פתיחה
אנו עומדים בפרק קמ"ה, "תהילה לדוד", שכולו שבח להנהגתו של הקדוש ברוך הוא בעולמו. בחלק זה נעסוק בפסוקים המתארים את מידות הרחמים של הבורא: חנון ורחום, ארך אפיים וגדול חסד, טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, ועד להודאתם של כל הברואים ושל החסידים. נראה כיצד כל הנהגת השם - גם זו הנראית לנו כדין וכנוראות - יסודה ברחמים ובחנינה.
"חנון ורחום ה'" - שתי בחינות של חסד
חַנּוּן וְרַחוּם יְהֹוָה, אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדׇל־חָסֶד׃
האבן עזרא מבאר: "חנון" - להושיע את מי שמשווע אליו. "רחום" - לשמור על עבדו שלא ייכשל. אלו שתי בחינות שונות: חנון היא בחינת הישועה למי שכבר נמצא בצרה, ורחום היא השמירה מלכתחילה, שלא יבוא לידי מכשול ולא יזדקק כלל להגיע למצב שבו הוא צריך ישועה.
הרד"ק מוסיף: מידות "חנון ורחום" הן הטוב והצדקה שמאיתו יתברך, ועליהן "יביעו וירננו". בחינת חנון - השם חונן את הבריות ונותן להן את כל צורכן. בחינת רחום - השם מרחם על הבריות, חומל עליהן ושומר אותן מן הנזקים.
"ארך אפיים" - השם מאריך אפו ואינו מעניש באופן מיידי. חז"ל דקדקו מדוע נאמר "אפיים" בלשון כפולה, ולמדו שהאריכות היא גם לצדיקים וגם לרשעים. משום כך, כשאנו מונים את י"ג המידות, על פי האר"י הקדוש "ארך אפיים" נמנה כשתי מידות ולא כאחת, לפי שהקדוש ברוך הוא מאריך אף גם לצדיקים וגם לרשעים.
"וּגְדׇל־חָסֶד" - הדל"ת נקודה בקמץ חטוף, הוא קמץ קטן, ולכן אין קוראים "וגדל" אלא "וגדול". לא רק האשכנזים והתימנים, שאצלם כל קמץ נקרא כאו', אלא אף הספרדים קוראים כאן "וגדול חסד". ופירושו: הקדוש ברוך הוא מגדיל את חסדו על בני אדם יותר ממה שהם ראויים לקבל.
המלבי"ם מבאר: "רחום וחנון ה'" - כל מעשי השם הם מצד החנינה והרחמים. אף מה שנתפס בעינינו כנוראות וכדינים, דע לך שגם כאשר הוא מעניש את הרשעים - עדיין הוא ארך אפיים. אין הוא מעניש מיד, אלא נותן עוד הזדמנות ועוד אפשרות ומאריך אפו מאוד. ולא עוד, אלא שהוא רב חסד אם ישובו בתשובה.
"אני מתפעל שהקדוש ברוך הוא המתין לו שנתיים"
סיפר לי הרב עידן, מנכ"ל ערכים בבני ברק, על אדם צעיר שהיה לו דין תורה אצל רב ניסים קרליץ ויצא משם מופסד. אותו בחור היה עורך דין, והחליט לתבוע את רב ניסים קרליץ לבית משפט. אביו ניסה למנוע ממנו: מה אתה עושה שטויות, עם מה אתה הולך להתעסק? באש. "עקיצתן עקיצת עקרב, לחישתן לחישת שרף". אבל הוא לא שמע, וגרר את רב ניסים קרליץ לערכאות. השופט שמע את הטענות מכאן ומכאן, ופסק שאין כל עילה לתביעה ושרב ניסים קרליץ צודק לחלוטין, ובזה נגמר העניין.
כעבור שנתיים נסע אותו אדם על אופנוע, עלתה עליו משאית סמי־טריילר, ואספו את שרידיו מן הכביש. נורא ואיום. מסופר שרב ניסים קרליץ, שהכיר את האב, הלך לנחמו. אמר לו האב: תדע לך כמה דיברתי איתו, כמה התחננתי שלא יתעסק עם התורה, והוא לא היה מוכן להקשיב. ואז הוסיף ואמר משפט מופלא: אתה יודע ממה אני מתפעל? אני מתפעל שהקדוש ברוך הוא המתין לו שנתיים. לפי מה שראיתי במעשיו, התפלאתי איך הוא חי עוד יום אחד. אדם מבזה גדול בישראל ומעמיד אותו לדין לפני שופט מחלל שבת בפרהסיה - איך מעז אדם לעשות כדבר הזה? ואיך הקדוש ברוך הוא משך לו שנתיים?
זהו "רב טוב ה'": גם בעונשו את הרשעים הוא ארך אפיים, אינו מעניש תכף, ורב חסד אם ישובו בתשובה - ואם ישובו, הקדוש ברוך הוא מוכן לקבלם אף שהרבו להרשיע. כיוצא בזה היה מעשה באדם שמסר לצבא מישהו אחר במקומו, ומת בכלבת. היו כמה מקרים שהחפץ חיים רשם אותם והמתין לראות כיצד הקדוש ברוך הוא נפרע.
שיטת נלסון: מי שלא רוצה לראות
רק מי שחי בחשבון, ויודע שעל כל דבר יש דין ויש דיין ויש עולם אחר - רק הוא רואה. מי שאינו כזה, גם אם קרה לו דבר מן הבוקר לצהריים, אינו שם לב: "זה לא קשור, יש כאלה ויש כאלה, יש הרבה שזה קרה להם גם בלי זה". ואם היה קורה לך בלי זה, מה היית אומר? אלו סוג השאלות.
פעם נשאלתי אם ההבטחה שלא ייפלו טילים בבני ברק תקפה או לא. אמרתי: זה לא דיון תיאורטי כלל, העובדות מדברות. אין טילים בבני ברק. מה שהחזון איש אמר - עד היום לא נפל טיל אחד בבני ברק. וכי סדאם חוסיין לא ידע היכן בני ברק? וכי החמאס אינו יודע בדיוק היכן בני ברק? אזעקות היו כאן בלי סוף, אבל טילים לא היו. ועדיין אותו אחד מקשה: "ומה היה קורה אילו היה נופל טיל?" הלו, לא נפל! אבל בשבילו זו קושיה.
זה ללמדך: כשאדם רוצה לראות, עיניו פקוחות ובכל יראה אלוקות. ומי שאינו רוצה לראות, גם אם השם יתגלה אליו ויאמר לו "אני ה'" - יאמר: איני רואה. מכירים את נלסון, האדמירל הגדול בצי המלכותי? מספרים שבאחד הקרבות הקיפו את ספינותיו מכל הצדדים, והוא לא היה יכול להרשות לעצמו להיות מובס. ביקש את המשקפת, וקירב אותה לעינו הסתומה, הסתובב לכל הצדדים ואמר: אינני רואה שום דבר - לתקוף! והספינות שטו קדימה ונתנו אש, ובחסדי השם אף הצליחו. יש אנשים שכל חייהם הם בשיטת נלסון: מצמידים את המשקפת לעין הסתומה, ואינם רואים. ואם לא ראית - אז זה לא קיים; ואם לא ראית - אז הקדוש ברוך הוא לא נמצא ואינו משגיח. פתח את העיניים, כדאי לך לראות. מי שאינו רואה, בסופו של דבר רק מפסיד.
ממתין לרשע - ומפרנס אותו
בספר תהילות מהרי"ץ אומר על "חנון ורחום ה' ארך אפיים וגדול חסד": מידת הקדוש ברוך הוא אינה כמידת בשר ודם. כשאדם חוטא כנגדך, קשה מאוד להאריך לו אף; ואם יש הזדמנות להשיב לו כגמולו - זו התמודדות לא פשוטה שלא להחזיר לו מנה אפיים. ואם תדבר איתו על לגמול עמו חסד תמורת הרעה שעשה לו, יאמר לך: אלו שאלות הנוגעות למלאכים, אנחנו עדיין בני אנוש.
אבל התבונן בהנהגת הקדוש ברוך הוא: חנון ורחום, ארך אפיים - ובאותו זמן עצמו "וגדול חסד". באותה שעה שהוא מאריך אף לרשע, הוא גם מפרנס אותו, נותן לו חיות, מזונות ושפע. לא די שהוא ממתין לו - שאילו היה ממתין בלבד, כמי שמעמידו ב"סטנד־ביי" בכלא עד שיתברר דינו, דיינו. אלא הקדוש ברוך הוא מושיב אותו בארמון ומשפיע לו שפע תוך כדי שהוא ממתין לו. זה דבר פלא לראות עד כמה חנון ורחום ה'.
"טוב ה' לכל" - טוב שאין כמותו במלכי בשר ודם
טוֹב־יְהֹוָה לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל־כׇּל־מַעֲשָׂיו׃
האבן עזרא אומר: כל מלך בשר ודם אי אפשר שיהיה טוב אלא למעטים. לכמה יוכל מלך להיטיב? ואם ישפיע טוב לכולם, ברור שמהרה יאבד את כל כספי הממלכה. ועוד, המלך מרחם על עבדיו הנאמנים ועל הקרובים אליו בלבד. אבל הקדוש ברוך הוא - "טוב ה' לכל", וגם "רחמיו על כל מעשיו", על כל בריותיו.
הרד"ק מוסיף: "טוב ה' לכל" - אפילו למיני החיות והבהמות והעופות השם טוב ומרחם. וזו בחינת "טוב לכל". ומכאן, אומר הרד"ק, ראוי לאדם ללכת בדרכיו אלה, ואין לו לאדם להשחית את בעלי החיים כי אם לצורך, או כדי להישמר מנזקיהם.
אדם הולך ברחוב, רואה ג'וק - ולחומרא הוא דורך עליו. שואל האר"י הקדוש: למה להמית חיים? האם הוא מאיים עליך? האם הוא בא להזיקך? ואם כבר המתת את הג'וק הזה, וכי סיימתינהו לכולהו ג'וקי דמסתובבי בקרתא דבני ברק? הרגת ג'וק אחד - פתרת בזה את בעיית הג'וקים? אומר האר"י הקדוש: לא יהרוג אדם שום בעל חיים אלא אם כן יש לו הכרח, לפי שבעל החיים הזה הוא בריאה מאת השם. אם יש בבית יתוש המפריע לו - ודאי מותר להורגו; יש חולדות - ודאי יהרגן. אבל להרוג בעלי חיים סתם כך, בלי הכרח ובלי צורך, על זה אומר האר"י הקדוש שצריך מאוד להיזהר. וזה שאמר הרד"ק: אין לו לאדם להשחית החיים כי אם לצורך או להישמר מנזקיהם.
וכך מביאה הגמרא על רבי הקדוש, שהזהיר את שפחתו שלא תאסוף את החולדות עם פסולת הבית במטאטא, אלא תניחן, ואמר לה: "ורחמיו על כל מעשיו" כתיב.
המלבי"ם: השם חושב מחשבות להחזירם בתשובה
המלבי"ם מבאר: "טוב ה' לכל" - לא כבשר ודם שהוא טוב רק לעבדיו, ונוקם ושונא את המורדים בו, שכך דרכו של כל אדם. אבל אצל הקדוש ברוך הוא לא כן, אלא טוב ה' לכל - גם לרשעים. כפי שראינו: השם חנון ורחום וארך אפיים, ממתין גם לרשעים ומשפיע עליהם טוב, והוא חושב מחשבות כיצד להחזירם בתשובה. "ורחמיו על כל מעשיו" - אין השם מעוניין בהשחתת עולמו, אלא מרחם על מעשיו ועל בריותיו; את מי שברא הוא מרחם עליו, וחושב מחשבות לבלתי יידח ממנו נידח, לקיים את העולם, "כי לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה".
דברי תורה שנתחדשו בחלום
בעל הכתב והקבלה בספרו "הכתב לחיים" מביא כאן פירוש מעניין, שאותו פירש בחלומו. הבאתי ב"משנת החלומות" שחכמים רבים העלו על ספריהם ביאורים, פשטים ויישובי קושיות שנתחדשו להם בחלום, והיו כותבים: "וזה ראיתי בחלומי". לרבי צדוק הכהן מלובלין יש ספר שלם, "רסיסי לילה", שכולו דברי תורה וחידושים שנתחדשו לו בחלומו. וכך מצינו בספרים רבים.
מסופר על הרב עובדיה יוסף שקם באמצע הלילה, נטל ידיו, ניגש לשולחן הכתיבה, כתב כמה שורות וחזר לישון. שאלוהו מה אירע, ואמר שבחלומו נתיישבה לו קושיה ותירץ תירוץ מתוך החלום, וקם לכתוב כדי שלא ישכח. אנשים שהם חפצא של תורה - גם בחלום הלילה רואים תורה. ומי שהוא חפצא של הבלים ושטויות, בחלום הלילה רואה כדורגל או מבזקי חדשות, כל אחד לפי מה שהוא אוחז. אומר רבי צדוק הכהן: כשאדם רוצה לדעת היכן שקועים עמקי לבבו, יראה מה הוא רואה בחלומו - שם מצויים עמקי לבבו. ורב חיים קנייבסקי קם פעם בבוקר ועשה "סיום" עם יין. שאל אותו הנכד: סבא, הרי עוד לא סיימת. אמר לו: סיימתי כבר בחלום. נשארו לו שבעה דפים מן הסדר היומי שלו, ואמר: סיימתי אותם בחלום, תביא את היין.
"הטוב כי לא כלו רחמיך" - טוב בלי גבול
ובספר הכתב לחיים מבאר על "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו": יש אנשים בעלי טבע טוב, אוהבים להיטיב ואוהבים לעזור. ועם כל זה ייתכן שמאיזו סיבה, בהזדמנות מסוימת, לא ירצה להיטיב, ואף שילחצו עליו - יסרב. וכן במידת הרחמנות: יש אדם רחמן גדול, ולפעמים בסיטואציה מסוימת אינו מוכן, מתאכזר, מקשה את עורפו ואינו מרחם. אבל אצל השם לא כן: "טוב ה' לכל" - כולם שווים לפניו להיטיב להם, ואין מצב שבו אינו מיטיב. "ורחמיו על כל מעשיו" - לא תימצא מציאות שבה עושה השם פעולה כלשהי של אכזריות.
אומנם יש דברים הנתפסים בעינינו כאכזריות, אך באותה מידה יכולת לומר שהמנתח אכזרי כשהוא מסיר גידול מן החולה: הרי חתך את בטנו, מערבב שם בפנים ומוציא איברים. מי שאינו קולט את הסיטואציה סבור שזו אכזריות, ומי שמבין מה קורה כאן יודע שזה חסד גדול, שהוא נותן לו חיים. כך גם הקדוש ברוך הוא: רחמיו על כל מעשיו, ואין שום בחינה שבה הוא עושה פעולה של אכזריות.
ולכן אנו אומרים בנוסח תפילת שמונה עשרה: "הטוב כי לא כלו רחמיך, והמרחם כי לא תמו חסדיך". אצל השם אין רחמים בגבול - שירחם עד כאן, ומכאן ואילך אינו רוצה לרחם; אין חסדים בגבול - שישפיע עד כאן, ומכאן ואילך לא ישפיע. אלא "המרחם כי לא תמו חסדיך, הטוב כי לא כלו רחמיך".
מדרש שוחר טוב: בעולם הזה לכל, לעתיד לבוא לטובים
במדרש שוחר טוב אומר: "טוב ה' לכל" - אף לרשעים. "ורחמיו על כל מעשיו" - לבל יידח ממנו נידח; השם מרחם עליהם שלא יהיו נידחים, ולכן חושב מחשבות להחזירם בתשובה. אלא שהמדרש מדגיש: "טוב ה' לכל" - בעולם הזה, אבל לעתיד לבוא "הטיבה ה' לטובים".
כלומר: אל תטעה לחשוב שאם טוב ה' לכל, והנה אתה רואה שלרשע טוב כאן, גם לעתיד לבוא יהיה לו טוב - אוי ואבוי. שאם כן יאמר אדם: עשה מה שאתה רוצה, אכול ושתו כי מחר נמות; או עשה ככל העולה על רוחך, שהרי הקדוש ברוך הוא ותרן, הנה הרשע הזה חי כאן טוב. אומר המדרש: לא. "טוב ה' לכל" - בעולם הזה. אבל לעתיד לבוא ייטיב השם לטובים בלבד. שאם לא כן - אין דין ואין דיין ואין מורא מאת השם.
והרב מאזוז מעיר: "ורחמיו על כל מעשיו" - ראשי תיבות עכו"ם (שלא כסדר). כלומר, השם מרחם על הכול: גם על הבהמות וגם על הגויים. כמו שנאמר "ואני לא אחוס על נינווה", וכמו שאמר הקדוש ברוך הוא: "מעשה ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה". הרי שהקדוש ברוך הוא מרחם גם על הגויים - ורחמיו על כל מעשיו. השם ירחם עלינו ועל כל עמו ישראל ויחזיר את השבויים לביתם בעזרת השם.
"יודוך ה' כל מעשיך" - מי באמת מודה
יוֹדוּךָ יְהֹוָה כׇּל־מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה׃
אומר הרד"ק: "יודוך כל מעשיך" - אף מיני החיים שאין בהם דעת, שגם להם הכנת ותיקנת את מזונותיהם ואת כל צורכיהם. אלא שהם עצמם אין בהם דעת להודות, ולכן מי שמודה עליהם הוא האדם המתבונן בהם, וכאילו הם הודו לך.
ומי הם אלה שבאמת מודים? "וחסידיך יברכוכה". החסידים - המתנהגים עם השם בחסידות - הם המתבוננים תמיד במעשי השם, והם המברכים אותו. אבל האנשים השטחיים אינם רואים צורך להודות, ואינם שמים לב כלל על מה יש להודות. החסידים, כשהם רואים את החידושים המתחדשים ביצורים ואת התיקון שבהם, בחי ובצומח - הם מברכים את השם. ולכן, אומר הרד"ק, תיקנו חז"ל ברכה לכל דבר כפי עניינו: הרואה כך וכך מברך כך וכך, וכן על זה הדרך בכל עניין, כדי להודות ולהלל ולשבח להשם על כל בריאה ועל כל פעולה שעשה בעולמו.
ומהי ההגדרה של "חסידיך"? הזכרנו כמה פעמים שחסד עניינו נתינה והשפעה, נתינה בלי גבול. ולכן "גדולה" נקראת חסד, שהרי לתת במידה גדולה זו השפעה בלי סוף - "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת", וכנגדה "החסד והגבורה והתפארת". גדולה היא חסד. וכך אומר הרד"ק: חסד הוא יתרון הדבר. אלה המתבוננים תמיד במעשי השם ועובדים אותו יותר בדבקות - הם החסידים, העובדים את השם ביתרון שימת לב וביתרון התבוננות בעבודתו יתברך, והם מברכים את השם בכל מה שקורה עמם.
וחז"ל אמרו: האי מאן דבעי למהוי חסידא - לקיים מילי דברכות. "וחסידיך יברכוכה": מי שהוא בגדר חסיד, מקפיד על הברכה.
להצדיק דין שמיים - ואז להתפלל
ובזה יש מסר חשוב מאוד: אדם צריך להודות להשם יתברך בכל מה שקורה עמו. גם אם קרה לו דבר לא מתוכנן, גם אם קרה לו דבר לא נעים - ראשית כול עליו להצדיק את דין השמיים: ריבונו של עולם, אני יודע שזה ממך, ואני מקבל עליי דין שמיים באהבה. ולאחר מכן הוא יכול להתפלל ולבקש: ריבונו של עולם, לי יהיה נוח יותר אם יהיה אחרת, לפי איך שאני רואה את הדברים. אבל דבר ראשון - להצדיק דין שמיים.
כתוב שכשאדם מצדיק עליו את דין השמיים ומקבלו באהבה, יש בזה כוח עצום להסיר מעליו דינים וקפדות ואלף ואחד גזירות. ריבונו של עולם, איני בא בטרוניה, איני מתלונן, תודה לך על כל מה שאתה נותן לי. ועכשיו אני מבקש כך וכך.
והדבר החשוב ביותר שבזה: שאנו מכירים ראשית כול מהי הכתובת. שכן כשמישהו עושה לאדם משהו, הוא מיד תוקף אותו - ומה אתה רוצה ממנו? הוא אינו הכתובת, הוא שליח. אולי שליח רע, אבל שליח. לכן ראשית כול לדעת: זה מאת השם. "כי ה' אמר לו קלל", אמר דוד המלך - וזכה להיות רגל רביעית במרכבה. להבין שהכתובת היא ממנו יתברך. זה דבר ראשון. ואחר כך להצדיק דין שמיים: מגיע לי, על כפרת עוונותיי, על אלף ואחד דברים - מגיע לי, ואני מצדיק דין שמיים. ורק עכשיו אני מתפלל: ריבונו של עולם, הסר מעליי את הצרה. ואז יש לתפילתו כוח הרבה מעבר לאדם שבא להתפלל מתוך טרוניה וטענה, "למה עשו לי" ו"לא מגיע לי". "וחסידיך יברכוכה" - החסיד תמיד מברך ומודה להשם על כל מה שבא עליו.
המלבי"ם: אין רע במציאות מצד הבורא
המלבי"ם מבאר: "יודוך ה' כל מעשיך" - הקדוש ברוך הוא עשה את כל מעשיו בתכלית השלמות, ואין רע במציאות מצד השם הבורא אותם. "וחסידיך יברכוכה" - החסידים, המתנהגים לפנים משורת הדין, הם הממשיכים מאיתך את שפע הברכה.
והזכרנו כמה פעמים שבחינת הברכה כאן אינה במובן שאני מברך את השם - הרי השם אינו זקוק לברכותיי, ולא שייכת אצלו ברכה במובן הרגיל, שהרי אני מברך את מי שחסר לו דבר מה. אלא לברך את השם פירושו: אתה הוא מקור הברכה, ושפע הברכה ממך. זו הכוונה ב"ברוך אתה ה'".
לסיכום: הפסוקים שלפנינו פורשים את הנהגת הבורא כולה כהנהגת רחמים: "חנון" להושיע את המשווע ו"רחום" לשמור מן המכשול, "ארך אפיים" לצדיקים ולרשעים כאחד, "וגדול חסד" - יותר ממה שראויים לקבל, עד שבשעה שהוא ממתין לרשע הוא גם מפרנסו ומשפיע לו. "טוב ה' לכל" - שלא כמלך בשר ודם המיטיב למעטים, וטובו מגיע עד לבעלי החיים, ומכאן חובת האדם שלא להשחית חיים שלא לצורך. "ורחמיו על כל מעשיו" - בלי גבול ובלי יוצא מן הכלל, גם אם לעינינו נראית פעולה כאכזריות, כמנתח המציל את החולה. אלא שבעולם הזה טוב ה' לכל, ולעתיד לבוא ייטיב לטובים בלבד - שלא יאמר אדם "אין דין ואין דיין". ולבסוף "יודוך ה' כל מעשיך וחסידיך יברכוכה": כל הברואים מעידים, אך המודה בפועל הוא החסיד המתבונן, המקפיד על הברכות, המצדיק עליו את דין השמיים באהבה ורק אחר כך מתפלל - וממשיך בכך את שפע הברכה מן המקור.