישראל. אומר המלבי"ם, יש גם הבדל בלשון הקודש בין שמחה לבין גיל. שמחה בא לבטא שמחה תמידית. גיל זה משהו שמתחדש. פתאום בא, בא, איזה בשורה טובה, יש לו גיל. אבל שמחה, מי ששרוי, אתה לא אומר הבן אדם הזה שרוי בגיל. אתה אומר הוא שרוי בשמחה. כי שמחה זה דבר נמשך. אבל גיל, היה לו רגעי גיל, פרצי גיל. גיל זה משהו שעכשיו, לרגע, איזה שהוא דבר התחדש וגורם לו לגילה. כך גם כן יש הבדל בין ענווים לבין אביוני אדם. ענווים מסמל את הצדיקים, לשון ענווה. ואביוני אדם זה מראה את המון העם.
אז עכשיו בואו נראה את ביאור הפסוק. הוא אומר לנו, "ויספו ענווים בה' שמחה". ענווים זה הצדיקים, כמו שאמרנו, הם לא צריכים מופתים, הם לא צריכים שינוי הטבע. הוא רואה את יד השם גם בהנהגה טבעית. מי שאמר לחומץ וידלק, יאמר לחומץ וידלק. הוא לא צריך נס, ובשבילו החומץ דולק בדיוק כמו שדולק שמן. הם מאמינים בקדוש ברוך הוא מצד שהשם הוא בורא העולם, בהנהגה התדירית, הם לא צריכים לראות דברים, ניסים אל-טבעיים כדי להכיר שהקדוש ברוך הוא נמצא כאן. אז הם עד עכשיו היה להם שמחה בהשם, והם יוסיפו עוד שמחה בהנהגת השם. "ויספו ענווים בה' שמחה". כי שמחה, כמו שהסברנו, זה דבר מתמשך. אז היה להם עד עכשיו שמחה, זה תמידי, ויהיה להם שמחה נוספת. ולכן כתוב "בה'", כי כמו שהסברנו, השם זה הנהגת הטבע. הם שמחים בהשם בהנהגת הטבע, הם לא צריכים מופתים כדי לראות יד השם. אבל לעומת זאת, "ואביוני אדם", זה ההמון. הם לא היו שמחים בהשם עד עכשיו, הם לא הכירו את השם בהנהגה התמידית שלו, הנהגת הטבע. עכשיו, כאשר הם יראו את הניסים הנפלאות שהשם יעשה, שזה "קדוש ישראל", כמו שהסברנו, שהכוונה היא הקדוש ברוך הוא פועל מעל הטבע, בדרך שבה השם מתקדש ומתרומם, אז הם יגילו. יגילו זה גילה חדשה, כמו שאמרנו, זה לא שמחה תמידית. יהיה להם שמחה רגעית, שמחה שתתחיל כעת בעקבות זה שהם רואים את הנהגת השם, הם יראו את הניסים ואת הנפלאות.
ומה יהיה אז? "כי אפס עריץ וכלה לץ ונכרתו כל שוקדי אוון". עד עכשיו היו שלוש סיבות שהכשילו את העם, מנעו מהם ללכת בדרך השם. עד כדי כך שהחרשים לא שמעו דברי ספר. הענווים לא שמחו בהשם. הוא אומר, אבל עכשיו המצב הזה ישתנה. "אפס עריץ". עריצים אלה היו המושלים החזקים שמנעו אותם מעבודת השם. גם כאשר הם היו רוצים לעבוד את השם, הם מנעו מהם לעלות לרגל, הם הכריחו אותם לעבוד עבודה זרה. הוא אומר עכשיו, אפס עריץ. אותו מנהיג עריץ שהיה במשך הדורות, כדוגמת אחאב, כדוגמת ירבעם, כדוגמת הושע בן אלה, אותם מנהיגים שהיו רשעים, אפס עריץ.
דבר נוסף, "וכלה לץ". הלצים היו מסיתים את העם לסטות מדרך השם על ידי ליצנות. על ידי צחוק, היו עושים צחוק מהנביאים, היו עושים צחוק מדברי הנבואה. הוא אומר כעת, אין לנו כבר בעיה, כי כלה לץ. אותם רשעים כבר כלו. "ונכרתו כל שוקדי אוון". שוקדי אוון זה אנשים שעושים עבירות בפרהסיה. אחד הקשיים הגדולים לאדם באמונה, זה כאשר הוא רואה שתחת כל עץ רענן ובכל קריה יש בעלי עבירה שעושים עבירות בפרהסיה. וזה מחליש את האדם באמונה שלו. כי כאשר בן אדם רואה שבכל מקום יש שומרי מצוות, זה מחזק אותו בעבודת השם, זה מחזק אותו לעשות כמותם. דרך טבע האדם, אומר הרמב"ם, להימשך אחרי אנשי מקומו. וכשאנשי מקומו הם רשעים, אז הוא נוטה להימשך אחריהם. ואם הם אנשים צדיקים, אז הוא נוטה להימשך אחריהם. אז יש שוקדי אוון, אלה שבהתמדה עושים עבירות בפרהסיה, העם למד מהם ועשה כמותם. ובפרט שבן אדם אומר, נו, איך זה שהשם לא עושה להם מאומה? איך זה שהם כל כך מצליחים? זה עצמו מהווה אצל האדם שהוא חלש באמונה, זה מהווה ערעור לאמונה. הנה, אתה רואה אנשים רשעים מצליחים.
היה מעשה עם רבי ישראל מסלנט, שפעם הגיע לאיזה פונדק, ושמה היה דרכו, נכנס שמה לשתות נח, והוא רואה שם את בעל הבית, שהיה ידוע כאדם ירא שמיים, שומר מצוות, פתאום הוא רואה שהוא הסיר את הכיפה, והוא רואה גילויי חילוניות. רבי ישראל מסלנט היה ממש מופתע, מה קרה לאותו אדם? אז הוא שאל אותו, תגיד לי, מה, מה קרה? מה השתנה? איזה... יש איזה אינפורמציה חדשה שאנחנו לא שמענו? משהו שאולי אנחנו לא יודעים? תגיד לנו, יש עדכונים? הקדוש ברוך הוא מסר עדכונים משהו? יש לו דת חדשה? הוא אומר לו, לא, תראה כבוד הרב, אני אגיד לך את האמת. הגיע לפה איזה שהוא כופר, והוא התחיל להתווכח איתי, אמר לי מה אתם מאמינים בדברים האלה ומה ומה... מה, למה אתה לא מוכר חזיר ולמה אתה לא מוכר זה? אמרתי לו אני מוכר רק כשר. אמר לי מה יש בזה? מה זה משנה כשר, לא כשר? הנה, תראה, אם יש בורא לעולם, הנה, אתה רואה, איזה חזיר מה שעכשיו אני אוכל. למה שבורא עולם לא יעשה לי כלום? לקח ביס, הוא אומר, אם יש בורא לעולם, הייתי צריך להיחנק עכשיו. הוא אומר, והנה אני רואה באמת לא קורה לו שום דבר. ואז מזה מאוד מאוד נחלשה האמונה שלי. אמרתי, איך יכול להיות? הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו, איך זה שבן אדם עובר ככה על דברי השם ולא קורה לו כלום? רבי ישראל מסלנט בדיוק כשישב שם, הגיעה הבת של בעל הבית, עם הדיפלומה שהיא קיבלה מהקונסרבטוריון, הזה של הלימודי מוזיקה. כן? הראתה לו שקיבלה דיפלומה שהיא יש לה תואר במוזיקה. מנגנת בפסנתר. אז רבי ישראל מסלנט אמר, נו, מי אמר שאת יודעת לנגן? תנגני ואז נדע אם שאת באמת יודעת. אז היא אומרת לו, תגיד לי, מה נראה לך, שאני כל אחד שיבקש ממני לנגן כדי להוכיח כישוריי אני אשב ואנגן? למה קיבלתי תעודה? התעודה מוכיחה שאני יודעת לנגן. לא כל אחד יגיד, לא לא, מי אמר, אני אשב לנגן לו. אמר לו רבי ישראל מסלנט לבעל הבית, שמעת מה הבת שלך אומרת? הקדוש ברוך הוא כבר התגלה במעמד הר סיני לעיני מיליוני אנשים. "אנוכי ה' אלוהיך, לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי". הקדוש ברוך הוא התגלה, פתח להם שבעה רקיעים למעלה, שבעה למטה, הראה להם אין עוד מלבדו. הוא אומר עכשיו תגיד לי, כל כופר, כל שוטה, כל צרוע וכל זב יגיד מי אמר שיש בורא לעולם, מה הקדוש ברוך הוא יעשה לו מעמד הר סיני פרטי? מה, הקדוש ברוך הוא יבוא יתגלה אליו? הבת שלך לא מוכנה לנגן בפני כל אחד שמפקפק בכישורים שלה, אז בורא עולם יבוא ישנה את כל העולם בגלל שכל איזה זב חוטם מפקפק בכישוריו של בורא עולם? הוא אומר, הקדוש ברוך הוא כבר, מה היה יודע, הוא כבר הוכיח. וזה יש לנו באמונה ברורה ותמימה, בקבלה איש מפי איש, דבר שלא ניתן להכחיש אותו. אי אפשר להכחיש את מסורת הדורות. ואין אף אומה בעולם שיש לה כזאת מסורת כמו לעם היהודי. אין אף דת בעולם שיש לה מסורת שמתחילה ממיליונים שראו. כולם יספרו לך, ההוא סיפר, ומוחמד סיפר, והשמש שלו סיפר, וזה ישו סיפר, והשלוחים שלו סיפרו, שהם בכלל היו 100 שנה אחריו. מישהו יכול לספר לך על מיליונים שראו התגלות אלוקית? רק עם ישראל. אז הקדוש ברוך הוא צריך להוכיח את עצמו? מה, בכל דור הוא צריך להראות, הנה, אתם יודעים, אני מסוגל, אתם יודעים, אני יכול? האדם שמע את הדברים והשתכנע וחזר לצור מחצבתו. אנחנו רואים מכאן את הנקודה הזאת, שאלה שהם שוקדים ועושים עבירות בפרהסיה, הם גורמים לחלישות באמונה אצל האנשים החלשים. כי הוא אומר, הנה, תראה, הוא מורד בהשם, איך הוא קיים? הוא מורד בהשם, איך הוא מצליח? הוא אומר, אבל אז, "אפס עריץ, כלה לץ", אלה שעושים ליצנות וצחוק מכל דברי התורה. הוא מדבר על לץ, אבל היום אנחנו יכולים לדבר על רשעות השידור ועל כל אלה, שזה סוג של לץ, על כל אותם ערוצים וכבלים למיניהם. "ונכרתו כל שוקדי אוון", אלה שעושים עבירות בפרהסיה, כל אלה, גם היוצאים מן הארון למיניהם, כל אלה יכלו לחלוטין.
עכשיו הוא אומר, כנגד הלצים: "מחטיאי אדם בדבר ולמוכיח בשער יקושון ויטו בתוהו צדיק". הרד"ק מסביר, מחטיאי אדם בדבר, כשאדם מוכיח אותם בדברים, אומר להם דברי תוכחה, הם מחשיבים את זה חטא, כאילו הכה אותם. זה ממש מזכיר את התקשורת. כשהרב פרץ בזמנו דיבר, מי שזוכר, על אסון הבונים, ועוד גדולי ישראל עוררו על כל מיני צרות שיש, אז זה לא פחות כאילו הכו אותם. איזה רעש עשו מזה. על מה? בגלל שקם מישהו ואמר, ודיבר נכוחה. "ולמוכיח בשער יקושון". מה פירוש יקושון? הם מכשילים אותו בדרכיו. יקושון מלשון מוקש. הם כביכול מחפשים לו מכשולות, להראות כמה הוא לא בסדר, כמה הוא נכשל, הם מכשילים אותו כדי להראות שהוא לא הגון. עוד הסבר מסביר הרד"ק, הסבר מקורי, הוא אומר יקושון זה מלשון יקושש קש. מה, מה זה קשור פה, מחטיאי אדם בדבר ולמוכיח בשער יקושון? הוא אומר, כמו יתקוששו וקושו, שהכוונה אדם שמקושש עצים, הוא לוקט מכאן ולוקט מכאן, כך גם כן אותם אנשים, הם לוקטים, כשיש בא מישהו מוכיח אותם, אז מה שנקרא היום, עושים עליו תחקיר. הולכים לשמוע מה ההוא אמר עליו, הולכים לשמוע מה יש לזה להגיד עליו, הולכים לשמוע מה... לחקור, בוא, בוא נשמע מה אנשים אומרים עליו. מקוששים. ואז אומרים לך, אה, זה מוכיח? ראית? ההוא מספר שלפני 17 שנה כשהוא החזיר לו עודף במכולת, הוא לא נתן לו את כל ה-17 אגורות, הוא נתן לו רק שתיים... מה, זה בא להוכיח? מחפשים לו כל מיני דברים מההיסטוריה שלו, מקוששים כל מיני מעשים כדי למצוא בו חסרונות. כך גם כן הם עושים למי שמוכיח אותם, הם מחרפים אותו, מגדפים אותו ואומרים לו, אתה עשית כך וכך, אז איך אתה בא להוכיח אותנו? המלבי"ם מסביר, כמו שהסברנו קודם, שהחלק הזה, "מחטיאי אדם בדבר", בא לדבר על הלצים. מה שהוא אמר "כלה לץ". אז הוא אומר, האנשים האלה היו מחטיאים אותם בדבר, הכוונה מחטיאים בליצנות. מחטיאים אותם בדיבור. וכנגד אלה שהיו שוקדי אוון, שוקדי אוון כמו שהסברנו, אלה שהיו עושים בפרהסיה את מעשיהם הרעים, הוא אומר להם, "ולמוכיח בשער יקושון". אם מוכיח אותם המוכיח על האוון שהם עושים, כי הרי הם עושים את זה בפרהסיה, לעיני כל, אז בא המוכיח ומוכיח אותם, יקושון, הקישו אותו, לשון מוקש. וכנגד העריץ, שאלה מה שאמרנו הראשונים, "אפס עריץ", אלה שהיו המנהיגים שהחטיאו אותם, המנהיגים שהם הנהיגו אותם לעבוד את העבודה זרה, אז "ויטו בתוהו צדיק". חיפשו עלילות על הצדיקים להרוג אותם, לאבד אותם, בדיוק כמו שהיה עם אחאב ואיזבל שרדפו את נביאי השם. חיפשו סיבות לרדוף את הצדיקים כדי שלא ינהו אחרי הצדיקים, אלא רק ישמעו בקולם לעבוד עבודה זרה.
"לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו". לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה... מה זה בית יעקב אשר פדה את אברהם? אז גם הרד"ק וגם המלבי"ם מסבירים שפה הפסוק כאילו הפוך. לכן כה אמר ה' אשר פדה את אברהם, השם שפדה את אברהם, כה אמר אל בית יעקב. לכן כה אמר ה' אשר פדה את אברהם, השם יתברך שפדה את אברהם, הוא אומר אל בית יעקב. מי אלה בית יעקב? זה עם ישראל. מה הוא אומר להם? "לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו". מסביר הרד"ק, יעקב זה עם ישראל, וכיוון שהמציאות של עם ישראל בהגדרה יעקב היא כשהדרגה שלהם היא נמוכה יותר, מלשון עקבה, מלשון עקב, להבדיל מישורון, שזה לשון שררה, או ישראל, שזה לשון שררה, שזה מראה על הדרגה הגבוהה יותר. לכן הוא אומר, כה אמר ה' אשר פדה את אברהם אל בית יעקב, לא עתה יבוש יעקב. הכוונה, עד עכשיו יעקב כביכול היה מתבייש בעם שלו. כמו אדם המתבייש בבנו שיצא לתרבות רעה. אז כאשר הבן שלו מסתובב עם חבר'ה בחוץ, הבן אדם הזה רוצה לקבור את פניו באדמה, הוא מתבייש לצאת. איזה בושות הבן שלי ככה עושה. ככה הוא אומר, לא עתה יבוש יעקב. עד עכשיו היה יעקב מתבייש כאשר היה רואה את הבנים שלו. לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו. ומדוע לא עתה יבוש יעקב? הסיבה היא לכך, אשר פדה את אברהם. כמו שאברהם אבינו היה דר בין רשעים, והקדוש ברוך הוא פדה אותו משם, הוציא אותו משם, "לך לך מארצך". כך גם כן הענווים שדיברנו עליהם קודם, הם בין רשעים, ולא יכלו לעבוד את השם בפרהסיה, והקדוש ברוך הוא פדה אותם מיד הרשעים, מיגר את אותה מלכות הרשעה ונתן לאותם צדיקים את האפשרות לעבוד את השם בגלוי. עד עכשיו הם היו אנוסים. אבל מי שפדה את אברהם והוציא אותו מתוך הרשעים כדי שיפיץ שם השם בעולם, כך גם כן השם עתיד לעשות לצדיקים, שיפדה אותם מבין הרשעים והם יוכלו כעת להפיץ שם השם בעולם. "ויקדישו את קדוש יעקב". אומר הרד"ק, הם באמת יקראו בית יעקב. בית יעקב האמיתי. יעקב לא יבוש ממעשיהם, הוא ישמח במעשי ילדיו. מתי זה? הוא מדבר שזה מדובר על ימי חזקיה. הרי כתוב שחזקיה תיקן את העם. חזקיה החזיר את העם בתשובה אחרי מעשי אביו. ואז הרשעים יכלו. ואם כן, אלה שיישארו כאן יהיו אלה הצדיקים. "ולא עתה פניו יחורו", ועל ידי זה לא יגיע חיוורון לפניו. חיוורון זה גם כן לשון הלבנת פנים, לשון בושה. המלבי"ם מסביר, אברהם כשהתחיל לפרסם את האמונה בהשם יתברך, הוא היה יחידי בין רבים. רדפו אותו, השליכו אותו לכבשן האש, ניסו לבטל את כל מה שהוא עשה, וכך היה לכל אורך הדורות. יצחק אחרי זה, סתמו את הבארות שעשה. אנחנו רואים לכל אורך הדורות רדפו את מי שהפיץ שם השם בעולם. בכל אופן, השם פדה את אברהם. הקדוש ברוך הוא הציל אותו. הוא אומר, כך גם כן הקדוש ברוך הוא יעזור לעם הזה, שהם השרידים אשר השם קורא. הם אלה שמחזיקים בהשם, גם אותם השם יפדה ויעזור. ולכן לא יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו. שואל הרד"ק, מה ההבדל בין יבוש לבין יחורו? אומר המלבי"ם, תמיד יבוש זה בן אדם שמתבייש מעצמו. מלאותי בושה. זה אני מתבייש מעצמי, עשיתי דבר, או היה דבר מסוים שגרם לי להתבייש, או מישהו בייש אותי ועל ידי זה אני התביישתי בעצמי. אבל "לא עתה פניו יחורו", זה כשמישהו מלבין פני חברו. אז פניו יחורו. תמיד יחורו, אומר המלבי"ם, זה מכוח מישהו אחר. וזה תמיד ההבדל בין בושה לבין החיוורון. אז הוא אומר, עד עכשיו אמרו לו, איפה השגחת השם? איפה הנהגת השם? הנה תראה את עם ישראל, באיזה מצב הם, שפלים, סחופים, דוויים. אז א', היה לו בושה מצד עצמו על מצבם של עם ישראל. ב', היה לו גם ביזיונות מהסובבים אותו. הנה, איפה הנהגת השם? תראו את העם הזה. איך העם הזה כביכול מופקר, השם הסתיר השגחתו ממנו. אז פניו יחורו. אומר עכשיו, זה ייגמר.
"כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו את קדוש יעקב ואת אלוהי ישראל יעריצו". "בראותו ילדיו מעשה ידי", הכוונה היא, מסביר המלבי"ם, הקדוש ברוך הוא יעשה אותות, ניסים ומופתים. והדבר הזה יביא את מצב של יעקב שיהיה להם כבוד בגויים. לא כמו שהיה קודם, שהיה ביזיון שיגידו הנה השם עזב אותם. ולא זו בלבד שיעקב לא יבוש מעצמו, עד עכשיו הוא התבושש כמו שאמרנו מהמעשים הרעים שלו, אבל עכשיו הוא רואה כי ילדיו יקדישו שמי. אותם אלה שהוא התבייש בהם, שיצאו לתרבות רעה, מתבייש בבניו, מבלי שייבשו אותו, הוא עצמו, כמו שהסברנו, שהבושה זה עניין עצמי, עכשיו הוא ישמח, הוא רואה את הילדים שלו צדיקים. ועכשיו יקדישו את שמי. על ידי זה יוקדש שם השם, כי כשעם ישראל עושים רצון השם ושורה עליהם הברכה, מתקדש שם השם בעולם. וזה מה שהוא אומר, "יקדישו שמי", איך? על ידי מעשיהם הטובים, יתקדש שם השם בעולם, רואים את הנהגת השם. וזה כנגד מה שהוא אמר "מעשה ידי בקרבו". מה זה מעשה ידי? הניסים שאעשה להם. הניסים שאעשה להם, על ידי זה יביאו את העם להרים ראש, ללכת בדרך השם, להתחזק בעבודתו, ולתת להם גם כבוד בעיני האומות, כי הנה עכשיו רואים את הנהגת השם. ועל ידי זה, "ואת אלוהי ישראל יעריצו". כולם יראו את כוחו העצום של הקדוש ברוך הוא ללא גבול, ואז יעריצו גם את אלוהי ישראל, וממילא לא יחורו פני יעקב, ממילא לא יביישו את יעקב.
הרד"ק פה עומד על שאלה מעניינת. אומר הרד"ק, כתוב "והקדישו את קדוש יעקב". אומר הרד"ק, רואים שמזכיר תמיד את קדושת האל ליעקב. מה שלא ראינו את זה אצל שאר האבות. כמו שכתוב "קדוש יעקב", "כי כה אמר ה' צבאות קדוש ישראל אביר יעקב", ואמר "קדוש ישראל מושיעך", ואמר "גואלכם קדוש ישראל", ואמר "קדוש ישראל ויוצרו", ואמר "גואל ישראל קדושו". רואים תמיד את הביטוי של קדוש עם ישראל ויעקב. ישראל הכוונה היא יעקב. אומר הרד"ק, אומנם חלק מהם אתה יכול להסביר שישראל זה מובן עם ישראל. קדוש ישראל הכוונה על עם ישראל, אלוהי ישראל, קדוש ישראל. אבל אומר, יש בהם שאי אפשר להסביר אותם אלא על יעקב עצמו. אז למה לא ראינו קדוש אברהם? קדוש יצחק? ראינו רק קדוש ישראל ויעקב. אומר הרד"ק, ייתכן מאוד מפני שראה יעקב קדושת האל במראה הנבואה במחזה הסולם. פרשת ויצא, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. אז יעקב זכה להציץ למעלה. זכה להציץ לראות בקדושת השם. לכן תמיד את העניין של הקדושה מאפיין אליו. זכה לראות קדוש יעקב, קדוש ישראל, הוא זה שזכה להשיג את מראות הנבואה, לראות קדושתו יתברך.
"וידעו תועי רוח בינה ורוגנים ילמדו לקח". "וידעו תועי רוח בינה", התועים מדרכי הבינה, אומר המלבי"ם, אלה שמתפעלים מכל מיני סימנים ואותות מזויפים ומופתים מזויפים, הם ידעו בינה. חסר להם בינה. בינה הסברנו בעבר, הכוונה להבין דבר מתוך דבר. חסר להם את, מה שנקרא היום, דרך הסקת המסקנות. חסר להם את דרך הבנת דבר מתוך דבר. אבל אז, "וידעו תועי רוח בינה", הם יבינו את האותות והמופתים האמיתיים המוכיחים את אמיתותו יתברך. לא כל מה שהם ראו עד עכשיו שהטעה אותם מדרך האמת, כי כמו שהסברנו, בזמנם גם עבודה זרה, גם כוחות הטומאה היו עושים מופתים. גם הם היו פועלים פעולות מעל לדרך הטבע. הוא אומר, אבל אז ידעו תועי רוח בינה, את הבינה האמיתית, את ההבנה האמיתית במציאות השם יתברך, אז יבינו. "ורוגנים ילמדו לקח". הרוגנים, מי אלה רוגנים? הרוגנים, אומר המלבי"ם, זה אלה שהם טועים בזדון. הכוונה הולכים לריב בזדון כנגד דבר השם. הם חסר להם חוכמה. הראשונים עוד יש לו חוכמה, אבל חסר לו בינה, הוא לא מסיק מסקנות נכון. אבל אלה אין להם אפילו חוכמה. הרוגנים אלה שכמו נרגן מפריד אלוף, תרגנו באוהליכם, אלה שיש להם תלונות ותרעומת, מסרבים לשמוע, באים כדי לריב, כדי להתווכח, זה הרוגן. למה עשו ככה? ולמה ככה? הוא תמיד, הוא נרגן, הוא תמיד יש לו טענות. אלה חסר להם גם את החוכמה, לא רק את להבין דבר מתוך דבר, את השכל הבסיסי חסר להם. אותם הקדוש ברוך הוא ילמד לקח. לקח הכוונה היא דברי החוכמה, שיקחו את דברי החוכמה. לקח טוב נתתי לכם. לא כמו שהיום אומרים, אני אלמד אותו לקח. רוצים להגיד משהו כמו אני אנקום בו, או אני אראה לו שהוא יסבול בגלל מה שהוא עשה. פה זה לא במשמעות הזאת. ללמד אותם לקח פה זה במובן של לקח טוב נתתי לכם. אתן להם את חוקי החוכמה שילמדו אותה, כדי שעל ידי זה לא ימשיכו להיות רוגנים.
יעזרנו השם במהרה בימינו, אמן.